הרפתקאות בע"מ

הרמזור משנה את צבעו מירוק לאדום ואני גולש באיטיות עד לעצירה על הקו הלבן. זה רמזור ארוך, אני מכיר אותו, אז נותן קליק קל ברגלית ההילוכים ומשלב לסרק. בזווית העין אני מבחין בנהג המשפחומטית מביט בנו, לא מתוך קנאה, אלא לבחור הזה יש מבט אחר בעיניים, סוג של הערצה.

גם הפעם זה לא בגללי כמובן. עם המשקף השחור, בקושי את האף שלי הוא יכול לראות, זה לגמרי בגלל הכתום הזה, ה-KTM הזה, האדוונצ'ר הזה. הוא נראה כאילו ממש לפני רגע הגיח מהמדבר, שניה אחרי שצלח את מירוץ הדקאר, גם כשהוא נקי לגמרי בלי כתם אבק או בוץ אחד. הוא קרבי בצורה הכי לא פוליטיקלי-קורקטית, הוא בומבסטי ולא דופק חשבון. הוא לא בא להתיפייף עם אבזור מפנק או אמצעים כמו דרייב-שאפט (ב.מ.וו GS, ימאהה סופר טנרה שיגיע בקרוב) או מתלים אלקטרוניים. מכשיר אדיר להגדרה עצמית.

אבל לחרגול הגדול הזה יש עוד המון תכונות חוץ מהתדמית ובמבחן הארוך שערכנו לו על פני מאות רבות של קילומטרים, ננסה לעמוד (וגם לשבת) עליהן.

האוסטרי הזה של שנת 2010 לא השתנה למעשה במעבר השנים מ-2009, בה החל שווק ה-990 אדוונצ'ר, אך משום שליבואן לא היה כלי מבחן כזה אז, שמחנו על ההזדמנות, לקפוץ על גבו ולטוס לדרום הארץ.

ובכל זאת, ה-990 אדוונצ'ר בדור זה עבר שינוי ביחס לקודמו מהשנים 2003 ועד 2008. הוא קיבל מנוע גדול יותר (שני צילינדרים בתצורת V בזווית של 75 מעלות ומשקלו 58 ק"ג) שנפחו עלה מ-942 סמ"ק שהפיק 97 כ"ס, לכדי מנוע מהדור החדש של ה-LC8 שנפחו מחסיר סמ"ק בודד מנפח של ליטר, הספקו צמח לכדי 106 כ"ס ב-8,250 סל"ד ו-10 קג"מ ב-6,750 סל"ד, הוא קיבל תוכנת ניהול מנוע חדשה וכן גל ארכובה חדש שאמור להפחית מהוויברציות שאפיינו את הדור הקודם. מנוע זה קרוב מאוד לאחיו המוצע בסופר דיוק 990 שלו 115 כ"ס (מוצע גם בגרסת ה-R לאדוונצ'ר), אך הוחלש במעט כדי להתאים לשימוש גם ובעיקר היכן שהאספלט נגמר.

ה-990 אדוונצ'ר ממתין לנו בסוכנות, נקי ומצוחצח, ככה משתזף לו בשמש התל-אביבית. אחרי הסבר קצר, נציג החברה נפרד מאיתנו לשלום ולפני שאני קופץ עליו, אני מקדיש לו כמה דקות לבחינה ויזואלית. ה-KTM הזה בולט מאוד, כמו סטיקלייט זרחני שממגנט מבטים, גם ביום. בעיקר ביום. הצבע הכתום שלו מדביק אליו אישונים מכל כיוון ובכל עצירה, גם ברחוב הדרום תל-אביבי הזה שגדוש באופנועים מכל הסוגים. האיכות הכללית מצוינת. הפלסטיקים נטועים במקומם חזק חזק, לוח המחוונים מינימליסטי אבל מציע את רוב האינפורמציה שצריך (חסר מד דלק), יש שקע 12 וולט ואפילו מתג להדלקת ארבעת המאותתים.

ואה כן, הוא גדול. מה גדול, עצום. בסיס הגלגלים שלו נמתח על פני 157 ס"מ, הכידון שלו נישא אלעל, מלפנים הוא נועל חישוק גדול בקוטר 21 אינטש (90/90) ומאחור 18 אינטש (150/70), בינו לבין הקרקע מפרידים 26 סנטימטרים מכובדים, יש לו פרופיל ענק וחזית זקופה ואלכסונית שבקצה פנס חזית גדול ומשקף קטן אך בולט.

