נשיכה Rכה

מאז שישראל אמצה את הפיתה כמעדן קולינארי, ניסינו להתמודד כמיטב יכולתנו מול מאפה שמתקשה להכיל 2 וחצי כפות סלט חומוס, מבלי שדפנותיו יתבקעו ויכתימו את בגדינו בעמבה. על אותו המשקל, בערך, כלי-רכב בקבוצת הפנאי לא נבראו לאחוז את הגוף המסיבי כאתלט מיומן על הקצה, ולהימנע מלעוף בצניחה חופשית מטה אל התהום.

ב-2001 וולוו הבחינה שקיימת דרישה לרכב פנאי גדול, מוכשר ובטיחותי. ההנחה שאם זה צולח אצל ב.מ.וו (X5) והשכנה מרצדס (ML) שכנעה אותה לגשת ולהרוויח כמה קרונה על הטרנד הכי מבוקש בזירה. פירוש הדבר הוא שהכתובת הייתה על הקיר, ועל כן התגובה השוודית באה בדמותה של ה-XC-90 שערכה הופעת בכורה ב-2002 בתערוכת הרכב בדטרויט והפכה להצלחה בלתי-רגילה, בפרט בארה"ב.

יגידו המקטרגים ש-8 שנים זה פרק זמן ארוך מידי למכונית וזה נכון בחלקו. למעשה, חוץ מה-S60 שמוחלפת באוגוסט, וספינת הדגל S80, ל-XC-90 יש הכי הרבה פז"ם במשפחה. את הפלומה הבלונדינית של השוודים, הביקורת על התיישנות לא מעניינת, גם לא כאשר הוחלט להחתים את ה-XC-90 קבע לפחות עד 2013 לאחר שדחו את השקת הדור הבא בגלל סוגיות טכניות לכאורה.

לא צריך להיות חד-אבחנה כדי להבין שהם קצת מבלפים שם בוולוו. ה-XC-90 כמו מערכת הפעלה מוערכת (XP), היא מוצר מבוסס שרכש את אמון הציבור. כשחברה בסדר גודל כזה מגיבה בהיסוס לשלוח אותה לגמלאות יש לכך סיבה מוצדקת מעבר לקישורים למישור הכלכלי, או המיגרנה שהסינים (ג'ילי) מעוללים להם אצל פורד (בעלת הבית) בניסיון לרכוש את המותג מהאמריקנים.

כשמכונית מתקרבת לצומת דרכים, לעתים סמוך לערוב ימיה, עומדות בפני היצרניות מספר אפשרויות על הפרק; או שמחליפים; או שמותחים (2007); או שמגנדרים. הדרך שבה וולוו בחרה להתמודד עם גילה המתקדם של ה-XC90, הוא לזווד אותה בסט ה-'R דיזיין' שמשווה למכונית פאסון אגרסיבי ותכונות מהוקצעות על פני האחיות הרגילות.

ה-R דייזין להבדיל ממשתנה ה-R כפי שמופיע ב-S60R, ממקד את החבילה סביב המראה ופחות דגש ניתן לביצועים. עוד הבדל הוא שה-R בסדרת הסאלון שורשיו מחטיבת המירוצים, ויש האומרים שנהגי ה-BTCC (אליפות מכוניות הסאלון הבריטית) של וולוו הייתה להם נגיעה בדבר. על כל פנים קיים פער מהותי ביניהם שמייד נעמוד על קרביו.

שלא כמו במקרים אחרים שנתקלנו בהם, עשו בחוכמה ב'מאיר' יבואנית וולוו שהביאו את מכונית המבחן בגוון שחור. בצילה של ה-XC-60 החדשה, הגברת הגבוהה שלנו מתחילה בהדרגה לחשוף את קמטיה ואת דעיכתה הויזואלית. כך או כך, המון מבטי חיבה מושכת ה-XC-90, והתחושה היא שחלק מכך נובע מהערצה שקיימת כלפיה גם פה בישראל, כזורעת התוואי לחזות המודרנית והרובד הטכנולוגי המקיף.

