מוות בציפייה לאוטובוס

אנשים עומדים בתחנה, ממתינים לאוטובוס שיגיע ויקח אותם למחוז חפצם. האם מוגזם מצידם לצפות שהאוטובוס יגיע בזמן או בכלל? וכאשר הוא כבר מגיע, האם יקח אותם? ובעיקר, האם מוגזם מצידם לצפות לצאת בחיים מעוד "הרפתקאה" של נסיעה באוטובוס?

היום נדון בשני מקרים שהוכרעו בשבועות האחרונים בבתי המשפט – שניהם פליליים, שניהם מצביעים על זלזול עמוק באוכלוסיה קשה זו הנזקקת לתחבורה הציבורית עד כדי זילות מוחלטת של זמנם, זכויותיהם ובמקרים הקיצוניים, גם חייהם.

במקרה הראשון, מדובר בהליך כנגד חברת אוטובוסים (שזכתה במכרז של משרד התחבורה) ונהג בגין תלונה של שני אזרחים אשר המתינו והמתינו בתחנה עד בוש שהאוטובוס יגיע אך הוא הגיע – וחלף על פניהם מבלי שעצר, כך שנאלצו להמתין שעה תמימה נוספת עד לאוטובוס הבא אחריו. נהג האוטובוס זוכה. למה? כי התקבלה טענתו שאינו מחוייב לעצור בתחנה כאשר אין מקומות פנויים באוטובוס. ולמה לא היו מקומות פנויים - האם זה קו כל כך עמוס ורב-ביקוש? כנראה שחסכון הוא צו השעה - למה להוציא אוטובוס בו 55 מקומות ישיבה, כשאפשר להוציא רק מיניבוס ובו 18 מקומות ישיבה. ודאי תגידו כי זה היה מקרה חד פעמי, של עומס בלתי רגיל באותו היום. אז לא – אותו נהג חזר ודיווח בקביעות לחברת האוטובוסים כי המיניבוס אינו יכול להכיל את כל הנוסעים הממתינים.

בואו נעשה חשבון פשוט – כמה נוסעים עמדו עד בוש בתחנה מדי יום באותה השעה, התייבשו בשמש או נרטבו בגשם, המתינו לאוטובוס (סליחה – מיניבוס) אשר חלף על פניהם אפילו מבלי לעצור ולהודיע שאינו יכול לאסוף אותם, ומבלי שמישהו יטרח לשלוח אוטובוס אחר לפני חלוף שעה נוספת. אה, ואגב, הנהג באותו הבוקר דיווח לסדרן בחברה כי אין מקומות פנויים עוד הרבה לפני שהגיע לאותה התחנה הספציפית. האם נשלח גיבוי מבעוד מועד? אתם כבר יודעים את התשובה.

כאמור, הנהג זוכה אך חברת האוטובוסים הורשעה.

בית המשפט קבע כי החברה לא קיימה את תנאי הרשיון ואף לא את תנאי החוק, כיוון שהיא מחוייבת לספק פתרון לכל נוסע שממתין. אגב, על איזה פתרון חשבה חברת האוטובוסים? שכל אזרח מתוסכל כזה, יגיע למשרדי החברה (איך? רק בקו אוטובוס אחר או במונית...) או אז יקבל "החזר נסיעה ופיצוי" (כידוע אין לאנשים במה להתעסק באמצע היום חוץ מלבזבז עוד כמה שעות כדי לקבל כמה שקלים). למזלנו, בית המשפט דחה מכל וכל את ה"פרשנות" הזאת של חברת האוטובוסים וקבע כי עליה לדאוג מיידית להסעה חלופית לאותם נוסעים שהושארו בתחנה ועוד היה על הנאשמת לדאוג לכך שהנהג יודיע לנוסעים מדוע אינו אוסף אותם ומתי צפויה ההסעה החלופית להגיע.

עוד נתבשרנו בפסק הדין , כי כיום – עקב ריבוי התלונות – שינתה חברה זו מדרכיה וכיום היא מוציאה אוטובוסים ולא מיניבוסים ואף דואגת להסעה חלופית תוך כרבע שעה במקרה המתאים. על כך כמובן יש רק לברך.

אך אנו היינו רוצים לדעת – מדוע החברה שהורשעה נקנסה ב- 6,000 ¤ בלבד? מדוע כל אחד מהמתלוננים שעשו שליחות גדולה לכלל הציבור בכך שטרחו להתלונן ואף להגיע למתן עדות פוצו ב- 350 ¤ בלבד? ומדוע משרד התחבורה היה אדיש לחלוטין, ולא בדק את העניין?

המקרה השני בו נדון היום הינו חמור ביותר, מצמרר ומעציב במידה שלא תיאמן – המדובר במשפטו של נהג אוטובוס שהואשם בגרימת מותה של המנוחה, גב' סוניה ליאמין ז"ל, ברשלנותו - המנוחה נדרסה תחת גלגליו האחוריים-ימניים של האוטובוס, ובעקבות כך נפצעה ומתה מפצעיה. קשה לנו להעלות בדעתנו מוות יותר סתמי, מיותר וכל כך ניתן בקלות למניעה.

התביעה טענה, כי בעת שהמנוחה ירדה מן האוטובוס שבו נהג הנאשם, "הנאשם לא נתן דעתו למנוחה כאשר ניסתה להשלים את ירידתה מן האוטובוס, אף שיכול היה להבחין בה דרך מראות האוטובוס הפנימיות והחיצוניות הרבות ובתוך כך סגר, ברשלנות ובחוסר זהירות, את דלת האוטובוס האחורית על רגלה והחל בנסיעה". לעומתה טען הנאשם כי לא סגר את הדלתות, ולא החל בנסיעה, אלא לאחר שווידא כי המנוחה, שהייתה אחרונת הנוסעים, השלימה את ירידתה מן האוטובוס. בעקבות כך הפנה הנאשם את מבטו למראה השמאלית, כדי לוודא שנתיב יציאתו מן התחנה פנוי, ועל כן אינו יודע כיצד נפלה המנוחה ונדרסה לאחר גמר ירידתה מן האוטובוס".

בית המשפט הגדיר את השאלה העומדת לפתחו כך: "כיצד הגיעו רגליה של המנוחה, או מי מהן, אל מתחת לגלגלי האוטובוס". מתוך כבוד למנוחה, לא נכביר בפרטים הטכניים של התשובה שמצא לשאלה זו, שהינם מחרידים ממש. נציין, כי לפי התיזה שהעלה הנהג הנאשם במשפט, היה זה כתוצאה מכך שחברתה שהיתה עדה לאירוע כולו משכה אותה בכוח – תיזה משונה ומופרכת שבית המשפט דחה כליל.

ואם תרצו לדעת, מה קרה דווקא באותו היום ובאותה השעה למנגנון המורכב בכל אוטובוס והאמור לגרום להיפתחותה המיידית של הדלת בעת היתקלותה בגופו של נוסע הרי התשובה הטובה ביותר שביה"מ הצליח להגיע אליה לאחר שמיעת עדויות ומומחים היא – אין לדעת. אין לדעת אם היה מותקן או לא ואין לדעת אם פעל או לא ובכל מקרה טען המומחה מטעם ההגנה כי במקרים מסוימים – כגון בעת היתקלות באיברי-גוף צרים – הדלת עשויה להיסגר על אותו איבר בלא להיפתח, ובכל מקרה הפתיחה לאו-דווקא מתרחשת מיידית, אלא לאחר כשנייה מעת שנגעה בגוף שבו נתקלה (למנוחה לא היה את הלוקסוס של השניה הזו). אז הנה התשובה – המנגנון, גם אם קיים וגם אם פעיל - אינו מגן עלינו, הנוסעים. עונשו של הנהג טרם נגזר.


* הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח