"אתה פרא אדם אתה יודע? אתה והמכונה המרעישה שלך", גער בי קשיש אחד, שבכל סיטואציה אחרת וודאי היה זוכה גם לתיאור 'חביב', כשעמדתי ברמזור, ממתין לאור הירוק. המשפט שלו שלווה בנפנופי ידיים ומקל הליכה גרר את המבטים של בערך כל מי שהיה מסביבנו, גם בלי קשר לקולות הירי שיוצאים להאסקי הזה מהאגזוזים ולמען האמת, מעט הביך אותי.
לך תסביר לקשיש הזה שזה לא אני אלא הוא, וב'הוא' אני מתכוון להוסקווארנה SMR450 שנמצא כרגע מתחתי. מתחת למעיל הרכיבה והקסדה הכהה אני דווקא בנאדם מה-זה מתחשב ומה-זה אחראי. זה הוא עושה את כל הרעש הזה וזה הוא שגורם לילד הרע שבכל מי שמעיז לשים עליו את התחת להתנהג כאילו רק אתמול הוא ירד מהעץ כדי לצוד ממוטה לארוחת הצהריים והקטע הזה של הגלגל הקדמי שמתנוסס באוויר בזינוק מהרמזור זה לא השתוללות, זה חיוני. חייבים את זה. אי אפשר בלי.
תסביר לסבתא
לאלה מכם שקצת לא בעניינים ולא מבינים למה לאופנוע השטח הזה אין קוביות בצמיגים נזכיר שמדובר באופנוע סופרמוטו. אופנוע שמנסה ומצליח לשלב את הטוב משני עולמות הרכיבה - תחום השטח והכביש. לא, זה לא דו"ש (דו-שימושי) שייקח בנונשלנט על הכביש וגם יצלח עבורכם שבילים. האופנוע הזה מיועד לכביש, לאספלט, או לפחות בבסיס, למסלול המירוצים הסלול.
הוא בנוי משלדה של אופנועי שטח וזה אומר שהמבנה שלו צר ושהמשקל שלו קל מאוד (118 ק"ג) ושאיפשהו בתוך סבך הצינורות תמצאו לרוב (יש חריגים) מנוע סינגל (צילינדר יחיד). על אלה הלבישו מתלים בעלי מהלך קצר יותר, חישוקים קטנים יותר בקוטרם, בלמים חזקים יותר וצמיגים חלקים, בלי קוביות, כאלה שמיועדים לכביש.
והתוצאה? פסיכית. אופנוע דק כמו עיפרון שלא יודע לעשות כלום חוץ מלהשתגע. אז גם להוסקווארנה יש אחד כזה ואפילו לא כל כך חדש (הגיע לישראל לפני כשנה) והוא עונה לשם SMR450. אז למה הוא פה תשאלו ובצדק? כי אז כשזה הושק בישראל, שלחנו את כפיר לוין מ'פרו-ריידינג' לבדוק אותו במסלול ועכשיו מדגדגת לנו במשקף השאלה, האם יש חיים איתו גם מחוץ למסלול?
קפלס"ט, שכפ"ץ ונשק אישי
לפני שאנחנו בכלל נבדוק, הוסקווארנה ענו על השאלה "בוודאי שכן", כמובן. ועל פניו, חוקית, למה לא. יש לו איתותים, יש פנס חזית ואחור, יש מראות (טוב נו, אחרי שהתקנו לו במיוחד ורואים בהן אחורנית מצוין, תודה) ויש לוחית רישוי. זה מספיק לא?
חוקית, כן. מעשית... ובכן, על זה רציתי לדבר איתכם. כי מרגע שמטפסים עליו, הקאונטר דיגיטלי מתחיל לספור לאחור. סופר את הזמן שנשאר לכם עם רשיון הנהיגה. למה? כי ההאסקי הזה הוא וואחד אופנוע פרוע שלא מקבל תירוצים, לא עונה לשאלות, לא מעניין אותו כלום חוץ מלתת בגז ולהתחרפן.
זה די משעשע שאני מאשים אותו, כאילו יש לו רצונות ורגשות, למפלץ הממונע הזה, כשבעצם הכל מופנה אלי חזרה. זה אני זה שנעשה פרוע, אני זה שלא מעוניין להתיידד עם הסביבה, אני זה שנותן בגז. הוא רק ממלא הוראות ויוצא לקרב במסירות ובתקיפות של חייל ספצנז רוסי. עם הראש בקיר, עד שהקיר ישבר.
אני מודע לכך שזה נשמע לא אמיתי כל הקטע הזה, אבל רק אחרי שרוכבים עליו וגם מעבירים מספיק קילומטרים יחד (כמה שאפשר, ונדבר על כך בהמשך), מבינים עד כמה הוא כיפי באופן שבו הוא הופך כל רכיבה סתמית למלחמה. רק אתה והוא, נגד כל העולם. מי בא? מי?
נותן לגלגלים כנפיים
הווילי הראשון איתו, זה משהו שלא הייתי מוכן אליו. לפחות לא עדיין. זה מתחיל בעמידה שגרתית ברמזור אדום ובפתיחת גז בהתחלף לירוק והופ, מעבר לכידון יש רק שמיים. ואז הוא ממשיך לעשות את זה בטבעיות גם מבלי זריקת עידוד של הקלאץ', סתם כי זה כיף וסתם כי הוא יכול. אחרי התעלול הילדותי, אם דם של רוכב סופרמוטו זורם בעורקים שלכם, כל פניה חייבת להיות עם גלגל אחורי נעול ומחליק כאילו רוצה להשיג את הקדמי. ואם לא, אז סתם תיהנו מהקלות שבה הוא עושה הכל.
מנוע ה-450 סמ"ק שלו מרגיש מאוד חי. הוא מושך חזק בסל"ד נמוך ובינוני כיאה למנוע סינגל והוא בועט ונושך בסל"ד הגבוה בזכות יכולת נשימה משובחת שנעזרת בצמד האגזוזים - אחד לכל שסתום פליטה. אגב מערכת פליטה, זו של אופנוע המבחן שלנו טופלה קצת וכעת היא משחררת גזים טוב יותר ולכן גם בצורה קולנית יותר, אבל לנו כאמור, אין תלונות. לקשיש לעומת זאת, היו.
הביצועים שלו והאופן שהוא מסוגל לירות את עצמו קדימה בשאגות בעיר, הם רק חלק מהתפריט כאן. על המסלול הוא הצטיין אז במבחן שלנו וגם עכשיו, בעיר, שזה כמו מסלול רק יותר ארוך ועם קונוסים מפח וארבעה גלגלים. זה כמובן לא הכל, כי בכבישים המסולסלים וההרריים שנמצאים אי שם מעבר לפינה שלנו, קשה לי לחשוב על אופנוע שעשה לנו יותר גוד טיים שם. פניות מהירות, איטיות, נסגרות, נפתחות, את כולן הוא שחט אחת אחת. תנוחת הרכיבה עליו מאפשרת אחיזה קרבית של הכידון והרגליות גבוהות כך שמרווח ההטיה מאפשר השכבות נמוכות נמוכות, ועוד יותר אם שולחים את הרגל קדימה מתחת לכידון בדומה לטכניקת רכיבת שטח. רק שכאן יש הרבה יותר אחיזה במצע הכבוש שם למטה.
גם התחושות שה-SMR הזה מעביר הן סיפור בפני עצמן. הכל עובר אל התודעה של הרוכב, ה-כ-ל. מנופי הבלמים עמוסים ברגש ומפיקים עצמת בלימה חזקה מאוד, כך שקל מאוד לסחוט אותם ולהגיע לסף הנעילה ללא חשש, המתלים רכים מספיק כדי לא לשגע בכבישים משובשים, אבל מספיק קשיחים כדי להעביר אינפורמציה מהשלדה והכביש, הכידון מהווה המשך טבעי של הידיים והוויברציות של המנוע הופכות אותו לצעצוע המין הכי גדול שראיתי מעולם, רק גברי.
10, 9, 8, 7...
זוכרים את הקאונטר ההוא מההתחלה? למזלי, הוא לא חזה את קץ תוקף רישיון הנהיגה שלי, למרות שאף שוטר לא נשאר אדיש לצלילי האגזוז שלו, אלא שני דברים אחרים שגרמו לעצירת הרכיבה. הראשון הוא נפח מכל הדלק (7.2 ליטר), אשר יבש עלינו במפתיע אחרי 89 קילומטרים מהתדלוק האחרון ואילץ אותי לדחוף אותו עד לתחנת הדלק (למזלי, רק כחצי קילומטר). והשני, הוא המושב שלו. ישיבה על משהו כזה ארוך וקשה (זה לא נשמע טוב, נכון?) היא לא משהו שקל להפוך להרגל, בטח לא אם אתם גרים בחיפה ועובדים בתל-אביב ובטח שלא על גבי האוטוסטרדה. זה פשוט לא הקטע שלו (ניסיתי, תאמינו לי). אבל קשה לחשוב על כלי יותר כיפי מסופרמוטו לרכיבות תקיפה עירוניות ומדי פעם לעקיצות החוצה אל כבישי רכיבה מפותלים ראויים יותר. שווה 83,850 שקלים?
על הצד הטכני
מנוע: סינגל, 449 סמ"ק
הספק: אין נתון
מומנט: אין נתון
תיבה: 6 הילוכים
מתלה קדמי: מזלג הפוך מבית מרזוקי, קוטר 50 מ"מ, מהלך 250 מ"מ
מתלה אחורי: זרוע אלומיניום, בולם זקס, מהלך 290 מ"מ
צמיג קדמי: 120/70 R17
צמיג אחורי: 150/60 R17
גובה מושב: 92 ס"מ
מרווח גחון: 24.5 ס"מ
משקל: 118 ק"ג (יבש)
מחיר: 83,850 שקל