פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סיאט צעירה בת 60

      היצרנית מספרד מציינת בימים אלה שישה עשורים. כיצד הפכה מגאווה לאומית להצלחה עולמית בבעלות גרמנית

      אם אי פעם שאלתם את עצמכם מה פירוש השם סיאט, הנה התשובה. האותיות SEAT מסמלות 'Sociedad Española de Automóviles de Turismo', או בתרגום פשוט לעברית – החברה הספרדית למכוניות ותיור. היא נוסדה בברצלונה לפני 60 שנים בדיוק, ב-9 במאי 1950 אם נדייק, ומאז עברה לא מעט תהפוכות עד שהגיעה למעמדה כיום כמותג הצעיר והנמרץ של קונצרן פולקסווגן הגרמני, בבעלותו היא נמצאת.

      הזרעים להקמתה של יצרנית רכב ספרדית לאומית נשתלו כבר בשנת 1948. בשנתיים הבאות חיפשו המימשל ובעלי העניין שותפים למיזם ולאחר שנחתם הסכם עם פיאט, ניתן האות במאי 1950 כאמור. השליטה בחברה הייתה בידי ארגון התעשייה הלאומי שהחזיק ב-51 אחוזים ממניותיה, 42 אחוזים היו בידי הבנקים הגדולים במדינה ויתר שבעת האחוזים בידי היצרנית האיטלקית שבתמורה העניקה תמיכה טכנולוגית ואישור לייצר את דגמיה תחת המותג הספרדי.

      באופן מעט אירוני, המפעל הספרדי הגאה הוקם דווקא בבירה הקאטלנית – ברצלונה. הסיבה לכך כמובן נעוצה בהיותה עיר נמל במיקום גיאוגרפי עדיף וכן העובדה כי בתחומה כבר הייתה תעשיית רכב (היספאנו-סואיזה, פורד, GM ועוד) וכוח אדם מיומן לסוג תעשייה זה. אלא שהייצור לא החל מייד ורק במאי 1953 ירדה המכונית הראשונה מפס הייצור – ה-1400 סדאן לה מנוע ארבעה צילינדרים המפיק כ-44 כ"ס והנעה אחורית. בשנים אלה העסיקה סיאט מעל ל-900 עובדים שייצרו חמש מכוניות מידי יום.

      סיאט 1400 (אתר יצרן)
      1400, המכונית הראשונה של סיאט

      סיאט או פיאט?

      ההסכם עם פיאט התיר לסיאט לייצר את אותן המכוניות תחת מיתוג שונה. ב-1957 הושקה ה-600 הספרדית, אחות חורגת ל-600 מטורינו ואשר הייתה ההצלחה שהניעה את העתיד. בשנים של אחרי מלחמת העולם השנייה עיקר הניידות בספרד הייתה על גבי כלים דו-גלגליים, והמעבר ל-600 הקטנה קרץ מאוד לאזרחים. עד לשנת 1973 נמכרו 800 אלף ממנה ולרבים בספרד הייתה ה-600 המכונית הראשונה בחייהם. ההצלחה אף שיכנעה את פיאט להגמיש את ההסכם שקבע ייצור לספרד בלבד וה-600 תחת מותג סיאט הגיעה גם לדרום אמריקה ואפילו לפינלנד שם היא הייתה המכונית הנמכרת ביותר בין השנים 1790 ל-1973.

      בשנת 1968 השיקה סיאט את ה-124, שבמקביל סימנה גם ציון דרך חשוב בתולדותיה – ייצור המכונית המיליון. ב-1969 הושקה מכונית עצמאית, ה-1430. בתחילת שנות השבעים כבר הייתה סיאט לחברה התעשייתית הגדולה בספרד עם הכנסות של מיליארד דולרים תודות לגידול המתמיד ברכישת כלי רכב במדינה, כשכל מכונית שנייה הנעה בתחומיה היא שלה. הדרישה שיפרה גם את ההיצע והושקה גרסה ספורטיבית ל-124 וכן ה-132 שבמונחי סיאט של אז, הייתה מכונית פרימיום. ב-1972 הושקה ה-127 שגם זכתה לגרסאות עצמאיות במרכבי סדאן וחמש דלתות.

