קטן אבל שמח

פתאום זה קרה. בלי שאני אשנה משהו. בלי שאעצור לחשוב ולהביט בו, ככה פתאום באמצע הרכיבה, התחברנו. ברגע אחד חפוז אך בהיר, הבנתי למה התכוון המשורר והאיטלקי הזה הצליח לדבר איתי בגובה העיניים ולגרום לי לצעוק בתוך הקסדה מרוב אושר. אבל עד לאותו רגע מכונן, יום וחצי לא מצאתי את עצמי על גבו. לפעמים אפילו נלחם בו. לא מבין מה הוא רוצה ולמה הוא עושה את מה שהוא עושה.

רוצים דוגמה? קחו כמה: המראות המקוריות שלו שממוקמות מעבר לידיות האחיזה, מרחיבות את הכידון מאוד וכל השתחלות בין טורי הפחיות מרגישה כמו חתירה במשוט קיאק. למרות המושב הרך, מקום ברור לשים עליו את התחת לא מצאתי וכך גם לברכיים. מנוף הבלמים מרגיש עצבני וזה של המצמד בדיוק ההיפך. המנוע שלו מגיע בנפח לא קטן, אבל מרגיש רדום בסל"ד הנמוך ובסרק הוא נשמע... קצת אחרת מהמוכר. אפילו קצת לא תקין. עם פעימות לא סדירות ועקביות. בהזדמנות אחת, בעת עצירה ברמזור, רוכב R1 נעמד לידנו, הסתכל, פתח משקף, הקשיב ואפילו כיבה את המנוע לפני ששאל בציניות, "תגיד, זה דיזל?".

אבל, וזה אבל גדול, כי פתאום בשנייה אחת התבהרה התמונה. למרות הצליל המבולבל בסרק, תנו לו סל"ד והוא ישאג, דחפו לו את הכידון והוא ירכון בקלילות, תנו ברקס והוא יוציא לכם את העיניים. הוא לא משונה, הוא פשוט מיוחד.

ההיפרמוטארד 796 הגיע לפני מספר חודשים לישראל, אחרי שהוצג בעולם כדי להצטרף לאחיו הגדול והיקר, ההיפרמוטארד 1100. הוא מצויד במנוע V טווין מקורר אוויר בנפח 803 סמ"ק (ללא קשר לשמו) שמפיק 81 כ"ס ב-8,000 סל"ד ו-7.7 קג"מ ב-6,250 סל"ד. המנוע הזה שוכן בתוך שלדת הצינורות הסקסית והמוכרת של דוקאטי ומסביב לה מעט פלסטיקה. אבל התוצאה הוויזואלית מרשימה מאוד וההיפר הקטן, כמו אחיו הגדול, נראה לא פחות ממצוין. מינימליסטי, אבל לא דל. אקזוטיקה לעם.

העפלה אל המושב מגלה יופי של איכות חיים. המושב ארוך ורחב יחסית לאופנועי סופרמוטו קיצוניים, ריפוד רך ונעים לישבן, הכידון גבוה והרגליות משוכות לאחור ולמעלה כך שנוצרת תנוחת רכיבה זקופה, אבל לא מחייבת מדי. מחד, אפשר לקחת כמה סנטימטרים קדימה כדי לקבל תנוחה קרבית למדי, או לקפוץ מעט אחורה כדי לקבל תנוחה רגועה ונינוחה יותר, ואלה מתאימות בדיוק לשימוש המגוון בהיפרמוטארד עליו נדבר מאוחר יותר.

ממול העיניים נמצא לוח מחוונים קטן אבל עשיר באינפורמציה. יש שם כמעט הכל (גם בזכות דפדוף לחצני מחשב הדרך), כל מה שצריך, מלבד מד דלק או אינדיקציה למצב ההילוך. על השני אפשר לוותר, אבל היינו שמחים לדעת כמה דלק נשאר לנו במכל, מבלי לעשות חישובים ערטילאיים של קילומטרים ביחס לאופי הרכיבה.