לטעמנו היא עדיין יפה ואטרקטיבית. עומדת על הכביש כמו בול-מסטיף שרגליו השריריות רומזות על דריכות. קיט ה-R דיזיין עוטף את הופעתה בסממנים ספורטיביים מובהקים כגון 4 לועות מפלט, סימול על הגריל מלפנים, פסי הטענה בגג, גימורי כרום, גחון דקורטיבי, צמיגי 'פירלי סקורפיו רוסו' בשרניים בקוטר 255/50, וחישוקי סגסוגת גדולים ומעוצבים.

פתיחת הדלת אל הקבינה מגלה יריעות של עור בגוון וניל מלטף למגע ומראה. וולוו שומרת על תא נוסעים מוקפד והנדסת אנוש יוצאת דופן שאינה מצריכה מהנהג שוטטות לאתר מתגים. יש לנו פה 7 מושבים עם שורה שלישית די מרווחת, ורוחב של כמעט 1.90 מ' שמעניק לכם שפע אפשרויות הטענה ואכלוס בהתאמה לכל ציוד קמפינג.

המשך החבילה הראוותנית נוכחת בחלל היושבים על ידי נגיעות עדינות של המהדורה על גבי המושבים. עוד במתכון טבעות כרום סביב לוח המחוונים, ומגני ספים מאלומיניום. שאר המפרט עמוס כמקובל - בקרת אקלים מפוצלת, מערך ניווט ועוד. די זהה לכל המשפחה, ובמיוחד מרשימה אותנו כהרגלה מערכת השמע מבית DYNAUDIO הדנית הפורסת 8 רמקולים ופורטת על הצלילים באיכויות שמע של אולם קונצרטים.

50 שנים של בטיחות התנקזו אל תוך ה-XC-90. מערכות מגוננות מכתרות את היושבים כשמסביב 8 כריות אוויר כסטנדרט. היא מחזיקה ב-6 מערכות מתוחכמות לנהיגה בטוחה כולל 3 לייצוב ובילום, מערכת ה-BLIS החשובה שמתריעה על שטחים מתים (נורה פנימית בסמוך לקורה A), מערכת להגנה מפני צליפת שוט, עיגוני איזופיקס מאחור, מושב "בוסטר" באמצע השורה השנייה, מערכת קדם מותחן לחגורות הבטיחות ורשת הגנה מפני מטען.

ב-2003 זכתה הוולוו ל-5 כוכבים במבחני הריסוק של 'יורו-נקאפ' והייתה ליחידה אי פעם שכמעט ולא הופחתו לה נקודות במבחן העמוד.

באירופה ובארה"ב ל-R דייזין מספר אופציות על שורת המנועים. החל מדיזל D5, עובר ל-3.2 ל' וכלה במנוע הקצה V8 4.4 ל' שמנפק 311 כ"ס. בתור התרשמות ראשונית, קיבלנו בישראל את הסט הספורטיבי תפור לדגם המרכזי - 3.2 ל'. זה מייצר 238 כ"ס ב-6,200 סל"ד ומשודך לתיבת 6 הילוכים גירטרוניק מתופעלת ידנית מהבורר. מערכת ההנעה היא כפולה קבועה (AWD) המתרגמת 32 קג"מ מלמעלה.

עם 6 צילינדרים בחזית אתה עוד מתכנן לפתוח בדהירה מופרעת. אבל הבשורה היא שהמנוע הזה קצת מנומנם ביחס למתחרים. מעמידה ל-100 קמ"ש לקח לנו 9.68 שניות על השעון, וגם בתאוצות ביניים נראה שהעסק מתגלגל באדישות לנוכח יחסי העברה ארוכים. מצד שני, יש כאן משקל גולמי של 2.2 טון ככה שאין עניין בלהרגיש מקופחים במידה והצמיגים לא מסתחררים בכל נעיצה של הדוושה הימנית ברצפה.

אם מההיבט האגרסיבי של המנוע קצת התאכזבנו, הרי שבהתנהלות שגרתית היוצרות מתהפכות. וולוו מקצה הרבה קשב וביטוי למנועי ה-6 ומנועי ה-5 צילינדר וגם במבחן זה, היה מאוד נעים לשייט ולהאזין ליחידה רהוטה וקלאסית מלווה אותנו בכבישים. רק חבל שהמנוע שואב אנרגיה בהגזמה ומנצל מעט מאוד מההרכב המזין כביכול - 6.8 ל' לכל ק"מ במבחן המשולב.

