ברזיל משתחררת מהזהב השחור

ב-8 במרץ נפל דבר בברזיל. מהשערים של מפעלי הרכב במדינה המתפתחת יצאה אל השוק מכונית הפלקס פיול (flex fuel) ה-10 מיליון מאז החל ייצור מכוניות אלה במרץ 2003. שבע שנים חלפו מאז שווקה המכונית הראשונה שאיפשרה תדלוק בבנזין או בדלקים ביולוגיים, וב-2009 שברה ברזיל את השיא כש-92.3 אחוזים מהמכוניות שנמכרו בה היו מדגם זה. זאת, כאשר בתוך שנים ספורות אלה החליפה ברזיל כ-40 אחוזים מצי כלי הרכב הנוסעים בשטחה לכלי רכב דו-דלקיים, ועד 2015 היא מתכננת לכבוש 65 אחוזים מכלי הרכב במדינה.

תעשיית האתנול בברזיל רשמה ב-2009 רווח גולמי של 28 מיליארד דולר ותפסה נתח של 16.4 אחוזים משוק מוצרי האנרגיה (לתחבורה ולייצור חשמל גם יחד). ב-2006-2009 הושקעו בתעשייה זו בברזיל לבדה 20 מיליארד דולר, וכיום מועסקים בה 845 אלף עובדים ביותר מ-400 חוות גידולי קני סוכר להפקת אתנול.

לנוכח נתונים מדהימים אלה קל להסביר כיצד האתנול, אחד הדלקים הביולוגיים שנתפש אצלנו בתודעה כחלופה אנקדוטלית כמעט לבנזין, נהפך בשוק המתפתח והמבטיח בעולם לדלק הנמכר ביותר בענף התחבורה (51 אחוזים) תוך שהוא מותיר לראשונה את הבנזין מאחור. ואולם בברזיל לא מסתפקים רק בהישג זה, ומסמנים לעצמם כבר את היעד היומרני הבא - כיבוש שאר השווקים בעולם.

אם יש ירושה חיובית שהותיר אחריו המשטר הצבאי בברזיל בתום 21 שנות רודנות, הרי שזוהי הטמעת השימוש באתנול לצורכי תחבורה. האתנול (alcohol בברזיל) הוא דלק צמחי המופק בהליך התססה של עמילנים המופקים מקנה סוכר או מתירס. ברזיל, יצואנית הסוכר הגדולה בעולם, התוודעה לשימוש האפשרי בקני הסוכר להפקת דלק עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. ואולם רק משבר הנפט העולמי ב-1973 הביא אותה לתור אחר חלופות מהירות וזולות לנפט המתייקר שבמחסור.

ב-1975 החלו בברזיל בהכנת חקיקה שתחייב עירוב אתנול בבנזין, והבטיחה סובסידיות למגדלי קנה סוכר עבור תעשיית האתנול. "the proalcohol program", שהחלה ב-1977, עיגנה בחקיקה מהילתחמישה אחוזים אתנול בדלק. חובה זו הגיעה ב-2007 לחיוב במהילת דלק צמחי בשיעור של 25 אחוזים (25-e). בשנים הבאות נקבעו תמריצים כלכליים שונים והטבות במס לרוכשי כלי רכב המונעים באתנול בלבד (100-e), תוך הבטחה ממשלתית כי מחיר האתנול הנמכר בתחנות הדלק לא יעבור את רף ה-65 אחוזים ממחיר הבנזין הנמכר במקביל.

ב-1988 חווה הענף את המשבר הראשון שלו לנוכח הצלילה במחירי הנפט בעולם, במקביל לקיצוץ בתמיכה הממשלתית בענף ועליית מחירי הסוכר. ואולם הממשל הדמוקרטי בברזיל המשיך את מדיניות קודמיו: קבע שיעור מהילה קבוע בבנזין שנמכר בתחנות, המשיך לחייב תחנות דלק חדשות להתקין משאבות אתנול טהור ובמרץ 2003 הושלם שלב נוסף במהפכה עם כניסתם לשוק כלי הרכב הדו-דלקיים.

40 אחוזים מהמכוניות הנוסעות כיום בכבישי ברזיל הן בעלות יכולת תדלוק באתנול בלבד, ו-92.3 אחוזים מהמכוניות החדשות שנמכרו ב-2009 היו בעלות כושר כזה. זאת, כבר ללא תמיכה ממשלתית במוכרים, ללא סבסוד הרוכשים ובזכות שלטון נחוש שאיפשר פיתוח של היצע, הבטיח נגישות (בכלל תחנות הדלק הפרושות במדינה) וסלל בכך את הדרך לביקוש.

