מירוץ עבירות: מסירים חלודה

צילום ועריכה: זוהר ראובני, אורון הפקות

סוף שבוע הוא זמן מצוין למנוחה, לשים ת'ראש עוד קצת על הכרית ואולי גם לבלות זמן עם הילדים שבקושי ראיתם כל השבוע, אם יש לכם כמובן. אבל השבת האחרונה הייתה שונה. מאוד שונה. במקום מנוחה ובילוי עם המשפחה, הצטרפנו אל המירוץ הראשון לעונה של ליגת העבירות מבית קרוס קאונטרי, אחרי פגרה של שלוש שנים לערך.

בפרק הזמן שבו הליגה לא התקיימה, שני דברים קרו: המארגן, מיקי יוחאי הספיק לעשות המון שיעורי בית ולשדרג את התנהלות האירועים (קביעת סדרי זמנים, זינוקים, מסלולים וספר דרך מדוקדק). הדבר השני, הוא קצת חלודה במפרקים ובעצמות של המתחרים ורכביהם. ולכן, כדי לא לזרוק אותם ישר למים העמוקים (למרות שמיקי יעשה להם את זה בדיוק במירוץ), כל המשתתפים כונסו ביום חמישי, יום קודם לאירוע העבירות כדי לעבור השתלמות והסברים מפורטים על ההתנהלות החדשה - מדידות זמנים, ניקוד, כרטיסי זמנים, מרשלים, בטיחות וציר המסלול.

בשעות הבוקר המוקדמות בעומק הישוב שער הגולן, רעמי מנועי ה-V8 של כמה מכלי הרכב המתכוננים למירוץ נשמעו ברחבי עמק הירדן. עשרים המשתתפים החלו לבצע ליטושים אחרונים לכליהם, שכן בין השעות 9:00 בבוקר ועד 12:00 בצהריים, עברו זה אחר זה את סדרת הבדיקות הטכניות לבטיחות.

בשעה 12:20 על הדקה, המתחרים נעמדו בשער הכניסה לישוב והוזנקו זה אחר זה בהפרש של שתי דקות לקטע מנהלתי שלקח אותם באמצעות ספר הדרך אל מקצה הדרוג. אורכו של זה עמד על חמישה קילומטרים בסך הכל, אבל הכין שפע של הפתעות ואתגרים לכל אורכו.

בתחילה, המתחרים עוד הרשו לעצמם לגחך על קוצרו של המסלול, אבל כפי שביקש להזכיר איגור, מארגן ה'קרואטיה טרופי' שבא לישראל כדי להתרשם מהאירוע המקומי שלנו, שככל שהמקצה קצר יותר, כך הוא ארוך יותר. ואם עוד לא הבנתם, אז המשמעות היא, שלאורך הקילומטרים הספורים האלה, המתחרים שלנו הולכים להזיע והמון.

באום גוני על קו הזינוק ניצב ראשון הג'יפ של קבוצת 'יוסי במות' הנהוג על ידי שי משה ולצדו הנווט חזי בצלאל. הסופה הכתומה עוד עמדה נקייה ומצוחצחת, ולא יודעת כמה עמוק היא הולכת להתבוצץ. עם קבלת האות והחתימה בכרטיס הזמנים, השניים נותנים גז לתוך אחד מיובלי הירדן, עולים בגדה השנייה לקול שאגות הקהל, ואז שוב חוזרים פנימה אל המים הזורמים, רק כדי להיתקע שני מטרים מהגדה מאחר שמנוע הסופה שלהם שתה קצת יותר מדי מים.

במשך 14 דקות של עבודה קשה בניסיון להניע מחדש את המנוע, מרבית המתחרים הספיקו לעקוף את הצוות ומשם להמשיך למכשול המצריך טיפוס על מתלול עפר וירידה לבור מים בוצי ועסיסי. המכשול הבא גרם כמעט לכולם להרים גבות - ספר הדרך דרש מהם לחצות פעם נוספת את אחד מיובלי הירדן, רק שהפעם, בנוסף לעיסה הדביקה, מעבר הנחל כלל מחסום בלתי עביר כמעט של סופים ושיחים קוצניים להחריד.

