פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      השומר עמי אנוכי?!

      הרשויות מאפשרות לייבא מוצרי תעבורה, גם אסורים בייבוא, לפי הצהרות. מי מעודד עבריינות בחוסר המעש שלו ומי שומר עלינו?

      ישנו פתגם אמריקני ידוע: "אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז - זה ברווז". במקרה שבפנינו ה"ברווז" הוא אופנוע אסור בייבוא לארץ, וההליך המשפטי התמקד בניסיונו של מייבא האופנוע לשכנע את המכס ואת בית המשפט שזה אינו ברווז. סליחה, אופנוע.

      הפרשה החלה בכך שחובב אופנועים ישראלי - העוסק בניהול עסקים בתחום האופנועים וגם באופנועים כתחביב ספורטיבי, וגם משתתף בתחרויות מוטוריות בארץ ומייצג את ישראל בעולם (להלן נקרא לו "מר ישראלי") - חשק באופנוע שטח אמריקני מזן מיוחד ומשוכלל שלא ניתן להשיג בארץ, ואמנם אסור לשימוש בארץ (לו ולחלקיו אין תקינה). אך כידוע, הראש היהודי תמיד ממציא לנו פטנטים וכפי שנראה, לעיתים המערכת הממשלית היא שדוחפת אותו לכך. חובב האופנועים הזמין את האופנוע מחו"ל מפורק לחלקים, כשכל כמה חלקים נשלחו אמנם מאותו הספק, אך בחבילה נפרדת מארה"ב, בתאריך שונה, לאדם אחר בארץ, ובאיזורים שונים של הארץ. ולסיום סיומת אף הצהיר כי המדובר באופני כושר (כך לטענת המכס).

      הממונה על המכס החליט לתפוס את החבילות, ומאוחר יותר לחלט את תכולתן, לאחר שהתעורר חשד בודקי המכס מאחר והגיעו מספר חבילות בבת אחת המכילות חלקים לאופנוע, שנשלחו על ידי אותו גורם מחו"ל. נמעני החבילות הגיעו לחקירה והסתבר שכולם קשורים לאותו מר ישראלי. בהנחיית הפרקליטות, נלקחו כל החלקים למוסך הונדה שם הורכבו כל החלקים לאופנוע שלם, ללא המנוע. אך אל דאגה, זה לא בושש להגיע, וכעבור מספר ימים הגיעה חבילה נוספת הממוענת לבית העסק של ישראלי. כמו כן נקבע, שהחלקים היו בעבר כבר מורכבים יחד על אותו האופנוע ופורקו לצורך המשלוח.

      כדי לייבא לארץ חלקי רכב לצריכה עצמית יש צורך באישור חד פעמי ממשרד התחבורה (מאת "ראש ענף אבטחת יצוא וייבוא במשרד התחבורה") הניתן לאחר שהלקוח מציג תעודת זהות, חשבונית רכישה ורישיון רכב, ועל בסיס הצהרת המבקש. אישור כזה אכן הונפק על ידי משרד התחבורה, אך בוטל לאחר שהסתבר כי ההצהרה לא תאמה לפריטים שהגיעו בפועל.

      מי גורם לך להיות עבריין?

      שני סוגי עבירות מעורבים בפרשה: עבירות על חוקי המס שכן יבוא כלי רכב שלם כרוך במס גבוה בהרבה מיבוא חלקים. כמו כן וכאמור – האופנוע בכלל אסור ביבוא שלא ניתן להוציא לו כלל רישיון בישראל.

      מר ישראלי טען כי פעל בתום לב וללא זדון, כי יבוא החלקים באמצעות חבילות דואר הינו "דבר שבשגרה, נועד לקצר זמן המתנה, לחסוך פערי תיווך, למנוע בעיות זיהוי והתאמת הפריטים ולנצל הזדמנויות באופן מיידי", וכי החלקים מתאימים למספר דגמי אופנועים המצויים אצלו. והטעות – של מי? "פקיד הדואר שערך את המשלוח במדינת המוצא". אלא שלא רק שמר ישראלי לא הביא כל עדים לחיזוק גרסתו הגם שהוא היה התובע בהליך זה, הרי שבית המשפט גם קבע שאופן ניהול ההליך המשפטי על ידו מעיד על חוסר רצון מצידו להגיע לכלל הכרעה, ולפיכך בסופו של דבר לא רק קבע שמר ישראלי ביצע ניסיון הברחה, אלא גם חייב אותו בהוצאות משפט גבוהות לטובת הגורם הנתבע - רשות המיסים, אגף המכס ומע"מ.

      סיפור מוזר? משעשע? אולי בפאן מסויים שלו. אך מה שמאוד לא משעשע אותנו הוא תפקידו המכריע של משרד התחבורה הן ביצירת העבריינות מהזן הזה מראש והן באי מניעתה בדיעבד.

      מר ישראלי המוכר לרבים מפועלו המבורך בקידום הספורט המוטורי בישראל אכן הלך סחור סחור בטיעוניו, כיוון שהמתואר כאן הוא המצב החוקי הנוכחי ההופך אותו ל"מבריח". אך מקרה זה מייצג במידה רבה את מצבם העגום של כל העוסקים בספורט המוטורי, וברכיבה על אופנועי שטח ותחרויות אופנועים – מזה חמש שנים שחוק הנהיגה הספורטיבית בתוקף, אך משרד התחבורה טרם מצא את הזמן להוציא תקינה ולתת רשיונות לאופנועים המשמשים לשטח ותחרויות בלבד, כפי שסביר כי דובר באופנוע המסויים הזה.

      וחמור מכך - אם כבר לא טרחתם לבצע תקינה וייבוא האופנועים הזה אסור אנא בצעו תפקידכם כמו שצריך. העובדה שמסתבר, כי לפי משרד התחבורה שלנו – אפשר להכניס לארץ מוצרי תעבורה אסורים על בסיס הצהרה בלבד וללא בדיקה.

      לצערנו, זהו המצב לא רק ביחס לייבוא אישי אלא בימים האחרונים פרסם משרד התחבורה כי הוא מתעתד לפעול באותה הצורה גם ביחס לנושא מהותי יותר הנוגע לכולנו – יבוא החלפים תחליפיים לרכב. גם כאן אנו נוכחים, כי בדעת משרד התחבורה להתנער מחבותו כלפי הציבור ובטיחותו, ולאפשר כניסת חלפים לארץ על בסיס "הצהרות" (מטעם הגורם המעוניין בהכנסת החלפים לארץ, כמובן). "לפקח" הוא קורא לזה, הגם שיש כאן בדיוק את ההיפך – התנערות טוטאלית מפיקוח רגולטורי. האם כך ממלא משרד התחבורה את תפקידו ושומר עלינו? האם המדינה נבנתה על בסיס "הצהרות" או על בסיס מעשים?

      תחשבו על זה.


      * הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים ופורום התיקון הבטוח