פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חצי הדרך לרטרו

      לבוורלי של פיאג'ו אין מנוע ועיצוב שגרתיים, אבל יש לו המון אופי ויכולות כביש גבוהות. יצאנו לבדוק האם הוא שווה 28 אלף שקל?

      "יפה הקטנוע שלך. כמה זה, 200 סמ"ק? 300?! וואלה זה חזק זה הא?" הספיק לסנן לעברי נהג מונית סקרן ברמזור ברחוב המסגר בתל-אביב ואף הוסיף שהוא עם הקטע של ה"אופנועים האלה" גמר אחרי שאחד כמעט גמר אותו, תוך שהוא מרים את שרוול חולצתו כדי ספק להתגאות בצלקות שנשארו איתו.

      על נושא המיגון והבטיחות כבר דיברנו בעבר, אבל למרות הדעות השליליות בקרב רוכבי קטנועים שמקורן בייקור הביטוח ובתוספת הזעומה לביצועים, פלח קטנועי ה-300 סמ"ק מתרחב יותר ויותר בישראל. לא תאוצה חלומית, בטח שלא לאחר ייקור פוליסות הביטוח, אבל בהחלט בכיוון למעלה כשבדרך הוא נוגס יותר ויותר בקטנועי ה-250 סמ"ק והעדות לכך היא ההתרחבות המשמעותית בהיצע.

      לפני מספר שבועות פגשנו כאן בקטנוע הכי 300 שאפשר, הקימקו דאון טאון שהצליח להציב את רף הביצועים גבוה כל כך, עד כדי חדירה לליגה של הגדולים בקבוצת ה-400 סמ"ק, אבל דווקא הציג חולשה בסעיפים רבים אחרים (נוחות היה אחד מהם) שנחוצים בקטנוע עירוני יומיומי. ולכן, אחרי ההיכרות עם הטיוואני ההוא, ניגשנו עם לא מעט ספקות אל הנבחן התורן, הבוורלי של פיאג'ו. לא, לא רק בגלל השם הלא ממש גברי, אלא משום ששיערנו שמראש לא יוכל להציע את הביצועים שכל כך אהבנו בקימקו. אבל אוי כמה שטעינו.

      מבחן דו גלגלי פיאג'ו בוורלי (קובי ליאני)
      "יפה הקטנוע שלך. כמה זה, 200 סמ"ק? 300?! וואלה זה חזק זה הא?"

      יש לו את הלוק?

      עולם הקטנועים חווה את אותה תופעה מרגיזה שקיימת גם במכוניות וזו קשורה לדמיון בניהם. היום, מרבית הכלים דומים כל כך זה לזה, שצריך לעתים יותר מרגע של התבוננות כדי להבדיל מי זה מי, כמה ולמה, שלא לומר ממש לקרוא את שמם.

      אבל נראה שפיאג'ו היו מודעים לכך ובחרו ללכת לכיוון אחר לגמרי מהדרך המודרנית, מלוכסנת, חדה ומתוחה שכל האחרים בחרו ללכת בה. הבוורלי נראה כמי שספג השראה משתי קצוות ציר הזמן, מהווה ומהעבר הרחוק. הביטו בו, הפלסטיקה שלו נראית זורמת ועגולה, כאילו הותקנה בו כשהיא עדיין חמה, רכה וניתנת לשינוי, וזו עוצבה על ידי הרוח שפגעה בו ב-120 קמ"ש.

      זה ממשיך בפנס חזית עגול וגדול שאלמלא הוצע בקרב הקרוזרים (אופנועי קאסטום, בלשון העם), היה נעלם מהעולם יחד עם אי אילו מיני חיות שנכחדו, מתקדם אל לוח מחוונים אנלוגי לגמרי, משתקף במראות רבועות (מצוינות) מצופות כרום שזועק רטרו ומסתיים במושב ארוך וצר שעוטה עור חום. אין מה לומר, כבר לא מייצרים אותם כך היום. או שבעצם כן, והבוורלי הזה, הגם שאולי לא לגמרי לטעמנו מבחינת ההופעה, נהנה ממקוריות עיצובית וזה חשוב היום לא פחות מעוד סוס או שניים במנוע.

