פנאן של עלה ירוק

צילום: דייב שחר
עריכה: רן צימט

שעה, שעה שאני מנסה להוציא אותה מהמיטו. פעם היא קופצת ממושב הנהג, אל המושב האחורי ופעם אל מושב הנוסע הקדמי, מודדת את חגורות הבטיחות ואת ההגה ובשום פנים ואופן היא לא מוכנה לצאת. הבת שלי, בת השלוש פשוט הסתחררה מהמיטו האדומה הזו שחזרה איתי הביתה. באופן לא מתוכנן, בעוד אני מחנה אותה בשלווה בחניה הביתית, אישתי מגיעה עם הקטנות ברכבנו הפרטי והגדולה מהשתיים, כמעט וקפצה מכיסא הבטיחות שלה כשראתה אותה, אם רק הייתה יכולה.

אחרי שעה זה כבר נגמר בבכי. היא הסכימה לצאת ממנה, רק בתנאי שאקנה לה אחת כזו (אני עוד לא חזק בקטע של לעמוד בהבטחות). היא פשוט התאהבה בה. אבל לא רק היא. מותר להודות שגם אני. אם אתם זוכרים את המבחן שערכנו למיטו בגרסת ה-155 כ"ס, כבר אז חיבבתי אותה, אבל כעת, בגרסת התלתן הירוק החזקה והמאובזרת יותר, אני יכול לומר שהייתי שמח אם הפעם הסיפור הזה היה נגמר לא כפלירט קצר בן שלושה ימים, אלא בקשר ארוך יותר. כן, היא כזו טובה.

אחרי ששברה את כל שיאי תשומת הלב, לא רק בקרב בנות המשפחה הקטנה שלי, אלא בבלוק בו אני גר, בשכונה בה אני חי ובעצם בכל רמזור, אפשר לומר שלפחות בפאן הוויזואלי, האיטלקים שוב שחקו אותה. כן, לא פעם נראה לי שיש מכוניות יפות, ויש אלפות. בין אם בתקופות משבר (קורה להם לא מעט בקבוצת פיאט, ובין אם בתקופות שגשוג (מישהו זוכר מתי זה היה?), החבר'ה מאלפא מצליחים שוב ושוב לצבוט לנו בלב עם המכוניות החתיכות שלהם.

שימו עליהן צבע אדום אש ותקבלו מכונית שתגרום כמעט לכל מרובעת גלגלים אחרת להתבייש לידה. מכל כיוון שמתבוננים בה, נראה שהיד העליונה הייתה של המעצבים, שקודם כל תיראה טוב, אחר כך כל השאר - הם כאן נותנים את הטון והם לא מפשלים. זה מתחיל כמובן בחזית שמגיעה בהשראת ה-8C קומפטיציונה הספורטיבית עם יחידות תאורה עגלגלות ומורכבות מלפנים, ממשיך בגריל ה-V המפורסם של הדורות האחרונים, מטפס מעלה עם מכסה מנוע פחוס, מתקדם עם גג עגול וכנפיים אחוריות גדולות ומסתכם בחלק אחורי מלא נוכחות. פשוט יפיפייה.

אולם, כל זה נכון לכל גרסת מיטו שקיימת. במקרה שלנו, גרסת התלתן הירוק מוסיפה את הנגיעות שלה לשם הבידול ואלה כוללות חישוקים כהים במידה 17 אינטש שעליהם צמיגים במידות 215/45, קאליפרים אדומים, מראות אפורות, מסגרת אפורה ליחידות התאורה מלפנים ומאחור, הגה ספורטיבי יותר, ספוילר אחורי, לוח מחוונים ייחודי וכמובן, את המשולש הלבן שבמרכזו אותו עלה ירוק על גבי כנפיה הקדמיות.

המיטו, היא האלפא הקטנה ביותר בהיצע המודרני של החברה ולמרות זאת, גם כאשר מעמידים אותה ליד משפחומטית רגילה וגם כאשר נכנסים אל תא הנוסעים שלה, היא לא נראית או מרגישה כזו. אורכה מעט מעל ל-4 מטרים, רוחבה 1.72 מטר, גובהה 1.44 מטר ובסיס גלגליה נמתח על פני 2.51 מטר, רק שישה סנטימטרים פחות מזה של הגולף.

פתיחת הדלת שלה מעוררת סערה של רגשות. גם בפנים היא יפה מאוד. הדשבורד מפוסל ומלא השקעה, חלקו העליון מדופן בגימור דמוי סיבי פחמן בצבע אדום, המושבים נראים מזמינים מאוד והשילוב הכללי של שחור ואדום לא יכול היה להראות טוב יותר.

מציאת תנוחת נהיגה טובה מול ההגה היא מלאכה קלה. המושב מתכוונן גם לגובה ואת ההגה ניתן לכוונן לגובה ולעומק ולא צריך יותר מדקותיים כדי לשבת בול איפה שצריך ויש מדרך טוב לרגל שמאל - חשוב מאוד במכוניות ספורטיביות. למרות זאת, שני דברים היינו שמחים לשפר בה וזה את החיכוך התמידי של ברך ימין עם בסיס הדשבורד וכן את זווית בסיס המושב משום שזו האחרונה שטוחה מדי ובנסיעות ממושכות גורמת להחלקה קדימה של הישבן. בנוסף לכך, קורות הגג הקדמיות שלה רחבות מאוד ובפניות מסתירות את המשך הדרך.

כדי להגיע אל המושב האחורי יש להידחק מאחורי זוג המושבים הקדמיים, אך אלה מתקפלים וזזים קדימה ביעילות כך שאין בעיה אמתית בגישה אחורנית. מאוד אהבנו את העובדה שהמושבים הקדמיים גם חוזרים למקומם לאחר הכניסה למושב האחורי ואין צורך לכוונם שוב. מאחור, המרחב מפתיע לטובה. אני שגובהי 181 ס"מ נכנסתי לשם ללא קושי, ישבתי בנוחות ולא חשתי קרבה יתרה אל התקרה או צפיפות באזור הברכיים. שני מבוגרים יוכלו לבלות שם ממש בלי בעיה.

לזכותה של המיטו עומד גם תא מטען עם 270 ליטרים בנפח אולם משום שאת הדגש קיבל העיצוב, פתח ההטענה שלו גבוה וצר יחסית, הוא עמוק מאוד ולכן מעט פחות נוח לשימוש.

במבחן הקודם שערכנו למיטו בגרסת ה-155 כ"ס, זה היה מול הקליאו ספורט הפראית וכבר אז גילינו כי למרות מנועה הקטן של המיטו, הוא יעיל מאוד, זריז וחי והיינו שמחים למצוא בו ביצועים רק מעט יותר טובים. והנה הבקשה שלנו התקבלה. גרסת התלתן הירוק מצוידת באותו מנוע 1.4 ליטר, רק שהפעם בזכות שינויים בעיקר בניהול המנוע, ההספק קפץ לכדי 170 כ"ס ב-5,500 סל"ד (15 כ"ס יותר) ו-25 קג"מ (1.5 קג"מ יותר) ב-2,500 סל"ד (500 סל"ד מוקדם יותר). השינויים האלה מסייעים למיטו החזקה להאיץ מעמידה ל-100 קמ"ש תוך 7.5 שניות, חצי שניה מהר יותר מגרסת ה-155 כ"ס והמהירות המרבית עלתה מ-215 ל-219 קמ"ש.

השינויים המספריים אינם גדולים, אבל התחושה בנהיגה, שונה הרבה יותר. מנוע ה-170 אמנם מרגיש חזק יותר, אבל הוא גם מתגלה גם כגמיש בהרבה. בזכות תצוגה דיגיטלית חדשה בלוח המחוונים ללחץ הטורבו במנוע, אפשר לא רק להרגיש את תחום הכוח של המנוע, אלא גם לראות אותו בפועל.

המנוע הקטן מתחיל לסובב את הטורבו כבר מעט מעל לסל"ד סרק וב-2,500 סיבובים הטורבו מגיע לשיא היעילות ועמו גם שיא המומנט המוצהר של המנוע. משם המומנט שומר על גרף ישר והכוח מטפס באופן ליניארי, עד לשיא ההספק ב-5,500 סל"ד. משם, הירידה בכוח כבר מורגשת ובזמני ההאצות שמדדנו למיטו, אין למעשה שום סיבה למשוך את ההילוכים מעבר לכך.

בתחילת המבחן בכבישים המפותלים, עוד ניסיתי לשחק אותה נהג. מגיע מהר בישורת, בולם חזק לפני הסיבוב, מוריד הילוכים, מטיס את הסל"ד קרוב לתחום האדום ככל הניתן ושוב רומס את הדוושה ביציאה. אבל מהר מאוד מגלים שאין שוס סיבה אמיתית לנהוג כך, בעיקר משום שלמיטו הזו יש כל כך הרבה בשר בסל"ד הביניים. תחום הכוח היעיל שלה נע בין 3,000 ל-5,500 סל"ד ואין צורך או סיבה לחרוג מתחום זה. אחרי שמבינים את זה, כל הנהיגה בה משתנה מאטרף תזזיתי, לחלק רגוע ובעיקר מהיר הרבה יותר.

גם יחסי ההעברה בתיבה הולמים את סגנון נהיגה זה ועם המהלך הקצר של הידית והתחושתיות של המצמד, העסק יכול לזרום מאוד מהר. גם גרסת התלתן הירוק מציעה את מתג ה-DNA לבחירת מצבי הנהיגה שמשנים את תגובות המנוע וכו' בהתאם (D - דיינמיק, N - נורמל, A - למזג אוויר רטוב) אולם בכל שלב במבחן העדפנו להשאירה במצב הדינמיק, משום שאחרי שמתרגלים לתגובות החדות של המנוע שם, זה כמעט בלתי אפשרי לחזור אל הסירוס של שתי הרמות האחרות.

בסעיף ההתנהגות המיטו ממשיכה להעלות חיוכים. היא מציעה את אחד ההגאים החדים והמהירים בקבוצה עם 2.5 סיבובים מנעילה לנעילה וזה מרגיש מעולה בנהיגה ספורטיבית וכן חוסך לא מעט עבודת ידיים בתמרוני חניה. ההגה שלה מתוגבר חשמלית ולכן הוא לא מהתחושתיים ביותר, אבל משקלו טוב. הוא כבד מספיק בנהיגה ספורטיבית ומייד עם העצירה, תגבורו עולה וקל מאוד לסובב אותו מצד לצד ללא מאמץ מיותר.

נוחות הנסיעה במיטו לא שונה בהרבה ממכוניות קטנות וספורטיביות וזה אומר מעט קופצנות על כבישי ישראל המשובשים, אבל לא ברמה בלתי נסבלת. להיפך, אחרי יומיים בה, מתרגלים לכל הזעזועים הנלווים אם משלימים עם יעודה הדינמי של המכונית. הקשיחות הזו תורמת כמובן לנהיגה הספורטיבית ומסייעת לה להיות מהירה מאוד בכבישים מפותלים, אם כי תחת לחץ ובפניות הדוקות מאוד, זוויות הגלגול נחשפות בה ואז דווקא ייחלנו להקשחה נוספת במתלים. גם הבלמים שלה עושים עבודה טובה מאוד בהאטת המאסה. המיטו אינה מכונית קלה ולכן בלמים עם ארבע בוכנות לקאליפר מצליחים לעשות כאן עבודה טובה מאוד. גם כאר התעללנו בהם עם עומס כבד בבלימות חוזרות ונשנות, הם לא מיהרו להתעייף או לדעוך בכוחם.

טכנולוגיית המולטיאייר שקיבל מנוע ה-170 כ"ס גרמה לו להפחתה משמעותית בפליטת המזהמים מ-153 גק"מ בגרסת ה-155 כ"ס לכדי 139 גק"מ בגרסת התלתן הירוק. בהתאם לכך, גם צריכת הדלק השתפרה ב-1 ק"מ לליטר בממוצע לכדי 16.3 ק"מ לליטר. במבחן שלנו הצלחנו לראות תוצאות קרובות (14.2 ק"מ לליטר) בנהיגה רגועה, אך הצלחנו להוריד אותה גם לכדי 6 קילומטרים לליטר בנהיגה ספורטיבית אגרסיבית. בסך הכל, את ימי המבחן היא סיימה עם צריכת דלק של 9.6 קילומטרים לליטר.

המיטו הזו קיבלה גם את מערכת ה'סטארט אנד סטופ' שמכבה את המנוע בכל עצירה ברמזור למשל, כאשר ידית ההילוכים במצב ניוטרל. לא הייתה לנו בעיה עם כיבוי המנוע, מלבד בימים החמים משום שגם המזגן מפסיק לקרר באותה הזדמנות, אבל כן הייתה לנו בעיה עם ההתנעה העצמית החוזרת שלו מייד עם הלחיצה על דוושת המצמד. זו פעולת התנעה לכל דבר, רק ללא השימוש במפתח ולא פעם המנוע לא הספיק לההתעורר ולהגיע לפעולה חלקה לפני שכבר שחררנו את המצמד ורצינו להתקדם. הדבר גרר את כיבויו של המנוע ולא מעט עצבים מהנהגים שמאחורינו שהצטרכו להמתין עד שהנענו אותה שוב. לכן, כמעט לכל אורך המבחן, העדפנו להשאיר את המערכת כבויה.

בסעיף הבטיחות, יש מקום לשבח את המיטו מעל ומעבר. במבחני הריסוק של ארגון הבטיחות האירופי היא זכתה בחמישה כוכבים, היא מצוידת בלא פחות מתשע כריות אוויר (חזית, צד, ראש, ברכיים), ישנה אפשרות מהירה לניתוק כרית האוויר הקדמית לנוסע ליד הנהג לצורך הושבת תינוק כשגבו לכיוון הנסיעה, יש לה בקרת יציבות ומשיכה, ארבע מערכות אלקטרוניות לבלימה, מאחור ישנם גם עוגני איזופיקס למושבי תינוקות וכן חגורות מלאות לכל המושבים.

היה קשה להיפרד מהמיטו החזקה. למרות החששות המוקדמים, היא בהחלט מצדיקה את תג התלתן הירוק שעל גופה בכך שהיא מהנה מאוד לנהיגה, אבל מנגד לא דורשת ויתורים של ממש בכל הקשור לשימושיות, ליכולת להובלת נוסעים ומטען, בבטיחות, בצריכת דלק וגם בנוחות.

רמת האבזור שלה גבוהה בהתאם ולכן גם מחירה מאמיר מעלה. 183 אלף שקלים תידרשו לשלם עליה ובתמורה תקבלו מכונית ייחודית, נדירה, מהנה וכמובן יפיפייה שקשה מאוד להפסיק לנהוג בה ובכלל לצאת ממנה. אנחנו אהבנו.