אחרי שבחנו את היצירות העתידניות שמציעות סדנאות עיצוב מארה"ב, גרמניה ויפן להונדה, וולוו, טויוטה ומאזדה, הנה עוד סדרה של המצאות כיד הדימיון הטובה. הכי מככבות הן הבנות של קונצרן דיימלר מייבאך המופארת, מרצדס היוקרתית וסמארט העירונית. מולן עומדות ניסאן שזכתה בתחרות בשנה שעברה וקדילאק שהיא היחידה שתנסה להחזיר את הכבוד לאמריקנים.
אחרי שתבחנו את היצירות המופרכות הבאות, חיזרו לאלו שפירסמנו בחלק הראשון ותרגישו חופשי להביע דעתכם על העיצוב או על הטכנולוגיות שספק אם הן בכלל ניתנו למימוש.
מייבאך DRS
הרעיון למכונית הפאר של דיימלר לא מגיע מגרמניה, אלא מיפן. המייבאך DRS אומרה לתת כבוד לכבישי המחר, כאשר הסימול לשמה הוא Den-Riki-Sha - ריקשה חשמלית. מבחוץ היא נראית כביצה עצומה עם שני גלגלים לצידה, אולם המעצבים מחביאים בתוכה הרבה יותר ממה שהעין רואה.
היפנים שחתומים על העיצוב, סבורים שבעתיד נזכה לקבל מגוון רב של מכוניות בטכנולוגיות ועיצובים שונים וכן אמצעי הנעה אלטרנטיביים ובעיקר טבעיים. עולם הרכב החסכוני יציע גם מרכבים קלי משקל שיעניקו איכות, נוחות ובטיחות גבוהה בהרבה ממה שאנחנו מכירים כיום תודות לשיטות ייצור חדשניות.
ה-DRS היא מחווה לריקשה מהימים בהם המנוע היה אדם בשר ודם (והרבה שרירים). היא הומצאה ביפן בשנת 1870 וספק אם מייבאך האיש היה מוכן לתרום לה את שמו. גם הריקשה העתידית היא פורצת דרך היות ופס הייצור הדימיוני שלה הוא הראשון מסוגו בעולם. על ידי שיבוט גנטי לקליפתו של גולם, היא מקבלת את צורתה הבולבוסית בתוכה יושבים ארבעה נוסעים. מולקולות של חומרים טבעיים שונים משלימים את המראה החיצוני כמו גם את עיצוב הפנים המפואר.
לתנועתו נעזר הגולם במערכת חשמלית שגם דואגת לייצבו בדיוק כמו סגוואי מכיוון שלרשותו רק שני גלגלים. הטעינה מתאפשרת על ידי חיבור לרשת החשמל הייעודית שתפרס בכל מטרופולין בעולם כשבעת חירום יכולים הנוסעים להשתמש בדוושת כדי להטעין עוד קצת את הסוללות.
מרצדס ביומי
כדי להטמע באופן יעיל ונקי בעתיד האקולוגי, כל מרכיבי המרצדס ביומי (Biome) באים מהטבע במסגרת סימביוזית. הכוח להנעתה מגיע מהשמש שיוצרת בתוך תאי סיבים בילוגיים נוזל שנקרא ביונקטר 4534. למה לנו זה נשמע כמו סוג של יוגורט שדווקא עוזר לא לאגור חומרים טבעיים? את החומר הזה ניתן גם לייצר בסוג של תהליך כימי סולארי על עלי עצים שפיתחה מרצדס הדימיונית, מה שיתמרץ נטיעת חורשות ויערות.
הרעיון הבוטאני לא מסתיים כאן. למעשה, המכונית כולה היא סוג של צמח הנובט מתוך קפסולות ביולוגיות, והיא מהונדסת גנטית בהתאם לרצון הלקוחות. זרע אחד הוא הבסיס לשלדה, עוד שני זרעים הם הבסיס לתא הנוסעים וכל גלגל נובט מזרע יחיד.כך יוצא שהביומי היא מוצר אורגני שבתום חייו הופך לפסולת מתכלה הניתנת גם למחזור.
כתוצאה מכל הסימביוזה הזו, לא רק שהביומי לא פולטת זיהום אלא מה שהיא כן פולטת הוא חמצן טהור בגלל כל הירוק הזה. אמנם היוצרים היצירתיים לא ציינו זאת, אבל תהליך זה גם מביא לסינון ה-CO2 המרחף באוויר כך שבהחלט יש כאן מוצר שעשוי לעזור לעולם האקולוגי לו רק היה מציאותי.
ניסאן iV
ניסאן הותכרה למלכת התחרות בתערוכת לוס אנג'לס בשנה שעברה, וכעת היא שוב מתייצבת עם מכונית המיועדת לשנת 2035. היות והיצרנית היפנית היא הראשונה לשווק מכונית חשמלית בייצור סדרתי (ליף), יש משמעות למה שנקשר אליה כטכנולוגיה נקייה לעתיד. ה-iV היא מכונית חשמלית רבת עוצמה מסוג חדש, שתמשיך את המסורת של ניסאן כחלוצה בתעשיית כלי הרכב הבלתי מזהמים.
על ידי שימוש בתהליך ייצור טכנולוגי חדשני, ה-iV מיוצרת מחומרים אורגניים מבוססים על צמח הקיסוס הניתנים למיחזור ב-100 אחוזים. למעשה מדובר בשיבוט סינטטי ל-DNA של הצמח ממנו צומחת ומעוצבות השלדה והמעטפת האווירודינמית הגמישה. חיבור החלקים נעשה באמצעות חומר הזהה בהרכבו הכימי לקורי עכביש דביקים כאשר המשקל הכללי קליל מאוד (לא נמסר).
חלקי המרכב השקופים משמשים כתאים פוטואלקטריים לקליטת אנרגית השמש ומשקלם הסגולי הוא אחוז אחד בלבד ממשקל זכוכית. האנרגיה הסולארית נטענת בסולולת (בילוגיות כמובן) שעל פי הדימיון היצירתי לעולם אינן נפרקות. זאת בזכות "סופר קבל" האוגר 60 אחוזים מהאנרגיה הקינטית המתבזבזת.
בכל אחד מגלגלי ה-iV שוכן מנוע מגנטי-חשמלי לו תפקיד משולש גם מנוע, גם מתלה וגם אחראי על ההיגוי. בעזרת טכנולוגית ה'סייפטי שילד' של ניסאן עליה סיפרנו לכם בעבר, מערכת ההיגוי יודעת לתמרן את המכונית מבלי לפגוע בכלי רכב אחרים על הכביש בדיוק כפי שלהקות דגים שוחות יחדיו בים. לכן, גם אפשר לוותר על אמצעי בטיחות כבדי משקל באופן יחסי כמו כרית אוויר.
סמארט 454 WWT
המספר בשם של הסמארט הזו מסמל את משקלה בק"ג, שזה בדיוק הרף המקסימלי שהוכרז לתחרות. האמת, יש בתחרות הזו יצירות קלות יותר כך שבהשוואה לאידיאולוגיה של המותג הקטנטן של דיימלר, אין כאן משהו שמותיר את פינו פעור. אפילו הסיפור המופרך על כך שרובוטים עדינים ונדיבים כמו סבתא הם שסורגים אותה, לא ממש משכנעת אותנו. ובכל זאת, מה הסמארט הזו מציעה?
כל חלק ב-454 עשוי מחומר אחר, כדי לגוון את מה שהיא מציעה לנו. את העיקר יוצרים סיבי פחמן (קרבון) וסריגה לכדי שלדה ומרכב ולא איזה סוג של שיבוט גנטי ל-DNA של צמח שניתן למצוא רק באיזה אתר ארכיאולוגי נידח. חלקים אחרים כמו השמשות והפגושים עשויים מפלסטיק ממוחזר שגם הוא אינו עתידני. והגג? אריג ממוחזר אף הוא שזוכה לעיצוב על פי טעמו של הלקוח.
גם כאן כמו בשאר המתמודדות בתחרות, לא נעשה ויתור על הצהרה ליכולת דינמית גבוהה. חישוקי הגלגלים עשויים אף הם מקרבון אותו עוטף גומי דביק, כשהמלתלים הם חלק אינטגרלי בכל החבילה. היתרון כאן הוא צמצום המשקל המוקפץ שתורם להתנהגות הכביש ויש הבטחה שניתן לנהוג גם עם תקר בגלגל.
את העיקר, יחידת ההנעה, לא חשפו המעצבים. כך אנחנו לא בדיוק יודעים עם זה מנוע חשמלי, היברידי או כזה הניזון מפלנקטון שנאסף במסננים מיוחדים ואנרגיה סולארית מהחלל החיצון. בשורה התחתונה, וגם בגלל האיור, נראה כי בכלל מדובר בסדנה שעשתה משהו בחמש דקות.
קדילאק אארה
שילוב המילים Aero ו-Era, הניבו את השם Aera עבור הקונספט תחת המותג קדילאק של ג'נרל מוטורס. מדובר במכונית קופה בגודל כמעט סטנדרטי עם תצורת ישיבה של 2+2. באופן מקרי בהחלט, משקלה עומד בדיוק על רף ה-1,000 ליברות.
הרעיון לפיו עיצבו היוצרים את הדגם, הוא מקסימום יעילות במינימום חלקים. המרכב עשוי ממבנה מסורג וגיאומטרי של חומרים קלי משקל כמו אלומיניום, היצוקים לכדי מקשה אחת חזקה מאוד כאשר בינהם חומר שקוף אחר היוצר תחושה כשל בועות סבון הנצמדות זו אל זו. באופן כמעט מפתיע, נראה כי המעצבים שומרים על קו העיצוב הנוכחי הבסיסי של קדילאק על משטחיו המזוותים.
להנעתה של האארה עומד מנוע PSD, סימול ל-Pneumatic Drive System. אתם לא טועים, מדובר ביחידת כוח הפועלת באמצעות אוויר הדחוס במעטפת וחלקי המרכב בלחץ של 10,000 PSI. קיבולת מלאה של אוויר מספיקה ל-1,000 מיילים (כ-1,600 ק"מ), בהם כמובן שלא נפלט ולו גרם אחד של זיהום. התנועה עצמה נעשית באמצעות שילוב של מכלולי ההגה והמתלים בתוך הגלגלים.