פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      ביטוח: הצלת חיים? תשלם!

      אדם הציל קשיש במצב רפואי מסוכן שנלכד ברכבו, תוך גרימת נזק לרכב. חברת הביטוח טענה ל"ניסיון חילוץ לא הכרחי" וסירבה לשלם על הנזק

      נניח שאתם נמצאים בתוך הרכב שלכם כשהוא עומד בחניה. ונניח שמצד ימין שלכם חונה עוד רכב ומצד שמאל - רווח עד לרכב החונה הבא, אך לא ממש מספיק לרכב שלם. ונניח שאתם לגמרי עוסקים בענייניכם, כאשר לפתע מגיח רכב אחר ותוך כדי ניסיון להדחק לתוך הרווח (שכזכור אינו מספיק לרכב שלם) - נתקע גם בכם וגם ברכב החונה מעבר לרווח. ונניח שאתם מבחינים שנהג הרכב הזה, שהינו קשיש, אינו יכול לצאת מרכבו כיוון שזה לכוד בין שני רכבים, ראשו שמוט על ההגה, הוא מתחיל לפרכס וקצף יוצא מפיו?

      חובה אנושית ואזרחית

      עבור מר עופר התובע בתיק שהבאנו היום - לא הייתה כל שאלה. הוא סבר כי חובתו האנושית והאזרחית הינה להציל את הנהג שברכב התקוע, למרות שהלה זה-עתה גרם לנזק לרכבו-שלו (רכב חדש בן חודשיים! לא הייתם מתרגזים?). הוא מיד קרא לאנשים ושכנים שהיו שם, ולצורך חילוצו של הנהג הקשיש, הם ניסו לדחוף את רכבו של מר עופר או להרים אותו, אך ללא הצלחה. משכך, אדם שנכח שם עם ג'ק הביא אותו ורכבו של מר עופר הורם מאחורה, נהדף מהג'ק ימינה ואז נפתחה בכוח דלתו של הרכב הפוגע. ניסיון לחלצו דרך החלון לא צלח, כך שהיה צריך להזיז את שתי המכוניות שלצידיו, ולפתוח את הדלת לצורך חילוץ הנהג במצוקה. במצוקה עד כדי כך, שמיד הוזמן אמבולנס והנהג הקשיש פונה לקבלת טיפול רפואי. תוך כדי פעולות החילוץ, נהדף רכבו של מר עופר אל עבר הרכב שחנה מימינו ונגרם במהלך פעולה זו נזק נוסף (מעבר לנזק שנגרם לרכבו מצד שמאל, ע"י הרכב הפוגע).

      מצפונה של חברת הביטוח

      אז מה הבעיה, תגידו? מר עופר עשה מעשה אנושי מתבקש ונוגע ללב, ובוודאי תמהר חברת הביטוח של הרכב הפוגע גם להגיד לו תודה ולשלוח לו זר פרחים וגם לשלם את מלוא נזקיו - הן אלו שגרם הנהג המבוטח שלה והן אלו שנגרמו תוך כדי פעולת החילוץ.

      הבעיה - שהיא למעשה בעיה של כולנו כחברה - הינה, שעבור חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע (בו, כזכור, נקלע הנהג למצוקה רפואית קשה) - חובות אנושיות לא תמיד חזקות מחובות כלכליות. לא, אמרה למר עופר - לא נאמר תודה וגם לא נשלם לך. את הנזק שנגרם כתוצאה מהחילוץ - יכולת למנוע. לא היית חייב לבצע את פעולת החילוץ אותה ביצעת לגמרי על דעת עצמך וללא כל צורך. ומה היה צריך מר עופר לעשות, לשיטת חברת הביטוח? "יכול היה לקרוא למשטרה או נסיבות אחרות".

      נסיבות אחרות? אה, נראה לנו שהבנו - כנראה שלעכב את חילוצו של הנהג המפרכס ולגרום בכך מי-יודע-איזה-נזק - זול יותר מאשר לחלץ אותו מיד - עבור חברת הביטוח, כמובן. את ניסיון החילוץ (המרשים, לדעתנו) של מר עופר כינתה חברת הביטוח בבית המשפט: "ניסיון חילוץ לא הכרחי ורשלני". איננו יודעים מה עיסוקו של מר עופר, אך כפי הנראה ולשיטת חברת הביטוח - היה עליו להשכיל וללמוד חילוץ "מקצועי" מבעוד מועד.

      והרי מה היה קל יותר עבור מר עופר מלהתעלם ממצבו של הנהג ולחוס על רכבו-שלו? כפי הנראה, המצפון עדיין קיים בחלק מאזרחינו, ואנו גאים בכך (נקווה כי לא ניתקל במקרה דומה בנציגי חברת הביטוח אשר ודאי יעדיפו שלא לחלץ אותנו?).

      מצפונו של בית המשפט

      הנהג הפוגע - אשר חולץ (ויתכן - חי היום) בזכותו של מר עופר, לא התייצב לדיון, ואם נרשה לעצמנו ניחוש פרוע - פשוט מתוך בושה.לטעמנו, מצפים היינו שיתייצב לדיון ויצדד במי שהציל אותו.

      מכל מקום, למזלנו עדיין יש משפט במקומותינו. בית המשפט קבע חד משמעית: "טענות הנתבעת (חב' הביטוח, א.ה.) לא מקובלות עליי. התובע פעל כפי שמצופה מאדם סביר ונורמטיבי. לגרסת התובע אשר לא נסתרה הוא יצא מרכבו וראה שמצבו של הנתבע מעורר דאגה ולכן הוא פעל מיידית לחילוצו. ניסיונות החילוץ הינם חלק בלתי נפרד מהתאונה וקשורים עימה בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי כאחד. המזיק יכול וצריך לפצות שכאשר מתרחשת תאונה יש לעיתים צורך לנקוט בצעדי חילוץ שעלולים להגדיל את הנזק".

      אנו, כמובן, מסכימים לחלוטין עם קביעות בית המשפט שהינן נכונות מוסרית ומשפטית, וברצוננו לסיים בציטוט תוך חוק אשר כנסת ישראל מצאה לנכון לחוקק (חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח - 1998) והסעיף הראשון בו הינו: "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו."

      *הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח