ראיון: "תעודת עניות למשטרה"

צילום: דייב שחר
עריכה: בת גולן

בחודשים האחרונים, מנהלת ימ"ר את"ן (יחידה מרכזית, אגף התנועה) מבצע אכיפה עיקש ומתוחכם כנגד כלי רכב משופרים ובעליהן. במה שהחל כפשיטה מרוכזת והפך למבצעי ביקורי בית אצל משפרי המכוניות, כלי רכב רבים הורדו מהכביש בעקבות שלל שינויים ושדרוגים שעברו וכנגד בעליהם נרשמו דוחות ואף חלקם קיבלו זימונים לבתי משפט לתעבורה. לדברי ימ"ר את"ן, ביקורי הבית נעשים כחלק מהעצמת המאבק במשפרי המכוניות ושכלול השיטות ללכוד אותם, משום שאלה למדו לאורך השנים להערים לא רק על מכוני רישוי, אלא גם על הבוחנים הפרושים בכבישים.

נכון לרגע פרסום הכתבה, שוטרי ובוחני ימ"ר את"ן ביצעו מספר פעילויות בהן הגיעו אל המשפרים, בדקו עשרות כלי רכב ומתוכם הודרו רבים מהכביש. הסיבה - שדרוגי כלי הרכב הכוללים גם העלאת הספק המנוע, אינם חוקיים בישראל.

הפעילות המשטרתית האחרונה, הכניסה את עולם חובבי השיפורים למגננה. רבים ירדו אל המחתרת, הסתירו את מכוניותיהם והפסיקו לפקוד את מפגשי החברים הקבועים, היו כאלה שהפסיקו לפרסם בנדיבות סרטונים ותכתובות אודות טיולים, מפגשים ואירועים ואחרים אף הלכו רחוק יותר והחזירו את כלי הרכב שלהם למצבם המקורי, כפעולה מונעת לביקור השוטרים.

לכאורה, תוצאות אלה עשויות לבשר על הצלחת הפעילות המשטרתית, אולם בראיון שקיימנו בוואלה! רכב עם כמה חובבי שיפורים, עולה תמונה אחרת לגמרי מצדו השני של המטבע. שמות המרואיינים שמורים במערכת ופניהם טושטשו לבקשתם למניעת זיהוים.

כל בעל כלי רכב משופר, יודע לספר על רגעי החשש והדפיקות לב המואצות בכל פעם בהם הם נעצרים על ידי כחול מדים. "הם מחפשים כל דבר קטן ברכב שאין לו שום קשר לשיפורים או לתוספת כוח במנוע" מספר ב', בעליו של רכב משופר. בוחני המשטרה לדבריהם, מעוותים את החוק הכתוב ומייחסים כל שינוי ברכב לאיסור "שינוי מבנה" ולכן פועלים ב"שיטת מצליח" ברישם דוחות על שינויים בכלי הרכב. לדוגמה, בכלי רכב משופרים רבים מותקנים מחוונים נוספים לאלה המקוריים של כלי הרכב ודי באלו כדי לספק לבוחן עילה להורדת הרכב מהכביש.

במקרים אחרים, מספרים המשפרים, בוחני המשטרה מורידים כלי רכב מהכביש גם על התקנת דודי עמעם חליפיים (אגזוזי לחץ, כפי שאלה מכונים על ידי הבוחנים), למרות שלאלה ישנו אישור יבוא והתקנה של מכון התקנים. הסיבה: רעש מוגבר, אך אף אחד ממשפרי המכוניות למשל, מעולם התבקש לבדוק את רכבו עם מכשיר דציבלים. מעבר לכך, רשימת התוספות לרכב שעלולות "לזכות" את בעליו בהורדה מהכביש ובדו"ח, ארוכה מאוד. בכל אותם מקרים, טוענים המשפרים, לאף אחד מהשדרוגים אין שום נגיעה להגדרת החוק האוסרת כל שינוי במבנה הרכב. שם מדובר על מספר דלתות, מבנה הגג וכדומה. ד' מסביר: לא לכל אחד מאיתנו יש מאות אלפי שקלים לרכוש מכונית ספורט חזקה ומאובזרת מהיבואן, אבל זה לא אומר שאסור לנו לשדרג את המכונית הפשוטה והזולה יחסית שלנו".

ג', בעליה של מכונית משופרת מספר: "קל להם לעצור אותנו כי אנחנו לא פושעים. אנחנו אנשים נורמטיביים שפשוט אוהבים מכוניות. אני לא נהג מסוכן, עברתי המון הדרכות (נהיגה מתקדמת - ק.ל) ואני אוהב את האוטו שלי ושומר עליו מאוד. הוא מתוחזק ברמה הגבוהה ביותר וכל השינויים שעשיתי בו הם כדי לשפר את מה שהיצרן נתן. הרכב שלי בולם יותר חזק ומהר וגם יותר יציב בסיבובים. בגלל זה צריכים לגרור אותי מהבית בבושה ליד ההורים שלי מוקדם בבוקר?".

הקו המנחה את מבצעי המשטרה הוא שמעבר לאי חוקיות השדרוגים, כלי הרכב שנעצרו עברו שדרוגים שגם העלו את הספק המנוע ואלה משמשים לא פעם את בעליהם לעריכת מירוצי רחוב.

משפרי המכוניות מספרים בתגובה כי, בדומה למשפט "המירוץ הראשון נערך כשיוצרה המכונית השניה", למרות הסכנות הברורות שביצוע מירוצים לא חוקיים בכבישים הציבוריים, מדובר בהקצנה של המקרה. מירוצים כאלה אמנם נערכים, אך הם נדירים ולרוב נעשים על ידי ילדים האוחזים בהגה של מכוניות הליסינג של הוריהם.

כמו כן לטענתם, לא ניתן להפריד את תופעת מירוצי הרחוב מהמצב האבסורדי של הספורט המוטורי בישראל. ד' מספר כי "אנשים היום לא מטומטמים. יש להם את כל האמצעים להביט אל העולם הנאור כדי לראות איזו תרבות מוטורית ענפה יש באירופה, בארה"ב ובכל מדינות העולם חוץ מישראל". שם, לדבריו אין לבעליה של מכונית משופרת סיבה של ממש לקחת את הרכב ולצאת באישון לילה אל כביש מהיר שומם כדי להתחרות. "במידה והמדינה תתעורר ותאפשר קיום ספורט מוטורי חוקי ותקצה לכך קרקעות ומשאבים, התועלת הבטיחותית והכספית תהיה אדירה ולא תהיה סיבה להתחרות בכבישים. אי אפשר שהכל יהיה אסור." הוא מסכם.

כל משפרי המכוניות ידעו להצביע על שלל דרכים בהן בחרו מדינות רבות להתמודדות עם שיפורי הרכב. הבולטות מבניהן הן כמובן בריטניה וגרמניה. אולם, בעוד שבזו הראשונה הכל מותר - כל אדם רשאי לבנות בחניית ביתו כלי רכב, לקחתו אל מכונן הרישוי לבדיקה ואישור, לבטח אותו בביטוח ייעודי ולנסוע בו כבכל רכב, הרי שבגרמניה בחרו בגישה מעט מחמירה יותר, אך עדיין ליברלית בהרבה מישראל.

שם, שיפורי כלי הרכב אינם אסורים, אלא בפני משפרי המכוניות עומדים מספר כללים שעליהם לעמוד בהם כדי לזכות ברישיון רכב מותאם לרכבם המשודרג. ראשית, ישנה רשימה ארוכה של שדרוגים המותרים לביצוע ברכב שאינם מצריכים כל ביצוע בדיקות רישוי, משום שיצרניות השדרוגים והמשווקים השונים, דואגים באופן קבוע לקבל אישור לשווק ולהתקין את החלקים המדוברים. זו גם הסיבה מדוע סדנאות השיפורים הגרמניות נהנות מפריחה כלכלית.

שנית, במידה והשדרוג ברכב חורג מהרשימה הבסיסית הרחבה, על בעל הרכב לגשת עם כלי הרכב לאחר שהושלמה בנייתו אל ADAC, הגוף האחראי על הרישוי והבטיחות של כלי הרכב בגרמניה לבחינה. שם מהנדסי ADAC עורכים בדיקה מקיפה לרכב שכוללת בדיקות זיהום אוויר ובעיקר שחלקי הרכב השונים (מתלים, בלמים וכו') הולמים את השדרוג שהעלה את הספק המנוע. במידה וישנה חריגה, בעלי הרכב מתבקש לתקנה. בסופו של התהליך, אל רשיון הרכב מצורפים סעיפים נוספים, בהם נרשמים כל השדרוגים שבוצעו ברכב והאישור להם. אולם, כדי לדאוג שכלי רכב משודרגים אלה לא ישמשו למירוצי רחוב, נקבע כי רכב אשר בעליו ייתפס בעת ביצוע מירוצי רחוב, הרכב יוחרם ויגרט.

הפניית האצבע המאשימה של משפרי המכוניות אל משטרת ישראל אולי מוצדקת בעינם, אך ללא שינוי של ממש במדיניות אותה מכתיבה הממשלה וספר החוקים, המתח בין משפרי המכוניות למשטרת התנועה ימשך. "גם למשטרה אין אינטרס לחסל לחלוטין את עולם השיפורים בישראל, משום שברור לכולם שאין למהלך הזה סיכוי" מסכם ד'. לדבריו, אם מקבלי ההחלטות בכנסת והמוציאים לפועל במשטרה היו מפנים את האנרגיה המלחמתית שלהם כנגד משפרי המכוניות אל עבר יצירת האפשרות לקיום מירוצים חוקיים בישראל, לא יהיה עוד צורך לרדוף את משפרי המכוניות, משום שאלה לא יהיו עוד לעבריינים מבחינת החוק.

אולם, למרות ההתקדמות בשנים האחרונות בחקיקה המוטורית, הדבר נראה תקוע מתמיד בעקבות התנהלות הרשות לנהיגה ספורטיבית, ויכוחי שליטה של העוסקים במלאכה, בבעיית הביטוח לספורטאים וכו'. מכאן שלמשפרי המכוניות לא נותר אלא להחזיק אצבעות ולקוות שהשינוי יחול לפני שבוחני משטרת ימ"ר את"ן יתדפקו גם על דלתם.