מבחן: מרצדס C63 AMG: הרעם שלפני הברק

צילום וידאו: דייב שחר, מוטי נתן
עריכה: בת גולן

המפגש עם המרצדס המטורפת הזו בהחלט ריגש אותנו ולא רק בשל הנתונים המפחידים שזועקים מהדף הטכני שלה, אלא בעיקר משום שהיא כל כך חריגה בנוף המוטורי הישראלי שלנו, כל כך שונה שקשה להישאר אדישים לנוכחות שלה. אבל עוד לפני כן, אפילו לפני שישבנו בה לחץ הדם שלנו הגיע לרמות שכמעט והצריכו טיפול תרופתי מפוקח רפואית.

היא לא פונה לכל אחד, גם לא לכל אדם בעל ארנק נפוח והיא בטח שלא מדברת על שפיות ואין בה טיפה של בנאליות שרבים כל כך מחפשים במכונית ישראלית, גם אם יוקרתית ומפוארת. ה-C63 AMG נולדה בקטע אחר לגמרי והיא התשובה אולי הכי חוצפנית שהיצרנית הגרמנית יכלה לשלוח לזירת התחרות מול ה-M3 של ב.מ.וו וה- RS4 של אודי - החבורה הקטנה והקיצונית של שלוש יצרניות הפרימיום מגרמניה. למרות שהיא קורעת את כבישי העולם כבר משנת 2007, רק עכשיו הצליחה יבואנית מרצדס לישראל להעמיד לרשותנו אחת כזו למבחן, אבל אין סיבה אמתית להתלונן.

אז לפני שנצא לדרך, זה הזמן להרחיק את הילדים, להפעיל את קוצבי הלב ולהחזיק חזק. זה הולך להיות כואב, חד ומעשן. ואה כן, הגבירו את הווליום ברמקולים שלכם.

למי מכם שעדיין לא יודע, אותיות ה-AMG בשמה שייכות לסדנת השיפורים הביתית של מרצדס. הסדנה שבה לא עושים דבר מלבד לנסות להגדיר מחדש את גבולות המעטפת של מכוניות מרצדס. ה-C קלאס שלפניכם שייכת לדור החמישי שיוצא ממכון הכושר של AMG והפעם בדור זה, נראה שהגרמנים האלה הלכו עד הסוף, או כמעט עד הסוף איתה.

אבל לפני שנרעיד את העולם עם המנוע שלה, נקדיש כמה מילים להופעה החיצונית. ובכן, קשה לקרוא לה מכונית יפה. יופי הוא אמנם עניין של טעם אישי, אבל הברקות של ממש אין בה. הקווים רבועים, המבנה סדאני למהדרין ודי נאמן למקור – לשאר דגמי ה-C קלאס. אבל כדי שבכל זאת תצליחו להבדיל בינה לבין איזה גרסת 200 חלושה או איזה דיזלית רחמנא ליצלן, אנשי AMG ניפחו את כנפי הגלגלים (בעיקר כדי להתאים להרחבת הצירים המתבקשת), ליטשו את הפגוש הקדמי (כדי להכיל את מצנן חדש לשמן המנוע ותיבת ההילוכים וכדי להזרים יותר אוויר לקירור המנוע האדיר שמלפנים), התקינו ג'נטים חדשים (כדי להתאים לצמיגים הרחבים והבלמים המוגדלים), סידרו ארבעה לועות מפלט אובאליים מאחור (יש המון גזים לפנות מהמנוע) וקינחו בשני 'קמטי כוח' על מכסה המנוע ו... זהו בערך. כל הליטושים האלה לא יגרמו לכל נהג מהישוב להבין עם מה יש לו עסק, אבל בהחלט יגרמו לו לעצור לרגע, להביט שוב ולכל הפחות לשאול על מה כל המהומה.

