פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הכל בגלל טופס קטן

      מכירים את "טופס המיגון" אותו דורשות חברות הביטוח להעביר כשאתם מבטחים את הרכב? אבל מה קורה אם הרכב נגנב לפני שהספקתם לשלוח את הטופס? האם תקבלו את הכסף? לא בטוח

      נניח שרכבכם נגנב - תופעה די נפוצה בארצנו מוכת הפשע. ונניח גם שהיה איזה אמצעי מיגון שהיה מונע את הגניבה - אנו לא מכירים דבר כזה לנוכח תחכומם ההולך וגובר של הגנבים, אבל נניח. ונניח גם שחברת הביטוח ביקשה מכם מראש, כשקניתם את הפוליסה, להתקין את אמצעי המיגון הספציפי הזה ואתם הייתם מודעים לכך, אך לא עשיתם זאת. אז זהו, העניין גמור, לא תקבלו מחברת הביטוח את הכסף עבור הרכב שנגנב?

      בית המשפט במקרה שהבאנו היום קובע חד משמעית - כל ההנחות הללו אולי נכונות, אך אינן בהכרח מביאות למסקנה שלא תקבלו את הכסף. מה שחשוב לבדוק, הוא איך ומתי הודיעה לכם חברת הביטוח על המיגון הנדרש? האם התנתה את עצם תוקף הפוליסה בביצוע המיגון? והאם טרחה לעקוב אחר ביצוע התקנתו ברכב? מצד שני, גם לא בטוח שאם תקבלו - תקבלו את כל הכסף, כיוון שגם ההתנהגות שלכם נבחנת בתוך כל המערך הזה. מסובך? הבה נבחן אם "משפט שלמה" מתאים לימינו אנו ולמקרים מסוימים בביטוח.

      הותקן מיגון או לא הותקן מיגון?

      א' רכש מונית מסוג סקודה (דגם "גניב" ביותר), וכאדם אחראי (לדעתו), אץ רץ לבטח אותה בו ביום. התשלום לפוליסה בוצע כבר בטלפון. מאוחר יותר, עדיין באותו היום, הגיע א' למשרדי חברת הביטוח לקבל את פוליסת ביטוח החובה ואת טופס בדיקת המיגון. ל- א' נמסר כי עליו להחתים את טופס המיגון ולהחזירו. בשלב הזה, הפוליסה כבר הייתה משולמת, זוכרים? פקידת חברת הביטוח לא מצאה לנכון להדגיש בפני א' את חשיבותו של הטופס או שעד שלא יוחזר הטופס כשהוא חתום, הביטוח אינו בתוקף.

      א' היה עסוק באי אילו עניינים "פעוטים" אחרים כגון קשיי פרנסה וטיפול באמו שעברה התקף לב וצנתור ולא ביצע את בדיקת המיגון. חברת הביטוח מצידה אף היא המשיכה לחיות את חייה ואף פקיד מטעמה לא מצא ברשימת מטלותיו באחד הימים את א', אשר נשתכח (הוא הרי כבר שילם על הפוליסה, לא?). חברת הביטוח אף לא העלתה בדעתה לבטל את הפוליסה בשל אי החזרת הטופס החתום. לעניין זה העיד בבית המשפט מנהל בחברת הביטוח: "אני לא בייביסיטר שלו להחזרת הטופס".

      הואיל וחוק מרפי תמיד עובד, נגנבה המונית. ואבוי, הטופס לא הוחזר חתום נכון למועד הגניבה. קל לשער עד כמה ששה חברת הביטוח על כי יש לה אילן כל כך גבוה להתלות בו ולנמק את סירובה לשלם ל-א'. א' היקר-אך-הרשלן, כך טענה, לא עמד בתנאי המיגון הנדרשים כתנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי לגניבה, וכמו כן הובהר לו ע"י הפקידה שאין כיסוי למקרה גניבה עד להחזרת הטופס החתום. אשר על כן אנו מאוד מצטערים - נכון שלקחנו את כספו עבור הפוליסה, אך לא נוכל לפצות אותו בגין הגניבה. מן העבר האחר מה לעשות ויתכן ואף סביר שהמונית באמת נגנבה כיוון שהמיגון לא בוצע?

      מהות הכיסוי וחובת הווידוא

      המצאת טופס המיגון חתום הינה ללא ספק "תנאי או סייג לחבות המבטח" כפי שזה מוגדר בסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח המוסיף וקובע כי תנאי או סייג כזה חייב להיות מובלט. פסיקת בתי המשפט הוסיפה וקבע כי הסייג חייב להיות מובא באופן אקטיבי לידיעת המבוטח, וחברת הביטוח חייבת לוודא שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייג.

