נישה של נישה

צילום: דייב שחר, קובי ליאני
עריכה: בת גולן

בעולם שנדמה שיש בו כבר הכל, מה עוד נשאר לנו לרצות? יש קטנועים עם שלושה גלגלים, מכוניות פתוחות עם גג קשיח ואפילו מכוניות קופה עם יותר משתיים או שלוש דלתות ובעולם כזה, קשה כבר להיות מופתעים לנוכח החידושים השונים והמשונים. ואז, כאשר לכל מכונית נישה צמחה פתאום מכונית אחות עוד יותר נישתית, לא נשאר לנו אלא לשאול, מי בכלל צריך אותן והאם התנהגות שיווקית זו תשתלם ליצרנית המכוניות?

תלוי את מי שואלים. מי שהפרוטה מצויה בכיסו, וודאי ישמח לקבל מכונית התפורה כמעט לרצונותיו וצרכיו ולשאלת הכדאיות השיווקית, ננסה לענות באמצעות הסיפור הבא שלקוח ישר מלימודי השיווק באוניברסיטה. לאי מסוים נשלחים שני אנשי שיווק מחברות לייצור נעליים כדי לבחון את הפוטנציאל השיווקי שם. לאחר שבוע בדיוק, שניהם מצלצלים למשרד ומעבירים את המסרים הבאים. הראשון: "חבר'ה, חבל על הזמן, כולם כאן הולכים יחפים". השני, חברה! חבל על הזמן! כולם כאן הולכים יחפים!!"

נראה שגם יצרניות הרכב ובפרט אודי, פעלו בשיטה דומה. לאחר שחידשו את מכונית הסדאן המצליחה שלהם, ה-A4, הם בחרו להרחיב את השימוש במכלליה כדי ליצור ממנה גם מכונית קופה עם ניחוח ספורטיבי, לאחר מספר חודשים הסירו לה את הגג (כי מישהו בוודאי ירצה אודי קבריו חדשה) וכעת, הם מוסיפים אחות נוספת למשפחה, כזו שעונה לשם A5 ספורטבק ולה כאמור יש לא פחות מ-5 דלתות. כדי לעמוד על טיבה וכן על נחיצותה, הבאנו למבחן זה גם את גרסת הקופה.

אין זו הפעם הראשונה בה אנו פוגשים את מכונית הקופה של אודי ולמרות שזו מסתובבת על כבישי הארץ כבר תקופה לא קצרה, קשה להישאר אדישים לנוכחות שלה. למעשה, בכל מקום בו עברנו או עצרנו במהלך שלושת ימי המבחן, לא מעט אנשים עצרו כדי להביט בה מקרוב, להביע הערכה ואולי לחלום שיום אחד תהיה להם אחת כזו, או לכל הפחות את הכסף שצריך כדי לרכוש אחת כזו.

כך או כך, ה-A5 קופה נראית מאוד לטעמנו. הפרופורציות שלה נכונות, החזית ממגנטת, בעיקר בזכות יחידות התאורה הייחודיות שעל בסיסן נבנו אינסוף רפליקות למכוניות שכלל לא שייכות למשפחת אודי ומאחור נמצא הישבן המפוסל המכיל כמובן זוג מפלטים כועסים. לא מעט מהמתבוננים סברו בתחילה שמדובר דווקא ב-R8 הספורטיבית, נהדר.

מעבר מבט חד אל גרסת הספורטבק, לא חשף הבדל של ממש בחזית. למעשה, מלבד הבדלי הצבעים, הן נראו לנו בדיוק אותו הדבר. גם מאחור לצורך העניין הן נראות על גבול הזהות. רק כאשר עוברים למבט פרופיל, מבינים היכן השוני נמצא.

הספורטבק כאמור הוסיפה זוג דלתות מאחור ואף דלת חמישית לתא המטען (פתיחה עם השמשה האחורית, ללא השמשה בקופה), אך עדיין שמרה על מבנה הטיפה הקופאי, כך שאם תמחקו בפוטושופ את ידיות הדלתות מאחור, תקבלו הופעה של מכונית קופה מאוד ארוכה.

כמה ארוכה? בחינת דף הנתונים מסבירה גם את הבדל ויזואלי זה. אודי אמנם כיווצו את בסיס הגלגלים של מכונית הקופה ב-2 סנטימטרים ביחס לזה של ה-A4 הסדאנית, אך האריכו אותו ב-6 סנטימטרים נוספים לכדי 281 ס"מ בספורטבק כדי לשפר את המרחב המוצע בחלל תא הנוסעים. גם נתון האורך הכללי צמח כמעט ב-8 סנטימטרים ולגובה נוספו 2 סנטימטרים. שלא יחסר, אתם יודעים. אבל למרות הצמיחה בממדים, ה-A5 ספורטבק עדיין נראית טוב ואפילו טוב מאוד ומצליחה למשוך לפחות את אותה כמות של תשומת לב כשם שעושה גרסת הקופה, כך שבסעיף הזה אודי יכולה לרשום V ולהמשיך הלאה.

