פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      גבר מעדיף ללכת לאיבוד

      הגברים בבריטניה נוסעים כ-445 ק"מ יותר מנשים מידי שנה פשוט כי הם לא עוצרים לבקש הכוונה בכביש. זה עולה להם 2,000 פאונד

      גברים נוהגים יותר מנשים, זה כבר ידוע. אלא שבין שלל הסיבות לכך נרשמת כעת עוד אחת לאחר מחקר נוסף שביקש לאמוד על ההבדל בין המינים על הכביש. מקור הנתונים מבריטניה שם ביקשה חברת הביטוח המקומית 'שיילאס ווילס' לבחון מי מעדיף לנהוג עצמו לאיבוד ומי לא מתבייש לעצור ולשאול אנשים לכיוון הנכון.

      מתברר שגברים נוהגים כ-276 מיילים (445 ק"מ) יותר מנשים במשך שנה, רק בגלל שלא עצרו לשנייה כדי לשאול כיצד ניתן להגיע למחוז חפצם הנעלם. בכסף זה נשמע קצת יותר מופרך עם בזבוז דלק ובלאי למכונית המסתכמים בכ-2,000 פאונד (כ-12 אלף שקלים) למשך אותה התקופה.

      כנראה שלהיות גבר זה מחייב לדעת את הדרך, אחרת קשה להסביר מדוע 25 אחוזים מהבריטים מעדיפים לנסוע סחור סחור לפחות חצי שעה עד שישברו וישאלו. עשרה אחוזים טענו שלא ישאלו כלל גם עם החיפושים ימשכו זמן רב וזה גם לא כך כך משנה אם הם לב ברכב או שיש עימם חברה. 41 אחוזים אומרים שהם יודעים בדיוק כיצד להגיע למרות שאין להם שמץ של מושג. ואם כל זה לא מספיק כדי לתת לכן הנשים עוד סיבות לצאת נגד המין החזק, נספר כי 40 אחוזים מהגברים שכבר כן עצרו לשאול, כלל אינם פועלים על פי הנחיות שניתנו להם.

      בצידו השני של המתרס נמצאות הנשים להן אין כל בעייה לעצור ולבקש סיוע מעוברי אורח. 75 אחוזים מהן פשוט שואלות במקום להתברבר כאשר 37 אחוזים עוצרות מייד לאחר שגילו כי איבדו את דרכן. אלא שגם כאן יש מספר מסויים של שקרניות הטוענות בפני הנוסעים כי הדרך ידועה להן - 25 אחוזים.

      אולם יתכן והנורמות החברתיות הללו ידועות לכולנו, לפחות בתת מודע. מתברר שנהגים שכבר עצרו לשאול, מעדיפים לפנות לנשים מאשר לגברים ביחס של 34 מול 28 אחוזים. לא פלא אם כן שאנו מעדיפים במכשיר ניווט ה-GPS שלנו קול נשי שיגיד לנו "בהזדמנות הבאה בצע פניית פרסה".

      בריטניה היא אי גדול ובו אנשים מנומסים לרוב. מנגד, בישראל הקטנה הכבוד הגברי נמצא במקום טוב במעלה סדרי העדיפויות שלנו. מכאן שמעניין יהיה לדעת כמה מאיתנו הגברים עוצרים לשאול וכמה לא ויותר חשוב, בכמה מסתכמת הנסיעה העודפת שלנו וכמה היא עולה לנו מידי שנה בכסף ועצבים.