גם כשנכנסים פנימה, קשה מאוד למצוא אפילו קמצוץ של רמז אודות אופיה של השחורה הזו. הדשבורד נראה נקי ומוקפד כמו של כל C קלאס, ההגה מצופה עור ולמעט מנופי ההילוכים שמסתתרים מאחוריו, נראה רגיל ובין המושבים יש אפילו ידית הילוכים של תיבה אוטומטית. למעשה, רק כאשר מניחים את הישבן על הכיסא מתבהרת התמונה. את מושבי הכורסה הרגילים מחליפים צמד מושבי ספורט צרים וסופר חובקים ובאמצעות שלושה מתגים בדופן הפנימית (מעט קשה להגיע אליהם) אפשר להתאים אותם אפילו טוב יותר לגוף (ניפוח תמיכות המותניים, הגב העליון והתחתון). מאחור יש מושב רגיל למראה ואפילו תא מטען סטנדרטי.

לחיצה על המתג העגול, הגדול והאפור מעירה את המרצדס הזו בנביחה סקסית שמשתחררת מהאגזוזים מאחור. מפתח וסוויטש היא לא באמת צריכה ואת דמוי המפתח אפשר להשאיר בכיס. אחרי עשרים שניות בערך, המנוע אוסף כמה מעלות חום, הסל"ד יורד ופתאום לא שומעים כלום מאחור וגם מלפנים בעצם, אבל אפשר להרגיש שהמנוע האדיר חי ורק מחכה שתתנו לו דלק. שמונה הבוכנות שמסודרות לאורך מייצרות ויברציה רוחבית קלה שהופכת לנענוע כוחני כשמפליקים לדוושת הדלק בעמידה, כאילו היה מדובר במכונית שרירים אמריקנית. המחשב מגביל את המנוע במצב זה (ניוטרל בגיר) ל-4,000 סל"ד, אבל זה מספיק כדי לגרום לו לשאוג ולגרום לכווווווולם להסתובב ולהסתכל עלינו.

יש לה וואחד צליל מחרמן למרצדס הזו וגם שוחר הסביבה הכי קיצוני שתמצאו לא יעיז לקרוא לזה רעש. מן גרגור באסי שמגיע מעומק כדור הארץ כאילו מרמז על רעידת אדמה של 9 בסולם ריכטר שעומדת להכות בכם. המקור של הסאונד הזה הוא כמובן במנוע שבחזית. נפחו עומד על 6,200 סמ"ק, כן, ששת אלפים ומאתיים סמ"ק ואלה גורמים ליצירה של לא פחות מ-457 כ"ס ו-62 קג"מ וכל החבורה הזו נשלחת אל הגלגלים האחוריים. רק אל הגלגלים האחוריים. מפחיד.

תמהיל הכוח הזה והדרך שבה הוא פוגש את האספלט הוא מקור לחלומות הרטובים של כל תאב נהיגה, אבל ימי המבחן היו רחוקים מלהיות אידיאליים עבורנו ועבור המרצדס הזו. דווקא ביום בו הגיע תורנו לנהוג נפתחו ארובות השמיים ואף תפילה לא נראה שתעזור, בייחוד כשיומיים קודם ההולכים לבית הכנסת בירכו את הגשמים הבאים וביקשו מההוא שבמרומים, להתעלם מתחינתם של עוברי הדרך, גם אם הם נוהגים ב-AMG.

מתוך התקווה למצוא קצת אספלט יבש, הפנינו את הפנים דרומה, אבל כבר בדקה הראשונה לנהיגה בגוש דן הגשום, הודנו לאלוהי האלקטרוניקה על ריסון הכוח, כי ביטול בקרת היציבות יגרום לכך שבכל ליטוף של הדוושה הימנית, הגלגלים האחוריים יסתחררו ויגרמו לישבן להשיג את החזית בפניות ובקיצור, אללה יסטור ולהקתו.

