צילומים: יצרן
מעניין מה היה קורה אילו וינצ'נזו לנצי'ה (1881-1937) מייסד המותג, היה נפגש לבראנץ' בארבע עיניים עם סרג'יו מרצ'יונה, יו"ר קונצרן פיאט-קרייזלר, ומי שבפועל מחליט מה ראוי בלנצ'יה, ומה נבעט מהחטיבה האיטלקית. יש לנו תחושה שהשיחה הייתה מסתיימת בטונים צורמים, ושעל הקינוח ויני הנסער בכלל היה מוותר. גם אם מדובר בטירמיסו מפתה.
בתעשיית רכב שבירה ומקולקלת, שבה החלטות הן פועל יוצא של הישרדות ארגונית ולא של הידברות בסיסית עם רצונות הנהגים, חברה מפוארת כמו לנצ'יה נקלעה למרבה הצער למלכודת כלכלית שניפצה את זהותה. ואם חשבתם שהשנים האחרונות היו קשות עבורה, העתיד בפרוש לא מנבא חזרה לשורשים ולתנופה הישגית.
ההיסטוריה לעומת זאת, מספרת את האמת - למי שזוכר, ולמי שמוקיר. בעידן שבו לנצ'יה מצאה חלונות לתכנן כמה מהפטנטים החשובים בתולדותיה, החברה מטורינו שחוגגת בחודש הבא 104 שנים, נתפשת באופן עובדתי כאחראית לכמה מהפיתוחים הבולטים ביותר שהוטמעו בענף הרכב העולמי. בין המצאותיה תיבת הילוכים ידנית עם 5 יחסי העברה ברכב סדרתי, מערכות אלקטרוניות משוכללות, שלדת מונקוק, מנועי V6 מתקדמים, מתלים נפרדים ועוד.
אולם מעבר להנדסה, אנחנו נשארים בעיקר עם זכרונות של מכוניות. ומכוניות, לנצ'יה עשתה רק בדרך שלה: מפוארות, אלופות, תחרותיות, אגדיות, וכן - גם מחלידות. הן אלה שנצרבו בתודעה של כולנו; משחרות לטרף כמו הדלתא HF, דלתא אינטגרלה, בטא, לנצ'יה 2000, אפסילון, Y10 ועוד - כולן עדיין קיימות בעולם במספרים מצומצמים ואחרות מוסתרות במתקני אספנים. האם העתיד יוליד עוד מכוניות קלאסיות כדוגמתן? התשובה כנראה שלילית, אבל תמיד נוכל להיזכר מהיכן הכול התחיל, ולדעת בדיוק איפה אנחנו נמצאים היום.
אל תפספס
