דעה: מה מונעת נהיגה מונעת?

משרד התחבורה הודיע אתמול שבחצי השנה הקרובה לא ייערכו קורסי רענון נהיגה וקורסי נהיגה מונעת, בשל עיכוב לא צפוי בלוח הזמנים בתהליך החלפת הזכיינים. ומה יהא על עברייני התנועה? זעקו הכותרות. אז לכל אותם אזרחים מודאגים, שנעקפו מימין או לא קיבלו לאחרונה זכות קדימה הרבה יותר מדי פעמים, הנני כאן להרגיעכם. לפני כשלושה שבועות עברתי בעצמי קורס רענון נהיגה אצל אחת הזכייניות, ואני יכולה להבטיח לכם שזו בוודאי הדרך הכי פחות יעילה להורדת מספר התאונות בכבישי ישראל.

לקורס חוייבתי להירשם, כמו עוד 40 חסרי מזל שישבו איתי באותה הכיתה, על מנת לחדש את רישיון הנהיגה שלי לאחר כך וכך שנים, כפי שנקבע בחוק. ההרשמה בטלפון הייתה פשוטה, שילמתי קצת יותר מ-150 שקלים בכרטיס אשראי והתבקשתי להגיע ביום ראשון ושני של השבוע הבא לבית ספר עירוני בת"א, שם יתקיים הקורס. מכאן זה רק הלך והידרדר. לא פחות מחמש וחצי שעות לימוד מדי יום, בין ארבע לתשע וחצי בערב. תוסיפו לזה יום עבודה שמתחיל בשמונה בבוקר ותקבלו ריכוז עילאי.

ביום ראשון, אחרי שהודעתי בעבודה שאצא מוקדם מהרגיל לטובת החובה האזרחית החשובה, התייצבתי יחד עם קבוצה הטרוגנית מאוד של אנשים בבית הספר. הצגתי תעודת זהות בפני פקידה אדישה במיוחד והופניתי אל כיתת הלימוד (ט' 3, אם מעניין אתכם לדעת).

אלא שמהר מאוד התברר לי, ולשאר הנידונים בחדר, שהמזגן בחדר אומנם מרעיש, אך בשום פנים אינו מקרר. בחום של 35 מעלות בחוץ, מדובר היה באחת הסיטואציות ההזויות ביותר בהן מצאתי את עצמי בשנים האחרונות. בקבוקי מים נשלפו מתיקים, מחברות הפכו למניפות, מצחים נוגבו ועיניים התגלגלו על סף עילפון.

כעבור דקות אחדות נכנס לכיתה המורה, וידא שכולם ישובים ועדיין בחיים, והתחיל בשיעור. "אני יודע שהקורס הזה משעמם", הוא פתח. "לכן", המשיך, "אני אשאל שאלות ואשתף אתכם ונלמד יחד. יש שאלות?". בשלב הזה הרמתי את ידי ושאלתי האם ייתכן שהמזגן לא תקין והאם אפשר לעשות משהו בנידון. המורה, שכנראה מזמן איבד תקווה שחייו ישתנו לטובה, ענה בהשלמה: "כמו שאת רואה גם אני אתכם בכיתה, וגם לי חם מאוד אבל זה מה שיש. את מוזמנת לנסות לגשת למשרד ולבקש שיתקנו את זה".

ניגשתי אל הפקידה המשועממת והתרעתי שבמצב הנוכחי לא ניתן לשהות בכיתה, שלא לדבר על להתרכז או ללמוד משהו. היא לא התרגשה ואמרה שתקרא לטכנאי, שאלוהים יודע מתי יגיע. שיחת טלפון שלי למוקד הטלפוני של הזכיינית כנראה קיצרה מעט הליכים ונאמר לי להפנות את חבריי לקורס לכיתה אחרת, שבה המזגן עבד אך מעט יותר טוב.

עד מהרה התברר שיהיו תנאי מזג האוויר שיהיו, מי שבנה את תוכנית הלימוד ובחר את המורה עשה כל שביכולתו כדי לוודא שאיש מהיושבים בחדר לא ילמד דבר. כשהוא עובר על חומרי תיאוריה בסיסיים (מותר לעבור באדום? שנייה, תן לנו לבדוק מה אומר על כך המחוקק) ומקפיד לשאול כל תלמיד בכיתה לדעתו, רובנו התחלנו לאבד את שפיות דעתנו או לחפש הסחות דעת שיהפכו את השעמום למעט יותר נסבל.

אני אישית הבאתי איתי מבעוד מועד את הגיליון האחרון של לאישה. אחרים ישנו, סימסו, דיברו עם חבריהם לספסל הלימודים והאמת היא שהיו אחד או שניים שכנראה לקו בתסמונת שטוקהולם, החליטו לזרום עם הסיטואציה והביעו עניין אמיתי בדברי המורה.

חומר פשוט, משעמם ובסיסי שניתן היה להעביר בשעתיים (או בחוברת בת ארבעה עמודים לכל היותר, עם תמונות), נמרח על פני יומיים. בסופם של שני ערבים קסומים נערך לנו מבחן אמריקאי בן 20 שאלות. לפחות חצי מהן לא קשורות אפילו קשר רופף למשפטים שדוקלמו באוטומטיות על ידי המורה. השאלונים שקיבלנו לא היו זהים, עובדה שלא מנעה מאיתנו להתייעץ האחד עם השני לגבי התשובות ולקזז את הקושי הזה.

בימים אלה, כאמור, עומלים אנשי משרד התחבורה על שינויים ועדכונים לתוכנית הלימוד בקורסי הרענון והנהיגה המונעת. אז הנה עבורכם נקודה למחשבה - אם כבר גוזלים מאזרחים תמימים ועסוקים שני ערבים מחייהם העמוסים גם כך, נצלו זאת כדי לנסות, לפחות למראית עין, לחנך את הציבור לתרבות נהיגה נכונה יותר. תלמדו אותנו לא לשתות ולנהוג, לא לדקור את הנהג מימין כי תפס לנו את החנייה, לא לעשות רייסים לפני כל רמזור או לחנות על מעברי חצייה. תלמדו אותנו איך כן לצאת ממצבים מסוכנים, מה לעשות כשהברקס בטויוטה שלנו לא מגיב ובעיקר, איך לא לצבור נקודות שחס וחלילה עוד עלולות להושיב אותנו בכיתה מהבילה של עוד קורס לנהיגה מונעת בעתיד.