כבר הספקתי לשכוח מתי מכונית כל שהיא גרמה לי לפחד ככה. אולי רק לפני כמעט עשור כשנהגתי בדור הראשון של ההונדה S2000 ההיא בלי האלקטרוניקה. וככה, עם ליטופי מעדנות לדוושת הדלק, פצחנו בשיוט דרוך לכיוון כבישי הנגב. ובדרך, כשהאלקטרוניקה שומרת עלינו, המרצדס הזו הצליחה להפתיע אותנו פעם נוספת. כשלא מלעיטים את הבוכנות בדלק עתיר אוקטן, המכונית הזו מרגישה נעימה ומפנקת כמו כל C קלאס 'עממית'. אין רעשים מיותרים, הכל מתנהל בנינוחות ורק שיבושי כביש מזדמנים מזכירים לנו שהחיבור לכביש נעשה כאן דרך מתלים קשיחים יותר מהרגיל. אפילו צריכת הדלק הייתה שפויה יחסית ועמדה על ליטר דלק לכל שמונה קילומטרים. נו, אמרנו יחסית... לרעת תא הנוסעים אפשר לציין את הנדסת האנוש – מישהו במרצדס החליט לתקוע את מרבית התפעולים (איתותים, אורות, מגבים וכו') על מנוף יחיד משמאל ומאחורי ההגה, כך שאי אפשר לראות אותו כלל, באותו הצד ומעליו את מנוף בקרת השיוט והמיקום של שניהם מבלבל – יותר מדי פעמים הפעלתי את בקרת השיוט במקום להפעיל את המאותתים. אגב, גם את מתג ההתנעה אי אפשר לראות מאחורי ההגה, ללא הטיית הראש ימינה.

אבל אז הכבישים נעשו יבשים יותר ואז גם משאית איטית התגלגלה לפנינו. שנעקוף? לרגע הצחקנו אותה כי כאשר לוחצים על ה'גז' אפילו עד חצי מהלך הדוושה, הכוח שמתפרץ ממנה תוך חלקיק השניה לאחר הורדת הילוך או שניים, הדביק לנו את הראש למשענת בהפתעה ואתם לא רוצים לדעת מה קורה לה כשמדביקים את הדוושה אל השטיח. בלי שום היסוס או מצמוץ, שאגה אדירה מתפוצצת מאחור וה-AMG הזו פורצת קדימה בשעטה מטורפת כאילו שוגרה מקנה תותח. הכוח שם. בהחלט שם למרות הסירוס האלקטרוני.

המנוע הזה, שנבנה ידנית על ידי אדם אחד ב-AMG וגם חתם עליו את שמו, משחרר יותר משמונים אחוזים מהמומנט שלו כבר ב-2,000 סל"ד והעליה בכוח ליניארית מאוד, ללא מדרגות, קפיצות או השתנקויות, עד למפגש עם מנתק ההצתה ב-7,200 סל"ד. המרצדס C63 AMG היא מכונית מאוד מהירה. מאוד מאוד מהירה. מספיקות שלוש שניות של לחיצה בריאה כדי שתסתכנו לא בדו"ח פשוט על מהירות, אלא בבילוי מאחורי סורג ובריח. סתם כדי לסבר את האוזן, הנתונים מדברים על 4.5 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית מוגבלת אלקטרונית ל-250 קמ"ש וגם מבלי להפעיל את הסטופר, אפשר בקלות להאמין לזה.

למרות שזו בדיוק העבודה שלנו, קשה מאוד להעביר את חוויית הנהיגה בה במלים. צריך לשבת בה, רצוי ליד מי שיודע מה הוא עושה כדי להבין עד כמה רחוק הגרמניה הזו מוכנה ללכת. והתשובה היא, הרבה יותר רחוק ממה שמישהו יכול לרצות להגיע.

בהתחלה, זה מרגיש כמו מנוע גדול שאליו מחוברת מכונית, רק כדי שיוכל להגיע מכאן לשם ורק כשמגיעים למסלול סגור או לכל הפחות לכביש מפותל שסלול היטב ורצוי גם נקי ממכוניות (וניידות משטרה), אפשר להעריך את המרקחת הגרמנית הזו. אנשי AMG דחקו את הגלגלים לקצוות, הרחיבו את מפשק הגלגלים לטובת היציבות ושינו לגמרי את המתלה הקדמי כדי לשפר מאוד את היציבות שלה תחת עומס פניות.

