על הליפט: סוזוקי ג'ימני

הזמן עף. הג'ימני של סוזוקי עבר למעלה מ- 12 שנים על הכביש; הוא הוצג לראשונה ב-1998 ושורשיו נטועים אי שם ב-1981, כשהיצרנית בראה את סדרת ה-SJ כפולת ההנעה. הסמוראי קודמו למשרה היה למותג מבוקש במונחים דמיוניים בישראל מסיבות מובנות בהיותו ג'יפון קומפקטי וצנוע, שלא נטה להיכנע גם בתום שימוש אגרסיבי צולח טרשים.

מאז ימיו של הלוחם היפני חלפו שנים, אבל הפופולאריות שלו המריאה והוא הפך למושא הערצה ומושג שגור בפיהם של כל חסידי השטח. בסוף שנות ה-90 היבואנית 'מכשירי תנועה' הביאה לנו את הג'ימני על תקן היורש לסמוראי, אולם היו מי שלא חיבבו את הצורה המצועצעת כאילו נחבא כהפתעה בתוך קופסת דגני-בוקר לילדים. כך או כך, עד מהרה הוכיח הג'ימני כי הגנים לא השתנו למכביר והמורשת של הסמוראי עברה (כמעט) במלואה לשעריו.

עתה כשסוזוקי נמצאת בסוג של פרשת דרכים לגביו, יצאנו לבדוק מה קורה איתו בשוק המשומשות, ואיך זה שכולם רוצים אותו, אבל לא מוצאים בדיוק את מה שצריך לאור הביקוש האדיר לו כמכונית שנייה במשפחה, או ראשונה לצעירים.

בהיצע הג'ימני אין בחירות רב-ברירתיות בתוך המשפחה. המרכב לובש 3 דל' בלבד ובניגוד למה שמקובל לחשוב אין גרסה חצי פתוחה (בארץ), כמו הדגם ששירת בעבר חברת משקאות שפחית ענקית נישאה על גבה. ההבדלים מסתכמים בין תיבה ידנית (נדירה) בת 5 הילוכים, או אוטומטית בעלת ארבעה יחסי העברה ומעבר לדיפרנציאל אלקטרוני ב-2006.

המנוע הוא 1.3 ל' בעל 81 כ"ס (1999) עד 85 כ"ס VVT (תזמון שסתומים משתנה) בדגמים מ-2005 והלאה. צריכת הדלק שלו טובה מאוד ונעה באזור ה-12 ק"מ לליטר והמיאוץ ל-100 קמ"ש קצת מתיש לנוכח 17 השניות הארוכות, עם קיצוץ משמעותי בתיבה הידנית ל-14.5 שניות. בהחלט שווה לבדוק את האופציה הזאת בהנחה שיש לכם זמן לחיפושים מפרכים.

מפרטי הנוחות אינם עמוסים במיוחד תחת כותרי JLX או JLX-J, ומאכלסים תפריט מינימאלי בפתיחה כמו 2 חלונות חשמל, נעילה מרכזית ומראות צד חשמליות. הדגם המאובזר יותר בשנתיים האחרונות - JLX-J, כולל גם רדיו-דיסק מקורי, מושבים בחיפוי עור והגה במרקם דומה וידיות בציפוי ניקל. עוד בתוספות חישוקי סגסוגת, מסילות בגג ופנסי ערפל. שני הדגמים האחרונים (2005) חמושים ב-ABS, זוג כריות אוויר, EBD ו-5 כוכבים במבחני הריסוק של איגוד JNCAP היפני.

ג'ימני שנרכשו בשנת 99 זקוקים לטיפול שגרתי כל 10 אלף ק"מ או פעם בשנה בעלות של כ-700 שקלים לפני מע"מ, לא כולל את החלפת המצתים. משנת 2000 ומעלה עלות האחזקה מתייקרת במעט; המצתים הוחלפו לסוג 'אירודיום' שעלותם גבוהה אך זקוקים להחלפות פחות תכופות וכן הטיפול נערך 5,000 ק"מ מאוחר יותר (15,000 ק"מ).

רצועת תזמון (טיימינג) קיימת רק בדגמים לפני 2003. יש לדאוג להחליף את כל הסט, כולל מותחנים, מחזירי שמן ומשאבת מים כל 90 אלף ק"מ ולוודא שהחלפים מקוריים לחלוטין. בשאר הדגמים אחרי שנתון זה הותקנה שרשרת תזמון, וכך נחסכת מכם הוצאה של כמה אלפים אותה אפשר לתעל לצרכים אחרים במכונית.

