פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חברת הביטוח: המבוטח תמיד אשם

      חברת ביטוח שהחליטה לא לפצות לקוח פשוט האשימה אותו בהכל ולא חשובות העובדות. נוסף על כך גם שלחו חוקר פרטי כגיבוי

      דיברנו רבות בפינה זו על כמות האחיות שחברות הביטוח מאלצות אותנו להוכיח שאין לנו. דיברנו גם על כוח ההמצאה הבלתי נלאה של חברות הביטוח ועל השימוש הכוחני בכוח הכלכלי והמשפטי העודף העומד לרשותן, מול המבוטח אשר נמצא בטראומה ובחסרון כיס לאחר תאונה, לרבות חוקרים. נתנו לכם מספר עצות והנחיות כיצד לנהוג מול חוקרי חברת ביטוח והראשונה שבהן, נזכיר - אינכם חייבים לשתף איתם פעולה. חברת הביטוח היא שצריכה להוכיח כי אתם רמאים ולא אתם צריכים להוכיח את ההיפך

      במקרה זה, המבוטח התובע נכנס בצומת ברכב אשר עמד לפניו וגרם בכך אובדן כללי לרכבו ונזק לרכב שעמד לפניו. כה חכם ורואה עתידות הייתי, השתבח בעצמו, כשחשבתי לעשות ביטוח מקיף וצד ג' שיגן עליי בדיוק מפני מקרים כאלו וישלם את כל הנזקים.

      לא, אמרה לו חברת הביטוח – תתעשת, אל תהיה זחוח! שוטה מושלם היית כשביטחת את הרכב אצלנו כיוון שלשיטתנו התאונה כלל לא קרתה, ואם היא קרתה – אז ביימת אותה, ואם לא ביימת אותה – אין קשר בינה לבין הנזקים הנטענים, וגם אם יש נזקים – הם מוגזמים ומופרכים והיית חייב לעמול קשה על מנת לצמצמם (האם כוונתה ב"צימצום" הנזקים היתה שלא יצא בכלל מהבית עם הרכב?!).

      בית המשפט בודק

      בית המשפט שמע את עדות המבוטח ועדויות המעורבים האחרים בתאונה וקבע חד משמעית כי התאונה קרתה וכי היא מהווה מקרה ביטוח. בית המשפט סקר את התנהלותו של המבוטח ולא מצא בה פגם – מיד לאחר התאונה הודיע עליה לסוכן הביטוח, הזמין גרר, הודיע לחברת הביטוח על התאונה וביקש לשלוח שמאי – וזה אכן נשלח מטעמה, ואף קבע כי הרכב באובדן מוחלט והמציא הודעה על כך למשרד הרישוי. התובע אף הודיע על התאונה למשטרת ישראל.

      חברת הביטוח לעומתו, ולמרות שהיא דורשת ממנו לעמול קשה – דחתה את תביעתו אך כפי הנראה הטרחה שבלהעלות את נימוקי הדחיה על הכתב כדרישת החוק והמפקח על הביטוח, היתה גדולה מדי בעבורה.

      בין היתר, העידה נהגת הרכב בו נכנס רכבו של המבוטח מאחור. בית המשפט התרשם לחיוב לעדותה ובפרט מהעובדה שחברת הביטוח שלה פיצתה אותה בגין נזקי התאונה. מעניין, אותה חברת ביטוח אחרת לא טענה שהתאונה מבויימת. בית המשפט קבע כי אפילו נוסח הודעתו של המבוטח התובע על התאונה לחברת הביטוח עצמה, מהווה חיזוק לגרסתו.

      אך לא רק מתוך עדויות התובע מצא בית המשפט להאמין לו, אלא דווקא גם מאופי ותוכן ה"עדויות" שהציבה חברת הביטוח במשפט. מטעמה העיד חוקר שנשלח לבדוק את נסיבות התאונה. נשלח על ידי מי? כמובן על ידי מי שמעוניין בתוצאה מסויימת. ותוצאות חקירתו? הפלא ופלא – "מדובר בתביעה כוזבת, באירוע מבויים, שכלל לא ארע בנסיבות המתוארות, ומכאן עולה חשד לקנוניה בין המעורבים, זאת במטרה להוציא כספים שלא כדין מחברת הביטוח".

      "החוקר של חברת הביטוח לא אובייקטיבי"

      בית המשפט דחה מכל וכל את עדותו של החוקר, מכמה טעמים. תחילה, מסקנותיו "אינן נגזרות מהנחות עובדתיות אמיתיות" (במילים אחרות – מישהו כנראה המציא או "שיפץ" עובדות לצורך הגעה למטרה שסומנה מראש); שנית, החוקר הרשה לעצמו לקחת את תפקיד השופט וקבע ממצאים בקשר למשקל הראיות ומהימנות העדים; שלישית, קל היה להיווכח כי לחוקר יש דיעה קדומה על התאונה ועל התובע. משכך, "קיים יסוד סביר לחשש, כי החקירה שנוהלה על ידי החוקר לא היתה אובייקטיבית כלל, שתכליתה חשיפת האמת ולעשיית משפט צדק". למעשה, בית המשפט קבע כי החוקר הינו "עד מעוניין ובעל אינטרס בתוצאת המשפט"; רביעית, הגם שהחוקר הקליט את המבוטח – לא הוגשה ההקלטה (מעניין מדוע. אולי לא תמכה באותה מטרה מסומנת מראש); חמישית, אם חברת הביטוח מייחסת למבוטח מעשה של מרמה שהינו למעשה פלילי, עליה להביא "כמות הוכחה שתעמוד ביחס הולם לרצינות טענתה".

      משתלם? תלוי איך מסתכלים על זה

      בית המשפט במקרה זה לא חייב בריבית עונשית מיוחדת על פי חוק חוזה הביטוח, אך עם זאת פסק שכר טרחת עו"ד בשיעור גבוה מהמקובל בתביעות כאלו.

      האם השתלם לחברת הביטוח להאשים את המבוטח לשווא? כמובן. בין תאריך התאונה ועד לתאריך פסק הדין חלפו שנתיים ומחצה במהלכן עשה כספו של המבוטח שהיה שמור אצלה – הרבה מאוד כסף. לא עבורנו, המבוטחים.


      * הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח