האופציה השלישית

גם עם כניסת 2011 מותר יהיה לסכם את הדיון על דיזל ומשפחות בישראל למשפט אחד: מכוניות טובות יש, קליינטים אין. לפחות לא בסדר גודל שמכריח את מקבלי ההחלטות להזרים לנתיבי ישראל תרבות דיזל מפותחת.

למודי ניסיון הפסיקו היבואנים ברצף הניסיונות לפתות אותנו לרכוש מכוניות מונעות בסולר - זה לא משתלם כלכלית אם תופרים רק עשרות ק"מ בשבוע - ומחירי הסולר גם לא משהו, וזה עוד לפני שדיברנו על המיסוי הירוק.

ועל אף זאת, יש מי שלקחו את העניין הזה בתור משימה לאומית - להחדיר בנו משהו מהרוח האירופאית. מתמידים בכך הם 'קרסו מוטורס' - נציגי רנו-ניסאן בארץ, שאזרו אומץ ופנו לעסוק בדיזל משפחות עם המגאן 2 לפני שנים אחדות, כאשר בעקבותיה נוספה האוטומטית בתצורת הסדאן.

חרף האכזבות, הפלואנס המשפחתית תמשיך את המסורת הצעירה על טהרת הדיזל והגיר ידני (לא ידוע כרגע שיווק המצמד הכפול DCT ותאריכי השקתו). המחיר לגרסה זאת - 135 אלף שקלים, מציב אותה ראש בראש עם גרסת ה-2.0 ל' לאותה הסדרה המועדפת פי כמה מונים על חטיבת הכוח בנפח 1.6 ל'. מה ביניהם והאם כדאי סוף סוף לקנות דיזל משפחתי, יצאנו לבחון.

עם השקתה של הפלואנס התפזר הערפל: הצרפתייה שנולדה בטורקיה היא המרווחת ביותר מסוגה. עם אורך של 4.62 מ', רוחב של 1.81 מ' ובסיס גלגלים ממוצע - 2.70 מ', היתרונות שלה אינם רק במספרים אלא גם בנוכחות על הכביש. לכך אפשר להוסיף מרווח רגליים אחורי מצוין, תא מטען של 530 ל' (גדול אפילו מהג'טה) ואת סעיף השימושיות היא פשוט לוקחת בהליכה.

בתא הנוסעים אין שינוי באווירה הכללית. תפעול המכונית קל מאוד ומיושם על ידי בקרות פשוטות, קריאות - לוח מחוונים מפוצל עם צג דיגיטאלי, ויש גם את הידית הזאת במרכז התעלה שאפשר לשחק איתה אם לוחצים על המצמד - מראה נדיר למי שנחת לא מכבר בישראל מארצות הניכר.

הדיזל של הפלואנס נחלקת בישראל לשתי רמות מפרט שהן וותיקות ומושתלות בכל הדורות, אך תספקנה את רובנו. רכב המבחן מצויד בחבילת 'אקספרישן' עם מספר תוספות חיצוניות המשוות למכונית מראה יוקרתי יותר. חישוקי הסגסוגת הגדולים משתלבים עם פסי הגנה אורכיים בצבע הרכב ולכן נעימים יותר מהחלופיים המושחרים בחבילת הבסיס המכונה 'אות'נטיק'. הבטיחות מעוגנת עם 6 כריות אוויר, מערכות סיוע לבלימה ובקרת יציבות.

כל מי ששכר רכב באירופה יודע שאין מוצא הגון יותר לחסכון של עשרות יורו מבחירה בדיזל ותיבה ידנית. אבל כמו התמונות שאיתן שבים הבייתה, מדובר בזיכרון קצר בהשפעתו. מהר מאוד חוזרים לנתיבי איילון בתוך יפנית אלף-שש-מאות אוטומטית, שלא נשכח מאיפה באנו.

הפלואנס המשפחתית מצוידת במנוע טורבו-דיזל שנפחו בינוני - 1.5 ל' DCi. ההספק שלו עומד על 110 כ"ס ב-4,000 סל"ד בשידוך אל תיבה ידנית עם 6 יחסי העברה. סיבוב מתג ההתנעה מנער קלות את מרכב המכונית בצורה מגושמת: לא נעים ומאכזב - מתקבלת תחושה ארכאית שאינה הולמת רכב מודרני ב-2011. יוצאים מהמקום והחספוס המנועי עדיין מלווה אותנו במקטעי הדרך הראשוניים.

