רועה גרמני

נמאס לכם לחזור לבית ריק? אין לכם עם מי לרוץ בשדות? אתם יושבים מול הטלוויזיה ואין לכם עם מה להעסיק את הידיים? קרוב לוודאי שאתם צריכים כלב. אבל איך בוחרים את הכלב הנכון? פג יהיה קישוט יפה לספה ולטיול ברחוב, אבל הוא לא יודע לרוץ וגם נוחר בלילה. רוטווילר יפחיד כל פורץ, אבל גם יעשה לאימא שלכם התקף לב ופינצ'ר... פינצ'ר פשוט יעשה יותר מדי רעש.

משום שזה אתר רכב ודו-גלגלי, אין לי כוונה להלאות אתכם בסיפורי כלבים (ודווקא יש לי לא מעט כאלה), אלא מייד להכיר לכם את ה'רועה הגרמני' של עולם האופנועים. האופנוע שנקדים ונספר לכם שמסוגל לעשות כמעט הכל ובכיף - הוא לא ירוץ אחרי פריזבי, אבל הוא חכם, נוח, קל לשליטה, מגיע מאולף ישר מהבית, מתאים כמעט לכל שימוש ולטעמי גם יפה. לאופנוע הזה קוראים F800R וגם הוא מגיע אלינו מב.מ.וו כחלק מההרחבה המשמעותית להיצע האופנועים של החברה הגרמנית.

את המבחנים לסדרת האופנועים החדשים של ב.מ.וו שהגיעו לישראל, התחלנו הפוך מהדרך שהשכל היה רוצה. במקום להתחיל מלמטה, עם גרסאות הכניסה העממיות, קפצנו ישר למים העמוקים על גבו של אופנוע הסופרספורט החדש והפראי, ה-S1000RR. רק אחרי שחווינו מנחת זרועו, התפנינו אל בן המשפחה החדש שעל פי ב.מ.וו, מוגדר כאופנוע עירוני רב שימושי, שאמור לפתוח את הדלתות הנכונות עבור הרוכבים היומיומיים ואלה המעוניינים להתקדם אל עולם הספורט וצריכים דרגת ביניים. אז קצת אחרי שהתגברנו על ההצטננות הדביקה מהרכיבה בקור על גבו של ה-S, יצאנו לפגוש גם את האחיין הקטן, והופתענו. מאוד.

ה-F800R החדש הוא העירום החדש במשפחה, כזה שאינו מסתיר את אבריו הפנימיים עם חיפויי פלסטיק בדומה ל-F800ST, האח שהקדים אותו בחופן שנים. אבל הסרת הפלסטיקה, עשתה לו רק טוב לפחות מהבחינה הוויזואלית. ההמתנה לעננים שיתפזרו לפני לקיחתו מהסוכנות, אפשרה לנו לחקור אותו במבטים והוא ממש ממגנט. זה מתחיל בפנס חזית א-סימטרי ואופייני מאוד בקרב אופנועי ב.מ.וו, ממשיך בכידון נקי מצעצועים, ללא משקף חזיתי, עם דמוי 'מכל דלק' רחב ובעל נוכחות, במנוע ושלדה חשופים לגמרי ומסתיים בדוד אגזוז גדול ובוהק עם ישבן מפוסל ונאה. אופנוע המבחן מוסיף לכל אלה גם משחק נאה של ניגודיות בצבעי שחור ולבן והתוצאה היא אופנוע שמחד מתהדר בפשטות, ומאידך מושך המון תשומת לב על הכביש, גם מעבר לסמל הפרופלור המתנוסס על צדדיו.

הפשטות הזו, במובן החיובי שלה, ממשיכה גם כשעולים על גבו. המושב הסטנדרטי נמצא 80 סנטימטרים מהקרקע (יש גם נמוך יותר עם 77.5 ס"מ וגבוה יותר עם 82.5 ס"מ) והוא מרגיש רך ונעים כבר מהשנייה הראשונה. מול עיני הרוכב נמצא לוח מחוונים עשיר במידע עם מד סל"ד ומד מהירות זה מעל זה ולצדם צג דיגיטלי בו חיווי למפלס הדלק, חום המנוע, שעון זמן ומגוון נתונים מתחלפים בעזרת מחשב הדרך. על הכידון אין מתגים מיותרים או סידור מיוחד לקיימים שיקשר על תפעולם ברכיבה. יש כל מה שצריך, כולל מתג איתות שכבה אוטומטית לאחר פניות וכולם נגישים וקלים לתפעול.