כניסה לתאי הנוסעים של השתיים, מגלה שתי סביבות מחיה דומות מאוד. אודי בחרו להשתמש כמובן באותם רכיבים פנימיים, כולל המושבים עצמם, כאשר השוני היחידי בין שתי הגרסאות נוגע לדיפוני הדלתות - הקופה מצוידת בדלתות ארוכות כדי שפתיחתן תאפשר השתחלות אל המושב האחורי על ידי קיפולו של זה הקדמי ואילו הספורטבק מציעה ארבע דלתות צד קצרות יחסית. זה אומר שלקופה קל יותר להיכנס אל המושב הקדמי ופחות (הרבה פחות) אל המושב האחורי ואילו בספורטבק, הכניסה גם לפנים וגם לאחור, לא הכי קלות בשל השימוש בדלתות קטנות הפוערות פתחים קטנים יחסית.

מרגע שנמצאים בתוכן, גם ההבדל בתנוחות הנהיגה זעום - בגרסת הקופה בשל הגג הנמוך יותר, הרגשנו צורך להנמיך את המושב מעט כדי לאפשר לקצת אוויר להפריד בין הפדחת שלנו לתקרה. מעבר אל המושב האחורי עושה את כל ההבדל - המושבים של שתיהן נוחים ויש גם מרחב סביר למדי לברכי מבוגרים, אבל בקופה אין מקום לראש ובספורטבק יש. זה הכל.

אחרי ההתמקמות במושבים, יצאנו לפרקי הנהיגה המגוונים שלנו שכללו כמובן נסיעות עירוניות, את פקקי התנועה של גוש דן, שיוטים בינעירוניים וכמובן כבישי נהיגה אמתיים שם נעצנו דורבנות בצלעותיהן של השתיים.

בשלב זה, ההבדלים בין השתיים ניכרים מאוד ולמעשה מפרידים בניהן לחלוטין, עד כדי פניה לשני קהלים שונים לגמרי, גם ללא קשר להבדלי המנועים שנמסרו לנו (2.0 טורבו בספורטבק, 3.2 בקופה ועליהם נספר בהמשך). הקופה התגלתה כמכונית הנמרצת מבין השתיים. כיאה לאופייה הספורטיבי, היא חומשה במתלים קשיחים שמרסנים היטב את תנודות הגוף בכבישים מפותלים ובבלימות והאצות חזקות וכיול זה גורם לה לאחוז טוב יותר באספלט. קל מאוד לנענע אותה מעקומה אחת לאחרת, היא מאיצה בנחישות וגם בולמת בחוזקה. אולם, את ההגה החשמלי שלה לא אהבנו – רמת החיבור שהוא מציע לידי הנהג והגלגלים הקדמיים נמוכה והוא גם משנה את משקלו (קשה במהירויות גבוהות, רך במהירויות עירוניות) באופן לא ליניארי גם באמצע פניה. התוצאה היא שבנהיגה תובענית, את התחושות מקבלים מהישבן בלבד ולא מהידיים וזה קצת חבל. אותה קשיחות במתלים גרמה לאודי הזו גם לא לחבב את כבישי הארץ ואיכות הסלילה הירודה כאן ולשדר כל מהמורה ובקע שעובר תחת גלגליה אל גב הנוסעים.

גרסת הספורטבק כאמור עושה את המלאכה מעט אחרת. מלבד הצמיחה בבסיס הגלגלים, בגובה ובאורך הכללי שלהן השפעה ברורה על ההתנהגות, הספורטבק צוידה במתלים רכים בהרבה שמצליחים לבלוע בקלות את רוב הזבל שהאספלט יכול להשליך לעברה מבלי להציק לנוסעיה. אך לרכות הזו יש מחיר מורגש בזמן נהיגה ספורטיבית - היא רוכנת הרבה יותר על המתלים בפניות עד כדי תנועה בחוסר נוחות עליהם ולכן גם למרות שגרסת המבחן נעלה צמיגים וחישוקים זהים לאלה של גרסת הקופה, היא הרגישה כבעלת אחיזת כביש טובה פחות ממנה.

