בשעה טובה ובתום 15 שנים של פיתוחים ועיכובים, עולה לכביש ה-T25 המהפכנית של גורדון מארי. האיש שהמציא את המקלארן F1 האגדית (1991) בחן אינספור קונספטים שיתאימו לרעיון המודולרי לדגם ה-T25, כולל שילוב של מערכות הנעה חשמליות (יהיו כנראה בדגם המקביל T27). אלא שבסיום כל הסיכומים, מארי בחר בדרך המוכרת עם ניצול רגיל של מנוע בנזין 3 צילינדרים בנפח 660 סמ"ק של מיצובישי שאוכלס בישבן. אז מה מהפכני ב-T25?
ראשית כל, הדרך שבה יוצרה. ה-T25 הורכבה במפעל ייצור קומפקטי במיוחד שצנום ב-20 אחוזים ממפעל סדרתי. שנית מימדיה של המכונית. אורכה של ה-T25 כ-2.4 מ' מקצה לקצה והרוחב בסך הכול 1.3 מ'. היא מסוגלת לאכלס שלושה אנשים עם אפשרות להסרתם של המושבים האחוריים ונשיאת נפח של עד 750 ל'. ואם כבר נפח, משקלה הגולמי הוא כ-600 ק"ג בלבד. מארי מציין בגאווה כי היא קטנה וקלה אפילו מסמארט פור-טו ונוחה לשליטה בסמטאות ובהתשחלות לחניות. עוד מציין ההוגה בעצמו, כי ה-T25 תגרוף 4 כוכבים במבחני הריסוק של ארגון הבטיחות האירופי 'יורו נקאפ'.
כוחה של ה-T25 אינו מסעיר כמצופה ממכונית עירונית קטנה. היא מפיקה כ-51 כ"ס ממנוע זה ותאיץ דרך תיבה חצי אוטומטית עם 5 מהירויות ל-100 קמ"ש בכ-12 שניות והמהירות המרבית הוגבלה ל-145 קמ"ש. תצרוכת הדלק היא 26 ק"מ לליטר, או לחילופין טווח נסיעה של 400 מיילים 643 ק"מ וקצת על מיכל דלק אחד (30 ל'). נתוני פליטת ה-CO2 נמוכים מאוד ועומדים על 88 גק"מ.
קשה לדמיין מהכורסא כיצד מתנהגת ה-T25 על הכביש. אך מארי נודע כמפתח שמצייד את כלי-הרכב שלו בטכנולוגיות מתקדמות ותכונות ניהוג ספורטיביות. ואם להסתמך על התמונות ובעיקר על מרכוז עמדת הנהיגה כמו במקלארן F1, אולי יש סיבה להתכונן למשהו באמת יוצא מגדר הרגיל.