יאסו! סקודה

אני לא דובר פולנית. אבל הזכיר לי עמית בכיר למשלחת שלנו שהמילה "שקודה" בפולנית משמעותה "חבל", או "מיותר". כך או כך, שתי המכוניות שבאנו לבחון אותן ביוון אף אחת מהן אינה מיותרת, ואף אחת מן הסתם אינה פולנית. מדובר בצמד עממי מצ'כיה שכובש את אירופה ומפצל את הבחירות בקרב קונצרן פולקסווגן עד מפגש לוהט במותגי הליבה המרכזיים.

מיתוג מחדש והתלכדות הן מילות המפתח עבור סקודה בישראל. להבדיל מאירופה שם מכרה בשנת 2009 כמעט 265 אלף חתיכות מדגם הפאביה (לאוקטביה 10,000 יחידות יותר), בארץ סקודה עלתה כתה ביום בו זרקה את הפיליסה מכל המדרגות, והולידה את האוקטביה, הסופרב, הפאביה, הרומסטר, ולאחרונה את הייטי - מכונית הפנאי הראשונה שלה.

הקרבה הגנטית בין פאביה ורומסטר איחדה אותן להשקה משותפת. השקה שבה אנחנו מקווים כי סקודה מעזה להוציא מהשתיים את כל מה שרק אפשר במסגרת מתיחת הפנים, ואכלוס מנועים קומפקטים מוגדשים ותיבות ידניות ורובוטיות.

זהו שדרוג לשתי מכוניות שמתאמצות לחדור לפלח העממי הישראלי במגמה לצמצם את הנהירה אל הסטנדרט של 1.6 או 1.4 ל' ותיבה אוטומטית קונבנציונלית. השאלה היא אם בניגוד לעבר, אפשר סוף סוף לנטוש את הדימוי הבעייתי שנקשר עם המותג, ולעטוף אותו במצוינות המאפיינת אותו.

כדי להבחין היכן סקודה ערכה את מתיחת הפנים החיצונית לשני הדגמים נדרשת עין פולשנית. בוקר ההשקה טוענים אנשיה לאלפי ניתוחים, קימוטים, והשתלות בקרניות העיניים של המכוניות - הכול בשל הקטנת הנפח בחזית. בפאביה הקומפקטית השינוי מוחשי ומורגש; הטרפז הקדמי התרחב, הפרונט כאילו הונמך (למרות שהגובה נשאר דומה), וכך עולה שרק התייצבות אל מול השבכה והתמקדות בכתרי הגבות חושף חלק מהעמדה החדשה שהופעלה גם באוקטביה.

ברומסטר הסיפור די דומה. קצת מתיחות ומשיכות מקדימה לבתי התאורה, התעבות קלילה מאוד של הגריל מלפנים, שינוי זניח בפגושים ובחישוקים וזהו בסך הכול; אין מהפכות דרמטיות במחלקת העיצוב.

בקבינות המשותפות, הדקורציות מסביב נראות ומרגישות מצוין בקצות האצבעות לעומת הדגמים היוצאים. החומרים מפגינים איכות והרכבה קפדנית מהמחמירים בקבוצה וייתכן שבסעיפים אלה סקודה מתעלה על יוצריה, ובטח שמדובר בהתעלות של כמה פאזות על כל המתחרות האחרות.

הפאביה מודגשת יותר מפני שהקבוצה דומיננטית בהיקף המכירות. היא מקבלת יותר הידוק בליטוש הסביבה ליושבים ובפרק השימושיות, וזה ברור בכל דיפון. עמדת הנהיגה והישיבה מול גלגל הגה שמנמן ועטוף העור משדרים שיש תמורה בעד ההשקעה. המתגים כולם שתולים על יסודות חזקים, והתפעול קל ונגיש.

המפרט בפאביה שווה לדגמים שישווקו בישראל, להוציא חימום למושבים למשל, או חישוקים גדולים יותר מ-16 אינטש (יש 17 בגרסאות ספורטיביות). המימדים שלאחר מתיחת הפנים אגב נותרו זהים: הגובה נישא אל 150 ס"מ, הרוחב 164 ס"מ, האורך כ-4 מ', ובסיס הגלגלים 2.46 מ'. תא המטען נותר כשהיה עם 300 ל' של נפח.

הרומסטר היה מעט עירום באגף האבזור שנפל עלינו, אפילו מזגן חסר בחלק מדגמיו הפשוטים. ללא בקרת אקלים דיגיטאלית הטמפרטורות מווסתות על ידי בורר מכאני והשדה נראה קצת עני למתפעל - מומלץ להמנע מדגמים ספרטנים. הבדלים אלה קיימים בין הפאביה לרומסטר גם בתמיכת המושבים. בעוד בקטנה הם חובקים ונעימים יותר למגע, ברומסטר הם פתוחים ורחבים ומתירים יותר חופש לגפיים ולגב ואינם אוחזים היטב. יחד עם כך, בשני הדגמים אנשים מבוגרים נהנים משורה שנייה מרוחוות מאוד ומחלל עתיר עם הרבה מקום לפדחת.

