שיזוף כפוי בהסכמה

"למה אתה עושה את זה לעצמך?" זרק אלי נהג הליסינגומטית שנעצר לימיני ברמזור. אמר וכמעט שביאס לי את התחת. ובאמת, למה אני עושה את זה לעצמי? מעבר לעניין שזו העבודה שלנו, לצאת עם מכוניות לדרכים, לנצל ולספוג אותן עד תום ואחר כך לרוץ אליכם ולספר, זה בהחלט נראה לא סביר, לא הגיוני בעליל ואפילו עומד על גבול הטמטום והמזוכיזם להוריד את הגג, לבזבז את המזגן היקר, בכבישי הגלבוע והבקעה, כשאור השמש המתוגבר בהתחממות הגלובלית מטגן אותנו ביותר מ-40 מעלות בצל, ואין צל כי הורדנו את הגג.

אידיוטים. אינפנטילים. תקראו לנו איך שאתם רוצים, כשאתם ספונים בכיסא המשרדי, עם מזגן על חשבון בעל הבית ומול המחשב עם כוס קפה, אבל אם הייתם יושבים לצדנו או במקומנו מאחורי ההגה של כל אחת משכיות החמדה שקיבצנו, גם אתם (כך אנחנו מקווים ורוצים להאמין), בתור חובבי רכב, הייתם מעלים חצי חיוך כתגובה למשפט הפותח שלעיל.

החוויה של נהיגה במכונית פתוחה, אבל לא סתם פתוחה, אלא אחת ממש טובה, תגרום לכם לראות את הצד החיובי בכל ברוך. השמש שורפת? אחלה זמן לקבל קצת שיזוף ולא מפלורסנט. חם? מתי בפעם האחרונה נשמתם אוויר פתוח שלא עורבל על ידי מערכות מיזוג משרדיות ובמהירות תלת ספרתית? המכונית מוציאה לכולם את העיניים? נו אז מה. אף אחד לא מת מקצת תשומת לב. אז הנה הן, שלוש פתוחות, רכות גג, חריפות מנועים וחדות התנהגות בשלוש רמות מחיר. עושות לכם/ן חשק?

כל חובב נהיגה ספורטיבית מתאר תחנות דרך בחייו. לרוב, מתחילים באופן צנוע ומתון עם סופר-מיני ספורטיבית 'לייט', בשלב השני מתקדמים למכונית מהוקצעת חמה, ובאיזשהו מקום אם התקציב מאפשר מתגלגלים למאזדה MX5 (מיאטה), או לפחות מנהלים דיון אודותיה ואיך מסתדרים עם שני מושבים ופוליסת ביטוח בעייתית. יש מי שמדלג ועושה קפיצה נועזת לנינג'ות היפניות - אימפרזה טורבו, מיצובישי איבו ודומותיה, אבל זה כבר סיפור אחר. של מהות, מחיר, וגם של פשרות.

התשובה היא שאין באמת מנוס. חייבים להתנתק מקול ההיגיון שקודח בראש ("תא המטען סמלי") ולתת חופש לרצונות. המיאטה שחוגגת השנה 20 להולדתה עדיין מהווה את אמת המידה לרודסטר פשוטה, וניהוג חף מכל סיכול אלקטרוני (למרות שהדור הנוכחי מצויד בבקרת יציבות). וכשמדברים על כיף בלי פשרות, מקפידים לצוות אותה בנשימה אחת עם שורה מצומצמת של מכוניות קלאסיות שהרכיבו את המונח הנאה.

מיאטה היא לא מכונית בשביל כל אחד. אבל היא כן מכונית למען סיפוק אחד. קשה לויתור, ועוד יותר קשה למתוח עליה ביקורת. כל רכב אחר באסופת הפתוחות מתגמד מול הספורטיבית העממית הכי טובה בעולם. ושלא תהיינה לאף אחד ספקות בתארים שמגיעים לה: המיאטה היא הספורטיבית קבריולה המהנה ביותר שתנהגו בה אם שפר מזלכם.

איך אני יודע זאת? כי מולי עמדה היום בוקסטר S קבריולה החדשה. מהדורת הרודסטר ה"עממית" של פורשה, גרסת הליסינג משטוטגארט. מכונית שנאמדת ביותר מחצי מיליון שקלים ומייצרת סאונד של 20 מדחפי מטוסים, עמוסה בטכנולוגיות מרשימות, אך עם זאת נחותה מ-911 קלאסית. ובכל זאת, תראו שהבוקסטר אמנם מדהימה אבל היא לא MX5. יש פה גם אודי A3 קבריולה, אבל בחייאת.

