פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שורפים את הבריאות בכביש

      הישראלי מבלה בשנה 577 שעות בנהיגה. ממוצע הנהיגה בשבוע עומד על 11.1 שעות ותושבי ירושלים הכי הרבה זמן על הכביש

      סקר שערך לאחרונה מכון גיאוקרטוגרפיה עבור עמותת אור ירוק, מצא כי הנהג הישראלי מכלה כ-577 שעות בממוצע בשנה בנהיגה על הכבישים. במסגרת הסקר השתתפו 500 נשאלים כמדגם מייצג לאוכלוסיה היהודית הבוגרת בישראל, ועל פי תמצית המידע מהנתונים, מתברר שמרביתנו מעדיפים את האוטו על פני הליכה רגלית גם אם מדובר במרחק קצרצר ביותר.

      מנתוני העמותה, דווח כי 62 אחוזים מהנסקרים נוהגים לפחות חמישה ימים בשבוע ולמשך זמן נהיגה שמוערך כבין 30 דקות לשעתיים בכל פעם. לאמור, בשבוע שלם מדובר ב-11.1 שעות בממוצע לכל נהג. עוד עולה מהסקר כי צעירים עד גיל 34 נמצאים יותר זמן על הכביש מאשר נהגים מבוגרים מהם.

      החלוקה הגיאוגרפית מצביעה על נהגי מחוז ירושלים כמובילים את דירוג השעות האבודות על הכביש. הירושלמי שורף בשנה 712 שעות או כ-14 שעות בשבוע בנהיגה במכונית, יותר מכל נהג בישראל. אחריהם במצעד נהגי הצפון עם 603 שעות (50 שעות בחודש) ובמקום השלישי נהגי הדרום עם 582 שעות. איזור השרון והמרכז מתונים יותר מפאת המרחקים הקצרים שעליהם לכסות, כאשר מחוז השרון רושם 562 שעות בשנה ואילו המרכז רק עם 520 ו-10 שעות נהיגה בממוצע בשבוע.

      מי ששומר על גישה נכונה לחיים, אולי ימצא מעט נחמה בנתוני העמותה אודות הרגלי ההליכה של הישראלי, תלוי היכן אתם גרים ובתנאי שאתם נמנים על הגזע הנשי ששומר על כושר במינון גבוה יותר. על פי המידע, תושבי הצפון הולכים הכי הרבה עם ממוצע מרשים של 510 שעות בשנה. במקום השני תושבי המרכז והדרום עם 473 שעות בשנה (9 שעות בשבוע) ואילו במקום האחרון ירושלים כמובן עם 400 שעות ב-12 חודשים.

      "ממצאי הסקר מצביעים על חובבי הספורט והגישה הבריאה לחיים באופן כללי, ובפרט על כך שנשים נוטות יותר להקפדה על אורח חיים בריא וספורטיבי ואילו גברים מעדיפים 'לשבת על הכביש', כך מנכ"ל העמותה שמואל אבואב. "ניתן להסביר זאת בשעות עבודה מרובות וארוכות יותר בממוצע אצל גברים".

      לדבריו, ניתן להסיק מנתונים אלה את אוזלת ידה של התחבורה הציבורית בישראל שאינה מפותחת ואינה מתמרצת תושבים לראות בה חלופה. "מעבר לעובדה שהנהג הישראלי נוהג שעות רבות, עולה מהסקר תמונת מצב בעייתית - חוסר האטרקטיביות של התחבורה הציבורית. רוב הציבור היה מוכן לנסוע בתחבורה ציבורית אילו זו הייתה יותר זמינה, האוטובוסים לא היו מאחרים ופריסת הקווים הייתה יותר טובה".