      על האוכף

      בין אם רטרו מדבר אליכם או לא, ההתחברות אל הבוורלי הזה היא אולי המהירה ביותר שחווינו על קטנוע. כבר במטרים הראשונים אני מתבאס שלקח לי כל כך הרבה זמן לפגוש אותו ומודה שעשיתי זאת מכל הסיבות הלא נכונות. הישיבה עליו גבוהה (גובה מושב 79 ס"מ מהרצפה) וזו מרימה את הראש גבוה מעל לתנועה ומשפרת פלאים את הראות סביב.

      הכידון נמצא בזווית נמוכה ומעט קדימה, אבל בשום מצב לא מרגיש רחוק מדי. גם הרגליים מדווחות שהכל מגניב שם למטה. לברכיים יש יופי של מקום ולכפות רגליים יש מגרעות שלתוכן הן נכנסות, אך עדיין אין תחושה של צפיפות. מול הפנים ישנו משקף גבוה להסטת הרוח (עובד מצוין), אבל הוא לא נכנס לשדה הראיה קדימה או פוגע בו במבט חד לכיוון הכביש. גם הנדסת האנוש בו טובה עם מתג לפתיחה חשמלית של התא מתחת למושב ועם נגישות מצוינת לשאר הפקדים (איתותים, צופר וכו').

      והמושב? הרבה יותר נוח מיפה והוא מאוד יפה, תודו. הוא מרגיש דומה למדי לזה של הווספה, אחותו של הבוורלי, אבל הוא נוח בהרבה - רך בדיוק במידה, ממדיו נכונים וגם המשענת הקטנה שבמרכזו מחזיקה היטב את הגב התחתון לטובת ההאצות שעוד יבואו. גם למורכב שלנו לא היו תלונות מיוחדות. הישיבה אמנם אינה גבוהה ולא ניתן לראות קדימה מעל לראשו של הרוכב, אבל הנוחות טובה, הרגליים במקום ולא הייתה בעיה להעביר עליו זמן ממושך.

      אז מה פחות מגניב בו? השימושיות. אמנם מתחת לכידון ישנו וו תליה יעיל ואפילו תא כפפות ננעל (בתוכו מצויים גם מנופי פתיחת מכל הדלק והמושב) עם מספיק מקום לשטויות שבדרך כלל שומרים בכיסים, אבל דווקא מתחת לכיסא, אין מקום יעיל של ממש. קסדה מלאה בטח שלא תיכנס שם, גם לא מעיל רכיבה, רק אולי שתי קסדות חצי ומנעול דיסק. טוב נו, זה אולי חלק מהקטע של קטנוע איטלקי שמזגזג מפיצה לאספרסו בשיא האופנתיות, אבל בעיקר נגזרת ישירה של שימוש בחישוקים גדולים במידה 16 אינטש שעליהם נרחיב בהמשך.

      מבחן דו גלגלי פיאג'ו בוורלי (קובי ליאני)
      "הכידון נמצא בזווית נמוכה ומעט קדימה, אבל בשום מצב לא מרגיש רחוק מדי. גם הרגליים מדווחות שהכל מגניב שם למטה"

      גילגילגול וגילגילגל והופס...

      לא, לא נפלנו איתו, אבל הוא כן מפיל (יעני מפתיע) באופן שהכל מתחבר בו, כי סיבוב המצערת של הבוורלי גורם למנוע לשחרר את 22 הסוסים שלו לווריאטור ומשם לכביש, כמו שרק קטנוע איטלקי יודע לעשות. זהו אותו שילוב מנוע ותיבה כפי שפגשנו בקטנועים אחרים מהמשפחה, וגם כאן יש לנו לא מעט מחמאות אל זה.

      המנוע ערני וחי, בייחוד בתחום הביניים ששופר בדור הנוכחי, כך שבהאצה מהמקום או אפילו ממהירויות ביניים אל עבר הטופ שלו (140 קמ"ש על המחוון), הכל קורה חלק ובנחישות. אין נפילות כוח, אין משחקים מיותרים של הווריאטור ואין השתנקויות בסל"ד גבוה והכל עוד מלווה בצליל נעים לאוזן.