בצד החימוש, ה-R מצויד באותו מנוע 800 סמ"ק שני צילינדרים מקבילים כמו אופנועים אחרים בדגמי ב.מ.וו - ה-GS, ה-F800S והאחרון, ה-ST. זה מפיק 87 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-8.7 קג"מ ב-6,000 סל"ד. אך כדי ליצור שינוי של ממש ביחס לשאר דגמי ה-F, ב.מ.וו בחרו לפשט בו גם את אופן העברת הכוח אל הגלגל האחורי. בזמן שהאחרים משתמשים ברצועה (החלפה כל 40 אלף ק"מ) או 'דרייב-שאפט', ה-R מקבל שרשרת קונבנציונלית, אך מוסיף מתלים משודרגים וקשיחים יותר שיתאימו לעבודה ספורטיבית.

ההתמקמות על האוכף של ה-F800R מרגישה כמו טבע שני. הכידון לא מאלץ רכינה לא טבעית ואף מאפשר רכיבה זקופה למחצה, המושב נוח ורך מאוד והרגליות נמצאות בדיוק היכן שמצפים - לא אחורה ולא קדימה מדי. סיבוב המפתח בסוויטש שולח את המחטים לריקוד קצר והמנוע ניעור מייד בגרגור חרישי, אולי חרישי מדי כתוצאה משימוש בדוד אגזוז גדול מאוד. את המנוע בקושי מרגישים בסל"ד הסרק (מעט מעל 1,000 סל"ד) ורק שתי משיכות מצערת מזכירות שהוא שם.

מיקום הידיים על הכידון מרגיש רחב יחסית, אבל כבר בתמרון הראשון ביציאה מהחניה, אני מתפעל מזווית הצידוד הגדולה שלו וזה חוסך מהרוכב לעשות סדרה אינסופית של רוורסים בהשתחלות.

את פרק הרכיבה הראשון, אני מקדיש באופן קבוע לתחום העירוני, הרי שם הוא אמור לחיות חלק נכבד מזמנו ועל פי הצהרות ב.מ.וו, ממש לשם כך הוא מיועד. ואכן, ה-R הזה מרגיש כמעט כמו קטנוע בעיר. למרות התחושה הרחבה שהוא נותן, הן מהכידון והן מרוחב דמוי מכל הדלק (למה דמוי? כי מכל הדלק הוזז אל מתחת למושב כדי לשפר את חלוקת המשקל ומרכז הכובד) שלא תמיד קל לחבוק עם הברכיים, הוא משתחל בקלילות בין טורי המכוניות. תוסיפו לכך גם מנוף מצמד רך כמו חמאה, תנוחת רכיבה זקופה יחסית, קלילות מרשימה בשינויי כיוון ומנוע גמיש מאוד גם מתחת ל-3,000 סל"ד, ותקבלו אחלה אופנוע לעיר. אם היינו מתבקשים בשלב זה לשפר בו דבר אחד, הרי היו אלה המראות שמאפשרות מבט חלקי בלבד לאחור.

מספרם של כלי הדו-גלגלי שמצליחים להצטיין כל כך בתוך תחומי העיר ועדיין לא להרגיש משונים מחוצה לה, אינו גדול ולהיפך, אבל ה-F הזה שוב מפתיע. כמו כל דומיו העירומים, המכשול הראשון שהרוכב עליהם נתקל בו הוא כמובן הרוח. ל-F הזה כאמור אין את הפלסטיקה או את המשקף בחזית כדי להסיט אפילו גרם אוויר מהרוכב ולכן הוא גם שומר את ענייני המהירות בתחום השפוי – דבר שאני מאוד אוהב. שלא תבינו לא נכון, אמנם אפשר להתגלגל איתו בעצלתיים ב-120 קמ"ש כשמהירות השיוט הטבעית שלו נעה סביב ה-140 קמ"ש, עם טיפה עקשנות, מחוון המהירות יצפין בלי התנגדות גם מעבר ל-200 קמ"ש, אבל כאמור, יכולת יש, צורך לא ממש.

חלק נכבד מהרבגוניות של האופנוע הזה קשורה למנוע שלו. לא נחזור על המספרים, אבל בשמחה נרחיב על הגמישות שלו שתמצית ממנה קיבלנו עוד בעיר. יש לו רק שני צילינדרים שעומדים זה לצד זה, אבל דחף הם מייצרים כל הזמן ובאופן מאוד ליניארי. אין בעיטות של כוח או שלב שבו פתאום תתחילו לצרוח בקסדה, אלא עליה הדרגתית וחלקה בתפוקה. ב-3,000 סל"ד ישנה תחושה שיש מישהו בבית, ב-4,000 כבר יש כוח, ב-5,000 יש שרירים ומעבר לכך יש כיף. המון כיף, אבל גם סוג של ויברציה מתכתית עד הקו האדום ב-8,500 סל"ד. מאחורי מנוע זה עומדת גם תיבת הילוכים מצוינת וחלקה בפעולתה. יחסי ההעברה בה קרובים מאוד זה לזה כשהשישי האחרון מאפשר שיוט של 100 קמ"ש ב-4,500 סל"ד, עם המון כוח להמשך. מאוד אהבנו גם את החיווי להילוך הנוכחי בלוח המחוונים.

ומה עם כבישים מפותלים? האם הוא יכול להצטיין גם שם אחרי ההצלחה בעיר ובאוטוסטראדה? כן! למרות העובדה ואולי אף בזכותה שהאופנוע הזה מיועד למתחילי ב.מ.וו והעולם הספורטיבי, גם בכבישי הרכיבה הנכונים הוא הצליח להרחיב לנו את החיוך בתוך הקסדה. ב.מ.וו לא וויתרו ולמרות מחירו הנמוך יחסית לשאר אחיו, הם ציידו אותו בכל טוב שכולל גם מתלים מעולים ובלמים חזקים. המתלים רכים יחסית בתחילת מהלכם כך שהם סופגים באדישות את האספלט הגרוע שלנו ובהמשך המהלך הם מרגישים קשיחים מספיק כדי לעמוד בעומסי רכיבה ספורטיבית למהדרין. המיקום הגבוה של הרגליות ושאר חלקים מאפשר לרוכב גם לקחת אותו נמוך נמוך ואם תתעקשו, גם לשים ברך על האספלט אפשר. בהמשך לכך, מעבר לצמיגי מצלר איכותיים שאוחזים חזק בכביש, גם בלמי הברמבו מתפקדים ללא דופי עם שפע של תחושה וכוח עצירה, ואלה כוללים גם מערכת ABS סטנדרטית שעשתה לנו את החיים בטוחים יותר על האספלט הרטוב בחלק מקטעי המבחן.

בסופם של ימי המבחן אי אפשר היה שלא להעריך את הכלבלב הזה, סליחה, את האופנוע הזה של ב.מ.וו. הוא מוקפד מאוד באיכותו, קליל, זורם ויודע לעשות ממש הכל. הוא נייד אותנו בקלילות בתוך העיר הפקוקה, שייט בנינוחות באוטוסטראדה וגם ידע לתת לנו לשחרר אגרסיות במקומות הנכונים בלי להתלונן, בלי להשמיע שום מחאה ועם המון כיף. באופן אישי לפחות, אני יכול לומר שמצאתי את האופנוע שהכי מתאים לי ולצרכים התחבורתיים שלי. זה לא אומר שאעיז להרוס את המראה המקסים שלו עם ארגזים (למרות שיש כאלה בהיצע), אבל כן אולי לפזול לעבר גרסת ה'כריס פייפר' שלו - גרסה ספורטיבית יותר שמוסיפה אגזוז אקרפוביץ' כסטנדרט ולובשת סכמת צביעה אופיינית ואת חתימתו האישית של רוכב הפעלולים של החברה.

המחיר שלו כאמור, זול ממה שניתן לצפות מאופנועי ב.מ.וו וכן ממה שניתן לצפות מאופנוע שפונה לקהל צעיר ואולי גם הגיוני יותר וזה עומד על 90 אלף שקל (95 אלף לגרסת כריס פייפר). לא זול ביחס למתחרים עירומים אחרים בישראל, אבל עם תמורה מצוינת לכסף. גם בכל הקשור לאחזקה יש כאן בשורה, עם הצורך בביצוע שירות אחת ל-10,000 ק"מ בלבד בעלות של 650 שקל (לפני מע"מ).