לרינספיד יש בדיחת קרש

מסורת לא שוברים. תראו את רינספיד. שנים על גבי שנים שהסדנה השווייצרית פוקדת את תערוכת ז'נבה הביתית שלה וקוטפת פרסים ותארים על מהפכנות, טכנולוגיה, עיצוב ולמעשה כל מרכיב שיש בו מידה של הערכה כלפי כלי-רכב משונה. בשנתיים האחרונות הדגש היה על מכוניות חשמליות (דהה!) והסביבה. אלא שלאור שכיכת הסערות הירוקות, צועדת רינספיד בכיוון קצת שונה, על גלי הרטרו וחופיה הדרומיים של צרפת.

הרינספיד במבו כשמה כן היא - עשויה מסיבים של במבוק. לא נכנס להיבט הבטיחות בה כי אין לכך משקל, אבל ראוי להתייחס לעניין השיווקי. עולם הדימויים של רינספיד בתאורה הרשמי של הבמבו נשמע כמו הזיה חלומית משנות ה-70: "אתה מגיע לחוף, מייחל לשמש, לאווירה הקיצית ולחופש. מי יודע, אולי דרכך תצטלב עם בריז'ט בארדו על חופי סן-טרופה". אכן חומרים מסוכנים.

ארבעה מושבים מחכים בתא הנוסעים ומנוע חשמלי קטנטן שמנסה, באיזשהו אורח, לגשר על הפערים בין העיצוב לבין העוצמה הבסיסית שכולנו מבקשים מכלי-רכב מודרני. ברינספיד החליטו כנראה שהכוח לא חשוב בכלל, לפחות לא כמו הנוסטלגיה, ומי בכלל יעז להסתובב עם הצמח המוטורי הזה על הכביש. נתוני הבמבו לא נמסרו וניאלץ להסתפק בתמונות לפחות עד לפתיחת התערוכה בתחילת מרץ. אולי מוטב לסיים במילות הפתיחה של רינספיד "Nomen Est Omen" - השם אומר הכול. את בריז'ט בטח לא נראה בז'נבה.