מכללי הג'ימני זקוקים לעין קפדנית במיוחד לנוכח השימוש הדואלי בו. שימו דגש על מצב הסרנים בשני הקצוות (חופש בגלגלים) והגיר האוטומטי. רצוי להחליף שמנים לכל המכללים כל 40 אלף ק"מ ושוב לבדוק שכל הנוזלים שמוזרקים לקרביו מגיעים מיצרנים איכותיים ולא מדובר בתחליפים זולים שעלולים לפגוע בו.

הצמיגים של הגי'מני מגיעים במקור במידה 205/70/15 - צמיגי כביש. מומלץ להחליף לצמיגי שטח בעלי יכולת גבוהה, אם אתם מבלים איתו גם בשטח.

עלויות החלפים השוטפות לג'ימני שגרתיות כיאה לרכב יפני קטן-מידות. בקצה הדברים, ייתכן ותתקלו בחלפים יקרים כגון פגושים (סדר גודל של 1,000-2,000 שקלים) או מערכות יקרות הקשורות קשר ישיר למערכת הדיפרנציאל האלקטרוני. אך מעבר לכך, לא מדובר בהוצאות גדולות במיוחד.

מי שבאופן קבוע סוגד לשטח, מומלץ לבדוק את אופציית המיגונים והבולמים המשופרים. בולם מקצועי מאחת החברות הגדולות יכול לעלות כ-400 שקלים למתלה. אולם, ייתכן שמלכתחילה עדיף לגשת ולבחור סט הגבהה מוכן וממוקד שמכיל רכיבים מחברות ידיעות כגון 'קוני', 'אולדמן', ROW, 'בילשטיין' ועוד; שימו בצד כ-5,000 שקלים פלוס להתאמה כזאת.

זאת ועוד, קיימת על המדף אפשרות מיגון הגחון וכאן האופציות תחומות למספר חברות המתמחות בנושא. סט מיגון של 'אספיר' שכולל מגן גחון, מגן לטרנספר, מיגונים לתושבות רדיוס, מיגון לטנק הדלק ולספים, נאמד באיזור ה-4,000 שקלים לערך. עוד נוסיף כי מומלץ מאוד להתקין לוקרים (נועלים להנעה הכפולה) ידניים במקום האוטומטים שעלולים להיפגע (מערכת ואקום). לא נעים להישאר שרועים בצד הדרך חסרי-אונים. עלותם כ-1,800 שקלים לזוג בסרן הקדמי.

הג'ימני ככלי-רכב בלעדי לשימוש בכבישים הוא אמין וחסר בעיות, אולם הבחירה בו ככלי-שטח לשעות טיולים ופילוח נחלים מביאה עימה הוצאות נלוות שאינן נדרשות מנהגים שאת מרבית זמנים משקיעים על אספלט עירוני.

בגדול, תקלה במכללים יכולה שתהיה מזערית, פרט לתיבה האוטומטית הסובלת מבלאי מואץ ויקר לתיקון. שיבוש שכיח בג'ימני מתרחש כאשר התיבה האוטומטית נתקעת על אחד מההילוכים או שהגיר "מחליק" בין המעברים. הבעיה היא שבמקרה הגרוע ביותר, שיפוץ גיר כמעט לעולם אינו פותר את התקלה (גם אצל מומחים) וברוב המקרים ובחוסר מוצא, תאלצו להחליף את כל התמסורת.

ביקור כזה במוסך אינו זול כמובן. החלפת גיר יכולה לגזול מכם באזור ה-,7,000 שקלים לא כולל מע"מ או עבודה (700 שקלים). אם אתם חושבים להימלט מהצרה הזאת דרך התיבה הידנית עליכם למצוא אקזמפלר כזה, וזה כשלעצמו לא פחות מייאש מאופי התקלות בתיבה האוטומטית.

האלקטרוניקה בתא הנוסעים של הג'ימני היא פשוטה ובסיסית, אין בו יותר מידי חלקים נעים שיכולים פתאום לחדול מלהגיב. מצד אחר, דגמים החמושים במערך האלקטרוני לנעילת הדיפרנציאל סובלים מסיבוכי חיישנים מעצבנים. המערכת המשלבת להנעה כפולה היא מסורבלת, גוזלת כוח מהמנוע, ונוטה להיקרע או להיסדק. מדובר במנגנון העושה שימוש בברזי וואקום חשמליים (סולונואידים) שכל אחד מהם עולה כ-300 שקלים. עוד בעניין חיישנים נציין כי עלולים להופיע כשלים בחיישן למדה (870 שקלים), באלטרנטור ושסתוםEGR האמון על מחזור גזי פליטה. במצב תקול משפיע זה לרעה על פעולת מנוע תקינה.

רגישות מכאנית מסוג שונה היא באוזניי הגרירה שעלולות להתעקם. לכך יש תיקון מהיר במחיר זול יחסית על ידי יישור עם ברנר או חיזוק מקומי. גם האוזניים של מוטות הרדיוס נוטות להיפגע בצורה דומה, ובמידה ואתם שומעים רעש מוגבר מאזור זה, גשו לבדוק מה הנזק במפלס התחתון.

