מערבבים שמחה בשמחה

צילום וידאו: זיו בניונסקי
עריכה: בת גולן

יום ההולדת השלושים שלי היה פספוס עצוב. בפעם הראשונה בחיי, פשוט שכחו אותו. ואותי. לא הורי, לא חברי ואפילו לא אישתי זכרו שביום ההוא בחודש מאי אני מזדקן בעוד שנה ואמור לנשוף על שלוש עשרות של נרות. והסיבה לכך, היא הבת הגדולה שלי. כשנולדה, היא הקדימה אותי בחמישה ימים ולכן, איפשהו בהמולת הכנות ההפקה של יומולדת הראשון בחייה, שעתיד היה להתקיים בדיוק ביום ההולדת שלי, נשכחתי.

אבל את יום ההולדת השלושים הזה, כנראה שאף אחד לא ישכח - את יום ההולדת השלושים של ה-GS, האופנוע הפופולארי ביותר של ב.מ.וו. וכדי שאיש לא ישכח את יום ההולדת הזה גם בעוד שנים רבות, החברה הבווארית החליטה לחגוג לו במסגרת הכינוס השנתי של אופנועני ב.מ.וו שמתקיים זו השנה העשירית בגארמיש פרטנקירצ'ן שבגרמניה.

השילוב החד פעמי הזה של עשור למפגש השנתי ויום ההולדת ל-GS, גרם לנו ללבוש ציוד רכיבה, לדחוק מעט ביגוד שמיש לתיק קטן ולעלות על הטיסה הקרובה למינכן - "ה"עיר של ב.מ.וו בגרמניה. משם להזדרז למרכז ה"מוטארד" של החברה, לחתום על חמישה כלים (R1200GS אחד עם שלוש מזוודות בשבילי, תודה) ולרכב דרומה.

לא לקח למשלחת הישראלית זמן רב לטחוב כמעט את כל הציוד למזוודות הג'יאסים ואת מה שנשאר לרכב השירות של ב.מ.וו ולצאת לדרך. סגירות של צירים בעקבות עבודות מציקות בכבישי מינכן גרמו לנו להתברבר מעט בניווט לפני שעלינו על האוטובאן, אבל הנופים המדהימים שמסביב ובייחוד שרשרת הרי האלפים שכנעו אותנו לוותר על הדרך המהירה (מאוד) ולחתוך אל הכבישים הצדדיים.

שם, בין פיתולים אינסופיים הרקומים מאספלט חלומי ה-GSים שעליהם אנחנו רכובים שינו את עורם והפכו ממכונות מגודלות וכבדות לחלק אינטגרלי מאיתנו. כל עצירה, כמעט בכל נקודה, בין אם במקרה או מתוכננת לצורך התבוננות במפה, עוצרת את הנשימה. לא בגלל האוויר חלילה, הוא דווקא נקי, אלא בגלל שלכל פינה אליה מכוונים את המצלמה, מתקבל דסקטופ חדש למחשב.

ככל שנצברים הקילומטרים ואנו מתקרבים יותר ויותר לגארמיש, תצפיות אופנועני ב.מ.וו הופכות מיחידות לכאלה המכילות שיירות שבהן המוני רוכבים. קצת לפני רדת החשיכה, אנחנו נכנסי להעיירה הזו שלוודאי נראית מנומנמת ועייפה בכל יום אחר של השנה, וכעת רוחשת וגועשת כמו כוורת דבורים.

אלפי אופנוענים גדשו את הרחובות והרעימו עם אגזוזי האופנועים מכל עבר. בארץ ההמולה הזו הייתה וודאי מזמנת אלפי שוטרי תנועה וגם אינספור תלונות של תושבים חפצי שקט, אבל המקומיים נראו די מבסוטים מההתרחשות ומכל חצר ילדים נופפו ידיים ודגלים לשלום.

בכביש הארוך שמוביל למתחם האירוע הענקי דאגו המארגנים לסנן בקפידה את המכוניות מהדו-גלגליים ולהעניק לאלה האחרונים עדיפות. מאות אופנוענים המתינו בכניסה כשהגענו ואלפי אלפים אחרים כבר גדשו את מתחמי החניה הרבים שבמקום. מדהים היה לראות את החברות והתרבות שבין הרוכבים - רבים בחרו להשאיר את ציוד הרכיבה שלהם על הכלים, ללא השגחה מתוך לא אמונה, אלא ידיעה שאיש לא ינסה לסחוב להם אותו ובאמת שאף אחד לא סחב אותו.