צוות אספיר (הדר זוהר ונמרוד אופיר) יחד עם צוות לנדרובר גבע (עירא אבני ונגב אנג'ל) שהגיעו ראשונים למקום, החליטו לקפוץ עם הראש חזק קדימה לתוך הסבך הצפוף וגם... להיתקע שם. הסופים והשיחים הסתירו בעצם מדרון בעומק של כשלושה מטרים כשמסביב הכל חלק מאוד. צוות אספיר המשומן, לא התעכב, שלף כננת, תפס עץ וחילץ את הסופה אחורנית, כדי לשפר עמדה לקראת חציה במקום קצת פחות מאיים. לצוות לנדרובר גבע, זה לקח קצת יותר זמן ומאמץ.

הקושי בחציית המכשול גרם לפקק תנועה של ממש במקום וכולם החלו לשעוט קדימה, לפעמים עם מעט מדי מחשבה. לדוגמה, בנקודת החזרה מהמכשול, דאג מיקי יוחאי המארגן, לסמן עבור המתחרים את הנקודה המומלצת לחציה, שכן ממש ממולה, נמצא העץ היחיד בסביבה ואליו ניתן היה לקשור את הכננת ולעשות את החיים לקלים בהרבה (מלבד ערמת הסרפדים שהקיפה את העץ). אולם לא כולם ראו את היגיון זה עין בעין, לפחות לא בניסיון המעבר הראשון והתקיעה שבאה בעקבותיו. מאוחר יותר, כולם כבר נעזרו בעץ.

רגע לפני שהשמש שוקעת (כן, כבר ערב, וניתן להבין כמה זמן גזל הפרולוג ה"קצר"), המתחרים הובלו אל המכשול האחרון, שכלל נסיעה במים עד המותניים עבור הסטנדרטיים שבחבורה, או עד נאבות הגלגלים, לאדוונצ'ר והאקסטרים וטיפוס על קיר אדמה. צוות גילי בשטח היה הראשון להגיע אל המכשול, לתת בגז ולפרוש לעבודת כננת אחרי מספר ניסיונות כושלים. רגעים ספורים אחרי שהתמקמו, שוב הופיע צוות אספיר ונתן הופעה כשעבר את המכשול בקלילות מרגיזה.

אבל לא לכולם זה הלך בקלות. צוות רביב למשל (אמיר ושלומי פרל) נאלצו להעפיל מעלה בנסיעה ברוורס, בעזרת הכננת האחורית משום שזו הקדמית שבקה חיים עוד קודם. קו הסיום המתין למתחרים מרחק קצר אחר כך ולאחר רישום הזמנים, הוחזרו הצוותים אל קיבוץ שער הגולן. לא למנוחה חלילה, אלא לעבודה על הכלים עד השעות הקטנות של הלילה.

אחרי ההלם של היום הראשון שכלל כאמור מסלול של חמישה קילומטרים בלבד, המתחרים קיבלו תזכורת עד כמה הם לא בכושר ולכן כמה מהם אף ניגשו אל מיקי כדי לברר בחשש משהו את מידת הקושי שעומדת לפניהם ביום השני, ביום המירוץ האמיתי. למען האמת, לקושי כזה אף אחד לא ציפה.

7:20 בבוקר, כולם חגורים ורכוסים בג'יפים, מוכנים ליציאה משער הגולן לקטע נסיעה מנהלתי באורך של 25 ק"מ שלו הוקצב זמן של 60 דקות. כל איחור מזמן זה או אף הקדמה (משמע נסעתם מהר מדי) גררו קנס של נקודות ולכן אסור היה להתברבר בניווט מצד אחד (כמה מהמתחרים עוד לא למד לעבוד עם ספר דרך) ומצד שני, לא להסתכן בנהיגה מהירה מדי.

