הנתיב המהיר לכיס שלכם

במסיבת עיתונאים חגיגית שנערכה אתמול בנוכחותו של שר התחבורה, ישראל כץ, הושק "הנתיב המהיר החדש לתל-אביב" - פרויקט BOT (Build-Operate-Transfer, או בעברית "בנה, תפעל, העבר") נוסף בסדרה שאמור לשפר את איכות חייהם של רבים ממשתמשי הדרך בישראל. הוא אמור ליצור מעקף חד נתיבי לפקק התנועה האימתני והקבוע שבין מחלף בן גוריון לבין קיבוץ גלויות. זאת מילת המפתח - אמור, וכלל לא בטוח שהמשימה תצלח בידו. אולם, לא זה המקום לעסוק בסיכויי הצלחתו או אי הצלחתו של אותו נתיב עוקף ובבעיות הרבות שכרוכות בהפעלתו (ראו לינק מצורף), אלא בשיטה החדשה, והיקרה, שמונהגת בישראל.

לפי ההגדרה המילונית, מדובר בשיטה לגיוס הון פרטי לטובת פרויקטים לאומיים של בניית תשתית. הממשלה מעניקה זיכיון לתכנון, הקמה ותפעול של פרויקט לתקופת זמן מוגדרת. בסוף תקופה זו, עובר הזיכיון לרשות הממשלה. דוגמאות תחבורתיות לכך ניתן למצוא בכביש חוצה ישראל (6), מנהרות הכרמל וכעת גם בנתיב המהיר לתל אביב.

במבט ראשון נראה שכולם מרוויחים. המדינה חוסכת מעצמה עלויות משמעותיות של תכנון, ביצוע, הפעלה ותחזוקה של כביש או נתיב מסוים, ובתמורה לכך, מגלגלת את השליטה לפתחה של חברה פרטית. זו האחרונה מעניקה לציבור המשתמשים דרך חדשה לקצר בה את זמן נסיעת הבוקר אל העבודה ובחזרה. אולם, החברה הפרטית לא זוכה רק בפיסת נדל"ן וכאב ראש תכנוני, אלא גם לאפשרות לגבות תשלום על השימוש בקטע הדרך החדש וכאן למעשה מתעוררת הבעיה, שכן מקור הכסף הוא מכיסו של הנהג הישראלי.

"אין בכך שום בעיה, כי הכסף לא יוצא מקופת המדינה" אמר לי ניצן יוצר, ראש מנהלת הנתיב המהיר במהלך מסיבת העיתונאים. מחד, יתכן באמת שבכך אין בעיה, שמקור הכנסות החברה אינו מקופת המדינה (או אז ודאי הייתה נשמעת זעקה ציבורית, בדומה לזו שהתעוררה מהסכם המימון שחתמה המדינה עם מפעילי כביש 6 להבטחת מינימום הכנסות), אלא מכיס משתמשי הכביש. לא מעוניינים לשלם? אל תשתמשו בשירותי הנתיב המהיר. כן מעוניינים לקצר את הפקק האדיר? אהלן וסהלן, תוציאו כסף.

אולם מאידך, נראה שפרויקטים כדוגמת הנתיב המהיר, שאמורים להיות לטעמנו בבעלות ממשלתית וחינמיים, משקפים עצלות והקטנת ראש מצד המדינה בכלל ומשרד התחבורה בפרט. למה לנו כאב ראש חדש, אומרים שם כנראה. נעביר את המושכות להנהלה פרטית, ושהאזרח ישלם. שאנחנו נשלם. אבל האם אנחנו לא משלמים די מסים כדי לקבל פתרונות תחבורתיים שעשויים להקל על רבים ולתרום לטובת הכלל? במדינה שבה התחבורה הציבורית כה מפגרת עד שכמעט אין ברירה אלא להיות בעל רכב, במדינה שבה עלויות הקניין, הבעלות והתחזוקה הם מהיקרות בעולם בשל מיסוי שערורייתי ואגרות שונות ומשונות, במדינה שמכונית משפחתית אוטומטית עולה כמו מכונית סלון באירופה, במדינה שבה מחיר ליטר דלק מאמיר ליותר משבעה שקלים (וללא מחאה ציבורית באופק) האם לא מן הראוי שנזכה לפחות בכבישים ונתיבים מהירים מבלי לשלם עליהם פרמיה?

אם בפתרונות תחבורתיים להפחתת גודש התנועה עסקינן, מדוע לא לשפר באופן משמעותי את מערך התחבורה הציבורית? מערך כזה אמור לכלול מערך רכבות מתקדם וענף, אוטובוסים ושאר פתרונות היסע שיגרמו לרבים להשאיר את רכבם בבית בכל בוקר. נכון להיום, משתמשי הרכבת והאוטובוסים אינם בעלי מכוניות שמחפשים תחבורה יעילה יותר, אלא אזרחים שזהו פתרון התחבורתי היחיד האפשרי מבחינתם, משום שאין בבעלותם, או אין ביכולתם הכלכלית, לרכוש מכונית.

היום, אם לא נרצה לשלם על הנסיעה בכביש 6, תמיד נוכל לבלות עוד קצת בעומסי התנועה בכביש 4 ו-2 החינמיים. אם לא נרצה לשלם סכום מופרך, שיכול לנסוק עד כדי עשרות שקלים לשימוש בנתיב המהיר, נמשיך לכלות את זמננו בעומס התנועה הקבוע בכביש 1. אלא שבדרך נגרום למדינה לעלויות נוספות, בדמות אבדן שעות עבודה, זיהום אוויר, בלאי לרכב ולתשתית שמסתכמות במיליארדים. אז מי בעצם מרוויח מפרוייקטי ה-BOT? בטח שלא האזרח מין השורה, או לפחות זה שרוצה להגיע לעבודה בזמן מבלי להגדיל את סך ההוצאות. קרוב לוודאי שגם לא המדינה, לנוכח אי צמצום ההפסדים מהגודש בכבישים. אם כך, רק אותה חברה פרטית תגרוף כאן את המזומנים. מכיסנו.

העתיד לא נראה ורוד יותר. אם חברות פרטיות מקבלות בעלות על כבישים ופתרונות תחבורתיים לגודש התנועה ומציבות בכניסה אליהם מכונות תשלום מתקדמות, מה יהיה השלב הבא? האם זו רכבת פרטית מהירה יותר לחברים שנוסעת במקביל לפסים של זו הנוכחית והאיטית? האם יהיו אלה שירותי פינוי רפואי בחירום פרטיים (מד"א) למנויים בלבד? או אולי רמזורים אישיים שמעניקים קדימות בצמתים לבעלי הממון? נותר לנו רק לנחש, בזמן שאנחנו עומדים בפקק בדרך לעוד יום עבודה.