בעיר, ההיפרמוטארד 796 מרגיש מעט מסורבל. לישיבה הגבוהה עליו תועלת בטיחותית חשובה בזכות היכולת להשקיף מעל לגגות המכוניות והרחק קדימה, אבל מיקומן הבעייתי של המראות היה הראשון להעיק. כפי שניתן לראות בתמונות, אלה מוקמו בצדי הכידון ולא עליו. מילא הצורך להוריד את המבט הרחק מטה כדי להביט לאחור, אל זה אפשר להתרגל, אבל במצבן הפתוח הן מרחיבות את הכידון בסנטימטרים נכבדים וממש מקשות על התנועה בעיר.

אחרי אי אלו מפגשים עם מראות, חלונות ופנסים של כלי רכב תמימים כשכל אחד מהם גם גרר שלל התנצלויות, כל העסק הזה החזיר אותי לימי הטירונות וליציאות הביתה עם ה-M16 הארוך. נשק הסליחות קראו לו אז, מהמפגשים הרבים של הקנה עם פיקות הברכיים של נוסעי האוטובוס. אולם, לבעיית המראות יש פיתרון. את אלה ניתן להעביר למיקום יותר קונבנציונלי (משתמשים במראות המקוריות, עם מתאמים), כשהמחיר מגיע בעיצוב כמובן שמשנה את המראה הנקי של הכידון.

בנוסף למראות, גם זווית ההפניה של הכידון מצומצמת למדי וזגזוגים בפקקים הצריכו מאיתנו לא פעם ביצוע רוורסים, אם לא מתכננים את אלה נכון. גם המנוע מצדו מרגיש כלוא כאן בתחום האורבני. זה מנוע שאוהב לנשום, לרוץ, ללגום דלק ולהעיף אותו קדימה וההתנהלות העירונית האיטית לעיתים, בייחוד בהילוך הראשון מצריכים שימוש תכוף במצמד. מעבר ממצערת סגורה לפתוחה במהירויות האלה גורמות לניעור ולהקפצה קדימה ומתחת ל-4,000 סל"ד המנוע רועד וממש מתחנן לסל"ד גבוה יותר.

כל אלה גרמו לנו לקצר את ה'טור' העירוני ולצאת החוצה ושם מדובר בסיפור אחר לגמרי.

כבר במחלף הירידה לאיילון, החיוך מתרחב בקסדה. המנוע מקבל את הגז שהוא אוהב, הכוח מגיע בששון אל הגלגל האחורי, הסאונד משתפר ומייד מתחיל הכיף. פתאום המבנה הצר והגבוה שלו, יחד עם המשקל הקל יחסית של 167 הקילוגרמים שלו, מגיעים לכדי ביטוי. המכוניות הנעות באוטוסטראדה נראות עומדות והמרווחים בינהן נראים כמו מסלול דמיוני.

למרות שמיגון רוח אין כאן, מהירות תלת ספרתית גבוהה בהחלט אפשרית וללא קושי מיוחד עד 150 קמ"ש ומעבר לזה מדובר במאבק נגד הרוח (גם באזור הרגליים שקשה להצמיד למכל הדלק) שמהר מאוד מעייף ומצריך האטה למהירות שפויה. יחסי ההעברה בתיבת ההילוכים (6 הילוכים) מרגישים מעט ארוכים ולכן כדי לשמור על העזוז של המנוע, לרוב וויתרנו על השימוש בהילוך השישי והמאוד ארוך ביחס לרצועת הכוח הצרה של המנוע.

הילוך אחד או שניים פחות אמנם גורמים לצריכת דלק גבוהה יותר (14.7 ק"מ לליטר בממוצע במבחן), אבל שומרים את המנוע מעל ל-5,000 סל"ד, היכן שהכוח מצוי. זה ממשיך להתגבר בשצף ובמהירות עד שלוח המחוונים צועק, רגע לפני שהמחשב חותך את המנוע ב-8,500 סל"ד.

