וואלה! רכב TV

מהפכות מתחילות בקטן

לקחנו את רנו פלואנס וסקודה אוקטביה TSI החדשות לקרב על הכיס בקבוצה המשפחתית. הגודל קובע? תלוי מאיפה מסתכלים

ניר בן-טובים
10/06/2010
קובי ליאני

צילום וידאו: דייב שחר
עריכה: בת גולן
סטילס: ניר בן-טובים, קובי ליאני

טוב לדעת (מקודם)

לנצח את הכאב בלי חשש: בי-קיור לייזר במבצע התנסות חסר תקדים

מוגש מטעם בי קיור לייזר

מידי פעם מאתגרים אותנו חברים בשאלות קיומיות - "מה כדאי לרכוש בליסינג?" ועל אף שלמראית עין הסגמנט החשוב בארץ הוא מקום חף וחלול מדמיון, מגלים כי הדרך להחליט מה ראוי בו ומה לא, מה מומלץ, ומה מוחמץ, מפותלת מאין כמוה. 25 שנים של הערצה כפיתית לבנזין 1.6 ל' ותיבה אוטומטית מנתקזים לשאלת 120 אלף השקלים. אז מה נחדש לכם?

כאן אנו פונים במסגרת הפולמוס הישראלי, המעמיק, לתמצית המבחן ההשוואתי לפניכם. כי בכל זאת, יש לנו מה לחדש. בצידה האחד של הזירה במשקל של 1.3 טון בקירוב עומדת רנו פלואנס. מכונית עתירת פרופורציות ממוצא צרפתי-טורקי שירשה את מקומה של המגאן סדאן. היא מרווחת, שימושית, וכמובן חמושה בקמפיין יומרני שמחסן אותה (לכאורה) מביקורים תכופים במוסך.

ובפינה השנייה של הזירה (במכנס שחור), ניצבת סקודה אוקטביה TSI. מכונה שנגזרה מפלטפורמה של פולקסווגן מגישה לנו את עתיד המכוניות המשפחתיות: מנוע קטן נפח 1.2 ל' טורבו אנרגטי, משודך לתיבה רובוטית DSG עם 7 יחסי העברה. הנפח אמנם צומק מ-1.6 ל' לננס חצוף, אך בתמורה זכתה הסקודה ליותר סוסים ומרץ. ועל רקע שתי תפישות מובחנות אלה, יצאנו להכריע ביניהן מה מנצח - מסת פח, או מסה טכנולוגית?

מבחן השוואתי סקודה אוקטביה TSI 1.2 ליטר מול רנו פלואנס 1.6 ליטר. קובי ליאני
רנו פלואנס מול סקודה אוקטביה. מאבק על הכיס המשפחתי(צילום: קובי ליאני)

עושות פוזות

המפגש שלנו עם הפלואנס הוא גם הראשון שלה במדור על כבישים ישראלים. והרחק משדה ההשקה הטורקי לא תזכה כאן הרנו לתקופת חסד והסתגלות בתוך מבול של מכוניות סדאן במרכב דומה, עם או בלי לערב את הרוחות הפוליטיות. את האוקטביה היריבה אנחנו מנתחים לאחר מתיחת הפנים המעודכנת ב-2009 שנערכה בתערוכת הרכב בפריס. מאורע שסידר לה יישור קו עם המשפחה באמצעות פגושים ואלומות תאורה גדולים יותר מאלו שבדגם היוצא.

העדפות וויזואליות לא אמצנו כלפי אחת מן המתמודדות. בצילומי חוץ בתנועה סוחפת, האוקטביה נקלטת בעין העדשה כמכונית פחות דינאמית בשל קווי הגובה הריבועיים והופעתה הרחבה בחזית. אולם, אותה הקפדה על העיצוב הסולידי והמבוקר שעובד מזה 15 שנים, הוא גם יתרונה הגדול. ולטעמנו, אין בשמרנות הזאת להעיד על סטגנציה בשורותיה, ובטח לא הצהרה מיותרת (ומגושמת) שמקומה אך ורק בקהילת המוניות בישראל.

הפלואנס שנראית גדולה מאוד, מכל זווית, מושפעת מהתעגלות מסוגננת שהומצאה לפני כ-3 שנים על התכנון של רנו לגונה החדשה. יש מי שלא נלהבים ממראה הפרצוף המופתע שבולט ממרחק ומאופיין בבליטה על החרטום מעל השבכה. אך בעכוזה רחב המותניים המצב הרמוני יותר ומשווה לה העתק קל לפורד מונדאו מקבוצת המשפחתיות הגדולות. אפשר לומר שעשו המעצבים את עבודתם היטב והתוצאה לא רעה בכלל.

במספרים מקבלת היריבות מימד שמדגיש את המטרים של הפלואנס בעימות זה. יתרון בלעדי של האוקטביה בסעיף המידות הוא בנפח תא המטען - 560 ל' מול 530 ברנו ודלת חמישית שימושית מאוד. ביתר המידות, פותחת הפלואנס פער מאיים על הסקודה; היא ארוכה ממנה ב-5 ס"מ (4.57 מ'), רחבה ב-4 ס"מ, (1.77 מ') ובסיס הגלגלים שלה גדול בלא פחות מ-12 ס"מ ומיוצב על 2.70 מ'; משתנה שבא לידי ביטוי בהושבת מבוגר שלישי בשורה השנייה של הפלואנס, ללא צפיפות במרווח הברכיים או המרפקים.

מבחן השוואתי סקודה אוקטביה TSI נפח 1.2 ל' טורבו מול רנו פלואנס 1.6 ל'(צילום: ניר בן טובים)

תאי נוסעים

שתי המכוניות מתייצבות למבחן בציוד מלא ועמוס; האוקטביה לובשת את מפרט ה-'אמבישן' והפלואנס מגיבה בפורמט ה-'אקספרשן' המסורתי לגרסאות הבכירות בהיצע. אלה הן החבילות המומלצות לקהל הפרטי להבדיל מהקצאות הליסינג, מהן נעדרים רכיבים כבקרת אקלים דיגטאלית, משענת יד מרכזית (רנו), בקרי מולטימדיה ועוד. התוספות מסתכמות בכמה אלפי שקלים לכל מכונית על גבי מפרט הבסיס.

בהנדסת האנוש והסביבה, משדרת הפלואנס אווירה מרווחת מהאוקטביה בחלק הקדמי במושבי הנהג והנוסע. סט הפקדים מאורגן בסגנון נאה, עם שילוב רך מאוד בגווני הצבע בדיפוני הפנים מסביב ובמרכז גלגל הגה מידתי בקוטרו. הקונסולה בנויה משני מפלסים במרכזה בקרת האקלים (מעולה, מהלגונה) וקצת תחתיה שוכנת מערכת הצלילים (MP3 ושקע USB). בחלק העליון מותקן צג דיגטאלי גדול וקריא המעביר אינפורמציה משולבת ממערכת השמע באור כחלחל.

מארג המשטחים בפלואנס בהחלט מהווה שיפור מבורך מאז המגאן 2. ולא שהכול מחובר ומרותך ולנצח לא יקרקש, אבל עושה רושם שברנו עמלו ושקדו על הפרטים הקטנים בתא הנוסעים וצייתו להוראות מלמעלה. גם לוח המחוונים קיבל מידה של מחשבה, כשהוא מוטה בזווית מתונה וכרוך טבעות כרום בשילוב ספרות בגוון ספורטיבי.

האוקטביה ניחנת באותה טקסטורה גרמנית-צ'כית יוצאת מגדר הרגיל באיכותה וחדותה. גם היא מאובזרת כפי שאוזכר בכל מה שנדרש, רק שבתחום הקבינה הופעת התוכן הפנימי מובדל לחלוטין מאותה רוח קלילה שמאפיינת את הרנו בגוון לוח המחוונים.

החטיבה הצ'כית של פולקסווגן בחרה לרכז במשפחתית פריטים ממוקדים שמקורם מפביה, סופרב, רומסטר, ואם לקצר - מכל מכונית שקיימת כרגע באולם התצוגה. התחושה בחלל התא היא של מכונית שבנויה על מצע דחוס ועבה בכל פינה, עם שימת דגש על מושבים ומתגים נעימים למגע במערכות התפעול. הקונסולה פשוטה אך תכליתית, וכך גם לוח המחוונים שאת מד המהירות והסל"ד מפצל צג דיגיטאלי האחראי על המידע מבקרת ההילוכים ומחשב הדרך. שתי המכוניות מציגות מערך בטיחות מגונן עם בקרת יציבות, סייעני בלימה, ו-6 כריות אוויר.

מבחן השוואתי סקודה אוקטביה TSI נפח 1.2 ל' טורבו מול רנו פלואנס 1.6 ל'(צילום: ניר בן טובים)

"אתה מכיר את הדוושה הימנית"?

רנו ידעה לאורך ההיסטוריה להעביר את המסר על הכביש באגרסיביות. וזאת, תוך שהיא מסתייעת במומחיותיה של החטיבה הספורטיבית. אלא שהיום אין חגיגות משותפות וכל התורה נבעטה החוצה. ובו ברגע שמחצתי את דוושת ההאצה בפלואנס הבנתי שהדברים השתנו. ובתגובה, קיבלתי בראש ממכונית שנמצאת בליגה אחרת. בפרמייר ליג של המשפחתיות.

האוקטביה TSI נופלת לתיאור של זאב בעור כבש כמי שמסווה את כל כוחה מאחרי חזות צנועה. חמושה במנוע בנזין טורבו בטכנולוגיית ה-TSI, היא מפיקה מנפח צנום של 1.2 ל' בלבד, 105 כ"ס וכמעט 18 קג"מ המתקבלים החל מ-1,500 סל"ד. כך שמלבד היקף העוצמה המשותף לפלואנס, קיים פער נומרי בגמישות המנוע לאור נתון הקג"מ הדל של הרנו - 14.8 ב-4,250 סל"ד.

משודכת למנוע האוקטביה היא תיבת הילוכים DSG עם שבעה יחסי העברה ותפעול ידני מהבורר. פעולתה מכתיבה היום את הרף העולמי בשיטת חלוקת יחסי העברה בזכות שני מצמדים המעבירים את העוצמה לכביש במופתיות וביציאה נחושה מהמקום.

הפלואנס מצוידת בתיבת הילוכים עם 4 יחסי העברה ארוכים ועייפים. אותו תמרון על מכללי ה-AL4 שטוען שעבר מסכת שיפורים אך מזייף. הוא מתוכנן לצאת לפרישה בעוד שנה וחצי עם התקנת תיבת הילוכים כפולת מצמד. אבל בינתיים קיבלנו מאוקטביה שיעור בקידמה, שעה שהסקודה עם עדיפות בקומה התחתונה טסה קדימה ומשאירה את הפלואנס מתנשפת מאחור בפער של 4 שניות ביניהן במיאוץ ל-100 קמ"ש (10 שניות לאוקטביה).


גם בתאוצות הביינים - 80 עד 120 קמ"ש הסיפור דומה. האוקטביה בקושי מתאמצת, הפלואנס מזיעה, ובעליות אף מחמיר ההפרש ככל שהזווית תלולה. מכשיר הקשר שליווה אותי בפלואנס לא הפסיק לקשקש בהתרסה "נו, לא רואים אותך במראה האחורית. אתה מכיר את הדוושה הימנית - תלחץ עליה כבר!".

באמת שלחצתי, ועד שלא החלפנו מכוניות, התקשה נהג הסקודה להפנים עד כמה כבדה הפלואנס בשל המנוע החלש המשרת אותה. יציאה לעקיפות אינה נעשית בנונשלנטיות, והנהג חייב לתכנן זאת מראש ולדעת לסחוט מרצועת הכוח הקצרה (בין 4,800 ל-6,000 סל"ד) את המחץ המרבי כדי לסיים בבטחה את העקיפה. תכופות נעזרנו בתקשורת בין אחד לשני, כשהסקודה פורצת את הדרך הרחק קדימה כדי לחלוף בשלום על פני משאיות איטיות בעליות ירושלים. אך הפלואנס תמיד דרשה הכנה מאוד מוקדמת לבל תתקע ללא כוח זמין ותותיר את הנהג חסר אונים.

באגף תצרוכת הדלק, זוכה הטכנולוגיה של האוקטביה לגושפנקא רשמית כי יש להדיח אחת ולתמיד את מנועי ה-1.6 ל' מהשדה המקומי; צריכה ממוצעת של כ-13 ק"מ לליטר מול 9 של הפלואנס אינה נתון משני שאפשר לומר כי כפוף לאופי הנהיגה. ובתור חיזוק, נהנית הצ'כית מפליטת C02 נמוכה מאוד של 134 גק"מ לעומת 155 גק"מ ברנו. הפער הולך וגדל.

נוחות, התנהגות

אז בעניני ההינע והאיכות, הסקודה מתעלה על הרנו. אבל מה קורה בנוחות, ברוך ובכישורים על הכביש? הפעם היו לנו יותר חילוקי דעות לאור השוני בין שתי המתמודדות. האוקטביה היא המחוננת ביניהן כשמפנים את ההגה לפניות המסחררות ומחפשים את הפלפל. אך הפלואנס מחזירה לסקודה מהכוון השני בליטוף כשהאספלט הופך משובש ועקום ונדרשת ספיגה, רכות ומהלך פחות אגרסיבי מהמתלים והבולמים. בנוסף, מערכת ההיגוי של הפלואנס מקלה מאוד על התמרונים בעיר במהירות חנייה בשל התגבור החשמלי.

במושב הנהג של הסקודה, תנוחת הנהיגה מצוינת וממורכזת. הכוונים דומים לאלה בפלואנס, ובשתיהן נעדרים מתגים חשמליים לייצב את המסעד או משוב שנוגע להתמקמות. האוקטביה מצוידת מושבים חובקים ואוחזים את פלג הגוף העליון ומציעים תמיכה מעולה לירכיים בנהיגה דינאמית. בפלואנס המצב הפוך; במקום אחיזה ישנה כרסתניות ברוחב ובמרווח, ובפיתולים אין זווית מותאמת כדי להחזיק את צידי החזה כמו באוקטביה, ולכן התחושה מעט משוחררת במושביה.

על הכבישים המפותלים הפערים מצטמצמים, אבל ממש בקטנה. הסקודה עדיין עושה את עבודתה טוב מהפלואנס על אף שהצרפתייה מפגינה רצון לתמצת את המעט שיש לה בקנה. אחיזתה של הרנו בכביש הישראלי בינונית ואינה דוחקת לאתר את המגבלות. הבלימה אינה פרוגרסיבית (דוושה ספוגית), ויחידת ה-1.6 ל' שוברת את קו המתקפה בגלל יחסי ההעברה הארוכים שמוחקים כל זכר לדחיפה בתחום הרצוי.

האוקטביה על מתליה הקשיחים והמרוסנים מצליחה לפוגג כל יתרון, ולו הרגעי ביותר של הפלואנס כשמחברים את שני המרכיבים יחדיו - נוחות ויכולת. לפיתת הגלגלים בכביש טובה מאוד, השלדה אינה מגזימה בתת-היגוי, והבלימה מצוינת. אי לכך, שוב מראה הצ'כית לרנו שתכנון של מכונית משפחתית מצריך היום נטישה של עקרונות העבר וזינוק, גם אם מאוחר, אל שנות ה-2000. מתי תצטרף לשם רנו?

האוקטביה נחושה מאוד, ונעזרת במערכת מתלים מצוינת(צילום: ניר בן טובים)

האנדס אפ

בתחילת הסיקור כשנסב הדיון על שקלים וגישות, הענקנו את אותו המשקל לשתי המכוניות שנבחנו; הן בגלל המחיר הזהה - 127 אלף שקלים, והן בגלל ההספק השווה - 105 כ"ס. אך ככל שהתקדם המבחן, מצאנו כי רנו פלואנס, העולה החדשה והמתוקשרת, אכזבה בסיכום המשתנים ושלחה אותנו הבייתה בתחושת החמצה.

והאכזבה נובעת מכך שלרנו היה מספיק זמן, כמעט 8 שנים, לקדם את חוג הלקוחות בקבוצה המשפחתית. היצרנית שבעברה המפואר שינתה את פני התעשייה, מאחרת להטמיע שקהל היעד מבקש לסגור את הרומן הדועך מול מנועי 1.6 ל ותיבה אוטומטית מיושנת ולקבל בעד כספו חבילה הוגנת, עשירה ומתקדמת. ובנקודה הזאת, נכנסה לתמונה סקודה אוקטביה TSI וכבשה אותנו היכן שהפלואנס כשלה.

האוקטביה הכתה והביכה את הרנו בזכות טקטיקה טכנולוגית ואיכויות שאין בהן ולו נקודת תורפה אחת. זה לא רק שהיא מנצחת את הפלואנס בצורה משכנעת מאוד, היא גורמת לה להיראות כל כך מיושנת, איטית ומשעממת, שפשוט חייבים להכתיר אותה כמשפחתית הטובה והמודרנית ביותר בארץ. או כפי שאמר ג'ורג' קוסטנזה מסיינפלד - "סוף סוף אידאולוגיה שאני יכול לאמץ".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully