פורק תדמית

סרטוני יצרן תדמיתיים נושאים תפקיד חשוב בהפקת מכונית חדשה. קחו למשל אחד כזה שרץ על המסכים באירופה ובו מככב הקנגו החדש. הלוקשיין – בקתת עץ, וברקע – רצועה מחממת לב במילותיה. "היא אוהבת אותי", "היא מחכה לי", "היא בחורה נערצת", "אני צריך לצבוט את עצמי להאמין שזה אמיתי". אם היינו צריכים לנחש רק על פי מילות השיר באיזה רכב מדובר, לא היה עולה בדעתנו שהכוונה לטנדר עממי כי אם לקבריולה חצופה.

מסתבר שבתום תקופה די חד-ממדית רנו משבצת לטנדר שלה כל מיני חלטורות חדשות. 14 שנים לאחר שהקנגו דחק את האקספרס מעמדתו כמוביל צינורות ומוצרי גלם לרמונט, חלה תפנית משמעותית בגישה כלפיו ובכלל כלפי פלג המסחריות הקומפקטיות. כולם מנסחים פתרונות אחסון חכמים, הנדסת האנוש ידידותית מאי פעם ומתגבש מאמץ כביר למשוך את הקהל להביט מעבר לשגרה.

בישראל נדמה שהתפישה הזו מחלחלת פנימה בהדרגה. אבל אני מניח שאצל רבים הקנגו מעלה זכרונות וניחוחות של אקליפטוס ומדבר מהשירות הצבאי. עידן בו צה"ל אימץ את הקנגו יחד עם המגאן דיזל לשורותיו. מאותו הרגע, כל טרטור סולר בשעות הזריחה מעורר אצל הישראלי דימויים של נהג תורן טוחן את חמשת ההילוכים בין האפסנאות למטבח כאילו בחזית שוכן מנוע עם 300 כ"ס. הגיע זמן לפשוט את המדים ולעבור לאזרחות?

כלי-רכב פונקציונאליים לא חייבים להיות היפים שבחבורה. כל מה שהם זקוקים לו זו זריקת מרץ מרעננת: קצת קימורים פה, טאסות חדשות שם, אלומות דרך מסוגננות ויאללה לעבודה. קנגו דור 2 עומד בקריטריונים כמו בספרים. הוא לא מעורר את הרצון לנתח את המעטפת יתר על המידה. כל מה שרנו הפעילה עליו עיגל אותו במקומות הנחוצים וליטש את הופעתו על פי הבסיס הקלאסי של הדגם הקודם.

התוצאה הויזואלית בהחלט נאה, או ברוח הדברים – משפחתית. מכסה המנוע הקצר קיבל חיתוך חד וזוויתי כלפי השבכה שירדה חצי קומה למטה ומתחת לשפה מתגלים פגושים בעלי נפח מודגש. גם הקורות המחברות בין הדלתות העלו כמה ק"ג באותו יחס כדי שהופעתו תפגין אחידות ולכן מאיזו זווית שבוחרים לנתח אותו, הוא דובק בקווי המתאר המסורתיים ומצליח לשדר שהוא טרנדי כמו החברים למחלקה.

את הכניסה לקנגו עושים דרך דלת גבוהה שמתירה גם לנפילים שבכם להתיישב בעמדת הפיקוד בשיא הקלילות. איך שהטוסיק נוחת במקום, המבטים מתחילים לאסוף ולעבד את מה שקורה מסביב והשינוי לטובה נספג מיידית.

מכונית המבחן מצויידת ברמת המפרט הגבוהה ביותר – 'פריוולג'. מעין תמהיל של עבודה והנאה בלי התחשבנות קמצנית שפוקדת חמורי עבודה על גלגלים. הגוונים בהירים ונעימים ויש שפע פינוקים שבדרך כלל חסרים בסגמנט ומפוזרים מסביב; מערכת שמע מתופעלת מההגה, מחשב דרך, משענת יד מרכזית, חיישני אורות וגשם, פנסי ערפל, תא אחסון מחולק לשלושה בשורה השנייה ומגשי מזון נשלפים לילדים מאחור ממסעדי המושבים מלפנים.

תא הנהג מכיל שלושה סוגים שונים של חומרי מילוי. בקונסולה, בדלתות ומעל לוח השעונים. הרקע הפנימי נחמד וקליט, אפילו מבריק בעיצובו, ומתחבר אל מעט גימיקים משעשעים. את הדשבורד פיצלו לכמה מפלסים. החלק הבולט של הקונסולה נראה מולבש על חלק תחתון שקורץ מחומר שונה לחלוטין שדי מחמיא למראה הכללי. במרכז שוכנת בקרת מיזוג מכנית בה גלגל הבחירה להזרמת האוויר מוטמע בתוך בורר האקלים. פטנט שאולי חוסך מקום, אבל לא מקל על הנגישות וההפרדה.

ידית ההילוכים האוטומטית מותקנת על חצי מגלשה שיוצאת מהמשטח העליון. הפעלה ראשונית מגלה שהתמסורת לא חלקה וגם המעבר למצב ידני קצת מאובן. אך לפחות הידית משדרת לידיים תחושה שהיא לא תנטוש את עמדתה אחרי כמה שנים של שימוש אינטנסיבי. גולת הכותרת באיזור הבקרה היא ללא ספק ידית בלם-היד. לחובבי הסרטים ( ז'אנר מדע-בדיוני כנראה), היא מעוצבת בסגנון "פייטר פיילוט" שתגרום לנהג להרגיש שנייה לפני שיגור מנושאת מטוסים אל גיחה במפרץ. את זה בהחלט אהבנו.

בחזרה לקרקע. קנגו דור 2 גבה, השמין והתארך וזה מתבטא יותר במספרים מאשר בחזות העגלגלה שלו. נתחיל לשם ההמחשה מהסוף. הגובה הוא הסעיף שקיבל הכי מעט תגבור – ס"מ אחד בלבד אל 1.82 מ'. מהעבר השני נחלץ לעזרתו אורך מרכב שהתמתח בעוד 18 ס"מ ל-4.21 מ' ובסיס גלגלים שקפץ מ-2.58 מ' בדור ה-1 ל-2.70 מ' בנוכחי.

יפה וחשוב. אבל רק כשיושבים בשורה השנייה ומזיזים את המבנה המודולרי נחשף הפקטור האמיתי – הרוחב. עוד 16 ס"מ מספח הקנגו לזכותו, מה שמייצר נתון של 1.83 מ'. כשמוסיפים לזה את התקרה הגבוהה (במצב ישיבה) מקבלים וואקום ענקי שבולע כל ציוד נשיאה לטיול או עבודה ומקבל שלושה אנשים גדולי-מידות מאחור בלי שום בעיה.

משקלו של הקנגו החדש עומד על כ-1.5 טון ומשקלו הכללי (כולל) אינו יכול לחצות מעבר ל-1.95 טון. אם נצא מנקודת הנחה שהשורה השנייה צונחת כלפי הרצפה, נפח תא המטען צומח מ-650 אל 2,866 ליטרים. לשם השוואה, הצרפתי השני והלא פחות פופולרי סיטרואן ברלינגו, מציג קיבולת פחותה יותר של 2,800 ליטרים, אולי בגלל שהוא פחות רחב מהקנגו ב-10 ס"מ.

הקנגו שלנו מאכלס מנוע בנזין סדרתי של רנו בנפח 1.6 ל' המפיק 105 כ"ס ב-5,750 סל"ד. זוהי יחידה בסיסית המשרתת את הסימבול והלוגאן MCV בין היתר, ומשודכת כאן לתיבת הילוכים בעלת ארבעה יחסי העברה ותפעול טיפטורניק (ידני). הדיזל שבהיצע משודך לגיר ידני חמישה הילוכים ולו נפח 1.5 ל' טורבו המנפק 80 כ"ס ו-20 קג"מ ב-1,900 סל"ד.

בהתאם לגישה כלפי העיצוב מיותר להגיע דרוכים ולצפות לראות את כולם במראה האחורית (הקטנטונת) בהלם מהתאוצה. זינוק ל-100 קמ"ש אורך (מבחן) כ-14.5 שניות. תיבת ההילוכים מסרסת כל אפשרות לשיפור. היא אינה חכמה מספיק, ותגובותיה חסרות את הזריזות הנדרשת בימינו. יחסי ההעברה ארוכים, הפעולה מחוספסת מאוד וישנה תחושה של אובר-אגריסיביות שמופעלת על המרכב בעת מאמץ. זה לא נעים וממש לא תורם לבטחון כשיוצאים לעקיפות.

להבדיל מכך, בשיוט רגיל הוא קצת יותר נינוח. 100 קמ"ש בהילוך רביעי באיזור ה-2,200 סל"ד. חבל רק שהמנוע מזמזם ברקע בגלל איכות בידוד מוטלת בספק. האשמה נופלת בעיקר על חלל מהדהד וגבוה שמעצים צלילי רקע שבוקעים מהסביבה החיצונית. במובן מסוים אפשר לומר שכאן מתחיל הקנגו להראות את החולשה האמיתית לעומת כלי-רכב משפחתיים מן המניין. גם צריכת הדלק לא ממש "משפחתית" עם 10 ק"מ לליטר בתוואי שבחרנו עבורו.

לפני כמה חודשים, בוחני ADAC בגרמניה היו שנייה וחצי לפני התהפכות עם הקנגו בקצה מסלול ההתחמקות ממכשול. אירועון מביך שנבע מכשל בטיחותי שרנו עוד בודקת את השלכותיו. אי לכך, החלטנו כבר בהתחלה לא לחרפן את הקנגו אלא לנסות למפות את הגבולות בין המשתמש הסביר לנהג הצבאי שעדיין לא נגמל מהסיבוב האחרון של ה-WRC.

ביום-יום הוא רגיל וצפוי והכול מתנהל היטב. בעיר הוא מתכחש לבורות ולבקעים ואין סיבה לשלול ממנו נקודות על תפקוד תקין ומוצלח. בתחומים בינעירוניים התנועה על המתלים רגישה, אולי נוקשית מידי. הבולמים לא תמיד מצליחים לטפל במוקשי התעבורה המקומיים כמו שחשבנו בחלקים אחרים קצת פחות רגועים. לזכותו יאמר שבהיבטים של רכות, הוא יותר מרוסן מכלי-רכב גבוהי קומה, שנוטים להכנע בעיקולים גבשושיים. בתחום זה הוא מתעלה על קודמו ונותן תחושה שהוא לא ייאכזב.

הופתענו לגלות שההגה לא ניחן בקטסטרופות החשמליות שרובצות על התעשייה. משקלו טוב ועל אף שלעתים רחוקות צץ רמז לשטח מת במרכזו, המרכב עובד בצמוד לפקודות מלמעלה כשרק פרובוקציות מכוונות עלולות לקטוע את התקשורת הישירה עם הכביש. פניית החרטום פנימה טובה, הגלגלים מצידם משתדלים לאחוז, אבל הקוטר משפיע לרעה. אין מה לדווח על היגוי יתר או תת היגוי בלתי-סביר. השליטה בקנגו אינה מעורפלת, רק צריך לשים עין מפוכחת על הנעשה וגם להרגיש מתי החלק האחורי מחליט שזה גדול עליו, והזנב מתחיל לפסוע החוצה.

אשתקד נבחן הקנגו במבחן הריסוק של 'Euro NCAP' וזכה לארבעה כוכבים. פחות מחמישה כוכבים אצל רנו זה לא מבטיח נצורות ושוב עולה המבחן הגרמני. אכן, הבוחנים ציינו שבעת תאונה חזיתית הקנגו מסכן את היושבים מלפנים בגלל מוט היגוי שעלול לפצוע את האגן. מצד שני, הפגוש קיבל מקסימום נקודות על פגיעה בהולכי-רגל, עד שבא מכסה המנוע ופגע פגיעה קטלנית בבובות מבוגרים ולקח בחזרה את הנקודות.

מבחינת אבזורו הקגנו מכיל את החבילה המוכרת של רנו. החל מבקרת יציבות, בקרות בילום, עוגני איזופיקס מאחור וכלה בשש כריות אוויר (2 בדגם הבסיסי) ומתג לניתוק כרית הנוסע.

הקנגו דור 2 מסוגל ברמה מאוד מוגבלת לאיים על מקומה של משפחתית עממית. יש לו את כל מה שצריך בשביל לעשות את זה כשמסתכלים על המספרים. אולם, אחרי שנפרדים ממנו נשארים עם תחושת פספוס שזה עדיין לא זה. הוא לא מספיק מלוטש, לא מספיק רהוט, לא משדר אחידות משפחתית. כדי להזיז את הילדים מכאן לשם בנוחות ברוגע ובביטחון, צריך קצת יותר מחלל עמוק ותאי אחסון. במחיר של 140 אלף שקלים אין לו מה לחפש בקבוצה הזאת כרגע.

לחברות, ארגונים ולכל המעסיקים שמחפשים כלי-רכב עמיד לעבודה, יש לכם ב-125 אלף שקלים את הנוסחה המוכחת (והמוצלחת) של דיזל-ידני כמו בקנגו המוחלף, פלוס אקסטרות בהיבט העיצוב והאבזור. סביר שעם כל היתרונות הנלווים לשימוש בסולר, חלופת הדיזל הידנית עדיפה בהרבה מאשר התאומה הבניזינית האוטומטית שלעניות דעתנו אינה הולמת את הקנגו.

.