הגשש כבר לא חיוור

אמצע שנות התשעים יזכרו תמיד כשנות המפנה בתחבורה הישראלית. אמנם לא הייתה שם את אותה תמימות כשל שנות השבעים והשמונים, אבל כן ניתן להיזכר בערגה בתקופה שבה מחירי הדלק היו שפויים; ליטר סולר עלה חצי שקל בלבד ונערי האוצר היו עסוקים בלרוץ עם חשבוניות בידיים במקום בלקבוע את המדיניות הכלכלית של מדינת ישראל.

ואז גם שוק רכבי ה-4X4 ידע את הפריחה הגדולה ביותר בתולדותיו בישראל. כלי רכב אלה, ברובם לפחות, נהנו מהכרת מס שהחזירה כסף רב בקנייתם לכיסם של רוכשיהם העסקיים ושבילי ישראל מלאו במטיילים, אך גם רחובות הערים. בקרב רכבי הפנאי שלבלבו כאן, הצטיין אחד והציג מספרי מכירות עצומים לאותן שנים. זה היה ניסאן טראנו. הוא היה זול (יחסית, כ-150 אלף שקל בשנת 97'), בעל יכולות שטח לא מבוטלות, מגוון (קצר וארוך, בנזין ודיזל, בתחילה ידני ואח"כ גם אוטומטי) ואת מכל 80 הליטרים שלו אפשר היה לרוקן בטיולים מבלי לרוקן את הכיס.

ואז פקידי האוצר הבינו שאת החגיגות האלה צריך או לעצור, או לפחות להרוויח מהן ובמחי מחשבון, מחקו את ההכרה במס, הטיסו לשמים את מחיר הסולר ופה בערך הסתיימה לה תקופה כפולת הנעה יפה. את הטראנו המזדקן החליף ב-2005 הפת'פיינדר - רכב שטח קשוח, גדול, מרובע פינות, מודרני ויקר משמעותית. אבל בקרב מול הפאג'רו והלנד קרוזר הוא לא הצטיין משום שמנועו לא תמיד סיפק את הסחורה והמתלים שלו הרגישו קשים מדי בעיר ורכים מדי מחוצה לה. גם בשטח הוא לא היה ידידותי כל כך לסתימות הטריות בשיניים.

וכעת, חמש שנים לאחר הולדתו, מגיע אלינו גשש השבילים לאחר שבחודש מרץ (בתערוכת ז'נבה) עבר עדכון חשוב וחיוני שאמור לפתור את רוב חולשותיו. אז לקחנו אותו לשלושה ימים של כבישים, שבילים חול וחצץ. הרבה חצץ, כדי לבדוק מה נשתנה ולמי זה טוב.

מבחינת המראה החיצוני, לפת'פיינדר תמיד היה את זה. בזמן שכל מתחריו התעגלו והתרככו בזויות המרכב שלהם, הוא נעשה יותר ויותר מרובע. יותר פינות חדות, יותר נפיחויות והמון משטחים ישרים. האם הוא מקדים את זמנו או מאחר אחרי כולם, זה לא ממש משנה, העיקר שאוהבים אותו. אצלנו, העיצוב הנוכחי יצר תחושה קרבית וכוחנית וזה בדיוק האפקט שרכב שטח צריך להעביר. לא עוד התייפייפות עירונית של רכב מדרכות צפונבוני.

ולכן, במהלך מתיחת הפנים, ניסאן לא הרגישו צורך משמעותי לשנות את הופעתו החיצונית והסתפקו בעדכונים קלילים בלבד. פה נעשה עדכון עדין לגריל הקדמי, שם נופחו בתי הגלגלים ובסוף הוחלפו הפגושים לספורטיביים יותר במראה שלהם. גם יחידות התאורה הוחלפו באחרות מעט יותר גדולות וחישוקים חדשים הותקנו וכעת הגרסה הבכירה (שהגיעה למבחן) נועלת צמיגי 255/60 R18.

עזרי עיצוב משלימים נוספים שגם מצליחים להיות שימושיים הם החלונות הכהים מאחור (חוסמים מצוין את קרני השמש האכזריות של יולי), הגגון האינטגרלי שמסוגל לשאת כמאה קילוגרמים והדלת האחורית הכפולה שפוערת מחד פתח עצום, או פתיחה אינדיבידואלית לחלון האחורי לשליפה מהירה של חפצים קרובים בתא המטען.

פתיחת הדלתות בפת'פיינדר המחודש מעוררת תחושה טובה, אולם לפני שנמשש את הדשבורד, נתחיל דווקא מאחור, מתא המטען. הניסאן הזה מגיע עם האפשרות להושבת שבעה נוסעים בתוכו. כאשר כל המושבים בשימוש, נשארים 190 ליטרים שימושיים לציוד. אולם כאשר מקפלים את שורת המושבים השלישית אל רצפת הרכב, נפערים 515 ליטרים של נפח. אלה אמנם "רק" 515 על הנייר, אבל בפועל מדובר בתא עצום בגודלו, כמעט בגודל חדר בדירה. קפלו את שורת המושבים האמצעית ותקבלו יותר משני קוב של שטח הטענה. מישהו אמר משאית?