חטיבת סקודה הגיעה להשקה עם הקליקה המלאה, כולל פרזנטוריות ה'גרין-ליין' האקולוגיות והסופרב סטיישן (בדרך אלינו בתוספת של 10,000 שקלים על הנוכחית). הצוות שלהם הותש יום אחר יום במירוק ובטיפול במכוניות, וחלקם פקעה סבלנותם לתחינות המשונות של הישראלים - "תביאו לנו בנזין ותיבת DSG בבקשה. פאביה סקאוט דיזל ידני?! אנא הפסיקו להציע הצעות מגונות".

הרומסטר שיגיע לישראל יעשה זאת עם תיבה ידנית חמישה הילוכים ומנוע מוזן סולר (TDI) שמפיק כ-90 כ"ס. הפאביה מצידה תשווק עם שני מנועים ונציג מסדרות הדיזל: בנזין 1.2 אטמוספרי המפיק כ-85 כ"ס ומשודך לתיבה ידנית, ומנוע ה-TSI טורבו לו 105 כ"ס מנוהל דרך תיבה ידנית 5 הילוכים, או רובוטית DSG לה 7 יחסי העברה. הדיזל פחות חשוב לה.

בהתאם למסורת ה-TDI מנוע ה-1.6 ל' ברומסטר נעים וגמיש בכל המנעד. באף אחד מההילוכים לא ממש מרגישים שהאנרגיה נגמרת, או דועך הכוח לאחר שהמחט חוצה את ה-3,500 סל"ד, היכן שהדיזלים בד"כ סופגים מפלה ומאטים. המומנט ביחידה זו מייצר כ-19.5 קג"מ החל מ-1,500 סל"ד ועושה רושם שסקודה סגרה את המחץ על רצועת כוח צרה, אך אפקטיבית דיה כדי למלא את התפקיד היטב.

הרומסטר מושך את הקרון הקצר שלו על הכביש בקלות, וזה מתבטא ביציאה מן המקום ל-100 קמ"ש באזור ה-14 שניות עד מהירות מרבית של כ-170 קמ"ש. הדיזל מגלה שטף מופתי בשילוב ההילוכים; הורדה או העלאה תמיד חולפת ברהיטות והתיבה הידנית שומרת על קצב התקדמות מספק.

חידוש בפאביה הוא מנוע ה-1.2 ל' TSI בנזין טורבו, מופק מהאוקטביה ומהייטי. רלוונטי אלינו וחשוב מעל הכול הוא השידוך לתיבה הרובוטית DSG חמושה בשבעה הילוכים ובשני מצמדים. הכוח מהחזית משחרר לגלגלים הקדמיים 105 כ"ס ב-5,000 סל"ד בעוד שיא המומנט, עומד על 17.5 קג"מ המתקבלים כבר ב-1,550 סל"ד.

הפאביה עם התיבה הידנית היא מכונית נמרצת והקמאיות בתיבה ממש תפורה לה. כמו במקרה הדיזל של הרומסטר, סקודה בוחרת לשלב תיבות ידניות עם יחסי העברה ארוכים, ולמרות שהילוך 6 לכאורה נדרש, שיוט במהירות גבוהה בהילוך חמישי שומר על זמזום מנוע חלש.

את ה-DSG במכונית קומפקטית אנחנו ישר מזהים בזכות האיביזה שליוותה אותנו למבחן ארוך-טווח במשך כמה חודשים. להבדיל מהספרדיה לה היה מנוע גדול יותר, ה-1.2 ל' TSI בסקודה מחבר שידוך יותר אלגנטי ומאופק. במהירות שיוט של 100 קמ"ש המחט נחה לה מעל 2,000 סל"ד וההאצות הבייניים מרשימות מאוד. עוד הפתיעה לטובה איכות האטימה של הקבינה שבולמת רעשי חוץ עד מהירות של 120 קמ"ש.

כשנכנסים לקצב מדרבן, ההילוכים עוברים במהירות מסחררת. היחס הנכון לשמירה על צריכת דלק נמוכה שמחזירה 18 ק"מ לליטר בנזין. המנוע שולח את העוצמה בלי שיהוי או עיכובים. אלא שהתיבה כפולת המצמדים מהססת ושואלת כמה הילוכים יש להוריד אחרי שהרגל רומסת את המצערת.

