סדנאות הרכב נוקטות במשנה זהירות כשזה מגיע לטפל ברכיבים של פרארי. עם עיצוב כל כך מרהיב המשותף לכל המשפחה, באמת אסור להכשל עם ערכת האיפור ולהשתולל בלי הבחנה. סדנת 'גמבאלה' היא לא בדיוק הכי פוליטקלי קורקט במישור הקוסמטי, היות וראינו בעבר מה היא מסוגלת לעולל למכוניות של פורשה בפרט בשורותיה של הקאיין.
את הפרארי אנזו שזכתה אצלה לכינוי MIG-U1, היא לקחה בתור משימה משולבת; הן להוציא ממנה את כל האון והן לשמר צורה שתהלום את המסורת של הסוס הצוהל. המוטיב השולט הוא כנפיים מוגדלות, תוך השמת כנפונים, ספויילרים, פתחי יניקה מורחבים וכל דבר שמועיל לזרימת האוויר ולהצמדת המכונית לקרקע במהירויות על. נוסף על אלו, הושתל בעכוזה כנף מתכווננת שפועלת במהירות מעל 120 קמ"ש ומווסתת את זרימת האוויר לכיוון המנוע לקירור מכלליו.
עם תוספות מעין אלה על גופה, המכונית רחבה כעת בכמה ס"מ על פני הדגם הסדרתי. מתחת לאריזה פועל סט מתלים בשליטה ידנית מתא הנוסעים המאובזר, המקרב את השלדה עד 4.5 ס"מ לקרקע. 'גמבאלה' טוענת שהיציבות הכוונית השתפרה פלאים על פני האנזו הרגילה, וכן הצמיגים מעבדים את האספלט היטב ואף יותר אינפורמציה משוגרת חזרה לידיו של הנהג.
את המנוע האדיר שיושב מאחרי הנהג הסדנה לא שוכחת מן הסתם: 12 צילינדרים ו-4 שסתומים לנפח של 6 ל', חוברים למנוע V מרכזי בזווית של 65 מעלות. תודות לשיפור ניכר במערכת ניהול המנוע ההספק צומח מ-660 כ"ס ל-701 כ"ס ומותאם למערכת יניקה משופרת. הביצועים מזנקים הלאה חצי מפלס ומשגרים את האנזו ל-100 קמ"ש ב-3.4 שניות ועד למהירות מרבית של 370 קמ"ש - תוספת עדינה לעומת האנזו ממודנה.
'גמבאלה' תייצר בלעדית רק 25 יחידות מהאנזו שלה, כשהעלות הרשמית טרם נקבעה. לא שמישהו היה מתנגד, אבל לא עדיף כבר לקחת משהו ישר מהתנור הביתי, כמו למשל אנזו FXX שמייצרת מעל 800 כ"ס? צרות של עשירים.
.