אני עומד לידו ומייד מרגיש קטן וזה חלק גדול מהאפקט שלו שמגמד כל דבר שמסביבו. אולם למרות גודלו, גובה מושבו 86 ס"מ מהקרקע, כלומר גבוה, אבל לא מספיק כדי שאצטרך לשאת שרפרף על הגב כדי לטפס עליו וגם להגיע לכביש עם הרגליים - זה אפילו אפשרי עם שתיהן ביחס לסנטימטרים האישיים שלי שעומדים על 181.

סיבוב המפתח שולח את מחט מחוון המהירות לטיול במעלה הסקאלה ואת המחשב לסריקה מהירה ואז אפשר להניע. לחיצה על המתג מעירה את המפלצת מייד בגרגור מלא נוכחות וזה עוד עם צמד מפלטים מקוריים שאיכשהו עברו את מבדקי תקנות הרעש.

כבר במטרים הראשונים ה-KTM הזה חושף מנוף מצמד רך וחלק, אך עדיין מלא תחושה ותיבת הילוכים מדויקת שחפה מפספוסים וחורים למיניהם בין הילוכים. אפילו את הניוטרל קל מאוד למצוא כאן, מה שחסר לנו במספר אופנועים שעברו תחת ידינו.

לצורך ההיכרות עם האדוונצ'ר, הפנינו את הכידון דרומה עם כוונה לתפור כמות לא מבוטלת של קילומטרים. KTM מספרים כי בדור זה נעשה מאמץ אמיתי להופכו לידידותי יותר לרכיבה גם על הכביש, מה שחסר מעט לקודמו. ואכן, כאשר התנועה נעשתה דלילה יותר, שיוט עמו מתגלה כהרפתקה של ממש. הראש נמצא גבוה מעל לתנועה עד אפשרות להישיר מבט עם נהגי משאיות, המנוע פועם במעט פחות מ-4,000 סל"ד ב-100 קמ"ש ומשאיר המון כוח לעקיפות, מיגון הרוח, גם אם זעיר, עובד מצוין, המתלים (WP במהלך של 21 ס"מ מלפנים ומאחור) אוכלים בלי למצמץ את כל מפגעי מע"צ (ואף משתפרים ככל שהמהירות עולה) והמושב סוגר את החבילה עם תמיכה מצוינת, רכות נעימה והמון מרחב לנוע בו קדימה או אחורה בהתאם לאופי הרכיבה.

אבל לשייט איתו אפשר רק לכמה דקות, או אם אתם תחת השפעה מסיבית של כדורי הרגעה. כי המנוע הזה כל כך מפתה לפתוח מצערת שקשה להאמין. הגמישות שלו מאפשרת שימוש הגיוני בתחום שבין 2,500 ל-4,000 סל"ד ואפשר לייצר שם האצות לעקיפות זחוחות ללא מאמץ וללא הורדות הילוכים. אבל ברגע שמחט הסל"ד חוצה את קו הספרה 5, מתחילה חגיגה של ממש. הכוח המתפרץ שלו הופך לסערה וכל הילוך מניב תאוצות מסחררות. כן, גם בהילוך השישי האחרון. פשוט היסטריה.

יש המון אדרנלין במנוע הזה, כששתי הבוכנות הגדולות יורדות ועולות חזרה כדי להגיד שלום. הוא דוחף ודוחף וההאצה של האדוונצ'ר הזה פוסקת רק במפגש המאכזב עם מנתק ההצתה בהילוך האחרון כשעל צג המהירות מוצגות הספרות 204. כל כך כיף לדחוק בו ולהתמיד ברכיבה מהירה לא רק בזכות המנוע השרירי, אלא בזכות העובדה שכל שאר הרכיבים שלו מיישרים קו עם האטרף האוסטרי ליצירת כלי ספורטיבי של ממש על האספלט.

