נפצעת בתאונה? שקרן!

אורלי, אם חד הורית, נסעה עם שתי חברותיה לבקר חברה נוספת שגרה בעיר הסמוכה. בדרך הן נקלעו לתאונה שארעה בעקבות נהג משאית שחצה צומת באור אדום ואילץ את נהגת המכונית לבצע סטייה חדה מנתיב הנסיעה. אורלי ספגה חבטה משמעותית בראשה ושברה מספר עצמות בגופה ונדרשה בשל כך להחלמה ארוכה בביתה.

היותה המפרנסת היחידה, הדירה שינה מעיניה של אורלי. כעבור ארבעה חודשים חסכונותיה אזלו והיא נאלצה ליטול הלוואה מהבנק מתוך הנחה שהכסף שישולם לה כפיצוי בגין התאונה, יכסה את יתרת חובה. חברת הביטוח מאידך, לא התרגשה ממצבה הדחוק, הנפשי והפיננסי, ובעצם, נדמה היה שעשתה כל שביכולתה על מנת להערים קשיים ולהטיל כל דופי אפשרי באמינות גרסתה ותביעתה ולהשהות את תשלום הפיצוי. חייה של אורלי הפכו לסיוט, בעל דירתה איים כי יפנה אותה בשל אי עמידה בתשלומי השכירות. הבנק מצידו איים בתביעה משפטית בגין יתרת החובה שבחשבונה וחברת החשמל ניתקה את זרם החשמל.

בדרך פלא, מספר ימים לאחר שחברת הביטוח עודכנה לגבי מצבה של אורלי, היא הציעה לה פשרה - לקבל סכום כסף מגוחך ולסיים את תביעתה. בסופו של יום, חברת הביטוח "הרוויחה" סכום נאה שנשאר בקופתה ואורלי נותרה בעיקר עם צלקת נפשית מהתנהלותה המזלזלת והפוגענית של חברת הביטוח.

הביטוי "אתה אשם כל עוד לא הוכחת את חפותך", עומד בניגוד גמור לתפישה על פיה נאשם בעבירה כלשהי, לא יורשע אלא אם שוכנע בית המשפט כי אין כל צל של ספק סביר שהעבירה בוצעה. מאידך, חברות הביטוח עושות להן דין משל עצמן. מסתבר, שבישראל של שנת 2010, בית המשפט הוא לא הגורם היחיד שמעניש. לעיתים קרובות מידיי, וכפי שקרה לאורלי, מתקבל הרושם כי גם פקידי מחלקת התביעות "מענישים" את המבוטח על שהיה מעורב בתאונה.

מדורי הגיהנום שעוברים מבוטחים שנפצעו בתאונת דרכים המבקשים לקבל פיצוי על מנת לשוב לשגרת חייהם, הפכו להיות דבר שבשגרה. מצבם הרפואי לאחר התאונה אינו הבעיה היחידה איתה הם נדרשים להתמודד. במקרים רבים, נקודת המוצא של חברות הביטוח היא כי המבוטח מנסה להונות אותה, לרוקן את קופתה תוך ביצוע מעשה רמייה ורק אם הצליח לשכנעה כי דובר אמת הוא, תיאות זו לשלם לו את שמגיע לו מלכתחילה.

כמובן שישנם מקרים בהם ברור כשמש כי מדובר בתביעה כוזבת, שאז, מחובתה של חברת הביטוח לדחות את התביעה. אולם בפועל, גם בתביעות שאין ולו קצה קצהו של חשד, מעבירות החברות את המבוטח מסכת ייסורים הכוללת אין ספור חקירות ובדיקות. במקרים רבים מידי, התברר כי הן שילמו אלפי שקלים לחוקר, שכל שעשה זה לטרטר את המבוטח ולהטריד את מנוחתו במטרה לנסות ולהשאיר את כספי הפיצויים בקופתן, לפחות עד שכבוד השופט מכה עם פטישו על השולחן ונותן פסק דין המחייב אותן לשלם את הפיצוי המתאים לנפגע.

היד הקלה של פקיד התביעות על מקש דחיית התביעה אינה מטרידה את מנוחתו. אם בעבר האיום בדבר הגעה לבית המשפט היה גורם למחשבה מחודשת האם לדחות את התביעה, הרי שהיום, חברות הביטוח אינן מתרגשות מכך. בינתיים הכסף נשאר בקופתן והמבוטח נשאר בביתו, עם חור גדול בלב ובכיס. בלא מעט מקרים, חברות הביטוח מודעות למצב הכלכלי והנפשי הרעוע של הנפגע בתאונה, שממתין לפיצוי על מנת להמשיך "לדחוף את עגלת חייו" אולם במקום להושיט סיוע, ובעצם למלא אחר ייעודן, הן מנצלות את רגישותו ומציעות סכומי פיצוי נמוכים משמעותית מהסכומים הריאליים המגיעים לנפגע לאור פגיעתו.

בחברות הביטוח מועסקים עורכי דין ופקידים הנקראים מסלקי תביעות, שכל תפקידם הוא להדוף את התביעות המוגשות לפתחם מידיי יום. הצלחתם בעבודה נמדדת בכמות התביעות שהצליחו לגרום לדחייתן או בסכומי הכסף שהצליחו לחסוך לחברות הביטוח, בכך שהצליחו לגרום לנפגעים לסיים את תביעותיהם בעבור פיצוי נמוך מהמגיע להם. המצער הוא, כי לעיתים דווקא חוסר הידיעה של ציבור הצרכנים לחובות המוטלות עליהם לאחר קרות תאונת הדרכים, משחק לטובת חברות הביטוח, ששמחות לעשות בכך שימוש ולהרחיק את המבוטח ככל יכולתן מקבלת הפיצוי המיוחל.

כדי שחברות הביטוח לא תוכלנה להדוף כלאחר יד את תביעתכם, הנה מספר עצות שכדאי לגזור ולשמור. כל אחת מהן נכתבה בדם, יזע ולעיתים אף דמעות של מבוטחים, שמצאו את עצמם מול שורת פקידים אטומה. איש מכם אינו רוצה "לצייד את חברת הביטוח בתחמושת בצאתה למלחמה", בכם ציבור לקוחותיה שמשלם את מיטב כספו עבור רכישת פוליסת ביטוח.

אף אם כואב לך, תעד את שהתרחש:
המבטחת לא תהסס לדחות את תביעתך אם היא תסבור כי אין בה די ראיות המצביעות על כך שהתאונה אכן התרחשה. לצערך, כמעט קיפדת את חייך והדבר האחרון שחשבת עליו בעת שהיית מוטל על הכביש זה ההכרח לתעד את התאונה.

המלצתי: אזור כוחות ותעד ככל שתוכל את זירת התאונה או הסתייע בסובבים. אל תשכח לתעד את פרטי הרכבים המעורבים בתאונה וכן את פרטי הנהגים והנפגעים.

אתה מבולבל, אולם המבטחת חדה כתער:
הגעת לבית החולים בכוחות עצמך ומרוב הבלבול לא ציינת בפני הגורם הרפואי שמדובר בפגיעה בעקבות תאונת דרכים. המצב הנפשי שלך לא מהווה עילה לבלבול, כך לפחות סוברת המבטחת.

המלצתי: גם אם מצבך קשה והנך סובל מכאבים עזים בכל חלקי גופך, אל תשכח לציין בפני הגורם המטפל בך "נפצעתי בתאונת דרכים"

חוקר הביטוח הוא זאב בעור של כבש:
חוקרי הביטוח מיומנים מאוד בליצור תחושה מדומה של אמפתיה כלפי הנפגעים, שרבים מהם "אוכלים את הלוקש" ומספקים מידע מיותר. צאו מנקודת הנחה כי מסמוך לאחר תאונת הדרכים ועד ליום קבלת הפיצוי ו/או מתן פסק הדין, אתם נמצאים על כוונת החוקרים.

המלצתי: לא לדבר כלל עם חוקרי הביטוח. לא בטלפון, לא פנים מול פנים ולא בכל דרך אחרת. התשובה היחידה שלא תכשיל אתכם: "דבר עם עורך הדין שלי, הוא מאוד סימפטי

מטבע הדברים, פצעים חיצוניים מגלידים במהלך הזמן והסיכוי לקבל פיצוי הולך ופוחת. הנטייה לדחות את קבלת הטיפול הרפואי כמו גם תיעוד הפציעה, תקטין ממשית את האפשרות לקבל פיצוי הולם. חברת הביטוח תשמח לטעון כי "המהומה, על שום מאום מה?".

המלצתי: במקרים שבהם הפציעות הינן חיצוניות כגון צלקות, שפשופים, שטפי דם וכד', מומלץ לצלם את מקום הפציעה מיד לאחר התאונה על מנת שניתן יהיה בשלב מאוחר יותר להוכיח לחברת הביטוח את חומרת הפגיעה. את התמונות יש לצלם כאשר ברקע יש עיתון יומי שניתן לראות בו בבירור את התאריך. כך ניתן יהיה להוכיח לא רק את חומרת הנזק אלה גם את המועד שבו צולמה התמונה.

הדבר האחרון שבא לך לעשות, זה לרכוש קלסר משרדי וחוצצים ולהתחיל לתייק את כל המסמכים הרפואיים, החשבוניות והקבלות, תלושי השכר וכל המסמכים שביקש ממך העו"ד לאגור. בניגוד לחברת הביטוח שמנהלת לרוב את מאגריי מסמכיה בסדר מופתי, היא תשמח לגלות כי כשלת במלאכתך ואיבדת את האסמכתאות. פקידי התביעות לא יקלו ראש ולרוב לא יאמינו לדיווחך באשר לפציעה, אלא אם תציג בפניהם מסמכים חתומים בכל החותמות הנדרשות ועל ידי הגופים המוסמכים.

המלצתי: שמור היטב על "קלסר התאונה". אל תתעצל, תייק כל אסמכתא חרף אי הנוחות שכרוכה בכך.

*הכותב הוא מומחה לדיני ביטוח ונזיקין.