עוברת לה חצי שניה, ועוד מאית ועוד אחת, וההוראה מהקברניט למעלה קצת נתקעת. בהתחלה שיערנו שהעניין קשור ישירות למיקום על קשת הסל"ד, אך מנהל התמסורת הרובוטית חושב יותר מידי זמן כשנדרשת תגובה מיידית וזה קצת מעצבן. הביצועים בכל אופן לא מאכזבים כלל וכלל; 0-100 קמ"ש ב-10 שניות לערך ועל מדד הזיהום היא מוציאה קצת מתחת ל-100 גק"מ.

בימי הפוסט-אולימפיאדה אתונה עדיין שרויה במצב תמידי של רמונט - מכרה זהב לקבלני שיפוצים. כל הדרכים דפוקות וקרועות, ובהן תמצאו תושבים שיודעים שהמצב הכלכלי מחפיר, אבל בכל זאת סוחבים על גבם את הענף התיירותי כאקט מונע על מנת לשרוד.

את הרומסטר אנחנו זורקים לאזורים הכי קשים בסביבה. בכל זאת הוא רך יותר ודורש יכולת נשיאת משקל גדולה במעמדו. בתוואים כאלה הוא בהחלט נימוך מהפאביה ונשען על מתלים שכוילו על הצד הספוגי. יש לו הנטייה להיכנס להיגוי יתר אם הרכב בעומס מלא על הפרונט והמשקל כולו רכון קדימה.

תחת כבישים מרוסקים המושבים והבולמים מטשטשים את הבורות והמרסקים בצורה סבירה. הרומסטר הוא כלי-רכב משפחתי בתכונותיו, והיה לנו מאוד נעים לשייט איתו בדרכים המהירות שבחרנו, אפילו שאוטסטראדות זוועתיות כאלה, לא זכורות לנו כבר הרבה מאוד שנים.

הפאביה היא צ'כית שובבה; לא בלונדינית פרחה, אבל בפרוש אחת שמסוגלת לעורר אצלכם את החשק לנהוג בה מהר ולחנך אותה. השלדה הזריזה מחזיקה איתנה על הקרקע כאילו אין בקעים ואין קשייים. ההגה לא מזייף כשנכנסים לסיבובים משוגעים, אך צריך לעקוב שהמומנט לא מחרפן את מערכת ההיגוי כשחוזרים למצערת - מה שמכונה בלקסיקון ההנעה הקדמית 'טורק סטיר'.

ביטול בקרת המשיכה מתיר לפאביה יותר חופש בזנב ומשחקים עם תיקוני-היגוי קלים ונשלטים. המתלים מהלכם טיפה ארוך, אך מתהדקים בחזרה למעלה ושומרים על מרכב יציב. משהו במתכון שסקודה שינתה מתחת לפלטפורמה עובד כאן מעולה, ואין רגע בו היא נתקלת במפגעי אספלט ולא מצליחה להתעלם מהם כאילו הכביש נסלל אתמול בלילה. באתונה אם עקבתם מדובר בנס, או תופעת טבע, או אולי מעשה האלים. מי יודע.

צמד הצ'כיות המחודשות בדרכן לישראל כבר בחודש הקרוב, כאשר תחילת השיווק יחל בחודש מאי לכל הגרסאות שאוזכרו במהלך ההשקה. המחירים לאופציות המוצעות יהיו זהים לדגמים הנוכחיים, אם כי תתכן תוספת פרטנית בעלויות בהתאם למפרטים והתוכן באבזור (שקעי USB, כניסות למדיות שונות) על פי הדגמים הישראלים.

בגדול, הפאביה והרומסטר הן שתי מכוניות מצוינות, חשובות, ומשודרגות לעילא - כל אחת תורמת ערכים שלמים וממוקדים לסגמנטים; הרומסטר ינסה השנה לפתות יותר רוכשים מהקבוצה הפרטית, אך החלוקה על פי מנהל המותג, עדיין טוענת כי החברות תמשכנה להצטייד בו לצרכי עבודה ומסחר. האם הוא יצליח לשפר את תדמיתו בעיני המשפחות? זו כבר שאלה שקשורה יותר לתרבות צריכה, מאשר לכל דבר אחר.

את הפאביה אנחנו אוהבים מאוד. מכונית קטנה ואינטיליגנטית שיודעת לפרוט על רגעי הכיף ומחזירה המון עודף בסעיף הניצול המרבי. מצד אחר, הפאביה היא עדיין קטע של מותג מתברגן בשוק המקומי. מכונית שמתמודדת מול פלג עמוס ביחידות סופר-מיני שכל אחת מהן מציעה משהו אישי, לא בהכרח (אם בכלל) עדיף על תכניה של הפאביה. בסיום ההשקה, אנחנו בפרוש נמליץ לא לוותר עליה, וגם לא על הרומסטר אם אתם בחיפושים. אך כל זאת בהנחה שאפשרתם לעצמכם להניח בצד את הבדיחות של הפולנים, הלוא אפילו הם כבר לא זוכרים אותן.

.