פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נקודת פתיחה

      פיאט פונטו אבו היא מכונית מסוגננת ומהנה, וטובה יותר מזאת שהיא מחליפה. רק שעם המנוע הקיים, היא מתחילה ברגל שמאל

      בצעד יוצא-דופן לכללי מתיחת פנים, פיאט בוחרת לשרוף את השם "גרנדה", ובמקומו הטביעה ליורשת (לכאורה) על האחוריים את הכינוי EVO. לא צריך להיות מפצח רמזים כדי לנתח שכוונת המשוררים באגף מקבלי ההחלטות הייתה להתסיס את המותג. החדרת מסר אבולוציוני תעניק לפיאט את העומק החינני שהיא זקוקה לו בשנה-שנתיים הקרובות, אולם תהה השאלה אם די בזאת לעת הנוכחית מול הקולקציה המתחרה.

      את האבו הקטנה מקבל העם הישראלי עם שני מנועי בנזין בנפחים זהים; 1.4 ל' בסיסי שנלקח מהיוצאת, וסנונית ראשונה למנועי ה'מולטי-אייר' שישרתו מדגם בהיצע, במיוחד את האלפא-רומאו מיטו, שזה עתה נחתה בישראל במהדורת 'עלה תלתן ירוק' חמושה בטכנולוגיה המדוברת.

      את הספתח לפונטו-אבו אנחנו עושים מזוודים למנוע הקודם, משודך לתיבת הילוכים רובוטית עם 5 יחסי העברה. ברמת הכניסה מדובר ביחס הספק צנוע שנעמוד על איכויותיו בהמשך המבחן, ובהשוואה מהירה למה שקורה בסביבה. אך כבר עכשיו, נוכל לספר לכם שייתכן שאת בכורת האבו בישראל, מוטב היה אילו היו עושים עם היחידה החדשה בחזית.

      מבחן פיאט פונטו אבו 77 (ניר בן טובים)

      בעיצוב הם לא טועים

      ב-15 השנים האחרונות שלפה פיאט כלי-רכב שהופעתם החיצונית גרמה לנו להתמוגג בפני בכל קימור ואל מול כל זווית; באמצע שנות ה-90 היו אלה הקופה, הבראבו, הברקטה, ובמחצית העשור הקודם התואר ניתן לגרנדה-פונטו וה-500 שעשו בדיוק את אותו הדבר, אך הסתמכו על מאפיין רטרו-קלאסי, במקום על צווי אופנה.

      האבו נראית מצוין, ליד, וגם על תקן הגרנדה החדשה, על אף שהמימדים לא השתנו. מערך העדכונים הסיר את השבכה הקדמית לטובת גריל אגרסיבי עם שפה נמוכה יותר, ובתי התאורה התעבו ונמשכו פנימה להקנות לה מראה שרירי. מאחורה השינויים אינם גדולים ומהודקים סביב מרכוז הכיתוב 'פונטו' וגילוח קל ביחידות התאורה. מהזווית שלנו, להוציא את החישוקים הלא מתאימים (עדיף טאסות, בחייכם), התוצאה נאה ומצליחה לגרוף נקודות חשובות.

      בתא הנוסעים הכול במקום. המשטחים עשויים חומרים טובים יותר מהגרנדה, והתחושה עשירה במתגים שלא ינטשו עמדה גם אחרי טחינת עוללים. מכונית המבחן היא ברמת גימור 'דינאמיק' - כלומר הכי גבוהה, ובתכניה תמצאו את כל התוספות האפשריות. ביניהן בקרת אקלים דיגיטאלית, ריפודים מהודרים, כיבוי מושהה של הפנסים בחזית ועוד אביזרים קטנים כמו מפתח קפיצי ופתיחת תא המטען בלחיצה על הסמלון.

      שלד הקונסולה נראה כעת יותר אינטליגנטי באבו, ברור, ומאוד מתקשר עם הנהג והנוסע. במוקד מותקנת מערכת השמע האינפורמטיבית (MP3), ובמפלס התחתון, בקרת אקלים שתוך כמה רגעים משתלטים על הפקדים שלה. בהחלט מדובר כאן בשיוף משמעותי כדי לעמוד בסטנדרטים הנוכחיים בקבוצה.

      תנוחת הנהיגה איטלקית וכשרה כמו תמיד, אבל זה כאמור חלק מהגנים בפיאט. מצד שני, המושבים עצמם קצת נוקשים, והשורה השנייה חסרה תמיכה. גלגל ההגה מחוספס למגע, אך בכפות הידיים קוטרו מעולה. ממול העיניים לוח המחוונים המחודש; שניים מהחישורים שקועים פנימה בטעם ספורטיבי ובמרכז הצג הדיגיטאלי למחשב הדרך. פה ושם נתקלנו באינפורמציה שגויה בצג: קורא מד הדלק מסמן שנותרו 80 ק"מ על המיכל, גם אם זה גדוש עד הקצה - סתם איזה באג במכונית המבחן כנראה.

      מבחן פיאט פונטו אבו 77 (ניר בן טובים)

      בטיחות

      בתחום הבטיחות מעניקה פיאט לקטנות שלה מכלול אמצעי הגנה, לפעמים יותר מהמשפחתיות. האיבו מצוידת כאן ב-6 כריות אוויר (דו-שלביות) ועוד כרית אוויר להגנה על הברכיים, שעה שאת הכרית לצד הנוסע אפשר לבטל באמצעות מתג. במישורים האקטיביים האיבו חמושה במערכת בקרת יציבות, מערכת לחלוקת עוצמת הבלימה, דוושות קורסות בזמן תאונה, מושבים קדמיים עם קורה נגד צלילה ועוד.

      77 כ"ס

      אחת הסיבות שהנפחים קטנים בגודלם, היא היכולת להוציא תפוקה גבוהה על משקל צנוע של היחידה. בד"כ עושים זאת עם מגדשי-טורבו או קומפרסורים נמרצים, אך לא כך המקרה באבו; בשתי היחידות העממיות שלה נעדר סיוע נשימתי לצילינדרים (פרט לבכיר לו 135 כ"ס). אולם, מנוע המולטי-אייר הסגלתן מפיק עקומה אנרגטית מרשימה של 105 כ"ס, בזכות שליטה אלקטרו-הידראולית על תזמון שסתומי היניקה בתמיכת תיבה ידנית עם 6 הילוכים.

      בהיעדרה של מכונית מבחן עם מנוע מולטי-אייר, הגרסה שתנסה לפלס את הדרך למעלה תהיה האבו 77 שמבוססת על אותו המנוע שהיה בדגם הגרנדה-פונטו היוצא, ומשודך הן לתיבה ידנית, והן לתיבה רובוטית עם חמישה הילוכים ותפעול ידני.

      המספרים האלה - 77 כ"ס ב-6,000 סל"ד ומנוע 1.4 ל' נשמעים עצלים משהו, ומזכירים לנו תקופות שפסו מן העולם הזה לפני עשרים שנה. על הכביש אפוא לא נרשמו הפתעות, וגילינו שמנוע הבנזין לו 11.7 קג"מ, כנראה נושא על הצילינדרים והסעפות ערימות של סלעים. מיאוץ ל-100 קמ"ש התחיל דווקא אופטימי, כאשר התיבה הרובוטית מאפשרת בהילוך הראשון למשוך את המחט לגבולות הצורמים. אולם, בהעלאה להילוך שני, נפער בור תהומי שמצניח את העוצמה לתחום משתק, עד שהיחידה לא מסוגלת לברוח ממנו גם אם הרגל מרותכת לרצפה. 100 קמ"ש הושגו כאן אחרי לא פ-ח-ו-ת מ-16 שניות תמימות, ותאוצות ביניים של 80-120 ארכו כמעט 12 שניות. לא בדיוק המכונית לצאת עימה לעקיפות סוערות.

      התיבה הרובוטית מסוג 'דיואלוגיק' פשוט אינה עומדת בסטנדרטים הרובוטים כפולי המצמד של היום (DSG, פאוור-שיפט). כן, ישנם מסגרות שצריך להתמודד מולן בכדי להיות תחרותיים בשוק הכי חשוב באירופה, וללא דאבל-קלאץ' היא נסוגה אחורנית. אפילו במהירות מנהלתית היא די אדישה או גולשת במעברים בין ההילוכים; התירוץ המוכר והלעוס "צריך להתרגל/להוריד את הרגל מהגז בין הילוך אחד לאחר" פשוט אינו תופס יותר אחרי כל כך הרבה שנים.

      ברוח התקופה הירוקה הותקן לאבו מנגנון 'עצור וסע', המדומם את המנוע בזמן עמידה. ברמה התפעולית (והמכאנית) שלו הוא עושה את זה היטב. ההתנעה נעשית בשבריר שנייה וכמעט אין התעכבות ביציאה. כשרוצים לסחוט מהמנוע צריכת דלק נמוכה במיוחד זה הופך להיות פתרון סביר. במבחן התצרוכת עמדה האבו על 13.5 ק"מ לליטר, אלא שגם כאשר מכבים את המנגנון (מתג כיבוי בקונסולה) ההפרש עם ובלעדיו, אינו גדול במיוחד.