ובאמת, גם במצבים קיצוניים מאוד, הפרונט נשאר כמעט מאוזן לכביש ודבוק חזק חזק בזכות האחיזה של הצמיגים הרחבים (235/45 R18 מלפנים ו-255/35 R18 מאחור) והיקרים (כ-20 אלף שקל לרביעייה, כך מרצדס). בקרת היציבות שלה מציעה שלושה שלבים – עובדת במלואה, מצב ספורט שמאפשר מידה מסויימת של חופש לנהג וכבוי והכוונה בכבוי, היא כבוי לגמרי – אין שום דבר שיעצור אתכם או יגן עליכם מפני סחרורים אלימים. טוב, שום דבר חוץ ממעקה הבטיחות שבקצה הנתיב.

גם במצב הרגיל של הבקרה, אפשר להיות מאוד מאוד מהירים איתה בכביש הנכון, אבל במצב הספורט זה גם הרבה יותר כיף. זה אמנם גובה מחיר מסוים מעובי הגומי שבצמיגים, אבל כך יותר שליטה וכוח מופקדים בידי הנהג ובהחלט גורמים לנו להזיע, גם מפחד. את המצב בו המערכת כבויה לגמרי לא העזתי להפעיל בכביש הציבורי והעדפתי להשאיר את זה למסלול הסגור. שם המרצדס הזו יכול לתגמל בסחיפות כוח מעשנות ופוטוגניות, עד שתעכלו את הצמיגים עד לג'אנטים.

אם כבר הזכרנו את החלקות הכוח, או הדריפטים בלשון העם, צריך לא מעט עבודה איתה כדי להתרגל אליה ולהצליח לנצח על ההיגוי והכוח שלה. כניסה לסיבוב עם המון כוח בגלגלים האחוריים תגרום לסחרור של הגלגל הפנימי לסיבוב וכן ללא מעט עשן, אבל גם לתת היגוי מעצבן ומפתיע. כדי להפיק דריפט ראוי, כדאי לעזור לה בבלימה קלילה בכניסה לסיבוב ובהעברת משקל קלה לפנים (ואז כמובן חזרה מהירה ומדודה ל'גז' – כי יש שם המון כוח, הרבה יותר ממה שהיא באמת צריכה או יכולה להתמודד איתו) ותגובתו המהירה של ההגה. פספסתם? תתפללו שבסופו של הספין לא תפגעו בשום עצם שמסביבכם.

חגיגת האדרנלין לא נגמרת כמובן רק בביטול בקרת היציבות כי המרצדס הזו מצוידת גם בהגה חד מאוד (היינו שמחים למצוא בו מעט יותר תקשורת) וגם בתיבת הילוכים שמאפשרת שלושה מצבי אטרף. הראשון, רגיל לכל דבר ובו תיבת ה-7GTronic של מרצדס מתפקדת כמו כל תיבה אוטומטית אחרת עם המון הילוכים. הם עוברים חלק זה אל זה, ישאפו לעלות אל האחרון מהר ככל הניתן כדי לחסוך בדלק ולא ירדו אם לא באמת תבקשו.

במצב השני, מצב הספורט, הורדות ההילוכים יהיו מוקדמות יותר (בבלימות ולפני כניסות לפניות וזה מעולה), ההילוכים ימשכו גבוה יותר בסל"ד וזמן ההעברה יתקצר ב-30 אחוז. המצב השלישי והחביב עלינו כמובן, בהתחשב בעובדה שמרצדס לא מציעה כאן תיבה ידנית לגמרי גם אם תתעקשו, הוא המצב הידני. במצב זה, אתם בעלי השליטה על העברות ההילוכים, המוח האלקטרוני לא מתפתה להעלות הילוך גם כשמגיעים למנתק ההצתה וזמני ההעברה מתקצרים ב-50 אחוז ביחס למצב הרגיל וזה אומר מהר מאוד. בדור הזה AMG הוסיפו גם את ה'גז ביניים' בהורדות ההילוכים, זו הקפצת הסל"ד מעלה בדיוק למקום הנכון לפני חיבור ההילוך הנמוך יותר. מלבד התועלת הדינמית שבכך, זה גם נשמע מצוין.