שתי המכוניות מצוידות במערכת הקוואטרו – הנעה לכל הגלגלים של אודי, אך הגיעו אלינו עם צמד מנועים שונים זה מזה. גרסת הקופה צוידה במנוע 3.2 ליטר V6 שמפיק 265 כ"ס ב-6,500 סל"ד ו-33.6 קג"מ שמופיע בתחום שבין 3,000 ל-5,000 סל"ד. מנוע זה לא רק נשמע טוב דרך צמד האגזוזים, אלא גם מרגיש טוב. פעולתו ליניארית וברמיסת הדוושה הוא אוסף את סוסיו זה אחר זה עד למנתק ההצתה ללא מדרגות כוח או קשיי נשימה. הוא משודך אל תיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים והם עובדים מצוין יחד בכל מצב – ספורטיבי או רגוע. צריכת הדלק עמדה כאן בימי המבחן על 6 קילומטרים לליטר בממוצע.

הספורטבק צוידה במנוע ה-2.0 ליטר טורבו החדש של קונצרן פולקסווגן הנמצא גם בגולף GTI וזה מפיק 211 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-35.7 ב-1,500 סל"ד. אולם אל תחשבו שבשל נפחו והספקו הצנועים ביחס למנוע ה-3.2, ביצועי הספורטבק יהיו דלים ביחס לגרסת הקופה. ממש לא. מנוע זה, יחד עם תיבת ה-DSG מרגיש גמיש במיוחד וכבר בסל"ד סופר נמוך הוא מתחיל לחיות, לנשום ולבעוט את האודי הזו קדימה. למעשה, בקטעים טכניים מסוימים ואפילו בנהיגה עירונית, העדפנו את קומבינציית מנוע זו על פני אחותה גדולת הנפח, בזכות הגמישות המוחשית שלה. בצריכת הדלק, לעומת זאת לא היה שינוי גדול של ממש והספורטבק 2.0 טורבו זללה אצלנו ליטר דלק לכל 6.7 קילומטרים.

בסעיף האחד לפני האחרון של המבחן הזה, ניגשנו לבדוק את הצהרות אודי לגבי השימושיות של הספורטבק החדשה. אולם לפני שנעשה כן, ניגשנו קודם אל הקופה. משחק הכיסאות גרס כאמור שמאחור שם, תוכלו להושיב רק ילדים בשל מרחב הראש המצומצם, אך תשמחו למצוא שם עוגני איזופיקס למושבי תינוקות וציוד בטיחות מלא. אם כמובן אתם נזקקים להסיע במכונית זו נוסעים. מלפנים, שתי המכוניות מציעות מספר זהה של תאי אחסון מסביב לנוסעים (תא כפפות, מחזיקי כוסות, תא בין המושבים ותאים בדלתות).

תא המטען של הקופה מציע נפח גדול של 455 ליטר, אולם בשל פתחו הקטן יחסית ועומקו הגדול, קשה מאוד להגיע למטען שהתגלגל פנימה או להעמיס לתוכו ציוד רב המנצל את מלוא הנפח. הספורטבק לעומת זאת, ממש תרחיב את נחירי הנהג המשפחתי. לנפחו של זה נוספו 25 ליטרים, אבל אלה בטלים בשישים לעומת הנגישות המדהימה לכל פינה בו עם פתיחת הדלת החמישית. זו מתרוממת עם השמשה האחורית ומעמידה לרשות הנהג את כל שטח האחסנה האפשרי מאחור. וזה לא הכל, שכן באמצעות שני מנופים, ניתן לקפל את המושב האחורי (ביחס של 40:60) כדי להגדיל את נפח ההטענה לכדי 980 ליטרים.

כפי שוודאי הבנתם מהסיפור שבפתיחת הכתבה, ההכרעה תלויה מאוד בעיני המתבונן. חברת נעליים אחת תקפל את הזנב ותחפש שווקים אחרים ואילו השניה תנסה לשים נעלים על רגליהם היחפות של כל תושבי האי וגם לעשות מזה כסף על הדרך.

אודי בחרה לעשות מזה כסף כי מחד, אם אתם לא נוהגים להסיע באופן קבוע מבוגרים במושב האחורי וההתנהגות הספורטיבית מספיק חשובה לכם כדי להקריב מעט בסעיף הנוחות, הרי שממליא תבחרו בגרסת הקופה. מאידך, אם הנוחות כן חשובה לכם, ואם תקיפת כבישים הרריים היא מדע בדיוני עבורכם, אוטומטית תפנו מבטכם אל האחיות השימושיות יותר במשפחה – ה-A4 הסדאנית למשל. עד אולי השלב שבו תפתחו את תא המטען של הספורטבק ותסתנוורו. כל זאת בהנחה כמובן שיש לכם את האפשרות להוציא 440 אלף שקל על המשפחתית שלכם.