תהיי קטנה ותחסכי

בחיים צריך לקחת דברים בפרופורציה. קחו למשל טיסה לחו"ל, אפילו לא ליעד כל כך רחוק. הייתם מוכנים שישדרגו אתכם למחלקת עסקים אפילו שרכשתם כרטיס למושב הכי זול? בטוח שכן. ואם באמצע הטיסה תאמר לכם הדיילת שחלה טעות ושעליכם לחזור למקום בו נועדתם לשבת מלכתחילה? בטח תסננו מספר ברכות ותמשיכו להתלונן על כך למשך כל החופשה שלכם וגם בשנים שלאחר מכן. אבל רגע, מלכתחילה לא הייתם אמורים לשבת שם ובכל מקרה מחלקת תיירים עדיפה על כל טיסת צ'ארטר מוזלת. פרופורציות, נו.

לפני 12 שנים כשהושקה הסמארט פורטו, היא הציגה מהפכה של ממש בכל הקשור לניידות עירונית. מכונית דו-מושבית קטנה וחסכונית שמגיעה מבית קונצרן דיימלר כקופה (לפחות בהגדרה) או קבריולה ושניתן להחנות אותה בניצב למדרכה בניגוד לכל פרופורציה מוכרת. בעצם, נראה שזה היה כל הגימיק שמאחוריה. זה והאפשרות להחליף בקלות את חיפויי הפלסטיק הצבעוניים שלגופה כמעט לכל צבע שתרצו, בהתאם למצב הרוח. אלא שבפנים למרות העיצוב המושבב, ההרגשה הייתה כמו בצ'ארטר והפורטו עלתה כמו מטוס פרטי, אבל זה לא הפריע לה להיות רבת מכר אופנתית באירופה.

בשנים הבאות ניסה דיימלר להגדיל את ההיצע עם ה'פורפור' והרודסטר, אך אלה לא זכו להצלחה ונגנזו אחרי שנתיים בלבד. את כל המשאבים הוחלט לנתב ל'פורטו' (דו-מושבית) והיא החליפה דור ב-2007 כדי להעניק יותר מרווח לנוסעים ואיכות. כבר לא צ'ארטר, עכשיו היא הפכה למחלקת תיירים ואם תסכימו לשלם עבורה מחיר של "פירסט קלאס" היא אפילו תוסיף לכם עוד קצת פריטי אבזור כמו בקרת יציבות, מערכת שמע ועוד. בניגוד לדור הראשון, זו לא הגיעה אלינו.

שלוש שנים אחרי החלפת הדור, הגיע העת למתיחת הפנים והיבואנית כלמוביל החליטה שזה זמן מצויין לחידוש השיווק אצלנו ולכן שלחו אותנו לגרמניה כדי לפגוש בסמארט על שלל דגמיה. במאמר מוסגר נציין כי המטרה העיקרית היא בכלל הבאתה של הגרסה החשמלית, אולם זה ייקח עוד כשנתיים עד שהיא תגיע לשלב הייצור הסדרתי.

ב"בסיס סמארט" בעיר אסן, חנו להן עשרות מכוניות בשני המרכבים ובצבעים שונים ומגוונים. מתיחת הפנים הוסיפה עוד קצת סומק ללחיים הרעננות וכן נורות לד בפגוש הקדמי ועוד מגוון עיצובים כאופציה לבוחרים בחישוקי הסגסוגת. עוד נוספו צבעי מרכב שיחד עם אופציה לשלושה צבעים לגג הנפתח, עומדים על מעל ל-80 שילובים שונים אפשריים. יש גם גרסה משותפת לסדנת העילית הגרמנית בראבוס אותה אפשר לקבל כמעט בכל צבע אפשרי ואליה נגיע עוד מעט.

הרבה מגרעות היו לפורטו המקורית, הגדולה מכולן היא צפיפות. בשל זאת ובשל הרצון להצליח במבחני הריסוק שיאפשרו לה כניסה לשוק האמריקני (ארבעה כוכבי Euro NCAP) הדור השני צמח בכל פינה. 20 ס"מ נוספו לממד האורך (2.69 מ') מהם 5.5 לבסיס הגלגלים בעוד שתשעה ס"מ נוספו לרוחב (1.56 מ'). תא המטען צמח במקצת ל-220 ל' סבירים וחניה בניצב למדרכה כבר לא הפכה לדבר שבשגרה.