כיאה למכונית עם פוטנציאל מהירות והתנהגות שכאלה, הותקנו בה גם בלמים נשכניים במיוחד – מלפנים יש צמד דיסקים בקוטר 360 מ"מ אותם לופתים קאליפרים עם שש בוכנות לאחד ומאחור מערכת דומה, רק לקאליפרים ארבע בוכנות. התוצאה היא יכולת בלימה שעוקרת את העיניים מארובותיהן ועמידות מטורפת לחום ועומסים. אלה מסוגלים להביא את הטון שמונה מאות של המרצדס הזו לעצירה הרבה יותר מהר ממה שניתן לדמיין ולנו לא נשאר רק לבקש קצת יותר תחושה בדוושה.

בסופו של המבחן, שוב כימיקלים של התאהבות הציפו לנו את המוח – אני מת על המכונית הזו ולא הייתי משנה בה דבר, אם כמובן יכולתי להרשות לעצמי אחת כזו. וכן, הייתי סולח לה על החוסר בטיפטיפה תחושה בהגה ודוושת הבלמים ואפילו על הנדסת האנוש המסורבלת של המנופים והמתגים הנסתרים מאחורי ההגה. אגב, באופן מאוד משעשע, AMG מציעים גם חבילת 'ספורט' למכונית זו, כאילו שחסר לה משהו בקטע הספורטיבי וזו כוללת דיפרנציאל שונה מאחור, גימור קרבון בתא הנוסעים, תוספת של עוד 30 כ"ס למנוע והעלאת המהירות הסופית ל-280 קמ"ש, בהגבלה אלקטרונית כמובן.

אבל גם מכונית המבחן הזו שנמסרה לידנו, ללא חבילת הספורט, כל כך אלימה, כל כך אגרסיבית, כל כך רצחנית שלמרות התחושה שהיא רצתה להרוג אותי, היא גרמה לי להרגיש כל כך חי וכל כך מפוצץ באדרנלין, גם בשיוט נורמאלי ושפוי בכבישי הארץ.

כמעט 1,000 ק"מ עברתי איתה בזמן המבחן ובמהלכם ביקרתי גם לא מעט פעמים בצמוד למשאבת ה-98 שבתחנת הדלק (5.7 ק"מ לליטר בממוצע – נו, מה ציפיתם ממנוע V8 בנפח 6,200 סמ"ק?), אבל אז גם הבנתי מדוע אנחנו כל כך בנאליים בבחירת המכוניות שלנו בארץ. זה לא רק המחיר הבומבסטי של 720 אלף שקל שמתבקשים לשלם עבורה, אלא זו ההבנה שישראל וכבישיה פשוט קטנים עליה בארבע מידות.

כבר ברגע הישיבה מאחורי ההגה אתה הופך לפושע מועד לפורענות, איכות הסלילה כאן, הגם שלא ממש מעיקה מבחינת הנוחות, לא עומדת ביכולות הפניה שלה, אין כביש נקי מספיק (שלא לומר חוקי מספיק) כדי לאפשר לה לנוע ללא הפרעה גם במחצית מהמהירות המרבית שלה ואין כאן אפילו מסלול אחד ראוי (ושוב, או חוקי עדיין) כדי לקחת אותה בסופי שבוע לפרוק קצת אגרסיות ולפרק איזה סט צמיגים. אז היא היא מכונית מבוזבזת? בישראל, כן, בלי שום ספק. אבל לי לא אכפת. אני רוצה כזו.