      כחלק מהמשך התפתחותה, החלה סיאט לחתור יותר ויותר לכיוון דגמים עצמאיים. בשנת 1975 היא הקימה את המרכז הטכנולוגי במארטורל שלימים יהפוך לבסיס האם שלה (על כך בהמשך). ראשונה אחרי הקמת המרכז הייתה ה-133 שאף יוצרה מחוץ לגבולות ספרד – ארגנטינה ומצרים. ב-1975 הושקו ה-1430 ומכונית הספורט 1200 שזכתה לכינוי 'בוקה נגרה' – פה שחור בספרדית, בשל השבכה הקדמית המושחרת שלה. בתערוכת ז'נבה 2008 עשתה סיאט מחווה ל-1200 עם מכונית הקונספט על בסיסה עוצב הדור האחרון של האיביזה שאף זכתה לגרסת עיצוב מיוחדת השומרת על השם המקורי.

      עם התנופה האדירה, לא הרשתה לעצמה סיאט לנוח ודגמים נוספים המשיכו להגיע לשווקים. ה-127 קיבלה מנוע 1,010 סמ"ק שהפיק 52 כ"ס והושקו ה-128, ה-131 והריתמו. כמעט מבלי לשים לב, רשמה סיאט את ייצור המכונית הארבעה מיליון.

      60 שנה לסיאט (אתר יצרן)
      פותחת פה לשטן. 1200 בוקה נגרה

      לפעמים למעלה, לפעמים למטה

      בשנת 1978 כבר עמד הייצור השנתי של סיאט על כ-289 אלף יחידות בממוצע. אלא שבאותה שנה היא רשמה מאזן כספי שלילי עם הפסד גדול שהעיב על כניסתה לעשור החדש. המכירות המשיכו לרדת באופן עקבי, עובדים רבים פוטרו וב-1982 עמד ההפסד על סכום כפול. פיאט שעד לשנה זו הגדילה את מניות סיאט, החליטה שמספיק ומכרה את כולן בתמורה לפזטה אחת בלבד כאשר בנוסף היא מתחייבת לרכוש 400 אלף מכוניות בחמש השנים הבאות.

      המציאות החדשה אילצה את סיאט להחליט על עתידה והיא בחרה לעשות הכל כדי לשרוד. בתוך פחות משלוש שנים היא השקיעה את כל ממונה בפיתוח שלוש מכוניות חדשות על בסיס מנועים קיימים ועוד דגם אחד חדש לגמרי שלימים יהפוך לעמוד השדרה שלה לשנים הבאות. את עצמאותה היא בחרה לציין בדרך פטריוטית כשכל אחת מהמכוניות זוכה לקבל שם עיר ספרדית – רונדה, מאלגה, מארבייה וכמובן האיביזה שהושקה ב-1984 תחת עיצוב ג'יוג'ארו וטכנולוגיות בסיסיות שתוכננו על ידי לא אחרת מפורשה.

      הקשר עם קונצרן פולקסווגן הגרמני החל באמצע שנות ה-80, תחילה כמשווקת הרשמית של מותגי אודי ופולקסווגן בספרד ואחר כך כקבלן משנה המייצר את הפולו והפאסאט של אותן שנים. הקשר הבין-מדיני הלך והתהדק וב-18 ביוני 1986 רכש קונצרן פולקסווגן 51 אחוזים ממניות סיאט וקיבל למעשה את השליטה בה. כחצי שנה לאחר מכן כבר עמדו בידי הקונצרן 75 אחוזים מהמניות ועד לסוף העשור הוא הפך להיות הבעלים המלא עם 99.9 אחוזים.

      תהליך ההבראה של סיאט בחסות פולקסווגן הפך בהדרגה להצלחה וב-1989 יוצרו כבר 475 אלף מכוניות. זה דרש ארגון מחדש של כל תהליך הייצור ובסמוך למטה החברה במורטארל החל להבנות אחד המפעלים המודרניים ביותר לאותן שנים שבהמשך ייצר דגמים חדשים על בסיס פלטפורמות גרמניות. את חוזקה הציגה סיאט גם על ידי מכוניות קונספט מרהיבות כמו סדרת הפרוטו.