מיגון הרוח מצוין גם ב-150 קמ"ש ומעבר לכך צריך לרכון מעט קדימה, המתלים לא מראים סימני תשישות גם בהטיות קיצוניות ובפניות מהירות (כוונון מלא מלפנים, עומס קפיץ הידראולי מאחור), תנוחת הרכיבה מאפשרת להיכנס לכל מצב דרוש ללא מגבלות, הבלמים נושכים היטב ובתחושה מלאה (בייחוד זה הקדמי) ולמרות השימוש בחישוק קדמי גדול כל כך, ההיגוי רחוק מלהיות מעורפל ומעביר המון תחושות ממה שקורה שם למטה. גם צמיגי הפירלי סקורפיון (אול טריין) אוחזים חזק מאוד בכביש וממש מעודדים רכיבה תוקפנית. בהתאם לתנוחת הגוף, האצה חזקה מהמקום תניב סחרור של הגלגל האחורי (אם הגוף נוטה לפנים), או ניתוק של הגלגל הקדמי מהכביש, גם ללא משחק עם המצמד. חוליגן עם תעודות.

ובעיר? אתם לא באמת צריכים הרבה דמיון כדי להבין איך חיים עם המפלץ בתחום האורבני. הממדים שלו מכתיבים התנהלות אחרת, קצת יותר מסורבלת בעיקר בהשתחלות במצבים צפופים ובימים החמים האחרונים, צנרת הפליטה שעוברת בסמוך לרגל ימין קצת חממה את העניינים. אבל לזכותו אפשר לזקוף זריזות מפתיעה, תנוחת רכיבה גבוהה שמעניקה שדה ראיה שחולש על הכל, שום מדרכה לא עומדת בפניו, הכידון שלו נמצא גבוה בהרבה מרוב קופסאות הפח ועם הצבע הכתום, הממדים והצליל הבאסי מהאגזוז, כווווולם יודעים שאתם בסביבה.

הייחוד העיקרי של ה-KTM אדוונצ'ר לעומת מתחריו, הוא היכולת לחיות בשטח לפני הכל והוא עושה את זה מצוין ביחס לגודלו. זה לא כלי האנדורו הקליל שיעוף מעל למדרגות סלע או דיונות, ממש לא. האוסטרי, הגם שהוא קל ממתחריו, שוקל 209 קילוגרמים לפני דלק ורוכב (ומורכבת ומזוודות...) וככזה הוא מצריך חשיבה מקדימה לרכיבה.

כמו קטר של רכבת, הוא יוצר בתנועה שלו המון מומנטום. מומנטום שעוזר לו ולרוכב לעבור מעל למכשולים וחריצים כאשר יודעים להפנות אותו אל הכיוון הנכון. המתלים שלו סופגים בזלזול את התוואי והצמיגים, הגם שהם נוטים יותר לכביש, עדיין מספקים שפע של אחיזה בתנאים הקשים יותר שמעבר לאספלט.

הגודל שלו והיציבות הכיוונית שלו גם הופכים את הרכיבה בעמידה לתענוג של ממש. יש המון מקום לרגליים והכידון ממוקם כך שגם במהירות תלת ספרתית עדיין קל לתפעלו ואת המנופים שעליו. מרווח הגחון שלו (26 ס"מ) שומר אותו במרחק סביר מהקרקע וגם ירידה ממדרגות סלע שפויות לא מטרידות במיוחד. אולם, במצבים טכניים יותר, לא כדאי לאתגר יתר על המידה את מיגון האלומיניום המקורי בתחתית המנוע. שם גם מתגלה הנקודתיות המציקה של המצערת שעליה נרחיב בהמשך.

אבל משהו כאן לא מושלם או תפור עד הסוף. חלקכם יאמר כי זה הקטע של אופנועי KTM, אבל לנו זה מעט הפריע - מערכת ההזרקה של ה-990 אדוונצ'ר סובלת מנקודתיות יתר. מעבר ממצערת פתוחה לסגורה ולהיפך מפיק חבטה בשרשרת או ניעור לפנים, בעיקר בהילוכים הנמוכים וגם בעזרת רגישות של מנתח, קשה מאוד לשמור עמו על תנועה חלקה בזחילה עירונית ללא שימוש בחצי מצמד. התחושה היא של ניהול מנוע שאוהב מצערת נדיבה, או שום דבר בכלל והנקודתיות הזו כאמור מעט מקשה על חיי היומיום וגם על רכיבת השטח ותיקול מכשולים טכניים.