הזינוק לקטע התחרותי נעשה ממחצבת שרונה ברמת הסירין ומשם שעטו המתחרים אל קניוני הבזלת בכניסה ליבניאל, כשהם משאירים מאחוריהם את צוותי השירות (סרוויס). אולם, הזינוק הקליל כנראה בלבל את המתחרים וכבר עם ההגעה לקניון הבזלת, התחילו הצרות.

הסופה של צוות 17 (גיל בשטח), נכנסה בכוח אל המכשול, אך מעט לפני סופו, הצוות נפל על האף ממש ונתקע בעמידת נר למרגלות מדרגת סלע תלולה בגובה של כמטר וחצי. אלמלא זינק הנווט ממושבו ומשך את הסופה אחורנית, זה היה עלול להיגמר על הגג או גרוע מכך. הבלגן לא נגמר שם, כי מייד אחריו הדיסקברי של שי שמעוני מצוות גתוס-כל גדר לא מצא את מקומו בתוואי הבעייתי ורשם את ההתהפכות הראשונה ליום זה (עוד רבות לפנינו) ואם להוסיף בעסה על בעסה, אז גם המנוע התחיל לעשן בכבדות והיה זקוק לשכנוע אינטנסיבי כדי לחזור לפעולה.

המתחרים האחרים שהגיעו למקום, העדיפו להתבונן מהצד, לחלק מאות עצות של "תמשוך מכאן, תעביר כננת משם, תן גז ואל תזוז" ורק לאחר כמעט שעתיים וחצי ואינסוף של ניסיונות חילוץ, המפלצת של מסגריית ברוך (קטגוריית אקסטרים) עקפה את המכשול נצמדה אל הסופה החבולה ותלשה אותה ממדף הסלע. הדיסקברי של שי שמעוני חולץ בעזרת שני מתחרים נוספים ולאחר מכן, כל המתחרים בחרו לוותר על המכשול ולהעפיל משם אל יער מנחמיה.

ביער מנחמיה המתינו למתחרים שיפועים קיצוניים בין נקיקי היער. התפאורה אמנם ירוקה ופסטורלית, אבל הצמחייה שבמקום גרמה למדרון להיות חלקלק למדי ומרבית המתחרים מצאו עצמם יותר על הצד והגג מאשר על הגלגלים. הנסיעה הארוכה בנקיקים גבתה לא מעט קורבנות.

למרות הסיוע ההדדי של המתחרים זה לזה, פנצ'רים, גלגלים שנשלפו מהג'נטים, ציריות שהחזירו את נפשם לבורא, תיבת הגה של צוות ניר (צוות 16), מערכת ההיגוי של 'רדיאטור מודיעין' (צוות 12), נסיעה ללא צמיג של צוות 'יוסי במות' (צוות 11), מנוע שנטחן ברכב של 'הטיגריסים של שי' (צוות 44), היו רק חלק מהתפריט.

ובכל זאת, למרות התסבוכת ולמרות הפחחות המעודנת שעברו מרבית כלי הרכב, היו כאלה שגם נתנו אחלה שואו לקהל: 'אספיר' שטסו דרך המכשול כאילו היה אוטוסטראדה בזכות עבודת צוות מרשימה, ללא צעקות וללא דרמות, צוות 'יוסי במות' של שי משה והנווט חזי בצלאל (שיכלו לשפר קצת את התקשורת בניהם) וכמובן צוות 21 'נאטור חשמל' של נאטור מאג'ד ועיראני אמיר הנווט. אלה, עם ההיילקס המשודרג הפגינו אומץ ונחישות מעוררים הערכה והראו שהם לא מפחדים לתת בגז.

השורדים, הפצועים והחבולים שעוד יכלו להמשיך ולהתגלגל, טיפסו חזרה במעלה ההר אל רמת הסירין, לעבר מתחם הסווריס. שם הם אמורים היו לקבל "זמן פציעות" לתיקון מהיר של כלי הרכב ולזנק אל השלב (סטייג') השני של מירוץ העבירות, אבל בשל העיקובים הרבים שנגרמו מאינסוף התקיעות, החליט מיקי יוחאי המארגן, לבטל את השלב השני למירוץ.

קצת לפני שהשמש נעלמת מאחורי התבור, המתחרים התבקשו לעבור דרך מכשול אחרון - בוץ עיסתי בשילוב עם תלוליות עפר. המתחרים בקטגוריית הסטנדרטיים התבקשו לחלוף על תלולית אחת ואילו האדוונצ'ר היו צריכים לסמן וי על לא פחות משלוש תלוליות.

המגיעים הראשונים, לא העריכו נכון את בוגדניות המשטח הבוצי ורגעים ספורים אחרי שהעזו, נתקעו עד הגרון בבוץ. אז איך נחלצים מהמרק החום כשאין עצים בסביבה כדי לקשור אליהם את הכננת? נעזרים בעוגני מחרשה (למי שיש) או במתחרה שממתין מאחור.

ההיילקס של מאג'ד לא הצליח לפתח מהירות, טבע, חולץ בקושי רב לאחור ושבק מייד אחר כך, צוות 19 של ינוביץ לא לקח מספיק תנופה ושקע עד שחולץ על ידי הבאגי אקסטרים של רפי כהן, הדיסקברי של שי שמעוני עמל קשה כדי להיחלץ עצמאית וכך גם רוב המתחרים. עד ששוב, הצוות של אספיר הופיע, נתן גז ועף מעל הבוץ והתלולית כאילו לא היו שם. שי משה, נהג הסופה של צוות 'יוסי במות' כמעט הצליח להשוות את הביצועים לאלה של צוות אספיר כשבניסיון השני, עם הרבה גז, זינקו מעל התלולית והמשיכו לסיום.

היום המפרך לימד את כולם דבר או שניים (או שלושה) ובשיחות שערכנו עם המתחרים, לכולם היו מילים חמות על הארגון, כולם נהנו מהאקשן, אבל לא ציפו לרמת קשה כל כך של המכשולים. אולם, למרות שלמרבית המשתתפים מחכה המון עבודה בבית על תיקון הכלים, כולם הבטיחו להשתפר ולהגיע מוכנים יותר, בעיקר נפשית לאירוע העבירות הבא.

אחרי מקלחת חמה ומעט לפני טקס הגביעים, אפשר היה גם לראות חיוכים על הפנים של כולם, שעד לפני מספר רגעים היו מכוסות בוץ. אל המקום הראשון (אדוונצ'ר) מגיעים צוות 'אספיר' שלכל אורך המסלול הפגינו כישורי נהיגה ועבודת צוות לא פחות ממרשימים. במקום השני ולא הרבה מאחוריהם, נמצאים צוות 'גתוס-כל גדר' שאלמלא תקיעה אחת, יכלו לחזור הביתה עם הגביע הגדול. ובמקום השלישי נמצאים צוות 'יוסי במות' שעל הדרך גם נתנו יופי של הצגה לצופים הרבים שהגיעו לתחרות.

בקטגוריית הסטנדרטיים הוביל צוות 47 של 'מוסך אודי מזרחי', שני היה צוות DBM (דודי בר מואב ושי חודרה) ובמקום השלישי, צוות ניר 2 (עובד ארזי ובני פרץ). בקטגוריית האקסטרים, שני מתחרים כאמור הופיעו, אבל דווקא המפלצת של מסגריית ברוך פרשה לפני הסיום והשאירה את צוות 'המתלם' בניצחון מיותם, אבל מתוק.

הספונסרים לליגת קרוס קאונטרי טרופי 2010:
BFGOODRICH
הנפלד טכנולוגיות יבואני - WARN, ARB ,OLD MAN EMU
גתוס
ספארקו