פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      עיוות הדין של הממל"ז

      בית המשפט קבע כי לא ניתן להרשיע נהג בעבירת מהירות אם המשטרה לא הוכיחה כי מכשיר האכיפה עבר כיול במעבדה מוסמכת

      נהגים רבים סבורים, כי אם שוטר מציג להם את מהירות נסיעתם שנמדדה במד הלייזר (ממל"ז), הרי שמדובר בנתון נכון שלא ניתן לערער עליו, גם אם הם בטוחים שלא נסעו במהירות מופרזת. אך לא כולם יודעים, כי קיימת אפשרות שמכשיר המדידה לא מכוייל כראוי ועקב כך יכול להציג נתונים שגויים לגבי מהירות הנסיעה.

      המשטרה נהגה לטעון, כי הממל"ז הוא מכשיר אמין, וכי די בבדיקה פנימית וב"כיול", שמתבצעים על ידי המשטרה ועל ידי השוטר עצמו שמפעיל את מד הלייזר, כדי לוודא שהמדידה אכן מדויקת. אך למעשה יש לכייל את המכשירים במעבדות מיוחדות המורשות לכך. מפסיקות שניתנו לאחרונה ניתן להבחין במגמת בתי המשפט, הלוקחת בעירבון מוגבל את עובדת כיול המכשיר כראוי, ורואה בחומרה רבה את הרשעתם הכוזבת של נהגים רבים על לא עול בכפם.

      גישת בית המשפט ביחס לאי כיול מכשירי המדידה

      שני פסקי דין חדישים שניתנו לאחרונה (הראשון בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והשני בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה), קבעו באופן חד משמעי, כי לא ניתן להרשיע נהג בעבירת מהירות על-סמך מדידה שבוצעה באמצעות ממל"ז, אם המשטרה לא הוכיחה כי המכשיר עבר כיול במעבדה מוסמכת.

      "נהגים רבים עומדים לדין על עבירות מהירות, הקנסות המשולמים בגין עבירות אלה מסתכמים במאות מיליוני שקלים בשנה, ופוגעים הן בכיסו של אותו הנאשם והן בחירות תנועתו... ברור שהמדינה חייבת לוודא שהמכשיר שמכוחו ועל בסיסו מושתתת הראיה המרכזית בהליך המשפטי כולו, חייב להפיק מדידה אמינה ומדויקת. סטייה במכשיר מדידה המודד מאות אלפי נהגים, עלולה להוביל לעיוות דין נוראי לנהגים רבים, לגזל כספם ולגזל רישיונם שלא כדין, חשש זה יש לסלק וניתן לסלק, באמצעות מדידה פשוטה". כך אומר השופט שלמה בנג'ו בפסק הדין שנתן בבית משפט השלום בחיפה, וממצה את העוול שנגרם לנהגים עקב הרשעה המבוססת על מכשיר שלא כוייל.

      בית המשפט חוזר ומדגיש, כי אם המדינה חפצה להרשיע על-סמך מכשיר מדידה, עליה להוכיח כי המכשיר מדויק וכי לא קיימת בו סטייה. הוכחה מעין זו, לא ניתן לבצע באמצעות "כיול" שמבצע השוטר במקום, וגם לא "כיול" שמבוצע על ידי טכנאי במשטרה, אלא מדובר בכיול שחייב להתבצע במעבדה מורשית - בדיקה שהמשטרה לא נהגה לבצע.

      בהקשר זה, כדאי לציין פסק דין נוסף שניתן לאחרונה בבית משפט השלום לתעבורה באשדוד (תיק גבעתי) שם דן בית המשפט בבקשת נאשם בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת לביטול כתב האישום מטעמים של הגנה מן הצדק, בשל אי כיול מכשיר הממל"ז באמצעותו נמדדה מהירות הנסיעה המיוחסת לו בכתב האישום. השופט אריאל ברגנר ציין, כי בתי המשפט השונים נתנו בחודשים האחרונים מספר החלטות בעניין זה, הקובעות כי לאור עובדת אי כיול המכשיר, תוצאות המדידה שנעשות באמצעותו אינן יכולות לבסס הרשעה.

      בנוסף, מתח השופט ביקורת על התנהלות המשטרה, וקבע כי משטרת ישראל אינה מכיילת את המכשיר ובמקום לפעול על פי הכרעות בתי המשפט לתעבורה ובית המשפט המחוזי, היא מעדיפה להתעלם מהן ולהמשיך ולדרוש הרשעות על בסיס נתונים שאינם אמינים.

      המשטרה משתמשת לרעה בהליכי משפט

      "העובדה שגם לאחר שניתנו פסקי דין בעניין זה על ידי בתי המשפט לתעבורה וגם לאחר פסק הדין בתיק דומב (פסק הדין המנחה בסוגיה - ר.מ) ממשיכה משטרת ישראל לדרוש הרשעת נהגים על סמך תוצאות מכשיר שלא כויל, כך שאין כל בטחון באשר לאמינות המדידה, מהווה לדעתי לשימוש לרעה בהליכי משפט וגורמת לחוסר אמון הציבור, לחוסר הגינות ולחוסר יעילות", כתב השופט בפסק הדין.

      בהתאם לכך נקבע, כי יש לבטל את כתב האישום. השופט הוסיף, כי בנסיבות העניין היה מקום לפסוק הוצאות כנגד המדינה בשל ניהול הליך סרק, אך מכיוון שעורך דינו של הנאשם לא ביקש הוצאות, הוא לא יפסוק אותן.

      מניסיוני, קשה מאוד לקבל נתונים מהמשטרה. בתיקים רבים אני חוזר ומבקש לקבל את יומן הטיפולים של הממל"ז, ולמרות שבית המשפט מורה בצו שיפוטי לתביעה למסור את הראיות המבוקשות, הראיות אינן מוגשות.

      במקרה כזה, רשאי הנאשם לטעון להגנה מן הצדק (כפי שנטען בפסק הדין בעניין גבעתי), טענה המבוססת על מבחן תלת שלבי (ע"פ 4855/02 מי' נ' ד"ר איתמר בורוביץ), לפיו אם הנאשם מצליח להראות שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו, ניתן לזכותו מחמת הגנה מן הצדק.

      לצורך הפעלת המבחן יש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם, ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו, לבחון האם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, ולבחון את חומרת העבירות. ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, ומאידך, ככל שמתקבל הרושם כי הרשות פעלה בזדון ולא בתום לב, יטו המאזניים לטובתו של הנאשם.

      לסיכום: אם מוגש כתב אישום בהסתמך על נתוני ממל"ז, על המשטרה להוכיח כי כוייל במעבדה מורשית. אם המשטרה תימנע מהמצאת ראיות המוכיחות את כיול המכשיר, יהיה הנאשם רשאי לטעון, בין היתר, להגנה מן הצדק. מובן, כי כללים אלה חלים גם על כל מכשיר מדידה אחר, הנמצא בשימושה של המשטרה.


      * הכותב הינו עו"ד מומחה בדיני תעבורה