כביש באמצע, שביל בצד

הגבול בין רכב שטח מחוספס לקרוסאובר מקושט מציג בעיה מורכבת. בין חריצי הקטגוריות בולטת פירצה כלכלית שמתירה ליצרניות להעמיד בשורותיהן כלי-רכב גבוהים שנראים כמו חיות פרא. ואולם, לא בכוחם לצלוח חצי מטר עומק בשטחים לא סלולים בלי לשבור את הג'נטים לחלקים. וכשקברניטי היצרן רוצים לטמון את ידם עמוק בארנקים שלנו, הכול פתוח לשחק על המידות בלי טיפת בקרה. חלילה שלא יתלוננו הצרכנים ש"אין מה לקנות".

בתמורה ל-300 אלף שקלים יש ממה לבחור. אבל צריך להציב מחסומים לפני שמתפתים לרכוש כלי-רכב מוחמצים. בארץ יש לנו סדרות מגוונת של כלי-רכב בתקציב לעיל; החל ממכוניות קלאסיות, קבריולה חטובות, קטנות סופר חמות, משפחתיות דינאמיות, וכלה בקרוסאוברים לשעות הפנאי; וקרוסאוברים אם נעדרתם מהפלנטה שלנו זה המוצר הכי מחוזר כרגע ומסוגיו יש בשפע בשנים האחרונות, כמה שרק רוצים.

המטרה למענה חובר המבחן היא לערוך היכרות עם הדגם האחרון של ב.מ.וו לקבוצת הפנאי - X1. אבל מאחר והיום אנחנו שואלים על תמורה למחיר, ולא מנסחים השוואה ישירה בין שתי מכוניות דומות, בחרנו לקחת רכב שחלק גנים עם ב.מ.וו בימים אחרים, וכיום מייצג את המוכשר והוורסטילי בסגמנט הפנאי בשיקלול שני מאפיינים - כביש ושטח. הכוונה היא לפרילנדר 2 הוותיק.

הפרילנדר הוא הדבר הכי קרוב בלנד-רובר לרכב כביש-שביל-שטח חסון. מה גם שהוא לא מתרגש משום דבר בשטח כיוון שיצקו לו תוכן של ממש, במקום אגדות ומעשיות. הדור השני לסדרה הוא קרוב משפחה לפורד וחטיבת וולוו ונשען על פלטפורמת ה-XC-60 ומובחן עם מערכות שטח טהרניות. הוא מוצע עם שני מנועים - בנזין 3.2 ל' ודיזל 2.2 ל', ובשידוך לתיבות אוטומטיות וידניות המחלקות 6 יחסי העברה. האחרון לוגם הסולר הוא הנבחן אתנו היום, בעוד הדגם הבא של לנד-רובר צר וקומפטי ממנו והוצג השבוע תחת הכותר איווק, והאיווק נועד להיות המקביל הישיר של ה-X1 שאותו אנחנו פוגשים מהעבר השני של הכביש.

ה-X1 מדורג כרכב הפנאי העממי ביותר במטה החברה של ב.מ.וו, בדומה לסדרה 1. עם זאת, אין לו שום קשר לסדרה הזאת מלבד הספרה על התחת. חלק ניכר ממכלליו של ה-X1 שאולים מסדרה 3 של ב.מ.וו עד רמות המימדים וההינע. הוא תוכנן באורח דומה ל-GT5 הגדול והשימושי כרכב שפונה לקהל רחב, אם כי פחות מהפכני ממנו בחשיבה.

ב.מ.וו מתארים את ה-X1 ככביש-שטח בעל ניהוג דינאמי וכן כרכב שמזפזפ בין יערות ושבילים. וכדי לוודא שאף אחד לא באמת מנסה לחצות את הקו הזה, לא תמצאו בו שום מתג שרומז על עבירות אפשרית בשטח (נעילת דפרנציאל או הגבהת מתלים), מלבד בקרה מתקדמת לירידה במדרון והנעת ה-X דרייב המאזנת בין שני הסרנים בחלוקה של 60 אחוז לאחור, כשהיתר נשלח לחזית.

סקירה חיצונית על ה-X1 מייד מסגירה מהיכן ההשראה - X3. ולמרות שה-X3 אוטוטו מוחלף בדגם חדש, מותר לספר שהפרונט של הבימר הקטן בעל הכליות המתעגלות רומז - בגדול, איך נראה אחיו הגדול לשנת 2011. ב.מ.וו העניקה ל-X1 הופעה מושכת כדי לספק את גרעין המעריצים שהתרגלו לצורניות הבסיסית. הוא גם לא גדול במיוחד עם 4.57 מ' בין שני הקצוות ולכן משדר נופך ספורטיבי. אנחנו לא כל כך התחברנו אל המבנה המפוזר שמפריד בגסות את החלק הקדמי מהחלק האחורי.

הפרילנדר 2 משמר את הקווים הקלאסים של לנד-רובר על מידות קומפקטיות. הוא קצר מה-X1 בכ-5 ס"מ, נאה, אלגנטי, ומושך יותר מהדגם הראשון, שמרני מה-X1, ועדיין מצליח לסובב ראשים חרף גילו המתקדם שתיכף סוגר 5 שנים על הכביש. ייתכן כי אלה המביטים בו בערגה כמו חוג החברים ב.ב.מ.וו הם לא יותר מאשר מכורים למותג, אבל מהתרשמות מכמות הצווארים המסתובבים בהחלט שיש לו מה להציע.

כניסה ל.ב.מ.וו מותירה רושם של מכונית מאורגנת למופת. נו, ב.מ.וו מעולם לא התפרעו בכל מה שנוגע לפיסול הקונסולה והדיפונים. במושב הנהג נפרש לוח מחוונים אלמנטרי עם שתי ספרות לסל"ד ולמד המהירות, וצג דיגיטאלי במרכז עבור המידע ממחשב הדרך. מכונית המבחן ל-X1 מצויידת במפרט מורחב ומפואר מדגם הבסיס; בין התוספות אפשר למנות מושבי עור, מערכת אודיו משופרת, פיקוד על רדיו וטלפון מגלגל ההגה ועוד.

מה שבאמת מפתיע לטובה ב-X1 הוא ההבדל בין המידות החיצוניות למרווח הפנים בשתי השורות. בשורה הקדמית המושבים מציעים תמיכה טובה מאוד לגוף (יש מי שמצאו כי המושבים מעט נוקשים), וגם המקום לברכיים ולמרפקים לא קמצני.


מאחורה המצב טוב יותר; בסיס גלגלים של 2.76 מ' נותן ליושבים בשורה השניה המון מרחב להשתרע. לכך מוסיפים רוחב של 1.78 מ' ותמצאו כי אדם שלישי לא יתקל בצפיפות להכנס בין שני מבוגרים, על אף התעלה המרכזית (מרכיב ההנעה) שחוצה את הקבינה במרכזה. תא המטען ב-X1 מרשים בנפחו ולו 420 ל' במצב רגיל.

הפרילינדר 2 לא צעיר ונעורי, כבר ציינו את גילו. וזה ניכר לא רק במכונית המבחן שלה כבר הצטברו כ-34 אלף ק"מ על מד המרחק, אלא גם באיכות החומרים המקיפה אותנו מסביב. הפלסטיקה והגימור בלנד-רובר אינה מהסוג הרע והשברירי שמתפרק ומרעיש, אבל זה לא קרוב מספיק אל האיכויות הגרמניות המוכרות של אודי, ב.מ.וו ומרצדס. סביר להניח שכל זה יתוקן ויטופל מן הסתם ב-LRX ובדורות הבאים.

האווירה בחלל הנוסעים בפרילנדר 2 משרה המון רוגע. תנוחת הנהיגה הגבוהה ממורכזת מול לוח המחוונים, והקונסולה לצידה מאכלסת צג מובנה במרכז עם אופציות נוספות מעבר לדגם ה-S הפותח (עוד כמה אלפים) כבקרת ניווט, מערכת שמע (USB בתא הכפפות) וכו. עוד בנמצא כיוון מושב חשמלי, צמד חלונות בגג, משענות יד, בקרת אקלים מפוצלת ועוד. הלנד-רובר באמת לוקח בהליכה כלי-רכב מקבוצת הפנאי כשמייחסים חשיבות לאווירה מפוארת ונעימה. שתי המכוניות חמושות במערכות הגנה מלאות, אולם לפרילנדר 7 כריות אוויר לעומת 6 בב.מ.וו X1.

הטכנולוגיה של ב.מ.וו בסדרות ה-D התקדמה בקצב מתון יחסית בשנים האחרונות. אבל תודות להקמתה של חטיבת Efficient Dynamics- כת של מכורים לאיכות הסביבה, החברה ממינכן מעבה את ההיצע בהדרגה הן במנגנוני 'עצור וסע', והן במערכי בלימות רגרנטיביות (אגירת אנרגיה מבלימה). כל זאת כחלק ממשנתה האקולוגית וזה עובד נפלא. בעיקר אם מדובר, נניח, בגרסת דיזל ידנית.

בסיועם של שני מגדשי-טורבו מפיקה היחידה 177 כ"ס ב-4,000 סל"ד מנפח של 2.0 ל', ו-35.8 קג"מ החל מ-1,750 סל"ד. ה-X1 חושף מנוע נמרץ וגמיש, מעט רועש תחת מעמסה, אבל מאיץ ב-1.56 טון ל-100 קמ"ש באיזור ה-9 שניות וקצת (מבחן). התיבה האוטומטית מסוג סטפטרוניק עושה עבודה מצוינת; חלוקת ההילוכים נבונה, ההעברה מהירה והכוח עובר לכביש ללא היסוסים. בנוסף לכך, בניגוד למנועי טורבו-דיזל שנחנקים בתחומים הגבוהים, התיבה האוטומטית ב-X1 מאפשרת ניצול מלא של כל הסוסים ונדיר לפגוש ברגעים שחסר כוח בקומה העליונה. עוד נתון מעניין נרשם בתחום צריכת הדלק שהחזירה מעל כ-12 ק"מ לליטר בתנאי המבחן. מדד ה-CO2 של הבימר הקומפקטי? 173 גק"מ בדרגת זיהום 14 – טביעת אצבע של החטיבה האקולוגית.

הפתעה - הפרילנדר 2 לא נופל מה-X1 כמו ששיערנו בדריסות ראשונות על המצערת. במבחני התאוצות עלה ש-11.8 (מבחן) השניות שמפרידות בינו ל-100 קמ"ש אינן מעייפות במיוחד או עצלות; לכך יש להוסיף את העובדה שהוא סוחב כרס שמנה ב-200 ק"ג מה-X1 ולכן התוצאה עלתה על כל הציפיות.

מנוע הפרילינדר 2 הוא מזן ה-TD4 בנפח בינוני של 2.2 ל' 4 צילינדרים טורבו. הוא מפיק 160 כ"ס המתקבלים ב-4,000 סל"ד, ואף מציע מומנט מכובד מאוד של 40 קג"מ החל מ-2,000 סל"ד. פעולתו הדוקה מאוד ורכה, והוא שומר על קצב התנהלות מהיר ואנרגטי. תאוצת הביניים טובה, ותיבת ההילוכים מפגינה נכונות להפיק עוצמה גם בתחומים הגבוהים. גם צריכת הדלק למכונית משומשת ועתירת ניסיון שכזו הייתה בטווח הנכון והחזירה כ-12 ק"מ לליטר סולר.

הפרילינדר 2 הוא רך ונוח לנסיעה, מפנק טילים. ממרומי עמדת הפיקוד המתלים (מקפרסון בשני הסרנים) מזלזלים בכל שבר וסדק שנקרה בדרכם. נראה שלהוציא בורות בקוטר ירח שום דבר לא מפריע לפרילנדר לדלג הלאה באדישות, בעוד היושבים בחלל מרגישים מבודדים מכל מה שמתרחש בחוץ.

בשטח הקשה הפרילנדר הוא אלוף עם קבלות, וזו כאמור התכונה הבלעדית שלו עם מסורת כל כך מפוארת. הוא חמוש במערך סלקטיבי שמאפשר לברור בין כ-7 מצבים אלקטרונים לתקל תוואים אופיינים בארצות רחוקת - שלג, בוץ מהול, חול, כורכר ומה לא בעצם. ואת כל זה הוא מחזק עם 6 בקרות סיוע כבלימה, יציבות, גלגול וירידה ממדרון. בקיצור - חובבי השוחות מסודרים יופי אפילו בלי הילוך כוח, וקצרה היריעה מלהחמיא על יכולותיו באיזורים אלה.

אותה גישה ממוקדת בשני הסעיפים הראשונים, קצת מתערבלת שעוברים לקטעים המפותלים על הכביש. זווית הגלגול של המרכב המרובע מוחשית כשמפנים אותו בדרמטיות אל סלסולים ועיקולים. ולא תורמת לכך התחושה המעורפלת מגלגל ההגה שמפעיל המון חדות במרכז, אך לפתע הופך משקלו קל מאוד ומאבד את הריכוז והפידבק עם הנהג.

מחד, האחיזה של הפרילנדר 2 בכביש גבוהה ובטוחה - אפילו מהנה, קלה לשליטה, ומשעשעת. ומאידך הרבה מכך זה בזכות הצמיגים הגדולים באופן מוחלט. הוא לא מביע נכונות ואינו שבע רצון מכל משחקי היעף האלה ומעדיף לחזור לנהיגה רגועה. גם אנחנו מעדיפים אותו פחות מיוסר כל עוד אנחנו בכביש ולא בשבילים.

במעבר חד אנחנו מגיעים ל-X1. ששוב מוכיח שב.מ.וו עוסקת לעתים בפעילויות יוצאות דופן בלי הסבר מובן (ע"ע X6) אבל את התכונות הייחודיות שלה היא לא שוכחת לצרף לחבילות. ואם בשטח הפרילנדר 2 הוא גרנדה גרנדה, אז הבימר הקומפקטי הוא התשובה המוחצת והנגדית על האספלט הלוהט של דרום הארץ והנגב.

עם מרווח גחון של כ-18 ס"מ וקצת אין תחושה של מכונית גבוהה או קרוסאובר בינוני אפילו. משהו כמו סדרה 3 על שרפרף. הבימר הקטן קשוח מאוד על מתליו הרגישים, והתנודות מהכביש מזיזות אותו בעצבנות. בעיקר כאמור הקטעים הגליים והגבשושיים שממצים את מהלך המתלה הקצר יחסית עד סופו וחובטים בו לעתים בעוצמה.

מערכת ה-X דרייב פועלת בצורה הרמונית למדיי. וזה טוב מאוד למי שאוהב לדחוק בגבולות כי האלמנט הזה לא ממש פוגם בתכונות הניהוג של ה-X1 ושומר על רמת בטיחות גבוהה. ומזה, יש לו להציע כמה שאתם רק רוצים: ההגה מדויק מאוד, משקלו של הגלגל מצוין, והתגובה מהכביש – גם אם לא רצופה ומענגת כפי שהייתה בעבר, עדיין תקשורתית מספיק כדי להפיק רגעי הנאה רבים. במבחן הנוחות ה-X1 פוגע למחצה רק בקטעים שבהם הכביש באיכות גבוהה מהרגיל.

לא כל כך השתכנענו מול ה-X1. הוא רכב נחמד, כיפי, מהיר וחסכוני בדלק - בכל זאת לוגם סולר מתקדם מבחינה טכנולוגית. אבל מצד שני, הוא מעמיד את שאר הסדרות המצוינות של ב.מ.וו בסימן שאלה. האם לא עדיף כבר לבחור בסדרה 3 ולוותר על העיצוב המוזר ומרווח הגחון הסתמי? הרי מי ידיח אותו לעפר (למעט כתבים פוחזים) או אפילו לשבילים בהם עלול להמתין בצד איזה סלע דורסני ומרטש, לא חבל?

עם הפרילנדר 2, הבחירה יותר שלמה. זה לא רק השם שלו שרומז על מידה מסוימת של חופש שמגיע בשהייה במחיצתו. זה גם הדרך שבה עוברים היישר מהכביש אל הטרשים והחולות ומקבלים תזכורת איך מאחדים בין שני המרכיבים שהזכרנו בתחילה - כביש ושטח, מבלי להרגיש ששילמנו על קרואסאובר, אבל את החלק של האובר אנחנו עושים בדמיון ובסיפורים לחברים.

במבחן זה, בו אתם צריכים להקציב כ-300 אלף שקלים ומעלה לרכישת מכונית, הפרילנדר 2 יעניק לכם יותר תמורה עבור הכסף ששילמתם. זה לא נצחון בדו-קרב עקוב במאבקים והשוואות, בסוגיית האמינות, או באחזקה. אלא פשוט הכרעה כלפי רכב טוב ושלם. כי אם כביש נטו זה הקטע שלכם ולא שטח, פשוט תקחו סדרה 3 או 1.

.