      גם בתוך העיר ובתנועה הצפופה, הבוורלי גורם לנו לחייך בדיוק כפי שעשה בדרך לירושלים. הגלגלים הגדולים שלו יחד עם הצמיגים הדביקים מציעים אחיזה טובה בכביש וזה מורגש בייחוד בימים הרטובים שחיכו לנו בחלק מימי המבחן. גם ההיגוי שלו חד ומדוייק ואמנם צריך טיפה יותר מדחיפה קלה כדי לגרום לו לרכון לתוך פניות, אבל מרגע שעושים את זה, הוא מחזיר בהמון כיף ושליטה. למעשה, לא הצלחנו לגרום לו לאבד כיוון או להתבלבל - לא בפעולת יחידת הכוח, לא באופן שהוא מעביר את אונו לכביש, גם בפניות חדות וגם תוך כדי מעבר על שיבושים.

      המתלים שלו נמצאים בצד הקשיח יותר של הסקאלה, אבל איכשהו, הם מצליחים לספוג כמעט הכל בלי דרמות של ממש. ככל שעולה המהירות, עולה גם הנוחות ורק בורות של ממש גורמים לזעזוע קל עד בינוני ולא יותר. הבלמים בסך הכל מיישרים קו עם מה שהשלדה המהנה והביצועים מכתיבים. האחורי חזק והמנוף שלו מציע שפע של תחושה וכך גם הקדמי, רק שעוצמת הבלימה בו יכלה להיות טיפה יותר טובה כדי להצטיין כאן.

      מבחן דו גלגלי פיאג'ו בוורלי (קובי ליאני)
      "גם ההיגוי שלו חד ומדוייק ואמנם צריך טיפה יותר מדחיפה קלה כדי לגרום לו לרכון לתוך פניות, אבל מרגע שעושים את זה, הוא מחזיר בהמון כיף ושליטה"

      ארבעה ימי רכיבה לא מספיקים

      בניגוד גמור לכמה מהקטנועים והאופנועים שעברו תחת ידנו, גם ארבעת ימי המבחן שהוקצו לנו לא הספיקו. לא כי לא הבנו את הקטע שלו, בוודאי הבנו ואפילו בזמן קצר מרגע שעלינו עליו, אבל פשוט לא נגמר לנו ממנו גם כשהחזרנו אותו.

      עד לשלב זה ניסינו לתאר במילים ולנתח את רכיביו השונים ותפוקתם, אבל רק אחרי רכיבה ממושכת על גבו, מבינים עד כמה הכל מתחבר כאן יחד לכלי סופר מגניב ומהנה, גם מבלי שינסה להתהדר בנוצות של כלי ספורטיבי. בעיר הוא זריז ומשתחל בקלות, בחוץ הוא מהיר ומענג (גם בזכות מיגון הרוח המצוין) ונראה שאין דבר שהוא לא מסוגל לעשות.

      אז כן, בכל ימי הרכיבה את התיק עם הקשקושים הרגילים, פנקס הרישומים והמצלמה סחבנו על הגב ולפגישות נכנסנו עם מעיל הרכיבה כי מקום לא היה לו בתא המטען, אבל זה מחיר קטן לשלם תמורת הרבגוניות המרשימה של הכלי הזה.

      בסופו של המבחן כשמסכמים את הנתונים עם צריכת דלק של 25 קילומטרים לליטר (לא מעט, אבל גם לא המון) יחד עם תג מחיר שישאיר לכם עודף מ-30,000 שקלים, מקבלים אחלה קטנוע ייחודי שעלול לגנוב לקוחות מפלח ה-250 החזק, אם רק יצליחו הרוכבים לבלוע את גלולת התוספת הביטוחית עבורו.

      על הצד הטכני:

      מנוע: 278 סמ"ק, קירור נוזל
      הספק: 22 כ"ס ב-7,250 סל"ד
      מומנט: 2.3 קג"מ ב-6,000 סל"ד
      תמסורת: ווריאטור
      צמיג קדמי: 110-70 R16
      צמיג אחורי: 140-70 R16
      מכל דלק: 10 ליטר
      אורך: 211 ס"מ
      בסיס גלגלים: 147 ס"מ
      גובה מושב: 79 ס"מ

      טיפולים ואחזקה:

      1,000 ק"מ: 425 שקל
      5,000 ק"מ: 52 שקל
      10,000 ק"מ: 1,835 שקל
      15,000 ק"מ: 52 שקל
      20,000 ק"מ: 1,835 שקל