דעה: להתפקד או ללכת ברגל

שמי כפיר לוין ואני בן 34, נשוי פלוס טרוריסט בן שנה וחודשיים, ואני אוהב אופנועים. מאוד אוהב אופנועים. כל כך אוהב שהתחלתי לשנורר סיבובים מהגדולים במושב כבר בגיל שהשתיקה יפה לו וברגע שזה התחיל, כל שאר התחביבים שלי, והיו די הרבה באותה תקופה, עברו לספסל האחורי של הזמן הפנוי שלי. את התיכון ביליתי על טרקטורונים דווקא, על הקו שבין כפר סירקין לבית הספר ולחוף הים בגעש (כשעוד היה מותר), אבל תעודת הבגרות שלי דווקא מלאה.

האהבה הגדולה לרכיבה והעיסוק הספיציפי בטכניקה ושליטה, הובילו אותי להפוך את התחביב למקצוע מיד אחרי הצבא (שירות מלא כולל שנת קבע שאיפשרה הלוואה כדי לרכוש בכסף שעוד לא היה לי הונדה VFR כמעט חדש). העיסוק ברכיבה כמקצוע הוביל אותי למקומות מאוד מעניינים לאורך חיי הקצרים ולפגוש אנשים מעניינים לא פחות. בחנתי את כל האופנועים החדשים שהגיעו לארץ בשמונה השנים האחרונות במסגרת עבודתי במגזין 'מוטו', ונכון להיום אני מנהל עסק עצמאי בתחום הדרכות רכיבה מקצועיות במסגרתו עוברים אימונים כל אופנועני משטרת ישראל ורוכבי משרד הביטחון. כן, הילד שרדפו אחריו פעם בשטח, היום מקבל תשלום על אותה העבודה פחות או יותר. מסוג האירוניה הדרושה כנראה בכל סיפור.

אפשר לומר שבעצם, מהרגע שהתחלתי, האופנוע כמהות הוא חלק מאוד מרכזי בחיים שלי. אני מניח, שזה לא יהיה הימור מסוכן מידי לומר שאם אתה או את קוראים את זה עכשיו, לאופנוע יש תפקיד חשוב גם בחיים שלך. כמה חבל שכל זה יכול להיגזל מאיתנו כהרף עין אם לא נשכיל לעמוד על שלנו – ויהי מה.

המצב נכון להיום הוא רע, אפילו רע מאוד. המחירים הגבוהים, הטיפולים, מה שתירצו. אבל הסכין האחרונה שמהדקת את לחיצתה אל צווארנו, עלולה להיות גם האחרונה. אני מדבר כמובן על עליית מחירי הביטוח, כאשר השלב הראשון כבר בתוקף וזאת למרות מאמצים לא פחות ממדהימים אשר ננקטו על ידי מטה המאבק של רוכבי הדו גלגלי בראשות אליקו אלג'ם הבילתי נלאה. מאמצים להם לא היו אח ורע בהיסטוריה הדו גלגלית של המדינה הזאת. למעשה, אם היה משהו אחד חיובי שחימם לי את הלב לאורך המאבק, שגם זכה להד תיקשורתי נרחב יחסית לתחום בו הוא עוסק, היה לראות את ההתאחדות של הרוכבים לטובת הפגנות ומחאות או אפילו דיונים בפורומים השונים.

לצערי, זה פשוט לא מספיק. ולא חלילה כי מישהו לא היה בסדר או לא הגיע להפגנות או לא חשב שזה מספיק חשוב כדי להתאמץ ולהשפיע – כל אחד ויכולתו, אלא פשוט כי דרך הפעולה שננקטה אומנם הייתה אמורה להעיר פקידים משנתם, לזעזע את אנשי התחבורה במדינה אל מול העוול הנגרם לאוכלוסיית הדו גלגלי ולנזק הכלכלי העצום שיגרם למשק אם יעלמו הדו גלגלי ממפת התחבורה – ושלא יהיה לאף אחד ספק כי זה מה שיקרה – זה פשוט לא עזר. מה עוד אפשר לעשות? להתפקד?!

מודה. כשהחליט מטה המאבק לאמץ את רעיון ההתפקדות לליכוד כאמצעי להפעלת מנוף על אנשי השילטון, לא רק שהרמתי גבה בשאלה האם זה יעזור, אפילו העברתי במוחי את השאלה המתבקשת עבורי והיא "מה הקשר ביני ובין התפקדות לליכוד?!" לא רק שאני לא מצביע ליכוד – אני לא מצביע בכלל!

תיראו, ניסיתי, באמת. ניסיתי לקרוא את השלושה עמודים שטורחים בסבלנות אין קץ להסביר לחסרי הבנה בתחום הפוליטיקה מה זה אומר להתפקד. מה המשמעויות. אבל כשמגיעים לעמוד השני כבר לא זוכרים מה רצו ממך בראשון. ככה זה. תחום כבד. אבל בזמן שעבר מאז תחילת המהלך ועד היום, נחשפתי למספיק אנשים העמלים ברמת מחוייבות לנושא שהיא לא פחות מראויה להערצה. והיום אני מבין כמה דברים מאוד פשוטים:

1. להתפקדות לליכוד כרגע – אין שום השפעה על יכולת הבחירה שלך כאזרח.

2. ההתפקדות לליכוד דווקא, היא כי הליכוד היא המפלגה הנוכחית בשילטון. היא המפלגה בעלת ההשפעה החזקה ביותר בממשלה שלנו והיא גם החרדה ביותר למעמדה בהמשך הדרך.

3. התפקדות בקנה מידה מספק (כמה אלפים במקרה שלנו) מאפשרת הפעלת לחצים על אנשי מפתח בממשל הקיים ולמעשה דאגה לאינטרסים הפרטיים שלנו – בתוך מיסדרונות המימשל הנוכחי ובדרך היעילה היחידה האפשרית, כנראה.

4. ההתפקדות היא תהליך חד פעמי העולה 64 ש"ח המשולמים דרך כרטיס אשראי או 96 ש"ח לזוג נשוי. אני יכול לעמוד בזה.

5. התפקדות היא פעולה הכרחית מדרגה ראשונה לטובת הצלת הענף הדו גלגלי מכלייה. ללא יכולת לפעול דרך הצינורות המקובלים בעולם הפוליטיקה – לא יעזרו כל ההפגנות שבעולם וכל ה"רעש הציבורי" שנעורר.

אחרי שהבנתי את הדברים האלה, התפקדתי. עם בת הזוג כמובן. כי לעזאזל, הדבר שהכי מעניין אותי מכל הסיפור הזה זה פשוט לפתוח את הדלת של הבית בבוקר – ולראות שם אופנוע מחכה לי. אני לא מוכן שזה יגמר. אתה מוכן?