רועה בשדות זרים

ביום שני אחד שהגיע בסופו של סופ"ש משעמם בשבדיה הקפואה, בעוד מגנוס נוהג אל מקום עבודתו בסטיישן השבדית שלו, ניתכה בו ההבנה שהחיים שלו פשוט משעממים. פשוטים ומשעממים גם יחד. זה לא בגלל מקום העבודה. הוא דווקא בסדר גמור עם מכירת מטבחים מוכנים. זה גם לא מזג האוויר. מלבד חופשות באגאדיר המרוקנית, כל חייו הוא חי מתחת לאפס מעלות. אולי זו אישתו?

מבוהל מהמחשבה, הוא מתקשה להיזכר כמה שנים הם כבר חיים יחד. ועדיין, מגנוס מבין שהבישול שלה לא השתנה מעולם ומאז ומתמיד היה קצת חסר צבע וטעם. למרות שהיא לא מבוגרת כל כך, היא מתנהגת ומתנהלת כפנסיונרית אדישה וגם האקשן הפרטי בקטע של אחד על אחד, רק לעיתים נדירות אותן ניתן לספור בקושי על יד אחת, מצליחים לחרוג מגבולות הסביר, הנוח והבנאלי. מסיונרי כזה. נוהגים, מגיעים. גומרים, הולכים ולעזאזל ההנאה.

ההבנה הזו גרמה לו מיד לפנטז על העובדת החדשה במשרד, שכבר הצליבה עמו מבטים. אמנם גם היא שבדית ברמ"ח אבריה, אבל היא שונה מכל אחת אחרת שראה עד כה. זו אמנם לא הפעם הראשונה שבה מגנוס מתפתה לרעות בשדות זרים. כבר היה לו רומן מבטיח עם מלוכסנת אחת, שממנו יצא בשן ועין עקורים ולכן הוא נזהר הפעם. אך הפנטזיות על גופה המחוטב בבליטות ובתכשיטים, על אופייה המעורר ויכולותיה לגרום לכל אחד להרגיש איתה גבר שבגברים, מאפילות על ההיגיון.

איך כל זה מתחבר לוולוו S60 החדשה? אנחנו שמחים מאוד ששאלתם. התשובות בהמשך.

זה התחיל כמו עוד מבחן לוולוו חדשה. למעשה, מלבד אחת ויחידה שפגשתי בעבר (גרסת ה-V8 ל-S80) שהצליחה להזכיר לי שמתוך השעמום השבדי הזה משהו טוב עוד עשוי להבליח, הציפיות לא היו גבוהות במיוחד. הסיבה - במשך דורות ורצף גרסאות, הרוב המוחץ של מכוניות וולוו בהן נהגתי הרגיש מאולחש ומורדם עד גבול השעמום הגריאטרי. תא הנוסעים שידר איכות קרירה, התנהגות הכביש הניבה רק פיהוקים והעיצוב... לא משהו שיתפתח לשיחת סלון בקרב חובבי רכב.

במשך שנים ארוכות וולוו היו לגמרי בסדר עם הסחורה שיוצאת להם משערי המפעל. אז מה אם באף חדר של ילד מתבגר לא תמצאו פוסטר של וולוו. העיקר שפנסיונרים לבני עור אוהבים אותה וגם משפחות קונפורמיסטיות במדינות אירופיות קפואות. בעיקר הפנסיונרים. אבל עכשיו משהו השתנה. בין אם ההנהלה המבוגרת של וולוו נשלחה אל הים הפתוח על גבי קרחון או שהחשש מהבוסים החדשים מסין עורר את היצירתיות, פגשנו כאן יצר, רצון לחדש, לשנות, לתכנן מכונית שמצליחה לצאת מהעור והשבלונה של מכוניות וולוו המוכרות.