      אבל, לאותו השילוב הזה יש היבטים לא מלוטשים. כך למשל כשמגיעים לקו-עצירה והרכב בבלימה שלמה, הכיבוי נעשה מהר מידי, ואז כשלוחצים על הדוושה במהירות מהמקום האיבו מתלהבת לעוף משם כמה שיותר מוקדם, ומזנקים מאפס קמ"ש תוך שהמרכב בועט את עצמו קדימה בחספוס. אנחנו בכל אופן בחרנו לוותר על הטכנולוגיה הזאת ברוב שלבי המבחן.

      כמו פעם

      הקטנות של פיאט תמיד ניחנו ביכולת להביא לכל מפגש מזג חם ולהוט. תמהיל של משקל קליל ומתלים בסיסים מתחברים ליסודות דרוכים לייצר חיוכים מאוזן לאוזן בפיתולים; האבו מרגישה בתחומים אלה כאילו נולדה שם ומעולם לא עזבה, וככל שהמהירות גבוהה יותר, ככה היא מתגמלת את הנהג בדינאמיקה משתפרת.

      התפעול הידני לתיבה הופך את הנהיגה בה להרבה יותר מעניינת והרפתקנית. התכונות בקרביה נעות על אקורדים משתנים בהתאם לתנאי העומס, ועל כן משתדלת התיבה הרובוטית לעמוד במקצב של העליות והמורדות בצורה שלא תשבש את המרות של הנהג.

      כשזה זורם לה בין הסרנים האבו משחררת יכולת כביש ילדותית של ממש. מערכת המתלים אמנם רוככה כדי לטפל טוב יותר בבורות ובקעים, אך מחוץ לעיר ובכבישי הצפון האבו מספקת הרבה מאוד תמורה לכל מי שעדיין תר אחר סיבות להרחיק עימה מגוש-דן רבתי והרחובות הצרים.

      ההיגוי חשמלי מטבע הדברים, וזה מתופעל על ידי מנגנון ה-'דיואל-דרייב' המסורתי המשחית את התקשורת עם הגלגלים למרבה הצער. מצד שני, הפניית ההגה עמוק פנימה מעניקה לידיים את המשקל הנכון, ובכל שינוי כיוון מרגישים גיבוש רהוט בין השלדה לפקודות שדורש הנהג ממערכת ההיגוי לבצע בכל מצב. אבו סוחפת את עצמה בין העיקולים כרקדנית צעירה, וכשהצמיגים הופכים דביקים במיוחד, זה משעשע מאוד לשחק איתה על הקצה.

      אבולוציה בינונית

      פיאט פונטו אבו 77 לא מזיזה את הרף של קבוצת הסופר-מיני לשום כווון; לא למעלה ולא למטה - היא נותרה על המרצפת שלה. זוהי מכונית קטנה וחביבה שעולה על קודמתה בכמה משתנים, אך זאת בתנאי שמדיחים אותה לתחומים שסביר שרבים מאתכם לא יגיעו אליהם, להוציא גיחות לצפון או לדרום הארץ היכן שהכבישים קוראים לה לבוא.

      עם מנוע שמפיק 77 כ"ס ותיבה רובוטית עצלנית והססנית, הגרסה הזאת של האבו לא יכולה לתת לכם תמורה הולמת. עם תג מחיר של 104 אלף שקלים (מפרט 'דינאמיק') הביטוי בתוספות הוא כמעט בלעדית דרך תחושת העושר בתא הנוסעים, והצורה הויזואלית המחודשת.

      בשקלול רחב יותר חייבים לתת משקל מסוים לאיבו מולטי-אייר, שעלותה בגזרת הקבוצה נע בין 110 ל-111 אלף שקלים. לא תהיה לה תיבה רובוטית אלא רק ידנית כאמור, וזה כשלעצמו מספיק כדי לעורר את היצרים. אם אתם דבקים באבו, אתם בהחלט יכולים לקחת את המכונית שנבחנה כאן וליהנות בכבישים הנכונים. אבל לנוכח התחדשות השורות אתם לא חייבים, לא בזמן שהטכנולוגיה הזאת נמצאת כאן והפער במחיר אינו משמעותי.

      .