כשהגענו אל מבואות הרי הגולן ענני הגשם כבר חיכו לנו באופק. החלטנו לא להתמהמה, וכך מצאנו חלון הזדמנויות לבדוק על גבי אספלט יבש מה משדרת ה-R דייזין תחתינו. כדי להבהיר את מסכת הכיול נחדד כי מערכת המתלים מבוססת בסרן החזית על מתלה מקפרסון מסורתי, ומאחור זרוע רב-חיבורית עצמאית. בשני הקצוות הושמו בולמים מוקשחים לטובת איזון בתנועות דרמטיות, ומוטות ייצוב משופרים לאחיזה גבוהה מקנים למערכת ההיגוי את היכולת להגיב מהר מאוד לכל שינוי כיוון.

אותו הכיול הספורטיבי חושף שיניים מול הדגם הקונבנציונלי. המתלים מצליחים לעמוד בעומסים תובעניים תחת פעילות וריסון המרכב מפתיע לטובה. הוולוו יודעת למתן את התנודות ללא שקיעה, וזווית הגלגול אינה מעוררת בהלה כמו ברכב פנאי רכרוכי מן השורה. רק במקרה ורובצת על הנהג רוח קרבית במיוחד, ה-XC שולחת אותות על אי הסכמה דרך מנגנון הבילום כדי להרגיע את הרוחות. אין זה רגע נדיר לשמוע את האלקטרוניקה מתכווצת בכניסה חריפה לתת היגוי.

אהבנו מאוד לחוש את ההגה בידיים; משקלו טוב, הקוטר מתאים, וכן התגבור נעזר במנגנון הסרווטרוניק שמתאים את קשיחותו ביחס לעוצמה ונוסך נכונות כדי לסייע במצבים קיצוניים. לא ניכרות בו תחושות מעושות או חשמליות בסקאלה הדמיונית, להוציא בתמרונים עירוניים שם נכנסת הטכנולוגיה שהופכת אותו למשוך בשמן כדי להקל בהשתחלות למקומות חנייה (4.8 מ' אורך) עם תרומה משנית של מצלמת הראייה לאחור (צג מרכזי).

כשהגשם כבר תפס אותנו בפסגות הוא ניתז עלינו במלוא העוצמה. הרי וערי הצפון והבריזה החורפית הפכו את החוויה בוולוו לנהיגה אירופית מרעננת, זולת הטנקים ושטחי האש על רקע הנופים. ממרום המושב (1.79 מ') הרגשנו בלתי-פגיעים. ה-XC-90 מפלחת את זרמי הגשמים והכאוטיות המזוגזגת של נהגים מבוהלים בלעג, כאילו מטיחים בה טיפות מים שמקורן בצינור השקיה מהחצר האחורית. כמעט שכחנו לרגע שאנחנו בישראל ולא בארצות רחוקות. רק השיבה למרכז הצפוף בשעות הלילה הצוננות הזכירה לנו שמחר הוולוו כבר לא אתנו, כמה חבל.

על אף חששות מוקדמים שה-XC-90 המשופרת היא לא יותר מניסיון לחלוב מהמודל עוד כמה רגעים, הגענו למסקנה שוולוו יצקה גם תוכן לפוזה הספורטיבית. קשה לקבוע למי היא בדיוק תתאים מאחר ובקטגוריית הכביש-שביל לא עומדות בתור חלופות עם שבעה מושבים(למעט Q7) פלוס תמורה מגובשת כפי שמציעה הנבחנת. שלא להזכיר את נושא הבטיחות שאין לה בו אח ורע.

בעבור ה-R דיזיין תדרשו לשלם כמעט 475 אלף שקלים, שזה בהחלט לא מעט כשמכניסים לשקלול את האפקט הפסיכולוגי (וותק 8 שנים). אם אתם מוכנים לוותר על זוג מושבים ושורה שלישית, אפשר לפזול לכוונה של לקסוס (450) מרצדס (ML), או אודי (Q5) בטווח המחירים, וקרוב לבית מחכה גם ה-XC-60 המצוינת.

אנחנו בכל אופן לא היינו ממהרים להספיד אותה כל כך מהר על סמך הפרש הגילאים בין המותגים ולמרות שמדובר בסך הכול בחבילת שיפורים. איכשהו קרה ששוב פעם נפלנו שבויים בקסמה של ה-XC-90 - עם מהדורת ה-R דייזין או בלעדיה.

.