כל ג'ימני שנלקח למכון בדיקה צריך לעבור בדיקה ראשונית, ועל ידכם - ב-8 עיניים. ויזואלית זה לא מספק להביט בו ולהניח שמעולם לא עזב את האספלט, מפני שכל מוכר ממולח באמצעותו להסיר את המיגונים, צמיגי השטח והצלקות ולהציג בפניכם תמונה מושלמת לכאורה של רכב מצוחצח ונקי מפגיעות שנסע אך ורק בכביש.

שימו לב ראשית כל למצב הפגושים; בדקו שאין סדקים מעל או מתחת, ושאין ריתוכים בסמוך לקורות. במישור המכאני שלו הקפידו להבחין אם יש נזילות מהסרנים, מה מצבן של התושבות (מנוע, גיר), לבדוק ציריות, תקתוקים ממערכת ההיגוי, חופשים מוגזמים בהגה ומצב הצמיגים כמובן.

החשוב מכל עבורכם הוא נושא התיבה האוטומטית. מכוני בדיקה לא תמיד יכולים להעריך ברמה נאותה מה מצבה האמיתי של התמסורת. מוטב אם כך לפנות למכון גירים מקצועי שייבחן את כל התיבה מקצה לקצה ולדרוש התחייבות מבעוד מועד מבעל הרכב על תקינותה. חבל שתרכשו ג'ימני שנראה מעולה מבחוץ, ואז תגלו שהתיבה האוטומטית עומדת לקרוס.

הג'ימני נמכר בישראל במחיר התחלתי שנע בין 40 אלף שקלים למודל 1999 בעל תיבה ידנית ועד 74 אלף שקלים למודל 2006 בעל תזמון שסתומים משתנה, תיבה אוטומטית ו-ABS (חסר לפני 2005). דגם מהיבואן יעלה כ-120 אלף שקלים ודגם חדש כיורש לג'ימני אמורה סוזוקי להשיק בשנתיים הקרבות.

כן, אבל ראשית צריך לאתר אחד חסר פגמים, שלא נפגע מהתעללות בלתי-מתקבלת על הדעת ושתוחזק כראוי. ג'ימני נפוצים בשוק הישראלי במספרים לא קטנים, אולם מרביתם לבטח לא העבירו אורך חיים על משטחי צמר-גפן ולפיכך המשימה למצוא כלי-רכב שיתאים לכם כלל אינה פשוטה.

מידותיו הצנועות עומדות לחובתו העיקרית, וגם האבזור הלא נדיב בעליל; יש לו תא מטען קטן מאוד, תא נוסעים צפוף ולא איכותי, וכן מושבים לא הכי נוחים בעולם או מרווחים. עוד נציין כי היכולת שלו על הכביש מוגבלת מאוד (רגיש ביכולת כיוונית) וכך גם האספקטים הקשורים לנוחות ממערכת המתלים.

לזכותו יאמר כי בתור רכב שטח זול ונגיש, הוא נותן תמורה מלאה לכל שקל, ממש כמו הסמוראי האגדי. היכולת לשפצר ולהפוך אותו לכובש שטחים קשוח בעלות נמוכה לעומת רכישת רכב שטח מוגדר, מציבה אותו כאופציה שאי אפשר להתעלם ממנה, אם בוץ חול וסלעים עושים לכם את זה יותר מקניונים ומדרכות.

חלק ניכר מדגמי הג'ימני נמכרים במחיר גבוה מהמחירון בכמה אלפים, על אף שהתמורה ממנו יכולה להיות בסיס למחלוקת על פי הברומטר המקומי - מטר-פח לשקל - אבל זה כבר עניין אישי שלכם. על פי המלצת המומחים מדובר בקנייה טובה מאוד. אך רצוי לבחור בדגמים שבהם אין נעילת דיפרנציאל אלקטרונית, כלומר לפני 2006. אם תצליחו למצוא תיבה ידנית מה טוב, אך עדיף שתנמיכו ציפיות ותתמקדו בתיבות האוטומטיות ובתנאי שלא תוותרו על בדיקה מעמיקה של מכלליה.

כאן המקום להודות לרפי לין מנהל אתר 'מוסך' על סיועו, ולליאור "זוקילנד" דנטס בעל סדנת שיפורים מתקדמת לדגמי הסמוראי והג'ימני באזור התעשייה נורדיה, שתרם מזמנו ומומחיותו להכנת הכתבה. תוכלו להתייעץ עימו בכל נושא הקשור לג'ימני (או הסמוראי) בקישור המצורף למטה.

.