ב.מ.וו הבינה כבר לפני עשור שכדי לשמור על יוקרתיות מותג האופנועים שלה, עליה לערוך אירועים מסוג זה ואלה התקבלו כמו מים צוננים ביום שרב בקרב לקוחות החברה. אלה הגיעו מכל קצוות העולם - מכל רחבי אירופה, מארה"ב, מהמזרח הרחוק, מאפריקה, מרוסיה וכן, גם מישראל. אפילו זכינו לתרועות של כבוד כאשר הכרוז הודיע שהשנה שישה רוכבים הגיעו לאירוע אפילו מישראל. מי אמר שלא אוהבים אותנו בעולם?

בכל אחד מימי האירוע (שלושה במספר: שישי, שבת וראשון) רוכבים המשיכו לגדוש את המתחם וב.מ.וו ידעו לסכם ולומר לנו כי למעלה מ-35,000 רוכבים הגיעו למקום. אלה בעזרת 500 אנשי צוות של ב.מ.וו, לגמו 14 אלף ליטרים של משקאות קלים ו-15 אלף של בירה (לאגר), זללו 4,000 עופות בגריל, 1.3 טון של סטייקים (מפרות נמוכות) ו-1.3 טון נוספים של סלט תפוחי אדמה. לקינוח, ככה לייד הבירה, פוזרו 8,500 פרצל'ס (כעכים) קטנים ועוד 1,600 בגודל אקסטרה לארג'. בסופו של כל יום, ועל בטן מלאה בבירה, הרוכבים מילאו כל חדר ומיטה פנויה בעיירה הקטנה וכן יותר מ-21 אלף מהם בחרו ללון במתחמי האוהלים שהוקמו במקום בסדר וניקיון מופתי.

זה לא פשוט להחזיק כמעט 40 אלף איש במקום אחד ולכן המארחים הבווארים דאגו לשפע אטרקציות במקום. החל ממגוון עצום של סדנאות שיפורים שהקימו מתחמים אישיים ובהם האורחים יכלו לרכוש מרגליות, דרך מנועים משופרים ועד אופנועים מוגמרים, מתחמי אוכל ושתייה רבים, תצוגה של כל דורות ה-GS מאז נולד ב-1980, אולמות תצוגה לכלים חדשים, מספרה, חנויות למכירת ציוד רכיבה ועוד.

ובקטע הפעיל יותר כל החפץ יכל להתנסות ברכיבה על כל אחד מהאופנועים החדשים הקיימים בהיצע של ב.מ.וו, לנסות את יכולותיהם במסלול מוטוקרוס שהוקם במקום (עם אופנועי הוסקווארנה וב.מ.וו), לצאת לטיולים מודרכים בשטח עם GSים ייעודיים ואפילו לנהוג במכוניות ב.מ.וו בעלות ההנעה הכפולה X-דרייב. ואה, כן, גם חשופות שדיים היו שם שעל גופן צוירו... מה זה משנה מה ציירו?? תראו בעצמכם.

אבל למרות הבלונדיניות הסקסיות, את מוקד תשומת הלב תפס כריס פייפר, רוכב הפעלולים של ב.מ.וו. למי שלא מכיר את כריס, נספר שזהו האיש שיודע להרקיד אופנועים, לאלף אותם ולהעמיד אותם על הגלגל האחורי או הקדמי כאילו היו נחשי קוברה מהופנטים לצלילי חליל. אין דבר שהבחור לא יודע לעשות עם האופנוע שלו - לרוב F800R ששודרג במיוחד עבורו (ואף נמכר כגרסה עממית גם בישראל).

וכמו שהגרמנים יודעים להיות מדויקים ויעילים, אחרי ווילי'ז מאונכים לרצפה, סטופי'ז שנגמרים בנשיקה, ברנאאוטים מעושנים ופליק-פלאק אחד מעל האופנוע, כריס מפנה את הרחבה ואת מקומו תופסות חמש בריכות מים של ילדים שמולאו באדיבות שירותי הכיבוי המקומיים. דקה אחר כך, כבר שודר המשחק של גרמניה במונדיאל שבסופו כידוע לכם, היא זרקה מכל המדרגות את ארגנטינה בתוצאה של 4:0. נסו לדמיין מה הלך במתחם האירוע לאחר המשחק הזה. מאותה הדקה הבירה זרמה כמו קרחון שהפשיר והחגיגות המשיכו הרבה אחרי שנשברנו בשעות הקטנות של הלילה.

כדי לחגוג יומולדת 30 ל-GS ולפני שהוא נושף מהאגוז על הנרות, נספר בקצרה מה עבר על הבחור בשלושת העשורים מאז נולד. רשמית הוא נולד בספטמבר 1980, אבל קדמו לו 18 חודשים של תכנון שאליו הגיעו אנשי האופנועים של ב.מ.וו לגמרי במקרה, כך סיפר קארל גרלינגר, מי שהיה באותם ימים מנהל חטיבת האופנועים של ב.מ.וו. נשיא החברה דרש ממנו להחזיר את חטיבת האופנועים למסלול ההצלחה, כי אם זה לא יעלה בידו, ב.מ.וו תמכור את החטיבה המפסידה באותם ימים.

גרלינגר וצוות המהנדסים שלו חיפשו ימים ולילות פלח שוק אליו הם ינסו להיכנס עם אופנוע חדש, עד שיום אחד לגמרי במקרה, פנה אליו לסזלו פרס, מהנדס בחברה ורוכב שטח חובב והציע לתכנן אופנוע אנדורו גדול. הרעיון היה קשה לבליעה, אבל האור הירוק ניתן ועבודות התכנון יצאו לדרך. אבן הבוחן הראשונה עבורם היה מירוץ הדקאר בשנת 1979, אליו הם הגיעו עם אב הטיפוס הראשון תחת ידיו של הוברט אוריאול הצרפתי ומשכו את מרב תשומת הלב עם האופנוע הגדול והכבד אך מהיר שלהם. בשנת 1981 וב-83 הוברט אף הצליח לסיים ראשון את המירוץ היוקרתי ומאז נפרצה הדרך עבור פרויקט שכונה אז G/S. מאוחר יותר בשנת 1992 יוטה קליינשמיט אלילת הראלי סיימה על גבו במקום הראשון בקטגוריית הנשים באותו המירוץ, לאחר התנסות קצרה בראלי הפרעונים לפני כן. קליינשמיט עדיין מחזיקה בבעלותה את ה-GS שהביא אותה אל הפודיום.

גם לשחקן הבריטי צ'ארלי בורמן יש מקום בהיסטוריה של ה-GS. השם וודאי מוכר לכם מהסדרה LONG WAY DOWN שהביאה את הילת ה-GS אל החובבים הקלים יותר של הרכב והאופנועים. בורמן רכב לאורכו ולרוחבו של העולם על גבי GS יחד עם השחקן יואן מקגרגור (מלחמת הכוכבים, טריינספוטינג) וכעת הוא מחפש אחר המסלול הבא, שיתכן ויחצה לאורך את יבשות אמריקה הצפונית והדרומית.

האירוע של ב.מ.וו נמשך שלושה ימים מלאים, אבל נראה שאלה זלגו לנו מבין האצבעות ונגמרו מהר מדי. ללא ספק מדובר בחוויה חריגה מאוד כששוזרים בתוכה רכיבה מענגת בכבישים המקומיים. מזג האוויר היה מושלם בניגוד לשנה הקודמת בה גשם שוטף ניתך על ראשי המשתתפים, המשטרה הפגינה ידידותיות מדהימה, המארחים יעילים ומדויקים, וכמויות הפרצופים והדמויות ההזויות שפגשנו שם מילאו את כרטיסי הזיכרון של המצלמות.

הרכיבה חזרה מהאירוע הייתה מצוינת כמו זו שהביאה אותנו לשם, עם מזג אוויר נעים יותר שהפך לטפטוף קל בזמן העצירה לארוחת הצהריים, כבישים מעולים ושוב הנופים האלה. זה פשוט ממכר. באופן אישי, אין לנו סבלנות לחכות לשנה הבאה לאירוע מספר 11 בסדרה, עד כדי כך שיתכן ונצא עוד קודם לרכיבה דומה - לטעום את העולם דרך הקסדה.