חולשה שניה קשורה למערכת ה-ABS. למרות עצמתם של הבלמים (ברמבו, שני דיסקים מלפנים, 300 מ"מ, שתי בוכנות לקאליפר. מאחור, 240 מ"מ) ולמרות היכולת לנתק את מערכת זו לפני כניסה לשטח, על ידי לחיצה ארוכה על המתג התחתון בלוח המחוונים, תפקודה מעט משונה. מטרתה למנוע כמובן את נעילת הגלגלים בבלימה (והיתרונות הבטיחותיים של כך ברורים), אך לחיצה על הבלמים לצורך עצירה מסתיימת לרוב בנעילה מוחלטת של האחורי שלאחריה תקתוקים נוקשים שיוצרים אפקט של פמפום - נעילה מוחלטת ושחרור וחוזר חלילה, במקום שמירת הגלגל על סף הנעילה.

נושא שלישי שעלה על הפרק היה הדלק. מחד, זה מקובל לגמרי לקבל נתון צריכת דלק של 14 קילומטרים לליטר בממוצע, בהתחשב באופי רכיבת המבחן והאטרף הכללי שאליו הכתום הזה הכניס אותנו. גם הקטע של לתדלק שני מכלים נפרדים שווה לא רק בשם היעילות ביצירת גוף צר ונמוך יותר, אלא גם בשם הייחודיות שבדבר. אבל מצד שני, עם נפח של 19.5 ליטר ועוד 4 ברזרבה, לא ברור מדוע עוד לפני צבירה של 200 קילומטרים במד המרחק, נורית הדלק מהבהבת ומתריעה ובתדלוק עצמו הצלחנו בקושי לדחוק לתוכו 14 ליטרים (בשני המכלים יחדיו). מרווח ביטחון גדול? אולי.

הנהג שמשמאלי ממשיך להביט, אבל נראה שהוא כבר מזמן מפליג בדמיונות. אולי מפנטז על עצמו שהוא על גבו של האדוונצ'ר בשמש החמה, בבגדי רכיבה מאובקים, מנסה למצוץ את טיפות המים האחרונות שבקאמלבק כשה-GPS מראה שלפניו עוד קילומטרים רבים של דיונות במדבר הסהארה.

את שנינו מעיר צפצוף עצבני מאחור, כי בזמן שאני חושב על מה שההוא חולם, הרמזור הפך לירוק ועוד כמה רגעים שוב יהפוך לאדום. כן, בהחלט יש על מה לחלום כאן עם האדונצ'ר הזה, כי למרות המרחק הרב שעברנו איתו, נשארנו עם טעם של עוד. זה עוד אחד מאותם הכלים שככל שרוכבים עליהם יותר, מגלים שלא רוכבים מספיק. אבל מה לעשות, חייבים לחזור לחברה ולהיפרד.

147,900 שקל זה מה שתתבקשו לשלם עליו או 2,000 שקל יותר לגרסת ה-R שמחסירה את מערכת ה-ABS (משקלה 10 ק"ג), מוסיפה עוד קצת כוח (115 כ"ס) ומספר שינויים מבניים וזה לא מעט, אבל לא חריג בקטגוריה של הגדולים. הכסף הזה קונה המון אופנוע, המון יכולות והמון כיף, עם כושר מרשים לגמיאת מרחקים, הרים של כוח, יכולת שטח לא מבוטלת והתנהגות ספורטיבית בכביש. תארזו לי אחד מהכתום כתום הזה.

מנוע: 2 ציל', 999 סמ"ק
תצורה: V טווין, 75 מעלות
הספק: 106 כ"ס ב-8,250 סל"ד
מומנט: 10 קג"מ ב-6,750 סל"ד
הילוכים: 6 ידני
מתלה קדמי: WP, 48 מ"מ, 210 מ"ממהלך
מתלה אחורי: WP, מהלך 210 מ"מ
בלם קדמי: שני דיסקים, 300 מ"מ, ברמבו 2 בוכנות לקאליפר
בלם אחורי: 240 מ"מ, ברמבו 2 בוכנות לקאליפר
צמיג קדמי: 90/90 R21
צמיג אחורי: 150/70 R18
מרווח גחון: 26 ס"מ
גובה מושב: 86 ס"מ
מכל דלק: 19.5 ל', 4 נוספים רזרבה
משקל (ללא דלק): 209 ק"ג
מחיר:147,900 שקל

1,000 ק"מ: 950 שקל
7,500 ק"מ: 950 שקל
15,000 ק"מ: 3,200 שקל