משא כבד על הלב

לפני שבוע בעודי נוסע לאיטי במכוניתי בפקק תנועה בכביש תל אביב-ירושלים, קיבלתי תזכורת מצמררת לגבי הסכנה שרובצת על נהגי ישראל בשל נהיגה בלתי אחראית של חלק מנהגי המשאיות. מעט לפני הבחנתי בנהג משאית שבעודו מזדחל בנתיב הימני תוך כדי עלייתו את הקסטל, נראה מנומנם, על גבול "הצלילה" לשנת ישרים. לא עברה דקה והוא התחיל לנוע לעבר הנתיב השמאלי ורק ברגע האחרון "הקיץ" משנתו והטה את הגה המשאית ימינה. עוד שבריר של שניה, והמשאית הייתה רוכנת על גבי הרכב הפרטי שנסע בנתיב המקביל.

מזלם של נוסעי אותה מכונית ששפר עליהם, לא האיר פנים לרבים אחרים ובכללם לשתי משפחות שנפגעו השנה בתאונות דרכים קטלניות בהן היו מעורבות משאיות: חמישה בני משפחת דהן נהרגו בתאונה קטלנית בין משאית לרכב פרטי בכביש 25, סמוך לצומת הערבה; שבועיים לאחר מכן נפגעו בני משפחת גמליאל בתאונה קשה בה הייתה מעורבת משאית בצומת הנגב. בתאונה הקשה נספו סבתא, אם ושני ילדיה הקטנים.

לצד הזעם על הנהיגה הרשלנית של נהג המשאית, נזכרתי בעובדה מהותית. כדפוס גורף, לאחר שמשאית מעורבת בתאונה קטלנית נשמעות ביקורות מקיר לקיר על מזגם ההפכפך של נהגי המשאיות ובכלל זה מספר ההרשעות הקודמות שלהם כמו גם הטחת אשמה באיכות הכביש, תקינות מרכב ומכלוליו, שחיקת הבלמים וכו'. אין ספק כי בחלק מהמקרים, האחריות לתאונה טמונה באחת מהעילות האלו, אך באופן תמידי נמנעים הדוברים להתייחס לסוגיה אחת "מינורית" - תנאי ההעסקה הבזויים של נהגי המשאיות, שקוראים תיגר כנגד הצורך שלהם במנוחה ובשינה.

מחקר שנעשה על ידי חברת הדרכים של קליפורניה, מצא כי עייפות היוותה את הסיבה ל-67 אחוזים מכלל התאונות בעוד שתקינות הרכב היוותה רק 12 אחוזים. כמו כן במחקרי הערכה של משרד התחבורה האמריקני נמצא כי מתוך 107 נהגי משאיות שהיו מעורבים בתאונות, 58 אחוזים מהן היו בגלל עייפות ומתוכן ב-31 אחוזים הנהגים ממש נרדמו על ההגה.

נציין כי החוק בישראל מתיר לנהג משאית לנהוג 12 שעות ביום בלבד ולנוח למשך שבע שעות לפחות בטרם יחזור לכביש. בזמן הנהיגה, לאחר ארבע שעות עליו לנוח למשך חצי שעה לפחות ולאחר שמונה שעות עליו לנוח למשך שעה לפחות. אימות שעות המנוחה והנהיגה נעשה באמצעות מכשיר המכונה טכוגרף ומותקן בכל משאית, שהוא מעיין "קופסה שחורה" עליה נרשמים שעות הנסיעה, המהירות וכו'.

עד לאחרונה התקיים כשל מובנה בתנאי העסקת נהגי המשאיות שהקטין את האפשרות של כל אחד מאיתנו לשוב לביתו בשלום. עסקינן בהסכם קיבוצי עתיק יומין עליו חתומים התאחדות מפעלי ההובלה בישראל וההסתדרות. הלאקונה המשמעותית בהסכם הינה השכר הזעום - שכר המינימום ששולם לנהגי המשאיות. נכון, ישנם עוד שורה ארוכה של עובדים במשק המשתכרים כך, אך לרוב, לא מדובר במקצועות שעלולים באיוושה ליטול חיים של משפחה שלמה.

גם וותקו של העובד לא שיפר משמעותית את שכרו - תוספת של עשרות שקלים בודדים. קרן האור היחידה היתה האפשרות שנתונה למעביד לתגמל את העובד, אך זוהי בעצם "אם כל חטאת". על מנת שהעובד יוכל לגרוף סכום של 6,500 שקלים, היה עליו לעבוד למעלה מ-11 שעות ביום. כאשר מדובר על עובד המפרנס משפחה, התמריץ שלו לעבוד שעות רבות, לעיתים גם 15 שעות ביום ובניגוד לחוק, היווה משום איום תמידי על חיינו. וכך לדוגמה, רס"מ בכיר מיכאל הלימי נהרג מפגיעת משאית בניידת של משטרת התנועה על כביש 40 בין צומת להבים לבאר שבע. גם במקרה זה, כמו ברבים אחרים, מחקירת המשטרה עלה שנהג המשאית נרדם בזמן הנהיגה ולכן סטה מהדרך ופגע בניידת. נמצא כי הנהג שהה על הכביש במשך שעות רבות לפני התאונה.

מלבד זאת, נהגים רבים ביצעו עבירות חמורות על מנת להגדיל ולו במעט את משכורתם. עדות מטרידה לכך נתקבלה בפעולה של היחידה המרכזית של אגף התנועה שבוצעה השנה בכביש הערבה. במסגרת מבצע אכיפת חוקי התעבורה על משאיות כבדות, הורדו עשרות משאיות מהכביש בשל עבירות מהירות, תקינות המשאיות, העמסת משקל עודף, זיוף טכוגרף ושעות נהיגה ומנוחה, נהיגה תחת השפעת סמים, שימוש בטלפון הנייד וכן חציית קו הפרדה תוך סיכון כלל משתמשי הדרך.

לפני זמן מה, חתמה ההסתדרות והתאחדות בעלי מפעלי ההובלה על הסכם הבנות שיחול על כ-2,500 נהגים בענף המועסקים בחברות המאורגנות תחת התאחדות בעלי מפעלי הובלה. נציין כי עם צו ההרחבה ההסכם יחול על כלל 20 אלף הנהגים המועסקים בענף.

במסגרת ההסכם, טבלת השכר תעודכן במקביל לעדכון שכר המינימום הנוכחי וכלל העובדים יקבלו שכר מינימום החל מתחילת העבודה. כמו כן, תתקבל תוספת של מחצית האחוז לכל שנת ותק ותוספת מקצועית של 288 שקלים. בנוסף, יקבלו העובדים 50 שקלים דמי אש"ל ליום עבודה ללא כל קשר למספר שעות העבודה בו עבדו, ויוכלו, במסגרת מעבר בין חברות שונות, לגרור ותק מקסימלי של שמונה שנים.

אין ספק כי המדובר ביוזמה ברוכה, ויש להמשיך ולפעול לכך ששכר היסוד של נהגי המשאיות יגדל באופן משמעותי.
בצר לי, סביר להניח שחברות לא מעטות, שאינן חתומות על ההסכם, לא יאותו להחיל את ההסכם החדש וימנעו מהעובדים לקבל זכויותיהם. כל הפרת זכות של עובד באשר הוא, מהווה משגה חמור מצד המעביד, אך כאן עסקינן בהפרה שעלולה לגבות חיי אדם. אני תוהה, כיצד יוכל בעל החברה להישיר מבט לעיני קרוביו של ההרוג, שמצא את מותו בשל חמדנות גרידא.

חרב הפיטורין שמונפת תדיר על מעל ראשו של העובד שיעז להתלונן על המעביד, מקטינה באופן דרמטי את הרצון של העובד לשבור את מעגל הניצול. לפיכך, על משרד התמ"ת והתחבורה מוטלת החובה, המוסרית והעיניינית, לאכוף את התקנות והחוק ולשמור בכך על חיינו.

ולכם הנהגים על המשאיות, שחוששים לאבד את פרנסתכם: יש מספיק חברות רציניות והוגנות שיסכימו להעסיק אתכם בתנאי שכר הוגנים. ניסיונכם ומוסר עבודתכם לא יסולא וכך גם ההכרח כי תשובו לביתכם בשלום, כמו גם יתר המשתמשים בכביש. ככול שיותר נהגי משאיות יעמדו על זכויותיהם וידרשו שכר ההולם את נסיונם ומקצועיותם בעבודה, כך תגבר המודעות של המעבידים באשר לחשיבות הענקת תנאי שכר הוגנים לנהגי המשאיות.

מחקרים הוכיחו כי הענקת תנאי שכר הוגנים ושמירה על חוקי העבודה, משפיעה באופן חיובי על איכות העבודה של העובד ובמקרה של נהגי משאיות, עשויה בהחלט להציל חיים של עוד משפחות שרק ביקשו להגיע הבייתה בשלום.


* הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני עבודה ומחבר הספר "סוגיות בדיני עבודה"