וכבר ברגע זה, עוד לפני שירדנו לעומק רכיביה וסיפרנו לכם עד כמה נהנינו לנהוג בה, נספר לכם שזה הצליח להם מעל המצופה. רוצים דוגמה? קחו עשר. הביטו לרגע בעיצוב החיצוני שלה. אין כאן את הפיסול הרבוע והמגה משעמם שהכרנו עד עתה, אלא עיצוב של ממש. כזה עם קימורים, שילובים, המשכיות ושאר התפלספויות של מעצבים שקוראים להם פייר או אנדריאס. אפילו הגריל המשורג של וולוו נראה כאן יוקרתי ודינמי מתמיד ועדיין לא הזכרנו בכלל את חלקה האחורי שלטעמנו נראה פשוט מצוין. כל אלה ביחד מצליחים להעלים אורך כללי של 463 ס"מ, רוחב של 186 ס"מ וגובה של 148 ס"מ ולהציגה כמכונית קטנה ואתלטית בהרבה.

וודאי ציפיתם שבשלב הזה, בו אנו מדברים על תא הנוסעים, נספר לכם שמשהו מכל התעוזה הזו שהמעצבים הפגינו בעיצוב החיצוני, הצליח לחדור פנימה. אז התשובה היא כן ולא. לא, כי הארכיטקטורה הכללית שאנו מכירים למשל מה-S40 וה-S80 נשארה כאן כמעט ללא שינוי, וכן, כי דווקא במכונית הזו, נראה ששפת העיצוב הזו הצליחה להגיע למראה הנכון והמוגמר שלה. בניגוד לצבעים קרירים ובהירים, הקבינה כאן שחורה ברובה, כשמסביב יש נגיעות צבע משלימות - מגימור העץ והאלומיניום במרכז הקונסולה ועד לעור החום שלבשו מושבי מכונית המבחן. תענוג.

לוח המחוונים שנמצא מול עיני הנהג נראה עדיין צנוע, אבל כל שאר התפאורה השבדית נרקמת לתמהיל מודרני ומחניף מאוד לנוסעים. גם המושבים מספקים נוחות טובה עם תמיכה נכונה בכל חלקי הגוף, עם הערה אחת הנוגעת לתמיכה בגב התחתון במושבים הקדמיים: שינויה של זו בעזרת ברז הכיוון, לא רק מצריכה כיפוף לא הגיוני של היד לאחור, אלא מתגלה כמלאכה לא קלה בכלל משום שאותו ברז נמצא בדיוק בחופף ובצמוד למשענת שבין המושבים. פקשוש? אולי.

למרות זאת, מרחב מחלץ איברים לא חסר בה גם מלפנים וגם מאחור בזכות בסיס גלגלים של כמעט 278 ס"מ ורוחב נדיב בין הדלתות. פתיחת דלת תא המטען פוערת אמנם פתח לא גדול וגם התא עצמו לא שופע ליטרים, 380 בסך הכל, אבל ההטענה והגישה פנימה קלה והוא ניתן לחלוקה פנימית חכמה. חשוב לזכור שמתחת לרצפת התא לא תמצאו גלגל חלופי, אלא ערכת ניפוח. וכן, גם אנחנו פחות אוהבים את קו המחשבה הזה.

בתחום המנועים, לפחות אלה המודרניים, וולוו דווקא כן הצליחו לעניין. יש להם חופן של מנועים מוגדשים ובארץ יש אפילו שניים כאלה. הראשון עם שישה צילינדרים ו-304 כ"ס והשני עם ארבעה צילינדרים, שני ליטרים ו-203 כ"ס ובזה חומשה השוודית במבחן זה. מלבד נתון ההספק הנאה, המנוע הזה יודע להפיק גם 32.6 קג"מ בכל התחום שבין 1,750 ל-4,000 סל"ד וזה אומר שהוא מבטיח להיות גמיש מאוד בפעולתו.

נהיגה בה מבהירה מיד את הבטחה זו ולמרות שמדובר במנוע הצנוע שבהיצע, הוא בהחלט הצליח לעשות לנו את זה. יחד עם תיבת הילוכים אוטומטית שלה שש מהירויות, די בלחיצה מתונה על דוושת הדלק כדי לגרום ל-S60 הזו לשעתק את עצמה קדימה בנחישות ולרוב מבלי להוריד הילוכים בתיבה. נעצתם את הדוושה הימנית ברצפה? השבדית הזו תשתהה לשניה, תוריד שלושה הילוכים במכה ופשוט תעוף קדימה כשהכוח מתגבר בליניאריות ללא היחלשות יתרה גם בסמוך למפגש עם מנתק ההצתה. אולם, לגמישות הזו יש חולשה אחת - עצבנות בהתנהלות עירונית איטית שמקפיצה את הרכב קדימה בכל ליטוף של הדוושה. במהירויות איטיות אלה, תיבת ההילוכים שדווקא מתנהגת למופת ומעבירה את הילוכיה בחלקות תחת עומס, מרגישה מעט נוקשה וגסה. במבחן שלנו צרכה ה-S60 ליטר דלק לכל 8.5 קילומטרים בממוצע.

בחינת יכולות ההתנהגות שלה מתחילה כבר במפגש עם ההגה שלה. זה מרגיש קשיח וכבד ובהפעלתו הראשונה נאלצתי להפעיל שרירים בידיים שכבר מזמן לא הפעלתי. אולם, זה לא משום שההגה שלה כבד מדי, אלא משום שזה של כל האחרות נעשה קל, אולי קל מדי. ועדיין, במהירויות איטיות, מן סוגי ויברציות ותחושות עוברות דרכו ומעוררות ציפיות לתחושתיות ראויה בנהיגה ספורטיבית, אבל זה לא המצב. כי דווקא כשדוחקים בה בכבישים מסולסלים, התגבור להגה נעשה קל יותר וחסר תחושה.

אבל להתלונן על כך, יהיה התקטננות של ממש, כי בניגוד גמור למה שהורגלנו ממכוניות החברה עד כה, כבישים מפותלים מאוד מחמיאים לה. האחיזה בכביש המגיעה מהצמיגים גבוהה, המתלים תומכים מצוין בגוף תחת עומסי הפניות וגם השלדה מרגישה קשיחה, חדה ומשתפת פעולה. כאן, אפשר בהחלט לדבר על הנאה מהנהיגה. מה בכל זאת היינו שמחים לשפר בה? את התחושה הספוגית משהו בדוושת הבלם ואת הדעיכה בכוח הבלימה שמופיעה מוקדם מהצפוי כשדוחקים בה בנהיגה מעל הממוצע.

אז למגנוס אולי לא קראו מגנוס ואולי הוא בכלל לא עבד במכירת מטבחים מוכנים, ואולי בכלל לא מדובר באשתו או חמתו או בעובדת החדשה במשרד של מגנוס, אם אכן זה שמו, אבל מה שבטוח בכל הסיפור הזה, הוא הסיפור הזה. אמממ... אולי. בקיצור, אם עדיין לא הבנתם את הפואנטה, ה-S60 החדשה הרגישה לנו כמו האישה האחרת, זו ששומרים בסוד מפני החברים, המשפחה והאישה הרשמית. היא כאן לשם אותה מטרה, אבל בזכות קצת יותר תעוזה לנגוס מהפרי האסור והלא מוכר, הוולוו הזו מרגישה פתאום נכונה יותר מבעבר. סוערת יותר, אם נעז לומר אפילו.

יש לה את העיצוב הנכון, את תא הנוסעים הנכון, את מערכת העברת הכוח הנכונה ומסתבר שגם את יכולות הכביש הנכונות. אולי לא בדיוק המרקחת שחובבי מכוניות וולוו התרגלו למצוא, אבל בדיוק מה שעשוי לחפש לקוח שנקלע במקרה לאולם התצוגה של וולוו כשבעברו מכוניות אירופיות מוקפדות אחרות כמו אודי וב.מ.וו. שווה 240 אלף שקל? לטעמנו, כן. בהחלט כן.