נחזור אל המושבים. בשורה השלישית, גם מבוגרים יכולים למצוא מקום לנסיעות בטווח בינוני. יש מספיק מקום לכפות הרגליים, מספיק מקום לברכיים והגג רחוק למעלה. מה שעוזר מאוד לשהיה שם, הוא מזגן מפוצל גם לאחור עם שליטה אחורית וקדמית. שורת המושבים האמצעית כצפוי נוחה ומרווחת יותר לישיבה. שלושה מבוגרים, שלושה סלקלים (מושבי בטיחות לתינוקות) או כל קומבינציה אחרת שם מתקבלת בברכה בזכות ממד רוחב של יותר ממטר ושמונים.

בסיס גלגלים של 283.5 יוצר גם מרחב פנימי נדיב, מלפנים ומאחור ורק המיקום הנמוך יחסית של המושב האחורי מעט מפריע. מלפנים, אין תלונות. תנוחת הנהיגה טובה, מושבי העור תומכים הייטב וקלים לכוונון וגם ההגה ינוע אליכם בציר האופקי וגם האנכי.

כשכבר מגיעים אל עמדת הפיקוד הקדמית, מגלים שאיכות החומרים עלתה חצי מדרגה מעלה ביחס לעבר. המושבים רכים יותר ולעור שלהם יש מגע יוקרתי מבעבר, דיפוני הדלתות רכים ונעימים למגע וגם הגימור והפינישים בפאנלים וחיבור משטחי הפלסטיק זה לזה מרגיש מוקפד מבעבר. ניסאן רצו שנרגיש יותר בבית, ובהחלט הצליחו. מאוד נעים לשהות בקבינה של הפת'פיינדר המחודש.

גרסת האבזור הבכירה שנמסרה לנו למבחן מוסיפה על פני זו ה'עממית' ריפוד עור למושבים, גג שמש, בקרת שיוט, מגביל מהירות, הנעה ללא מפתח (מפתח חכם), כיוון חשמלי למושבים עם זיכרונות, מדרגות צד, חישוקי 18 אינטש (לעומת 17) ופנסי קסנון.

בזמן שמיצובישי הצליחו למצוא 200 סוסים בפאג'רו וטויוטה השיגו רק 173 כ"ס בלנדקרוזר, הפת'פיינדר של ניסאן מכנס עוד 18 סוסים לארווה ומגיע לכדי 190 כ"ס (4,000 סל"ד) ועוד 4.9 קג"מ לסך כולל של 46 שמתקבלים כבר ב-2,000 סל"ד. גם את פליטת המזהמים הצליחו היפנים לצמצם ולהגיע לנתון טוב יותר של 239 גרם CO2 לקילומטר, אך כזה שעדיין מציב אותו בקבוצת זיהום 15 הגבוהה ביותר. במבחן שלנו צרך הפאת'פיינדר ליטר סולר לכל 7.8 קילומטרים.

תוספת הכוח אפשרה לניסאן הזה לקזז 0.9 שניות מזמן ההאצה למאה קמ"ש (10.7 שניות) ולהשיג מהירות מרבית של 187 קמ"ש לעומת 174 בעבר. אלה אולי נשמעים שינויים קטנים, אבל ההתנהלות עמו מרגישה קלילה בהרבה. המנוע נושם טוב, מושך חזק קדימה, גם בהתנהלות עירונית וגם בשיוט אוטוסטראדות. גם עקיפות הן כבר לא סיפור כל כך מסובך. די במבט קצר לפנים, בנעיצה של רגל ימין ברצפה, להמתין חצי שניה שהטורבו ימלא את המנוע באוויר דחוס, שהתיבה תגיב בהורדה של הילוך אחד או שניים וצ'יק צ'אק אצים קדימה.

גם רעש הדיזל המציק נותר ברובו בחוץ, יחד עם מרבית רעשי הסביבה. בשיוט של 100 קמ"ש, בהילוך הגבוה, המנוע מסתובב ב-2,000 סל"ד, על שיא המומנט בחרישיות וכשהמון כוח נמצא מתחת לרגל. מספיק כדי שכל לחיצה קלה על הדוושה הימנית לא תגרום לקיק דאון. רק רעש רוח מופיע וחודר לתא הנוסעים במהירות תלת ספרתית, בשל העובדה שלפת'פיינדר יש מקדם אווירודינמי של וילה.

הפת'פיינדר הקודם כאמור, סבל מכיול מתלים לא אידיאלי - קשה בעיר, רך בחוץ, עם חוסר איזון בין זה הקדמי לאחורי וכעת, לאחר מתיחת הפנים, גם המתלים עברו רענון. התוצאה - הפאת'פיינדר מרגיש נעים מאוד לנסיעה על גבי כל מצע קרקע. אין עוד נדנודים מיותרים מהפרונט, האחור לא בועט ורוב תחלואי הכביש נספגים ללא דרמות. גם אחיזת הכביש שלו טובה מאוד, אבל הוא עדיין לא מכשיר מהוקצע לתקיפת פניות, כמו כל דומיו לקטגוריה, בעיקר בגלל מרכז הכובד הגבוה, האורך המוגזם וההגה שחסר תחושה ומשקל כשל מכונית כביש טובה.

יש תחושה מאוד נעימה במפגש (סוף סוף) עם רכב שטח אמיתי ולא עוד קרוסאובר שמנסה להתהדר בנוצות לא לו. הפת'פיינדר אכל שטח בהצלחה בעבר והוא עושה זאת גם היום, עם מינימום ויתורים. יש לו מערכת הנעה כפולה אמיתית שמאפשרת לנהג לבחור בארבעה מצבים על ידי בורר אלקטרוני בלבד - מצב 2WD (הנעה אחורית בלבד, לכביש), מצב AUTO שבו מחשב הניסיעה מחליט מתי לשלב הנעה כפולה בהתאם לתנאי הדרך, מצב 4WD - הנעה כפולה עם חלוקת כוח זהה בין הציר הקדמי לאחורי ומצב 4LO - הנעה כפולה עם הילוך כוח (יחס העברה קצר מאוד) אמיתי ונדיר בימים אלה. בנוסף אל אלה, כפיצוי על העדר נעילה תקנית לדיפרנציאלים, הפת'פיינדר מגייס את האלקטרוניקה עם בקרת משיכה ואחיזה שיודעות לעבוד גם בשטח ואף מערכת בקרה לירידה במדרון.

בשטח, הפת'פיינדר מרגיש ממש בבית. המתלים שלו שהרגישו טוב בכביש, עושים גם עבודה מצוינת בספיגת המהמורות בשטח, המנוע שלו מסייע לו להתגבר על אמבטיות חול, לרוב גם ללא הורדה משמעותית של לחץ אוויר בצמיגים והאחיזה מהם (50:50) די טובה גם על קרקע לא מהודקת.

רכב המבחן הגיע ללא מיגון תחתי ולכן לא רצינו לאתגר אותו יתר על המידה, אך עדיין, עם מרווח גחון של 23.3 ס"מ, אפשר לחלוף כמעט בראש שקט על רוב השבילים. איפה כן צריך להיזהר? בקרבת מדרגות סלע או בולדרים שחושפים רק את ראשם מהקרקע, כי אגן השמן חשוף למפגעים ומיגון ראוי, לפחות שם יחסוך נזקים בהמשך.

עם זווית גישה של 30 מעלות, זווית נטישה של 26 מעלות, שיפוע צד של 48.7 מעלות וכושר טיפוס של 39 מעלות, הפת'פיינדר מתמודד היטב עם תנאי שטח יותר ממוצעים. מהלך המתלים (עצמות עצה כפולות מלפנים, רב-חיבורי מאחור) שלו לא ארוך, אבל גם כאשר הפגשנו אותו עם קרקע מצליבת צירים, הוא לא הסס ולא השתעל. כבר עם סחרור הגלגל הראשון שהונף לאוויר, בקרת המשיכה דאגה לנעול אותו ולהעביר את הכוח אל הגלגלים בהם יש עדיין אחיזה, כך שהחוסר בנעילה אחורית לא קריטי. אולם, את בקרת הירידה במדרון לא הצלחנו להפעיל. לחיצה על המתג הציגה חיווי בלוח המחוונים, אך פעולתה לא הורגשה בפועל בשטח.

הפת'פיינדר בהחלט השתפר היכן שצריך וזה חשוב מאוד בהתמודדות בקטגוריה המצטמקת והעדיין תחרותית כאן. הניסאן הזה מוצע כאמור בשתי גרסאות, האחת זולה יותר שמחירה 290 אלף שקלים והשניה, יקרה ומאובזרת ומחירה עומד על 330 אלף שקל. לא זול, בהחלט לא זול, אבל התמורה טובה מאוד גם עבור אלה שרוצים לנהוג ברכב שטח אמיתי שלא מרגיש גמלוני מדי על הכביש וגם עבור אלה שכן מגיחים מדי פעם לשטח עם כל המשפחה ועם שפע ציוד.

יש לו יותר כוח, יותר זמינות, התנהגות טובה יותר וחשוב לא פחות, כעת גם תחושה יוקרתית יותר בתא הנוסעים. אלה מכם שיבחרו בגרסה הזולה יותר יקבלו אמנם פחות אבזור מבעבר, לרבות בקרת שיוט, אבל התמורה היא יותר רכב ורכב שיודע לעשות כמעט הכל יותר טוב.