ארוך טווח: רנו גראנד סניק

צילום: דייב שחר
עריכה: רן צימט

מעט יותר משנה לאחר שנחשף בעולם, מגיעים גם אלינו הסניק והגראנד סניק השייכים לדור השלישי במשפחת מובילי הנוסעים של רנו. החשיפה העולמית שלהם ולמעשה, גם זו הישראלית, לא לוו בתרועות שופר או במסיבות אקסטרווגנטיות, אבל אלה עדיין צמד כלי רכב חשובים מאוד עבור היצרנית הצרפתית.

הדור הראשון לרנו סניק הביא עמו מהפכה חשיבתית בעולם הרכב כשהמציא את פלח המיניוואן הקופקטי בשנת 1996. במקום עוד תצורת סטיישן שימושית, נשי רנו נעזרו בשלדת המגאן, שמרו על אורכה, אך הוסיפו לה סנטימטרים חשובים לגובה ולרוחב. אלה אפשרו להם להתקין מאחור שלושה מושבים נפרדים, לשפר משמעותית את תחושת המרחב ועם קצת כישרון, לשדרג משמעותית מעלה את המרחב השימושי לאחסון.

הדור השני שיפר את המרקחת והשלישי לוקח אותה לרמה גבוהה אף יותר. החודש, לכבוד השנה העברית החדשה והחזרה לגנים ובתי הספר, לקחנו מקרסו, יבואנית רנו לישראל, את הגראנד סניק המוארך שלו 7 מושבים ויצאנו עמו למבחן, אבל לא עוד מבחן רגיל. בנוסף למבחן הדרכים הסטנדרטי שלנו, הגראנד סניק יישאר ברשותנו וימשיך עמנו למבחן ארוך טווח שיעזור לנו להתחבר אליו טוב יותר וכן לנסות לעמוד על סעיפי האמינות ועלויות האחזקה שלו, אבל את זה נשאיר לסוף. בואו נכיר אותו קודם.

רגע לפני שנדבר על תא הנוסעים החכם של הגרנד סניק, נתעכב רק לרגע בסעיף העיצוב החיצוני. משפחת הסניק לדורותיה, מעולם לא הייתה מהפכנית בהופעתה. שונה, חריגה, מעניינת, כן, מהפכנית, לא. גם הדור השלישי עונה להגדרה הזו, אבל אין בכך פסול. הבחירה במראה שמרני משהו, שעליו איש לא יאמר "וואו" כשיבחין בו חולף ברחוב, מאוד מובנת שכן המראה הזה אמור להתאים לקהל הרחב והסולידי של המשפחות מבלי ליצור מכשלה עיצובית כל שהיא (ע"ע פיאט מולטיפלה).

אבל כשנכנסים פנימה, התמונה משתנה. הצבעים אמנם אפרוריים משהו, אבל בזכות הדשבורד המפוסל והארכיטקטורה שמסביב, הצרפתי הזה משדר תחושה מאוד רגועה ונעימה. שבעה מושבים עומדים לרשות נוסעים - השניים הקדמיים שבחדר ההורים מתגלים כנוחים מאוד, גם בנסיעות ממושכות מאוד. שורת המושבים האמצעית מורכבת משלושה מושבים עצמאיים ובדור זה, ניתן להתקין בהם בקלות שלושה מושבי ילדים בכל הגדלים וגם בלעדיהם הנוחות טובה מאוד והמרחב מצוין בכל כיוון. מאחור, מתוך רצפת תא המטען ניתן להעלות זוג מושבים נוסף (או רק אחד מהם), אבל הישיבה עליהם מתאימה לילדים שאינם זקוקים למושבי בטיחות וגם זה לפרק זמן לא ארוך.

בסעיף השימושיות, הגרנד סניק זוכה אצלנו לציון המקסימלי. אם נציין כאן כל פרט שימושי שבו, הרשימה תמלא את כל שורות הכתבה. ובכל זאת, יש בו המוני תאי אכסון ואלה מפוזרים בכל מקום הגיוני ולא הגיוני בקבינה, כל אחד מהמושבים מאחור נע על מסילה, יש שפע מחזיקי כוסות, יש מדפים בגב המושבים הקדמיים, יש וילונות לכיסוי החלונות האחוריים, יש פתחי מזגן ליושבים מאחור, יש מראה פנוראמית שעוזרת להורים לראות את הזאטוטים מאחור, תא המטען מציע נפח גדול וגם שקעי 12V לא חסר. מה כן חסר לנו? מבלי להיות קטנוניים מדי, היינו שמחים אם היה לנו קירור לתא הכפפות או לזה שבין המושבים הקדמיים.

סעיף הבטיחות חרוט על דגלה של רנו כבר שנים רבות ובארון ההישגים שלה, רשומים כלי רכב חלוצים בתחום זה ואחרים מודרניים שלהם 5 כוכבי בטיחות. זמן לא רב לאחר חשיפת הסניק והגראנד סניק, נבחנו אלה על ידי ארגון הבטיחות האירופי במבחני הריסוק ואלה זהו לציון גבוה מאוד ולדרוג מלא של 5 כוכבים.

ברכב המבחן שלנו שהגיע ברמתו הבסיסית, מוצעות כבר 6 כריות אוויר כסטנדרט עם אפשרות ביטול של זו הקדמית ימנית במקרה של הושבת תינוק כשגבו לכיוון הנסיעה. כל המושבים הרלוונטיים מצוידים בעוגני איזופיקס, של חגורות הבטיחות מציעות 3 נקודות עיגון ויש חישני התרעה לכל מושב ברכב, משענות הראש הן מהסוג האקטיבי למניעת צליפת שוט והאלקטרוניקה מכילה רשימה ארוכה של מערכות עזר ובטיחות (בקרת יציבות, משיכה, בלימה ועוד).

אם חשקה נפשכם במיניוואן ספורטיבי שמסוגל לחרוך את האספלט, אז זה לא הרכב בשבילכם. בחזית שלו מותקן מנוע ה-2.0 ליטר החדש של רנו שמצא את דרכו גם אל הפלואנס החדשה בגרסתה הבכירה. יש לו 143 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-19.9 קג"מ ב-4,500 סל"ד. רנו בחרו לשדך למנוע הזה תיבת הילוכים רציפה ולא אוטומטית קונבנציונלית.

אנחנו באופן אישי, לא מתים על תיבות רציפות ולכן בתחילה, השילוב הזה נראה מעט מציק. אולם, ככל שהצטברו הקילומטרים, לא רק שלדנו לחיות על התיבה הזו, אלא אפילו להעריך אותה. היא חלקה מאוד ומלבד תחושה מעט כבדה בהאצה ראשונית, הסניק מתגלגל איתה בקלילות ואף מסוגל להגיע למהירויות שמאוד לא מומלצות לנסיעה מפשחתית.

שיוט סביב המהירות החוקית, נעשה בסל"ד נמוך של כ-2,000 סל"ד כשלחיצה בריאה על הדוושה הימנית, ממריצה את המנוע אל שיא המומנט וחצי שניה אחר כך, גם הרכב מאיץ הרכב קדימה ביעילות כשהתיבה מצליחה לפצות על המומנט הצנוע של המנוע. עדיין, עקיפות צריך לבצע לאחר תכנון מקדים ועם מרווח ביטחון לא קטן, אבל זה ממילא לא הרכב להרפתקאות ביצועים.

אולם, לא הכל וורוד בשילוב המנוע והתיבה. תיאורטית, השילוב הזה אמור היה להיות האידיאלי ביותר לצריכת הדלק, אבל בפועל, הצורך לנעוץ בצלעותיו את הדרבנות ואת הדוושה ברצפה כדי להאיץ קדימה בנחישות, מסב נזק לכיס בצריכת דלק גבוהה. כמה גבוהה? 6 קילומטרים לליטר בתחומי גוש דן, 9 קילומטרים לליטר בשיוט ונתון משולב של 7.4 קילומטרים לליטר בממוצע ובנסיעה רגועה ושפויה. קצת יותר עקשנות עם דוושת הדלק, ממשיכה להגדיל את הצימאון של המנוע לתחומים מאוד לא כלכליים.

הגראנד סניק הוא רכב נוח מאוד. אין ספק בכך בכלל. המתלים שלו רכים וברור לגמרי שאלה כוילו קודם כל לטפל בכבישים משובשים וכדי להעניק נינוחות של ממש בנסיעה ונהיגה. בסעיף הזה, הגראנד סניק עושה עבודה מצוינת על גבי הכבישים המשובשים של ישראל ורוב התחלואים מגוהצים ביעילות. הוא כל כך נוח, שהזאטוטות שלי לא זקוקות ליותר מ-5 דקות כדי להיכנס למצב של שינה עמוקה, ולא משנה לאן נוסעים או באיזה דרך. גם בידוד הרעשים בו מצוין, כך שהוא חרישי מאוד על כל משטחי האספלט.

לפני בחינת ההתנהגות, צריך שוב לזכור כי מדובר כאן ברכב משפחתי מגודל ולא בקליאו ספורט. ההגה שלו מתוגבר חשמלית עדי כדי שהוא חסר משקל ותחושה (יש מי שאהב את הקלילות הזו, אנחנו פחות), המתלים שלו לא נועדו לרסן עומסים גבוהים בתקיפת פניות ובנהיגה ספורטיבית וגם הבלמים מרגישים מעט ספוגיים כשדורשים מהם יותר משימוש סביר. ביומיום, כשהילדים מאחור, שוב, לכל אלה אין שום משמעות.

פחות אהבנו את העובדה שהקורה הקדמית פוגעת מאוד בשדה הראויה בעת ביצוע פניות ואת התחושה המעט מסורבלת בהתנהלות צפופה עמו. אורכו והשדה הראיה הבעייתי לאחור מקשים על תמרונים צפופים ויש צידוק מלא לחישני המרחק האמוריים שהותקנו ברכב המבחן. אחרת, צלקות פגושים, מלפנים ומאחור, יהיו מחזה נפוץ בכלי רכב זה.

גם על המזגן שלו יש לנו ביקורת. כשזה נמצא במצב האוטומטי, פעולתו מאוד אקראית ולא ברורה. בעצירות מזדמנות (רמזורים למשל), המזגן מפסיק לקרר, לפעמים לגמרי, לפעמים חלקית (רק בצד הנהג - למרות שבשני הצדדים נקבעה טמפרטורה זהה) וגם עצמת הרוח משתנה באופן לא ברור בין עצמה מלאה לעצמה נמוכה מאוד, ללא סיבה נראית לעין. את המשחק המציק הזה הצלחנו למנוע ובעצם לשמור על יכולת הקירור של המיזוג, על ידי ביטול האופציה האוטומטית ועל ידי בחירת מצב הסירקולציה במזגן (שמונע כניסת אוויר חיצוני). מיותר לגמרי.

אז מה היה לנו כאן? רכב משפחתי גדול עם שבעה מושבים, סופר שימושי, סופר מרווח וסופר נוח, אבל פחות ייחודי בהופעתו, לא ביצועיסטי וגם צמא לדלק. אבל, כשמכניסים למשוואה הזו גם את מחירו, הציון הסופי שלו משתפר מאוד. 160 אלף שקלים זה מה שתתבקשו לשלם על הגרסה המוארכת כמו זו שהגיע אלינו וזה עדוי להתאים לא רק ללקוחות פרטיים, אלא גם לצרכני ליסינג רבים שאופציה משפחתית שכזו לא הייתה נגישה עבורם.

רגע לפני היציאה למבחן הארוך טווח, נספר כי הסניק והגראנד סניק היו חסרים מאוד בפורטפוליו של רנו בישראל מאז פסק שיווקו של הדור השני, גם לנוכח "הרפתקאות" האמינות של הדורות הקודמים. אולם, מאז, רנו מצהירה על שינוי גישה בכל הקשור לשירות במוסכים ורמת האמינות של כלי הרכב. אז האם מכוניות רנו באמת "לא רואות מוסך"? בהחלט שווה בדיקה. הגראנד סניק הזה נמסר לידינו כשהוא חדש לגמרי (0 ק"מ) כראשונים שקיבלו בישראל את הרכב הראשון בגרסה זו. אז כל שנותר לכם לעשות, זה לעקוב אחר הדיווחים החודשיים שלנו אודותיו ואודות שני כלי הרכב הנוספים שנשארים ברשותנו למבחן ארוך טווח, הפיאט פונטו אבו טורבו והאופנוע אפריליה מנה האוטומטי.