      בפרט, אמור הדבר ביחס למקרים בהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו. כלומר, חובה זו של חברת הביטוח כוללת שני אלמנטים: האחד - הבלטה של הסייג בפוליסה הכתובה, והשני, חובת הגילוי והוידוא. אם לא עמדה חברת הביטוח בשני התנאים הללו גם יחד, לא תוכל להסתמך על הסייג בבואה לדחות תביעת מבוטח.

      ושימו לב - יש הבדל מהותי בין "תחזיר את הטופס חתום" לבין "אם לא תחזיר את הטופס חתום לא תהיה מכוסה למקרה של גניבה". משפט אחד קטנטן לעיתים עושה את כל ההבדל.

      ויש עוד משפט אחד קטנטנון שעשה פה את ההבדל: אם כבר "לא תהיה מכוסה" הכוונה לכל הפוליסה (תאונה? שריפה? וכיו"ב) או רק לגניבה? ביחס לתנאי מיגון קבעו בתי המשפט במפורש כי קיימת אבחנה בין הידיעה בדבר הצורף בהתקנת מערכת מיגון לבין הידיעה כי באם לא תותקן מערכת זו - אין כיסוי ביטוחי. בית המשפט קבע כי הסייג אכן הובלט בפוליסה עצמה, בה נרשם כי טופס המיגון יוחזר חתום תוך שבוע.

      אך לגבי התנאי השני היה צורך לשמוע עדויות. ובכן - הפשוט ביותר לכאורה היה להביא את אותה הפקידה שערכה ל-א' את הביטוח ולשאול את פיה מה בדיוק אמרה לו באותו המעמד. אלא, שאת הפקידה לא טרחה חברת הביטוח להביא לעדות אלא טרחה כפליים והביאה דווקא את מנהל חברת הביטוח (!) בשעתו, אשר נשאל: "ואתה יכול לומר היום בוודאות שהגברת.... שכבר לא עובדת בסוכנות וגם אתה לא עובד בסוכנות, אמרה ל-א' לפני שלוש שנים שהוא חייב להחזיר את הטופס אליכם?" תשובתו הייתה: "חד וחלק במיליון אחוז". וכיצד היה כל כך בטוח? כיוון ש - "ספציפית למשרד שלנו יש לנו פקידות של 20 שנה. אני מניחה שהיא לא חרגה מהנוהל לאחר ניסיון של 20 שנה". אך מה לעשות, וגם המנהל לא יכול היה להציג בפני בית המשפט את אותו נוהל "נוקשה" שטען לקיומו?

      החובות של חברת הביטוח ועובדיה

      והנה שוב הסתבר כי גורל התיק כולו מונח על כתפי ה-"ש.ג" - אותה הפקידה - מה אמרה ולא אמרה לפני שלוש שנים ל-א'. אלא, שאותה פקידה לשעבר לא התייצבה לדיון בבית המשפט למרות שחברת הביטוח לכאורה הזמינה אותה. בית המשפט קבע כי לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת והמצדיק את הימנעותה מלתת עדות. ולכן אי ההתייצבות מוחזקת לרעת חברת הביטוח שכן מדובר בראיה מהותית.

      משכך, קובע בית המשפט כי חברת הביטוח שעליה הנטל להוכיח את קיום חובת הגילוי והוידוא - לא עמדה בו. ומוסיף בית המשפט ומצליף בחברת הביטוח: " דווקא בשל הסטטיסטיקה הגבוהה של גניבת מוניות יש צורך להבהיר הבהר היטב למבוטח שאין לו כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה, בהיעדר טופס מיגון".

      עם כל זאת, בסיכומו של דבר, ולמרות שחברת הביטוח הפרה את הנטל לוודא ולגלות למבוטח, הרי שגם א' עצמו לא היה חף מאחריות למחדל שכן "זהירות סבירה צד אדם, המקבל לידיו פוליסת ביטוח, היא לטרוח ולעיין בה" וכאן מדובר ביותר מזה - הרי א' ידע היטב כי עליו להחזיר את טופס המיגון חתום.

      "משפט שלמה"

      על כן, חילק בית המשפט את האחריות בין שני הצדדים בשווה וקבע כי חברת הביטוח תשלם ל-א' את מחצית משווי המונית שנגנבה.

      יודגש, כי "חלוקת האחריות" שביצע בית המשפט הינה רק אחת מהגישות בפסיקה, בעוד הגישה האחרת מחזיקה כי ברגע שחברת הביטוח הפרה את חובת הגילוי והוידוא - אין משמעות לתרומתו של המבוטח למחדל. האם התוצאה צודקת? נשמח לשמוע דעתכם בנדון. ובכל מקרה ולנוכח התוצאה - זכרו להיות בייביסיטר של עצמכם, ואולי כדאי לזכור להחתים טופס אחד קטן ולא לאבד מונית שלמה (או את חציה...).

      *הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח