משבר זהות

"תגיד, מה אלה הרכבים האלה שאתם נוסעים בהם? אמריקניים? יפניים?", שאל נהג המונית שהוזעק לאסוף אותנו מנקודת היציאה להשקת הריינג' רובר ספורט החדש, לאחר שזו קיבלה תפנית חדה ושונתה ברגע האחרון. "הודים" השבתי והשארתי אותו מופתע לגמרי. כן, הודים. לנד רובר, ובה גם חטיבת היוקרה ריינג' רובר, עברו מבעלות פורד וניהול בריטי לידי טאטא ההודית בשנה החולפת, לאחר שפורד ספגה הפסדי עתק בגלל המותג האיקוני.

תחת בעלות הודית או בלעדיה, מגיע אלינו החודש הדור החדש לריינג' רובר ספורט. רכב הכביש-שביל היוקרתי והספורטיבי של לדנ רובר, שניצב באמצע בין הדיסקברי המשובח לבין הריינג' רובר המפואר ומבטיח להביא את הטוב שמשני העולמות. יצאנו עם שתי גרסאותיו לסיבוב טעימה בצפון הארץ, כשבמנה העיקרית, גרסת ה-V8 המוגדשת. היה חזק.

לפני שנתחיל לפרק לגורמים את הריינג' רובר ספורט החדש, כדאי שנערוך היכרות מדוקדקת עם המשפחה בכללותה. דגמי לנד רובר כוללים היום בקצה אחד את הדיפנדר, רכב עבודה קשוח שיודע לאכול סלעים לכל ארוחה ובקצה השני, את אלה המפוארים יותר. בקצה התחתון נמצא הפרילנדר שיקבל בקרוב גם מנוע בנזין, את הדור הרביעי לדיסקברי המפורסם ואת הריינג' רובר היוקרתי, כשבין שני האחרונים מתייצב הריינג' רובר ספורט.

הריינג' רובר ספורט לא בכדי מרגיש כמו הבן המאומץ של המשפחה ואיש גם לא ממהר להסתיר עובדה זו. הסיבה לתחושה קשורה לאוסף הסתירות שמרכיבות את אישיותו המעוררת מחלוקת. ראשית, שמו – על קצה מכסה המנוע שלו מתנוסס בגאון שמו של אחיו הגדול, הריינג', בעוד שהספורט הזה מבוסס על שלדת הדיסקברי וחולק עמו מכללים רבים. שנית, בניגוד גמור לרוח ההרפתקנית של לנדרובר וההיסטוריה שמעבר לגבולות הדרכים הסלולות, ה'ספורט' החדש מתרחק מהשטח כמו ממגפה.

אחרי שמתגברים על האכזבה, שוודאי מתעוררת בקרב שועלי השטח שבניכם, מבינים את ההיגיון שבדבר. שימוש בחלקי הדיסקו אומר הפחתה בעלויות הייצור ושולי רווח גדולים יותר ובנוסף לכך, בהתאם למספרי המכירות של דגם ה'ספורט' מבינים שהבעיה היא אצלנו, ולא אצל לנד רובר. ברוב המדינות הנמצאות מערבה אלינו, לשטח כבר לא ממש יורדים והמשימה העיקרית היא קודם כל להראות טוב בדרך לאיסוף הזאטוטים מבית הספר והובלתם אל משחק הכדורגל העירוני. ביזניס זה ביזניס ועם כסף לא מתווכחים.

הריינג' רובר ספורט החדש הנו מהדור השני לדגם ולהשקתו הוא הגיע בשני המנועים העיקריים שיהוו את שדרת המכירות בישראל. הראשון הוא מנוע ה-3.0 ליטר טורבו דיזל החדש שנתוניו מספרים על 245 כ"ס ב-4,000 סל"ד ו-60 קג"מ ב-2,000 סל"ד. מנוע זה שמגיע מיגואר במקור, מתהדר בהיותו מנוע הדיזל בנפח זה החזק בקטגוריה. אליו משודכת תיבת הילוכים אוטומטית עם 6 הילוכים והוא מסוגל להזניק את הריינג' ספורט ל-100 תוך 9.3 שניות ומשם למהירות מרבית של 193 קמ"ש.

המנוע השני, יתפוס את הקצה העליון של הקטגוריה. הוא לוגם בנזין, לו שמונה בוכנות ובעזרת הנשמתן עם מגדש 'על' (סופרצ'ארג'ר), הנתונים שלו גורמים לכל מכור לנהיגה להסמיק. 510 כ"ס יגיעו ב-6,500 סל"ד והמומנט המפלצתי של 62.5 קג"מ מגיע ב-5,500 סל"ד. והביצועים? איך נשמעים לכם 6.2 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית מוגבלת אלקטרונית ל-225? לא רע בכלל.

לריינג' רובר ספורט ישנה גם גרסה שלישית שמצוידת במנוע טורבו דיזל בנפח 3.7 ליטר, עם 8 צילינדרים, 272 כ"ס ב-4,000 סל"ד ו-65 קג"מ ב-2,000 סל"ד. הביצועים מראים 9.2 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מרבית של 209 קמ"ש. גרסה זו לא הגיעה להשקה משום שמנוע זה ממשיך מהדור הקודם ולמעשה אינו חדש. כמו כן, בגלל סמיכות הנתונים שלו למנוע ה-3.0 ליטר החדש, בחברת המזרח יבואנית לנד רובר, צופים כי זו תעלם באופן טבעי מההיצע. כפי שהם מסבירים זאת, 70 אחוזים מהמכירות יופנו אל גרסת ה-3.0 ליטר טורבו דיזל, 20 אחוזים תאחוז גרסת ה-5.0 ליטר בנזין ורק 10 אחוזים יופנו לגרסת ה-3.6 ליטר.

הבדלים מינוריים בין דורות כבר ראינו בעבר, אבל גם כאשר מחנים את ה'ספורט' החדש לייד קודמו, צריך מיקרוסקופ אלקטרוני כדי להבחין בשינויים או בעדכונים. אלה מסתכמים בעיקר בפנסי 'לד' מלפנים ומאחור, בפגוש קדמי דק יותר ושני פסים בגריל לעומת שלושה בעבר. זהו.

גם בתא הנוסעים ההבדלים דקים כחוט השערה. פה ושם נוספו יחידות תאורה פנימיות שמוסיפות לאווירה בחושך, הדשבורד צופה בעור (נראה מצוין), הקונסולה המרכזית עובתה מעט וישנם מושבים חדשים תומכים יותר. ברשימת האבזור נוספו מסך מגע גדול יותר על הדשבורד, חיבורי MP3 ו-iPOD, מסך מידע בלוח המחוונים, הנעה ללא מפתח בגרסאות המאובזרות, מצלמה היקפית או אחורית, אורות גבוהים מתוחכמים בפנסים אקטיביים (עוקבי פניה) וכן מערכת ה'דיינמיקס ריספונס' השולטת על המתלים בגרסאות המאובזרות לנהיגת כביש ספורטיבית יותר.

פתיחת הדלת חושפת תא נוסעים מאוד מהודר. הכל שם גדול ואלגנטי ונראה שלא חסר שם דבר. התמקמות מול ההגה מאשרת את תחושת המלכותיות והאצילות עם ישיבה גבוהה, אך גם מעט הדוקה מסביב לנוסעים. למרות הסנטימטרים הנדיבים, תחושת מרחב נדיבה אין שם בגלל גובה הדשבורד, הקרבה אל התקרה ושטח החלונות המצומצם. מאחור נעים בהרבה. מקום לא חסר לכל אבר גוף ובתא המטען יש שפע של מקום לסט מחבטי הגולף החדשים שלכם ועוד כמה פיצ'פקעס.

אבל העסק שם לא מושלם. לא תפור עד הסוף. פה ושם ניתן לראות הרכבות פלסטיק לא מוקפדות וגם חומרים שנראו כאילו התבגרו טרם זמנם. היינו שמחים לקבל גם מעט יותר תמיכה במושבים, בייחוד לגב התחתון, דבר שלא ניתן לקבל בכוונון החשמלי הבסיסי המוצע.

הריינג' רובר ספורט החדש בהחלט יודע לבצע על האספלט. כבר במנוע הבסיס שלו שכאמור מגיע בנפח 3.0 ליטר טורבו דיזל עם 245 כ"ס, אין תחושה של חוסר בכוח. להיפך, הגמישות שלו, יחד עם התיבה החלקה, גורמים לו להיות מהיר מהמצופה, גם ביחס למשקל הגוף הכבד. כל לחיצה על דוושת הדלק מניבה תגובה מיידית ללא שום השהיית טורבו או הססנות. בנהיגת ההתרשמות שלנו הציגה גרסה זו צריכת דלק של ליטר אחד לכל שמונה וחצי קילומטרים וזה מצוין בהתחשב בעומס שהפעלנו.

למרות כל שאמרנו על גרסת ה-3.0 ליטר, את המילה ביצועים הכי נכון להצמיד לגרסת העל, זו החמושה במנוע ה-5 ליטרים המוגדש. כבר בהנעה שלו, מהגרגור הנפלט מצמד המפלטים מאחור, כולם מבינים עם מי יש לנו עסק. הוא מגרגר בבוטות ומשאיר מעט מאוד מקום לדמיון. זה אגב מתפוגג מייד עם רמיסת הדוושה הימנית. הריינג' הזה מקפיץ שני הילוכים ופותח מבערים. הוא טס ועוקר את עצמו קדימה כשהוא גורם לעומס על שרירי הבטן והצוואר שלנו.