      ב-22 בפברואר 1993 נפתח המפעל במארטורל שהפיק מעל ל-1,500 מכוניות מידי יום. זה לא ענה על דרישות ההתפתחות של המותג שב-1995 החל לייצר את המיניוואן אלהאמברה בפאלמלה פורטוגל. האיביזה המשיכה להיות רבת המכר של סיאט ועל בסיסה יוצרה מחליפת המאלגה – קורדובה, וגרסת הקופה SX הושקה ב-1996 יחד עם הטנדרון אינקה. מעט מאוחר מכך הושקה האיביזה קופרה שהחצינה בעיקר את הצלחת היצרנית במירוצי הראלי העולמיים שם הוכתרה כאלופה שלוש שנים ברציפות בקטגוריית המשנה.

      העתיד המשיך להציג מכוניות חדשות – ב-1997 הושקו מכונית המיני ארוסה והקורדובה סטיישן, ב-1998 הדור השני לטולדו כשבמקביל מיוצרת האיביזה השני מיליון. לקראת המעבר למילניום החדש הופנו 200 מיליון פזטות להשקעה במחקר ופיתוח עבור דגמי שנות ה-2000 שזכו לשפה עיצובית חדשה פרי מכחולו של וולטר דה סילבה.

      60 שנה לסיאט (אתר יצרן)
      ההצלחה במירוצי הראלי תורגמה למכירות דגמי ספורט מיוחדים

      זה לא רק ספורט

      בשנות ה-2000 חיזקה סיאט את מעורבותה בספורט המוטרי. אמנם היא פרשה ממירוצי ראלי, אך זה איפשר לה לחזק מעמדה במירוצי המסלול. סדרת הלאון סופרקופה הושקה ב-2002 ושנה מאוחר הצטרפה הקומפקטית הקרבית לאליפות מכוניות הסלון (טורינג) האירופית ETCC עם הטולדו קופרה שהוחלפה מאוחר יותר בדור השני של הלאון. הסבב שהפך להיות עולמי תחת השם WTCC, הביא עימו הצלחה רבה וסיאט סיימה במקום השלישי ב-2006 וב-2007 הייתה סגנית האלופה.

      לקראת עונת 2008 החליפה סיאט את מנועי הבנזין במנועי הדיזל TDI של פולקסווגן, שהביאו לה אליפות יצרניות ונהגים בשנים 2008 (איבאן מולר) ו-2009 (גבריאל טארקיני). בתום עונת 2009 היא פרשה מהסבב רשמית, אולם היא עדיין שם כדי להעניק למכוניות הספרדיות תמיכה ועזרה כדי לנצח את המתחרות.

      ההצלחה במסלולי המירוצים הביאה להשקת סדרת דגמים תחת המיתוג קופרה R ו-FR, כשהלאון והאיביזה בראשן. מבחינת שאר הדגמים העממיים, הרחיבה סיאט את ההיצע עם מיניוואן קומפקטי תחת השם אלתיאה, הקרוסאובר פריטראק ומכונית הסדאן אקסאו המבוססת על הדור הקודם של אודי A4. בימים אלה ממש היא משיקה את הדור החדש לאלהאמברה וכן גרסת סטיישן לאיביזה.

      כיום מעסיקה סיאט 11 אלף עובדים האחראים לייצור כאלפיים מכוניות ביום. ב-2009 היא ייצרה כ-337 אלף מכוניות שנמכרו ב-72 מדינות כששנה קודם לכן היא ציינה את ייצור המכונית ה-16 מיליון. היא נחשבת כאמור למותג הלטיני בעל הרוח השובבה של הקונצרן הגרמני וכמו שאר היצרניות, גם היא כבר בונה על מכונית חשמלית שתתבסס אולי על ה-IBE קונספט שהוצגה בתערוכת ז'נבה האחרונה.

      25 שנה לסיאט איביזה (אתר יצרן)

      .