כשנתיים חלפו מאז שערכנו מבחן לפתוחות ושוב היפנית אצלי. ואז כמו הבוקר מתייצבות מולה שתי גרמניות עם גוף אחד וצוואר עבה: אודי נמצאת בחסותו של פולקסווגן שהוא הקונצרן שבלע את פורשה. מצד שני, ושלא כמו הפעם הקודמת, במבחן הזה אינני משובץ במכונית שדומה לטלפון סלולארי (ניסאן מייקרה). המיאטה לא פראיירית ואני לא מוצא שום סיבה להחמיץ הזדמנות להוכיח לשתיים הזחוחות מאיפה...

למיאטה מנוע בנפח 2.0 ל' שמייצר 160 כ"ס ב-6,700 סל"ד. התיבה היא ידנית קלאסית, קצרה וקולעת, עם שישה הילוכים שמעבירה 19.2 קג"מ לגלגלים האחוריים. הדגם שלנו מצויד בגג-רך מתקפל, בעוד בעבור הגג הקשיח (HT) תאלצו להיפרד מתוספת של 50 אלף שקלים. ההבדל במשקל מזערי וכמעט שאינו קיים.

על הכביש המהיר המנוע משייט בהילוך שישי בסל"ד סביר. ישנן רעידות פה ושם מההגה במהירות גבוהה וגם רעש שמסתנן מהתקרה הסגורה. התיבה קולחת בין המעברים והמנוע דורש האצה לפסגה כשמנסים לעקוף: הורדה של שניים-שלושה הילוכים עם טיפל'ה עקביות עצבנית על הגז.

ה-MX5 בהחלט עונה על הדרישות כמכונית לכיסוי טווחים ארוכים. זאת לא משפחתית רגילה כמובן עם מקום להשתרע בו, אך היא עושה את המוטל עליה בלי בעיות מיוחדות. רק פיקחו עין על מד הדלק כי במהלך המבחן היא העלימה ליטר בנזין בכל 7.4 ק"מ על מכל של 50 ליטר.

בכבישים המרגשים הסופרלטיבים נשפכו החוצה יד ביד עם הקלישאות הלעוסות עד דק: "איזה יופי", "כמו גרב על הרגל", "שליטה טבעית", "אחוזת תזזית". אפשר לקשור כתרים לראשה מהבוקר ועד הלילה. ה-MX5 היא רודסטר שקרובה עד שלמה במונחים של היגוי ותנועה. היא ארטיסטית על הכביש. מתקשרת בשפה מדויקת ומאלפת, אך עם זאת עוקצת אם לא מוכנים עם הרגל וההיגוי ברגע הנכון.

היא הרודסטר שבה תרגישו שכול כולה נבראה למען מטרה אחת: לגרום לכם לחייך כמה שיותר ולכל הרוחות השימושיות. היא פרטנרית שהנהיגה בה נמשכת ונמרחת בלי שום כיוון מרומז ובלי שום סיבה מדוע אתה - הנהג, ממשיך לצבור קילומטרים אל תוך העלטה. מי יודע, אולי אתה בכלל לא שולט במעשיך.

השעה כבר 3 בלילה; הגג מקופל מאחורנית, השמש רדומה, האוויר נסבל, והכבישים ריקים למחצה. מערכת השמע מלודית משהו ברקע והעצירה הבאה לא מתוכננת. מה תעשה? כנראה שממשיכים הלאה. לא רוצה להיפרד ממנה? תתחיל לחסוך. את הקניות לבית נעשה במכולת השכונתית.

הערב סוף סוף ירד, ובכלל לפי השעון אוטוטו לילה. ככה זה בקיץ. ולא שיש תלונות כמובן. אני נכנס ל-A3 קבריולה ובלחיצת כפתור מוריד את הגג וזו הפעם הראשונה ביום הארוך הזה שבאמת שמחתי לעשות זאת. ככה זה בקיץ, הימים חמים מאוד והשמש חזקה וכאן כבר יש תלונות, בעיקר עם מכונית שכזו.

הבוקר דווקא התחיל באופן די רגיל. אני אוסף את הרכב, מכוון תנוחת נהיגה (מצויינת) ומראות ויוצא לדרך. עד לנקודת המפגש עם קובי וניר יש מספיק זמן להתרשמות ראשונית והאצבעות מתחילות ללטף וללחוץ את הדשבורד בכל מקום שאני מגיע אליו בתא הנוסעים. כצפוי מאודי, איכות החומרים מצויינת וכך גם הגימור וההרכבה וממש קשה להאמין שהרכב הספציפי הזה שנמסר לנו למבחן כבר גמא יותר מ-15 אלף ק"מ. העיצוב בתא הנוסעים מרשים פחות אבל לזה כבר התרגלנו מהיצרניות הגרמניות. הן מעדיפות שכל מתג וחוגה יהיו בדיוק במקום הנחוץ לטובת הנדסת האנוש ולא מחפשות יצירתיות דימיונית.

ואז אני נזכר שהמכונית הזו מגיעה עם אופציה לעיצוב שמיימי. זה לא ששחכתי, פשוט גג הבד הנפתח זוכה לדיפון פנימי איכותי כמו כל גג רגיל שממש מסתיר אותו. ברמזור הבא אני נכנע לדחף שלי להצטנע ופותח את הגג למורת רוחו של נהג המונית משמאל ולמבטיה הבוחנים של עלמת החן במדרכה מימין. אם בשעה כזו היא חומדת לבעלי ממון במכוניות שעולות כמה מאות אלפים, היא מובטלת, מליאנית או שניהם. לא חשוב, ירוק.

על כוס שוקו, אנחנו יושבים שלושתנו בנקודת הכינוס ומולנו הנבחנות. בניגוד לשתי האחרות, ה-A3 מציגה את העיצוב ההרמוני ביותר כשהגג סגור. הוא לא מסתיים סתם כך בסוג של תא מטען אליו הוא אמור להתכנס, אלא ממשיך עד הקצה ומעניק צללית של מרכב קופה. יחד עם זאת, העיצוב הכללי אינו מרשים פרט לחזית היוקרתית המוכרת וניכר כי גם כאן אודי יכלו להיות קצת יותר יצירתיים לפחות בגרסת הקבריולה. ראו A5 למשל. מכאן אני מחליט להשאיר את הגג סגור, לפחות עד לסוף היום כשהשמש תהיה בכיוון ההפוך. כך היא גם נראית טוב יותר לטעמי כי כשהגג פתוח, משהו בעיצוב מרגיש עוד יותר חסר.

כעת משמתחילים באמת לנהוג, אפשר לחוש יותר את היתרון הטמון במנוע שמלפנים. ממדפי קונצרן פולקסווגן מגיעה יחידת ה-2.0 ל' טורבו FSI המוצלחת, מגובה בתיבת DSG שישה הילוכים מוצלחת לא פחות. אין כמעט מילים רעות על השילוב המוערך הזה פרט לכך שבמדף ליד יש תיבה עם עוד הילוך. תודות ל-28.6 קג"מ כבר ב-1,800 סל"ד, הוא מאיץ בצורה נחושה עד לשיא הספק של 200 כ"ס ב-5,100 סל"ד לא כל כך גבוהים ואף מעבר. זה מלווה בצליל נעים ממערכת הפליטה שהופך לגרגור בכל העברת הילוך. ה-A3 הזו מאיצה כל כך טוב, שאפילו הבוקסטר לא מצליחה לברוח ממנה, לפחות לא כל כך הרבה. פלא שרק חיפשתי סיבות להאיץ. בנסיעה מנהלתית, המנוע פועם לו בסל"ד נמוך וחרישי וטוב לדעת שיש שם עדר סוסים בכוננות. לאלה גם דרישות צנועות, ליטר בנזין לכל שמונה וחצי ק"מ בתנאי המבחן שלנו.

עם מנוע כזה ותפישת ספורט המתלווה אוטומטית למכונית קבריולה, כדאי לחשוב פעמיים לפני שאתם מתכננים לתקוף כבישי נהיגה מפותלים. מתלי ה-A3 רכים יחסית למכונית פתוחה, בטח למכונית גרמנית, והיא לא אוהבת שהסוסים ההיפראקטיביים דוחקים בה לפנות בחדות שמאלה ומייד להיימין. בשביל זה נולדה ה-S3. ההגה דווקא סביר ובעל משקל טוב יחסית למה שהתרגלנו מתגבור חשמלי, אך הוא לא מעביר מידע מהגלגלים. בקיצור, בואו נחזור לכביש המהיר שם ה-A3 קבריו מעניקה נסיעה נוחה תוך סינון יעיל למרבית המפגעים והשיבושים. רעשי כביש ורוח היא תסנן פחות טוב כצפוי בגלל הגג כשהוא סגור. וכשהוא פתוח? תנו לרוח לאוורר לכם את החיים, רק תדאגו שמעל אין שמש חזקה שמכה בראש.

"הולי שיט! איזו מכונה!" אני צועק בהתרגשות כאילו זו הייתה חווית הנהיגה הראשונה בחיי. היא כל כך מפוצצת ברגשות, כל כך מתפוצצת בתגובות שלה, שהמוח שלי מתקשה לעכל את כל המידע שמגיע אליו בפעם אחת. זו גרסת הכניסה לעולם מכוניות פורשה? ושוב... "הולי שיט!".

אם בשתי הפתוחות שלעיל מצאנו חן ואופי אישי ייחודי לכל אחת מהן, הרי שהבוקסטר לוקחת את כל זה, מכפילה, משלשת, מרבעת ואז מוסיפה עוד קצת בכל כיוון ואז מתחילים להבין במה מדובר. נו, מאיפה להתחיל? מהעיצוב? כל תינוק בפעוטון ידע לומר לכם שהצפרדע המעוכה הזו, שאיזה היינריך ניסר לה את הגג היא פורשה. יש לה פרופורציות משונות, פרצוף מתסיס וישבן חוצפן ובמכונית המבחן שלנו, גם גג אדום, כדי שתיראה מיוחדת גם ברגעי השבירה בהם בחרתם לסגור את הגג.

תא נוסעים? בדור החדש של הבוקסטר (וגם הקיימן) פורשה לא וויתרו ולא משנה כמה עמוק תחפשו ועם איזה מקבת ואיזמל תבחרו לרדת על הדשבורד, לא תמצאו פאקים. היא בהחלט יודעת להחניף ולהחמיא ובעיקר לגרום לכם להבין לאן הלך הכסף. את התחת היא אורזת במושבי ספורט מעור שמחבקים חזק חזק, את הרגליים משחילים בתוך מנהרת ישיבה הדוקה ואת הידיים מניחים על גלגל הגה קטנטן ושמן. מכונית ספורט קטנה ופרועה. המיאטה אולי טהרנית ממנה והאודי כמובן ששימושית יותר עם ארבעת מושביה, אבל הבוקסטר הזו כבשה אותי כבר עכשיו.

לא צריך יותר מדי זמן כדי להתחבר אליה לגמרי. דקות אחרי שיצאנו מהסוכנות, כבר הרגשתי איך התחת והידיים שלי יולחמו אליה ואיש לא יוכל להפריד בנינו. טוב, חוץ מהיבואן שבוודאי ידרוש לקבל אותה בחזרה. בעוד אני מכוון את הפנסים צפונה, בסקירה מהירה של לוח הפקדים מגלים סדרת מתגים מעניינים: מצב ספורט, מצב ספורט פלוס, מצב מתלים ועוד אחד שעליו ציור משונה שאח"כ מתגלה כאייקון של אגזוזים. כל אחד מהם מביא מתכון אחר להנאה. לחיצה על מתג האגזוזים, יורקת את הבטטה שמישהו דחף לאגזוז ופתאום ה'צליל' של המנוע הופך לנהמה בשרנית (כמובן שנשאר לחוץ במשך כל ימי המבחן). לחיצה שנייה על מתג המתלים מקשיחה אותם מהר מכפי שניתן למצמץ והופכת את הספורטיבית הזו לסקייטבורד על הכביש מבחינת המוחשיות שלה. קליק שלישי על מתג הספורט מקפיץ הילוך בתיבה כפולת המצמדים, מחדד את דוושת הדלק, מקצין את ההתנהגות ודורך אותה לקראת נהיגה תובענית ולחיצה על מתג הספורט פלוס... תחזיקו חזק שכן זה מצב שמביא אותה לרמת מכוניות מסלול. התיבה מורידה הילוכים בסביבות ה-5,000 סל"ד ושומרת את המנוע תמיד בתחום הפראי ביותר שלו, המנוע מותח שרירים לקצה והמתלים הופכים לבטון מזוין. מי בא?

מבין השלוש שנקראו אל הדגל, הפורשה הזו היא המזמינה מכולן לנהיגה. שלא כמו המאזדה, היא לא מנסה לפצות על חוסר הכוח בזנב שמח, היא כולה שמחה ויש לה כוח בערמות. 310 סוסים ליתר דיוק שבאים ממנוע מרכזי שגם יוצר לה ציר סיבוב בדיוק איפה שנמצא עמוד השדרה שלכם. גם ההגה שלה חד, הבלמים אדירים, השלדה תחושתית מאוד ובכביש המפותל היא מגלה שהיא יכולה לנוע שם במהירות ביחס ישר לגודל הביצים שלכם. אין בה פחד. יש בה תמהיל מושלם של התנהגות, כוח, היגוי וסימפוניה הארד-קור מהאגזוז. כל כך מושלם שלדעתנו היא מאיימת בצורה ברורה ומסוכנת על ה-911 האגדית ביכולותיה.

הולי שיט, אני רוצה לנהוג בה שוב.

רכישה של מכונית פתוחה אינה מגיעה משיקולים מושכלים. גם לא משיקולים אמוציונאלים המאפיינים רכישת מכונית ספורטיבית מושחזת. שימו לב איזו כמות של רגשות השלוש הצליחו להפיק מאיתנו בשלושת ימי המבחן שבהם תפרנו את הארץ לאורכה ולרוחבה. קבריולה קונים כי רוצים ויכולים, ובהחלט צריך לרצות מספיק חזק כדי לקנות קבריולה. כולם יקראו לכם משוגעים, אחרים יחשדו בגודל הזרבובית שלכם, אבל רק מעטים יבינו מדוע, מדוע בחרתם להשליך כל כך הרבה זוזים על מכונית לא פרקטית, לא מיינסטרימית שאפילו גג אין לה.

שלוש המכוניות כאן מדגימות ומציגות שלוש גישות שונות, שלוש רמות מבודלות של תמורה ביחס למחיר. ה-MX5 תחזיר לכם מעט עודף מ-200 אלף שקל, אבל גם טונות של כיף שרק היא יודעת להפיק, ממש כמו הרודסטרים הפרועים של פעם. והפעם, גם את השכן השמרני שלכם תוכלו להרגיע. היי, זו מאזדה. לא כמו של כולם, אבל מאזדה.

ה-A3 קבריו אולי לא המושחזת ביותר כאן לנהיגה, אבל שם, פוזה, מנוע ואיכות יש לה. עם או בלי גג, בשכונות הצפוניות של תל אביב זה 'מאסט'. היא באה טוב עם שיער בלונדיני, עם משקפי שמש של דולצ'ה גבאנה ושמלת פראדה, ולפי מספר המושבים, אפשר גם את אותה הנוסחה, רק כפול ארבע. 301 אלף שקלים זה המחיר הבסיסי ורשימת האופציות בתשלום עוד עלולה להאמירו באלפים רבים.

והפורשה בוקסטר S... הולי שיט. 530 אלף שקל בבסיס קונים לכם מכונת נהיגה, מכונת פאר, מכונת אדרנלין, הכל במכונה אחת. יש בה מעט ועדיין יש בה הכל. כל מה שחובב נהיגה אמיתי עם כסף יכול לרצות, לפני שחושבים על ה-911 GT3 RS שעולה מיליונים. בסוף הצליחו לפרק את ההלחמה הטבעית שלנו מהכיסא וההגה, אבל נשבענו לפגוש בה שוב.

סשן הצילומים שלנו למבחן בערד נתקל בהפרעה בלתי צפויה. מתוך המדבר הגיעה לפתע גורת כלבים שנכנסה מתחת לאחת המכוניות וכמעט מייד התעלפה. זו כנראה פיסת הצל היחידה שראתה בשעות האחרונות בחום המבהיל של דרום הארץ. תוך שאנחנו נותנים לה לשתות ולאכול דבר מה, הצלחנו לאתר מלאכית מקומית אשר הקדישה את חייה לטיפול בחיות שבעליהן נטשו אותן לאנחות. בתוך דקות ספורות היא הגיעה אלינו, נתנה לגורה לאכול ואספה אותה לכלבייה שם תעניק לה יחס אוהב כפי שהיא עושה לכל בעלי החיים המגיעים אליה. רק לפני שעזבה היא ציינה בפנינו את המצוקה הכלכלית בה נמצאת הכלבייה והצפיפות בה ואנו בהחלט גאים לעזור לה. אם ברצונכם לאמץ או לתרום, ניתן ליצור עם מרי מעמותת ערד לחי בטלפון 0523-817309.