עם הגברת קצב הנהיגה, חל שינוי. בטיפוס אל המהירות בתחומים תלת-ספרתיים הצלילים שוככים והמומנט הגמיש - 24.5 קג"מ, נותן את אותותיו בפריצות קדימה אל הכביש הישר. העברת ההילוכים מתגלה כלא פחות ממבריקה: הגיר הידני הוא פנינה אמיתית בזכות ידית קצרה ופעולה מהירה.

אל 100 קמ"ש מגיעים בתום 11.4 שניות, רועשות, אך מאוד מתגמלות למי שמאוד אוהב לבחוש בתיבות הילוכים ספורטיביות רגישות. דווקא המצמד הוא החוליה החלשה שכן נקודת החיכוך דורשת כף רגל עדינה כדי להימנע מכיבוי פתאומי. מצד אחר, מצאנו כי בתאוצות ביניים ניתן לצבור מהירות בנחישות גם בהילוכים 3 ו-4 שכן המומנט זמין כבר מתחום של 1,750 סל"ד. כך שלהישאר בלי כוח הוא מצב נדיר, אפילו בהילוך 6 כשמחט הסל"ד מגרדת את התחתית.

לא שכחנו כמובן את היתרון הגדול ביותר במכונית עם מנוע דיזל - צריכת הדלק, וכאן רשמנו נתון משולב של 16.6 ק"מ לליטר. פליטת הזיהום לרכב מנועי עומדת על 5 בסולם הדירוג.

למרות מנוע דיזל מכביד על הפרונט, המכונית עצמה אינה כזו - 1.38 טון בלבד. כששמנו פעמינו אל הפיתולים הצרים של הבירה הישראלית והרי המזרח, הוכיחה הפלואנס קלילות על הגלגלים ומשוב מהכביש שאותו נתאר כסביר לכל נהג משפחתי. לרבות מההיגוי החשמלי שאמנם חסר בתגובות מדויקות, אך מקל מאוד על התמרון במקומות צפופים.

הנוחות הכללית טובה, אך פחות מזו של מונעת הבנזין הבכירה שהייתה לנו בת-לוויה עדיפה במבחנים משווים. האחיזה גבוהה ובטוחה ובלימות חריפות (דיסק מאוורר מלפנים, דיסק מאחור) לא תפרנה את האיזון בין שני הקצוות, להוציא מקרים שבהם מופעל כוח קיצוני על גוף המרכב בירידות תהומיות.

הביקורת מהמבחן מופנית אל החספוס והליטוש של המנוע: רועש וקצת מיושן. ביתר המרכיבים ובמיוחד בתחום הנוחות, המרווח, השימושיות המצוינת, האבזור וכמובן התיבה הידנית, היא מצליחה להתארגן על חבילה שהיא בסדר גמור.

המחיר שלה לעומת זאת, מעט מרקיע עם סולר בחזית - 135 אלף שקלים. מכוניות בודדות בארץ מוצעות לסקטור הפרטי עם מנוע דיזל בטווח הזה, רובן מקבוצת פולקסווגן.

מבחינת תמורה, פלואנס אינה זקוקה לתחרות נוספת פרט לזו הקרובה לה מהבית. באותו המחיר, ממש על השקל, ניתן לרכוש את מנוע ה-2.0 ל' בנזין לו 140 כ"ס המשודך אל תיבה רציפה. מכונית זו היא אחת ההפתעות/השדרוגים המרעננים שחווינו השנה ואין סיבה לוותר עליה כשמולה הדיזלית לעיל.

לכן, ושלא כמנהגנו, נחליט הפעם שעל מנוע הדיזל שנבחן היום במדור מותר לפסוח אם פלואנס היא המכונית הנבחרת לשנע את המשפחה שלכם. לכל יתר המגזרים – ציי רכב, מוניות, חברות וכדומה - לכו על הדיזל. לא תתאכזבו.