זה ממכר. כל כך ממכר שהיינו צריכים לנשוך כל העת שנהגנו בו את האצבעות כדי שלא נתפתה להכפיל את המהירות המותרת בארץ והוא בהחלט מסוגל לזה, גם בעליות ממושכות. למרות שנתון המומנט מושג גבוה בסל"ד, כבר בסל"ד נמוך יש כוח לכל משימה, אבל פשוט תענוג למשוך אותו גבוה, מעלה בסל"ד למקום שבו גרים הסוסים האמתיים. גרסה זו רושמת על הנייר צריכה ממוצעת של 6.7 ק"מ לליטר, אבל אצלנו, בתנאי הנהיגה המאומצים שלנו, הוא רשם לזכותו 4.2 קילומטרים לכל ליטר.

נוחות היא שם המשחק כאן והניסיון של לנד רובר בכיול מתלים מתבטא גם כאן. הם רכים בדיוק במידה וגם קשיחים בדיוק במידה, כך שגם בשיוט נינוח הם חוסכים מהנהג את רוב הזעזועים ובכבישים הרריים בהם תוקפים פניות על גבול האחיזה, הם מרסנים היטב את תנודות המרכב. תת היגוי אפשר למצוא רק כאשר באמת דוחקים בו בפניות חדות, אך לא מדובר במשהו שלא ניתן לפתור על ידי הרפיה קלה מדוושת הדלק.

הריינג' ספורט חמוש גם בחישוקי ענק במידות 19 או 20 אינטש שעליהם מולבשים צמיגים רחבים מאוד אך בעלי סוליה דקיקה. אלה אמנם משפרים מאוד את האחיזה באספלט, אך גורמים לכך שהזעזועים הקטנים כן מצליחים לחדור פנימה וגם למעט רעשי כביש בנסיעה. בצד השלילי, נמצא גם ההגה. הוא קל מאוד, לא מהמדויקים ביותר ותחושתו מאוד מלאכותית.

גרסת ה-5.0 ליטר שהגיעה למבחן צוידה באותה מערכת 'דיינמיק ריספונס' שמודדת את מצב הבולמים 500 פעמים בשנייה ומקשיחה אותם בהתאם. זו שיפרה מאוד את תגובות המרכב ואת היכולת הכללית להתנהג באופן ספורטיבי. קליק שמאלה בבורר המצבים כאמור, מעלה את יכולות האספלט עוד רמה אחת למעלה, במחיר קטן של פגיעה קלה בנוחות. במצב זה ובגרסה זו, שמחנו לגלות כי במהירות גבוהה גם התחושתיות בהגה משתנה לטובה. הוא עדיין לא מתקשר במיוחד, אבל בהחלט נעים יותר לשימוש. אחרונים הם הבלמים. מילים רעות לא היו לנו לספר עליהם לאורך רוב היום, עד אשר החלטנו להשתגע עם הגרסה המוגדשת בירידה מהרי הגלבוע. רצף הבלימות ממהירויות גבוהות עשה את שלו והבלמים חוממו מאוד עד אבדן כמעט מוחלט של יכולת הבלימה, כשמסביב עשן לבן סמיך.

ושטח? ובכן, שטח כאן היא מילה גסה. הריינג' רובר ספורט, בזכות השלדה שלו, המתלים שלו והאלקטרוניקה שיודעת לברור בין סוגי שטח שונים, יכול לטרוף המון סוגי קרקעות - שבילים, סלעים, חול, בוץ ומה לא. אבל הוא לא. הוא לא רוצה. כאמור, הוא חומש בצמיגי כביש אדירים שלא אוהבים משטחים שלא עשויים מאספלט. כן, כמו שאמרנו, זהו לנדרובר שלא אוהב שטח. ברווז שלא אוהב מים. דייג שלא אוהב דגים... טוב, הבנתם את הפואנטה.

אחרי שפגשנו בגרסאותיו והשלנו שכבות של גומי מהצמיגים שלו, אפשר להתחיל לדבר על הכסף. כאמור, השימוש בשם ריינג' רובר, גם אם מתחת ישנו בעצם דיסקו 4 משודרג, מחייב מחיר הולם. כמה הולם? עבור גרסת הבסיס שלו תתבקשו לשלם... תחזיקו חזק... 639 אלף שקל. רוצים את רמת האבזור הגבוהה יותר לאותו מנוע? עליה תשלמו טיפטיפה פחות מ-700 אלף שקל. גרסת ה-3.6 ליטר דיזל תסחט מכם 783,400 שקל ואילו גרסת הבנזין הבכירה תחזיר לכם 94,900 שקלים עודף ממליון שקל (905,100 שקל). יקר הא?

כן, גם ביחס למתחריו כמו ה-X5 או ה-X6 של ב.מ.וו, הטוארג של פולקסווגן, ה-Q7 של אודי ואחרים. אבל אז לפחות הסיכוי שתפגשו מישהו באותו חודש שיש לו גם ריינג' רובר ספורט כמו שלכם, די קלוש. בשנת 2009 נמכרו בישראל 20 יחידות מהריינג' רובר ספורט, כאשר לשנת 2010 היבואן אופטימי יותר ומצפה למכור בין 40 ל-50 יחידות בזכות גרסת ה-3.0 ליטר החדשה. קופצים על המציאה?