מחיר האתנול נמוך מזה של הבנזין, אך גם שיעור נצילותו פחות (25-30 אחוזים פחות מבנזין) והוא נשרף על פני מספר קילומטרים נמוך יחסית לבנזין. כלל האצבע בברזיל אומר כי מחיר האתנול צריך להיות נמוך מרף 70 אחוזים ממחיר בנזין באותה עת כדי שישתלם לתדלק דווקא בו. באפריל-נובמבר נותר מחיר האתנול על כמחצית מחיר הבנזין המשווק. ביתר חודשי השנה הוא נושק ל-70 אחוזים. כיום, כאמור, מהווה האתנול כ-51 אחוזים מהדלק הנמכר בברזיל.

"שיווק האתנול אצלנו הוא הטוב בעולם", אומרת ל-themarker מנהלת קשרי הממשל באיגוד תעשיית קני הסוכר בברזיל (unica), ניאנה ריזו. "חייבנו בחוק שבכל תחנת דלק תהיה לפחות משאבה אחת של אתנול, וכיום 35 אלף תחנות בברזיל מתפעלות לפחות משאבה אחת של 100-e. זה פשוט נגיש", אומרת ריזו, ומשווה נתון זה לארה"ב שבה נוסעות 8 מיליון מכוניות פלקס פיול שנתמכות בכ-2,000 תחנות תדלוק בלבד מתוך 170 אלף התחנות הפרושות בדרכים.

"השיווק שלנו מתמקד בכך שהשימוש באתנול לא טוב רק לך - אלא גם לסביבה ולכלכלה שלך, והנה לך שלוש סיבות שבגינן נהפך הבנזין לדלק החלופי שלנו", היא מעירה בחיוך. את העובדה שהאתנול זוכה לשימוש בשיעור של 51 אחוזים בלבד ולא כובש את כלל השוק תולה ריזו בחסמים פסיכולוגיים: "בעבר היו בעיות מכאניות רבות במכוניות שעשו שימוש ראשוני בדלק צמחי - ואנשים רבים נושאים בטראומה. לצדם, יש נהגים שפשוט רוצים כושר נסיעה גדול יותר ומעדיפים יותר מיילים לתדלוק".

עם זאת לא הכל ורוד, או ירוק למעשה, בתעשיית הדלקים הביולוגיים בעולם. כבר ב-2007 העיר דו"ח של ה-oecd כי ייתכן ש"התרופה גרועה מהמחלה" וטען כי המרוץ אחר פיתוח יבולי האנרגיה מאיים ליצור מחסור במזון ולהזיק למגוון הביולוגי - וזאת בתמורה לתועלת מועטה יחסית.

בין השאר, התייחס הדו"ח ליכולת המוגבלת של תעשיית גידולי האתנול לענות על צורכי ענף הדלק לתחבורה בעולם. במקביל נטען כי השימוש המוגבר בקרקעות לגידול התירס, קנה הסוכר או החיטה עבור תעשיית הדלק בא על חשבון קרקעות לגידולי מזון, שיוסיף להתייקר, או תוך ניצול משאבי קרקע מוגבלים תוך הפרת מערכות אקולוגיות.

שריר בפניה של ריזו לא זע למשמע פירוט טענות קשות אלה, וחיוך קל בקצה שפתיה מלמד כי התנסתה עשרות אם לא מאות פעמים במענה להן. "רק אחוז אחד מהקרקע המעובדת של ברזיל מופנית לגידולי קני סוכר עבור תעשיית האתנול, ומדובר ב-3.4 מיליון הקטר (10 דונם, א"ב) מתוך 7.8 מיליון הקטר המשמשים לכלל גידולי קני הסוכר", היא מתחילה לדקלם. "זאת, כאשר הקרקע הניתנת לעיבוד נאמדת ב-105.8 מיליון הקטר, ומתוכה 64.7 מיליון הקטר מתאימים לגידולי אתנול".

גם את הטענה בדבר הצורך בכריתת יערות העד לצורך פינוי שטחי גידולים היא מבטלת בהינף יד, בטענה כי אזורי האמזונס הלחים כלל אינם מתאימים לגידול קנה סוכר. באשר לטענה כי הגידולים המתרחבים דוחקים את מרעה הבקר לאזורים אלה היא טוענת כי 50 אחוזים מהשטחים הפתוחים בברזיל מיועדים למרעה בקר, מה ששולל כל מצוקת קרקע לצורך זה.

"מצוקת שטחים נכונה אולי לאירופה - אבל זו לא המציאות בברזיל", אומרת ריזו, ומצביעה גם על כך שיעילות הגידול משתפרת. למשל, מ-1990 גדל השטח המנוצל לגידולי קני סוכר ב-85 אחוזים כאשר בה בעת גדל היקף הייצור של האתנול ב-130 אחוזים, וזה של הסוכר זינק ב-350 אחוזים. זאת, כאשר תפוקת ייצור האתנול מקנה סוכר היא 7,000 ליטר להקטר - וגבוהה לטענתה פי ארבעה מזו של גידולי חיטה או פי שבעה מגידולי תירס (השכיחים בארה"ב).

"יש לנו דיאלוג פתוח עם כל הארגונים הבינלאומיים ואנו מפריכים את כל המיתוסים השקריים האלה", יורה ריזו. "אם מדינה מסוימת לא מסוגלת לגדל גם אוכל וגם אתנול - אז שתייבא. הבעיה של העולם היא לא באוכל, אלא בהשקעות החסרות להפשרת שטחים נוספים עבור תעשיית גידול המזון. יש הרבה קרקע פנויה ברחבי העולם והדלקים הביולוגיים לא דוחקים רגלי מישהו אחר. אנשים מפספסים את הנקודה. זה לא שחסרה באפריקה או בברזיל אדמה".

בפרויקט "נגמלים מהנפט" שפורסם לאחרונה ב-themarker week הועלו טענות קשות כנגד מעורבותן לכאורה של יצואניות הנפט בעולם ושל תאגידי הנפט הגדולים בעידוד או בקידום הקמפיין הסביבתי וההומינטרי נגד תעשיית גידולי הדלקים הביולוגיים. שוק האתנול לא נזקק מן הסתם לכתבות כדי לחוש בקיומו של הלובי החזק בעולם, ואולם ריזו מקפידה על לשון זהירה, ואינה מתפתה לרמוז על עמידתם של אינטרסנטים מתעשיית הנפט מאחורי הפרחת "המיתוסים", כלשונה.

"המגמה כיום היא דווקא של כניסת תאגידי נפט כמו אקסון ובריטיש פטרוליום לתחום הדלקים הביולוגיים - כך שזו גם האסטרטגיה שלהם", היא אומרת, ומיד יורה: "לחברות הנפט אין ברירה. או שישתפו פעולה עם המגמה הזו או שיישארו בעתיד מחוץ לשוק. זהו טרנד עצום. אני מכירה יותר ויותר גופים שמתעניינים בנושא, ממשלות לצד בתי השקעות. רק בשנה החולפת אירחנו כאן 160 משלחות מכל העולם".

ואולם יצא שדווקא ברזיל ניצבת כיום בפני המבחן המאתגר יותר של ההכרעה בין עתיד פוסילי למתחדש. זאת בזכות תגלית הענק עליה בישרה חברת פטרובראס הממשלתית ב-2007 באזור טופי (tupi), 250 ק"מ מחופי ריו דה ז'ניירו. לפי הערכות, מדובר בשדה הנפט השלישי בגודלו בכל הזמנים, המכיל 80-50 מיליארד חביות נפט שעתידות לספק לברזיל את כלל צורכי המשק - ולהכניס אותה אל דירוג עשרת יצואניות הנפט הגדולות בעולם.

"זו תהיה טעות לחזור ולצמצם את השימוש באתנול בגלל תגלית נפט", מסתייגת ריזו. "היו אמנם שיחות בעניין, אבל מצאנו את זה בשלב קצת מאוחר, כי בעולם כבר לא מחפשים כיום נפט".

ועדיין, את הנפט יהיה צריך לשווק ותעשיית זיקוק בברזיל תוכל לספק הרבה מקומות עבודה. לא יהיה למשל לחץ להוריד חזרה את שיעור מהילת האתנול?

"יכול להיות, אבל יש לנו כבר 100-e שנצרך פה, כך שאם נגדיל את השימוש באתנול נעשה זאת דרך הגדלת צריכת ה-100-e ולאו דווקא בהגדלת שיעור המהילה ל-30 אחוזים".

ברזיל כבר לא מתמקדת בהישג הלאומי הכביר, אלא לוטשת עיניים מעבר לים ומבקשת להנחיל את ניסיונה המוצלח גם בשווקים אחרים. זאת, תוך קיבוע מעמדה כבירת אתנול בינלאומית וכמוקד סחר מרכזי למדינות העולם. לאחר שבשנים האחרונות חנך unica נציגויות לובינג בשני צמתי קבלת ההחלטות העולמיים - בוושינגטון ובבריסל (בירת האיחוד האירופי) - מודה ריזו: "מטרתנו היא להפוך את האתנול למוצר עולמי".

ב-2008 זינק יצוא האתנול מברזיל ב-45 אחוזים והסתכם בשיא של 2.4 מיליארד דולר. מדובר ב-5.1 מיליארד ליטר אתנול המהווים 20 אחוזים מהאתנול המיוצר בברזיל מדי שנה ו-50 אחוזים מסך האתנול הנסחר בעולם. 30 אחוזים מהאתנול הברזילאי מיוצאים לארה"ב, 29 אחוזים למדינות האיחוד האירופי ו-26 אחוזים למדינות האיים הקאריביים. בשנים הבאות מסמן unica כמטרה את השוק האמריקני, שצפוי לצרוך 139 מיליארד ליטר אתנול עד 2020, וכן את השוק האירופי שם קבע האיחוד יעד של שילוב דלקים ביולוגיים בשיעור של 10 אחוזים בתחבורה עד 2020.

הגידול בייצור האתנול בברזיל מונע כיום בזכות שני מרכיבים: השוק הביתי, שנתמך בכיבוש שוק המכוניות החדשות; והשוק העולמי, שנתמך בדאגה לאקלים וכן משיקולי ביטחון אנרגטי (הסרת התלות בנפט זר). את הרוח הגבית בעולם, מסבירה ריזו, תנסה ברזיל למנף כדי להפוך את האתנול למוצר סחיר (קומודיטי) לגיטימי, וכן למצב אותו כחלופה הטובה והזמינה ביותר למלחמה נגד ההתחממות הגלובלית.

בשוק המקומי, עם זאת, פועל האיגוד להרחבת השימוש באתנול גם לשימושים אחרים. רק באחרונה החלו בברזיל בפילוט להנעת אוטובוסים באתנול (95-e), אופנועי 150 סמ"ק של הונדה ואפילו מטוסי ריסוס לקראת פריצת דרך בהחדרת הדלקים הביולוגיים לענף התעופה. לצד אלה, ממשיכים בברזיל בפיתוח דיזל מאתנול וכן בהחלפת תזקיקי נפט בתעשיית הפלסטיקה.

ואולם מעל לכל אלה הולך ומואץ השימוש בגידולי האתנול לייצור אנרגיה (ביו-מסה). זאת, תוך ניצול הפסולת האורגנית הנותרת בתום הליך מיצוי הסוכר לייצור חשמל. "כל חוות גידולי קני הסוכר הן עצמאיות מבחינה אנרגטית - לא צורכות חשמל מן החוץ ואף מוכרות עודפי חשמל לרשת", מספרת ריזו.

בינתיים מספר חוות גידולי קני הסוכר לתעשיית האתנול גדל בהתמדה. במהלך 2009 נוספו בדרום-מרכז ברזיל 30 חוות ל-309 החוות שכבר פועלות, ובמהלך 2010 צפויות לקום 23 חוות נוספות. "מה שתורם לנו כיום הוא האימוץ של יעדים לשימוש גובר בדלקים ביולוגיים במספר רב של מדינות, מפותחות ומתפתחות, וכן כניסה של חברות בינלאומיות במגוון סקטורים להשקעות בייצור אתנול, כמו של או טויוטה", היא אומרת. רק באחרונה, אגב, סיכמה של על מיזם משותף עם יצרנית האתנול השנייה בגודלה בברזיל, cosan, להפקה ויצוא של אתנול בהשקעה של 1.6 מיליארד יורו.

עם זאת, תעשיית האתנול ליצוא עדיין נתקלת בחסמים כמו דרישה לתמחור נמוך מדי, הטלת מכסי יבוא (בעיקר בארה"ב), שוק קטן מדי (רק 10 אחוז מהאתנול נסחר) ולא יציב. "השוק חייב יהיה לפתח סטנדרטיזציה כדי להימנע מעיוותים בתמחור", אומרת ריזו. בינתיים, היא מספרת, עוסק האיגוד בעבודה תקשורתית במטרה להזים את אותם "מיתוסים שקריים" וליידע את הציבור הרחב בדבר יתרונות האתנול במניעת שינויי האקלים, וכן מקדם שיתופי פעולה טכניים ומדעיים עם מדינות העולם השלישי, תוך דחיפה לגיבוש מדיניות ייצור וצריכה בעולם המערבי.

פעילות אסטרטגית כזו קוראת תיגר על דומיננטיות יצואניות הנפט ואף מאיימת על קיומה. קרה כבר שנתקלת בחומות שהציב בדרכך לובי חברות הנפט?

"אין תגובה" (מחייכת).