מתיחת הפנים אינה משנה את המידות והישיבה בפורטו ממשיכה להזכיר מחלקת תיירים, אם כי משודרגת קמעה. אותו פלסטיק קשיח מעטר את הדשבורד, הדלתות והגג (ברמת הגימור הבסיסית הוא נראה פשוט מידי), אך זה מצופה באריג נעים למראה ומגע בגרסאות המאובזרות יותר שגם זוכות לגג פנורמי, מערכת סראונד, מסך מגע וכריות אוויר צידיות נוסף על הקדמיות. עדכון קל נעשה גם למראה הקונסולה המרכזית על שני המחוונים המבצבצים ממנה ובסך הכל למרות הפשטות, איכות הגימור וההרכבה גבוהה.

המושב הספורטיבי נוח למדי ותומך. יש מספיק מקום לרגליים בממד האורך, אך הרוחב המקומץ גורם מידי פעם למגע ביני ובין חברי לנסיעה ואני מצטער בענף העיתונאי שלנו כמעט ואין נשים. המושבים גבוהים יחסית ביחס לרצפת המכונית ויחד עם שמשות נדיבות ישנה תחושה של חלל גדול בתוך הקופסה הקטנה. אלא שתנוחת הנהיגה לוקה בחסר, בעיקר בגלל מהנדסי דיימלר שגם אחרי 12 שנים עדיין לא הצליחו למצוא דרך לאפשר את כוונון ההגה. מילא לעומק, אבל לגובה?! גם לא.

אחרי שהדור הראשון הדגיש את הגודל, או הקוטן אם נדייק, בדור השני את עיקר תשומת הלב ביקשו בדיימלר להפנות לכיוון אחר. אולי יהיה קצת יותר קשה למצוא חנייה עכשיו, אבל לפחות לא תבזבזו דלק בזמן שאתם עושים זאת. היצע של חמישה מנועי שלושה צילינדרים מעמידה פורטו החל מטורבו דיזל 799 סמ"ק לו 54 כ"ס ופליטת CO2 של 86 גק"מ בלבד ועד ל-999 ל' טורבו בנזין עם 102 כ"ס ו-119 גק"מ בגרסה המשותפת לבראבוס (שמציעה אפילו גרסת הארד קור נוספת חזקה בעוד עשרה סוסים ובעלת תג מחיר מופרך בהחלט - 46 אלף יורו לפני מסים). לכל המנועים משודכת תיבת חמישה הילוכים רובוטית, מהסוג הלא אהוד.

דיזל היא מילת גנאי בישראל, על כן פסחנו על גרסה סופר חסכונית זו ועברנו ישר ללוגמות הבנזין. להוציא את הבראבוס, מנוע הליטר מציע שלוש אופציות - 61, 71 ו-84 כ"ס. הרלוונטי ביותר לישראל הוא האמצעי שהיה הראשון שנפל לידנו. על משקל ממוצע של כ-750 ק"ג ועם מומנט צנוע של 9.4 קג"מ, הסמארט הזו אמורה להציע ביצועים לא רעים ברחובות הכרך הצפופים.

לאחר שחוש הראייה בחן את העיצוב וחוש המישוש בדק כל נקודה אפשרית בתא הנוסעים, לחגיגה מתווסף חוש השמיעה. הדבר הראשון שנגלה לאחר ההנעה הוא צליל ספורטיבי ומחוספס הבוקע ממערכת הפליטה כאילו מדובר באיזה V8 מרכזי. אבל עם 13.7 שניות מוצהרות ל-100 קמ"ש, אל תתנו לסאונד להשפיע עליכם. בתוך העיר קצב ההתקדמות מספיק בהחלט וגם בכביש המהיר היא מסוגלת לחלוף במקצת על פני המהירות המרבית המותרת בכבישי אירופה (מוגבלת ל-145 קמ"ש). אלא שתאוצות ביניים נעשות בעצלתיים בשל דלות המומנט וכדאי לוותר על עקיפות או כבישים עם עליות תלולות.

בכלל, לא מומלץ לדחוק בה שכן נקודת הכשל העיקרית היא התיבה הרובוטית. פרט להיותה איטית מאוד במעבר מהילוך אחד לאחר - בעיקר בהורדה - עד כדי ירידת סל"ד ואיבוד רצועת הכוח הדלה גם כך של המנוע, היא יוצרת את אותה אי נוחות מרגיזה שיצרה עבור דומותיה את המוניטין המפוקפקים. העברה ידנית תוך שחרור דוושת הגז משפרת את המצב אך רק במעט.

עם הצטברות הספרות במד המרחק, ולמרות התפקוד הלא מוצלח של הגיר, התחברתי יותר לסמארט הזו. היא מתקדמת בזריזות בין רחוב לרחוב והמבנה הקטן שלה מאפשר להשתחל בקלות. אמנם הרוחב שצמח אינו מאפשר לה לעבור במעברים צרים כבעבר, אבל היא בהחלט הפתיעה אותנו לא אחת כשהצלחנו להשתחל במקומות שהיו שולחים מכונית מיני ברוורס למצוא פתח אחר.

נוחות הנסיעה פחות שכנעה אותנו - הסמארט הזו, כמו מרבית המכוניות הקטנות, קשיחה על מתליה וממכונית עירונית הייתה מצפה לבלוע טוב יותר את פגעי האספלט שמצאנו גם ברחובות הגרמניים וזאת בנוסף לנדנוד של הגיר הרובוטי. גם ההגה שלה לא מרגיש הכי מדוייק והוא כבד במהירות נמוכה ואינו מעביר כל מידע מהגלגלים. חוסר התקשורת הזה מחמיר ככל שעולה המהירות אז גם מורגש הגובה הרב שלה ביחס לבסיס הגלגלים הקטן - היא מושפעת מרוחות צד ורעשי דרך ורוח נשמעים הרבה לפני מחסום ה-100 קמ"ש.

לאחר עשרות בודדות של ק"מ (רובם בעיר) בהם צרכנו כ-16.5 ק"מ לליטר, עברנו לגרסת הבנזין המוחלשת. למרות 61 כ"ס ו-9.1 קג"מ נחותים יותר, ההבדלים אינם מוחשיים בעיר או מחוצה לה והיא אף מרגישה נעימה יותר בתפעול התיבה הרובוטית. גם הצליל הבוקע ממערכת הפליטה עדין יותר ונוחות הנסיעה השתפרה במעט. כחבילה עירונית, היא מרגישה שלמה הרבה יותר ואנו מניחים כי גם צריכת הדלק עדיפה כאן (לא היה מד צריכת דלק בגרסה זו).

הזמן הקצר הביאנו לפסוח על גרסת ה-84 כ"ס בתמורה להתרשמות מהבראבוס. הסמארט הזו היא פרי שיתוף פעולה עם סדנת השיפורים שכבר הוציאה מאות רבות של סוסים מכל מרצדס AMG. מנוע ה-1.0 ל' מפיק כאמור 102 כ"ס ו-15 קג"מ שעל הנייר מאיצים את הפורטו הגיבורה בתוך 8.9 שניות ל-100 קמ"ש.

שני גברים בסמארט סגולה עלולים להעלות אסוציאציות שובבות בראש המתבוננים בנו מבחוץ, אז לקחנו אחרת בצבע ירוק זועק. חיצונית, פרט לשילוב הצבעים הרב גוני, תוכלו לבחור בין מגוון חישוקי סגסוגת, שישה צבעים לגג הנפתח ועוד תוספות כמו ספליטרים מקרבון וכדומה. תא הנוסעים גם הוא נתפר על פי בקשה אישית ואת הפלסטיק מכסים עור (כשלושים צבעים), אלומיניום, קרבון או כל חומר אחר שתבקשו. לא פלא שהשם שנבחר לה הוא 'Tailor Made'.

בראבוס הלכו כאן כמעט עד הסוף: כיול מחדש למתלים שגם מנמיך את המרכב, תוספת בולמי בילשטיין וצמיגים בחתך נמוך מאוד הופכים את הנסיעה לנוקשה תוך פגיעה מוחשית בנוחות. גם ההגה כוייל מחדש והפך לכבד עוד יותר ותפעולו אינו נוח למי שהתרגל להגאים החשמליים של היום ובעיקר כשגם כאן הוא אינו ניתן לכוונון. ומה לגבי הסאונד? צליל המפלט הפך בשרני יותר כאילו שעכשיו מדובר במנוע V12 רעב.

ואם חשבתם שאני מתלונן, אתם טועים. הסמארט הזו מדליקה את נורות החשק בעיקר לנוכח הממדים הקטנים שלה שמאפשרים לך להאיץ בזריזות בין בונדסשטראסה אחד לשני. אמנם בפניות ישנה נטייה לתת היגוי ובשל צמיגים רחבים יותר מאחור לא תקבלו זריקת ישבן פוטוגנית על אחת כמה וכמה כשיש ESP, אבל זה לא ממש מפריע להנות ממנה והמראה החיצוני שיותאם לדרישתכם ימשוך את תשומת הלב הראויה. אלא שגם כאן היא רושמת נ' רציני בגלל אותה תיבה רובוטית. המעבר המחוספס בין ההילוכים וההשהייה מורגשים אף יותר, גם כאשר משתמשים במנופי העברת ההילוכים שעל ההגה. לו רק יכלו בבראבוס להתאים לה גיר ידני, אני בטוח שהלקוחות הפוטנציאליים, בייחוד אלה האירופים, היו שמחים יותר.

חלק נכבד בהחלטה של דיימלר להמשיך בייצור הסמארט הוא הרעיון החשמלי. בעידן בו CO2 הוא מוקד להשמצה כנראה שאין מתאימה ממנה למלא את התפקיד. אחרי מספר אבות טיפוס עם הדור הראשון, לפני כשלוש שנים הוחלפה היחידה והדור השני של ה'אלקטריק דרייב' באדיבות טסלה האמריקנית זוכה ל-34 כ"ס ו-12.2 קג"מ המוזנים מסוללות ליתיום יון.

כמוכר מחשמליות, התאוצה מרשימה עד למהירות עירונית למרות תוספת המשקל של הסוללות, זאת תודות לשיא מומנט שמגיע מיידית. מעבר למהירות הזו היא שומרת על קצב סביר בלבד ולא כזה שיאפשר להשתלב בביטחה בכביש המהיר. כביש בינעירוני צדדי הוא המקסימום עבורה. הפורטו הזו גם נוחה יותר בכל הממדים ותודות לתיבה בעלת הילוך אחד גם נחסכת מאיתנו ההתנדנדות המעיקה של התיבה הרובוטית ההיא. צריך רק להתרגל לזמזמום המנוע החשמלי שמחליף את צלילי המפלט.

הסיבוב שהוקצה לחשמלית היה קצר מאוד, קילומטרים בודדים. טעינה מלאה דורשת שמונה שעות ואמורה להספיק ל-135 ק"מ ובסמארט ניצלו זאת לתפישה שיווקית - 'נהג ביום, טען בלילה'. אם אכן יצליחו המהנדסים ליצור טווח נסיעה קרוב למוצהר כשהיא תגיע לייצור איי שם בתחילת 2012, זה בהחלט יהיה מספיק לה כדי למלא את הייעוד והשימוש העירוני-פרברי.

קצת לפני שנפרדנו לשלום, ניצלתי את הזמן שנותר כדי לשוחח עם כמה קולגות מחו"ל שמכירים את הסמארט קצת יותר טוב מאיתנו. ללא יוצא מן הכלל, כולם שמו את האצבע על הבעייה הגדולה שלה, חוץ מתיבת ההילוכים שגם הם שונאים אותה, והיא המחיר. ואם הם מתלוננים, מה אנחנו נגיד?

כל יחידות הבנזין רלוונטיות לשוק שלנו ותגענה לקראת סוף אוקטובר, אולם מבין כולן, גרסת הביניים (71 כ"ס) היא העיקרית. אלא שיחד עם רמת אבזור בסיסית שתכלול עוד מספר פריטים, מחירה של הקופה צפוי להיות סביב ה-120 אלף שקלים ויותר מכך לקבריולה. זה המון כסף לקצת אוטו וזאת עוד כשצמוד לה מדד זיהום 2 המעניק את מלוא ההנחה במס. אופציה זולה יותר היא ביחידת ה-61 כ"ס שתוזיל את המחיר לכ-100 אלף שקלים, אולם גם זה מחיר גבוה למכונית שלא הכי תתלהב לעשות בה את הדרך בין תל אביב לחיפה. לגבי הבראבוס, אתם רק יכולים לתאר לעצמכם לאן המחיר עלול לנסוק ולכן זו תגיע אך ורק בהזמנה מיוחדת.

האם בשורה התחתונה הסמארט הזו שווה את תג המחיר הצמוד לה? היא ללא ספק ממשיכה להציג שיק אופנתי המגובה בהצהרה סביבתית חשובה גם ללא האופציית החשמלית. אלא שלצד זה חסרונותיה רבים גם אם היא שודרגה ביחס לדור הקודם, ועל פניו העלות גבוהה מאוד ביחס לתמורה. אולם, במכונית שכזו מדד ההיגיון מחושב אחרת ולא על פי הפרופורציות המוכרות ואם אין לכם כל בעייה להוציא סכום שכזה על חצי מכונית (כי זה בול מה שאתם צריכים), אז היא בדיוק בשבילכם.

.