לפני סיום פרק ההיכרות עמו וההסתגלות אליו, ההיפר הקטן הרגיש כאמור, לא כל כך מחובר, אבל אחרי רגע ההארה, החיבור אליו הוא חריג באיכותו. בריחה מהירה מהאוטוסטראדה אל הכבישים ההרריים והמפותלים החביבים עלי הולמים אותו הרבה יותר מכל תוואי אחר. המתלים הרכים שלו שהרגישו רכים ואפילו נעימים בעיר, מתפקדים מצוין בקטעים המסולסלים. די בדחיפה קלה של הכידון כדי להכניס אותו להטיות והתחושות המצוינת שעולות מההגה ועוברות גם דרך הישבן מסייעות לרוכב ליהנות ולהיות תמיד מחובר לעניינים שם למטה.

האחיזה הטובה של הצמיגים באספלט מעלה את רף הביטחון גם בפניות חדות בכבישים הצרים וגם כמובן בבלימות אל תוך הפניות. שם גם מתגלה מערכת בלימה מצוינת, עם נשיכה חזקה מהבלם הקדמי ועם המון רגש במנופים. רגש זה בכלל קטע רציני כאן. הכל מוחשי, הכל ברור והכל זורם. אין כאן תחום בלתי נודע או מעורפל שצריך לגשש כדי לגלות. ההיפר הזה מספר לרוכב שלו את כל הדברים הטובים, כשאת הרעים הוא בולע וסופג ומשאיר להוא שמעליו חופש פעולה רחב מאוד.

בקטעים המפותלים, גם הבחירה ביחסי ההעברה שבתיבת ההילוכים נראים באור אחר לגמרי. כל עוד הפניות לא איטיות מדי ומאפשרות תנועה בהילוכים השני ועד החמישי, יחסי ההעברה האלה נראים כאילו נתפרו במיוחד עבור קטע הרכיבה שלנו. אין חורים, אין נפילות כוח, רק הצורך להקליק על הרגלית השמאלית בנחישות מזכיר לנו שלא מדובר כאן בהילוך אחד ארוך. והמצמד? המצמד הוא קטע בפני עצמו עם רכות מדהימה במנוף, אך כזו שלא פוגמת בתחושתיות שלו.

אחרי יומיים אינטנסיביים עמו, ורגע לפני שאני מוריד רגלית ונועל כידון עם החזרתו, לא נותר לי אלא להתבאס שאין לנו עוד כמה ימים יחד. הרי רק לפני כמה שעות נפל האסימון בראש והקשר בנינו הפך משאלת "יחסנו, לאן?", לכמעט חתונה בין אדם למכונה.

כן, ה-כ-ל התחבר. אחרי אותה נקודה קריטית ביחסים בנינו, הטרטור הלא אחיד של המנוע הפך למוזיקה, המושב הנוח השכיח את העובדה שכבר מאות קילומטרים אני עליו והכידון הרחב מרגיש כמו המשך טבעי של הידיים. תענוג. האופי הסלחני שלו, הידידותיות שלו וגם המשקל הקל, יכולים להתאים מאוד לרוכבים בתחילת דרכם, אבל גם יתאימו לרוכבים שהתנסו כבר בכלים מסוגים שונים.

גם המחיר של הדוקאטי הזה עשוי לקסום לקהל הרחב הזה של הרוכבים וזה עומד על 87 אלף שקלים לאחד בצבעי אופנוע המבחן או 2,000 שקלים יותר לזה בצביעה אדומה. לא זול, אבל הוא קונה המון כיף ייחודי. רק חשוב לזכור לתת למערכת היחסים הזו זמן כדי לגלות את כל הטוב שחבוי בתוכו.

מנוע: 2 ציל', 803 סמ"ק, קירור אוויר
הספק: 81 כ"ס ב-8,000 סל"ד
מומנט: 7.7 קג"מ ב-6,250 סל"ד
מכל דלק: 12.4 ל'
צריכת דלק (מבחן): 14.7 ק"מ לליטר
גובה מושב: 82.5 ס"מ
צמיג קדמי: 120/70 R17
צמיג אחורי: 180/55 R17
בלם קדמי: צמד דיסקים צפים, 305 מ"מ
בלם אחורי: דיסק יחיד, 245 מ"מ
משקל יבש: 167 ק"מ
מחיר: 87,000 שקל