כמו הרבה דברים בחיים, גם הסיבות שהביאו להולדת מותג ג'יפ לפני 70 בדיוק היו כורח המציאות של התקופה. המותג נולד ב-1941 בעקבות מכרז שהפיץ הצבא האמריקני שנה קודם לכן, במטרה להחליף את כלי הרכב שהיו בשימוש עד אז חלקם עוד על בסיס הפורד מודל T. בקצרה, הצבא דרש "רכב סיור קומפקטי" לשימוש מפקדיו. אם להיות יותר פרטניים, הדרישות היו כושר העמסה של 600 פאונדים (כ-272 ק"ג), בסיס גלגלים קצר מ-1.90 מ', מרכב מלבני נמוך מ-91 ס"מ, מנוע יעיל בטווח שבין 50 ל-80 קמ"ש, הנעה כפולה והילוך כוח, שמשה קדמית מתקפלת, שלושה מושבים, אורות עם אופציה להאפלה ומשקל כללי שלא יעלה על 590 ק"ג.
מעל 135 יצרנים שונים ישבו וחשבו כיצד להפוך את כל זה למוצר של ממש, אבל רק שלוש ניגשו בסופו של דבר למכרז שהסתיר מימון ממשלתי בסכומי ענק- אמריקן בנטם, וויליס-אוברלנד ופורד. עד קיץ 1940 הוכנו שני אבות טיפוס, הקוואד של וויליס והמודל GP (פיגמי) של פורד והצבא אישר לכל אחת מהן לייצר 70 יחידות לצורכי ניסוי. עד חודש נובמבר באותה השנה הבינו בצבא שמשקל המינימום נמוך מידי למרות שהיצרניות עמדו בו, ושלחו אותם לסיבוב שני עם תאריך יעד למרץ 1941 כשכל אחת משלוש היצרניות צריכות לייצר 1,500 יחידות.
סבב הניסויים הבא כבר הוציא החלטה - וויליס תהיה זו שתייצר את רכב הסיור הבא של צבא ארה"ב. האישור לכך שלח את מהנדסי החברה לשפר את הקוואד הניסיוני וכך נולד ב-1941 ה-MA. אלא שהמעבר לדגם הסדרתי הקשה על וויליס לשמור את משקלו בתחום החדש שקבע הצבא - 980 ק"ג. לטובת הדיאטה הוסרו מספר אלמנטים שחזרו לאחר מכן כתירוץ בדגם ה-MB המשופר שכבר שקל מעל לטונה אחת. כ-368 אלף כלים ייצרה וויליס לצבא ועוד 277 אלף יוצרו תחת רישיון בפורד שרצתה אף היא לתרום את חלקה למלחמת העולם.
שיר של אחרי המלחמה
השם ג'יפ הוטמע לאחר המלחמה יחד עם הפיכת כלי הרכב לאזרחים. הרעיון המרכזי היה לייצר רכב שטח רב תכליתי לשימוש החוואים על בסיס רכב המלחמה. למקור השם ג'יפ יש שתי גרסאות, אחת אומרת כי מדובר בגלגול מילולי לראשי התיבות GP שסימלו "General Purpose" (רב שימושי) ולפי השנייה מדובר בכלל בשם של הדמות המצויירת יוג'ין הג'יפ מסדרת פופאי. כיום המקור פחות חשוב, ומה שחשוב הוא שהשם ג'יפ הפך לאייקון מלחמתי ויותר חשוב, השם ג'יפ הפך למונח אוניברסלי בכל העולם המתאר רכב שטח.
בשנת 1945 הציגה וויליס את הג'יפ האזרחי (Civilian Jeep) הראשון, ה-CJ-2A. כאן כבר לא היו הגבלות משקל והיצרנית יכולה הייתה לצייד אותו בכל דבר שרק רצתה והוא אכן היה עדכני טכנולוגית לאותה תקופה - דלת מטען מאחור, גלגל חלופי על הדופן הימנית, גופי תאורה מוגדלים ועוד. למנוע הארבעה צילינדרים היה נפח של 2.2 ל' ואליו שודכה תיבת T-90A ותיבת העברה להנעה הכפולה. סרנים חיים של Dana הותקנו מלפנים ומאחור. ה-CJ-2A יוצר בתצורות נוספות עם שינויים קלים פה ושם עד לשנת 1949.
עוד בטרם נגנז, שנה קודם להפסקת ייצור ה-CJ-2A החל ייצור הג'יפסטר שכלל אף הוא מרכב פתוח וחיפויים גמישים לסגירתו בימי החורף הגשומים והקרים. לאחר מספר ניסיונות, הוא יוצר לבסוף עם מנוע 'הוריקן' שישה צילינדרים בנפח 2.6 ל' אבל הוא לא הוצע עם הנעה כפולה. במקביל, יוצר הוואגון ב-1947 שהציע סוג של מרכב סטיישן סגור בתצורת וודי (עץ) עם בסיס גלגלים של 2.65 מ' (הנעה כפולה הוצגה ב-1949) ויוצר עד 1965. באותן השנים בדיוק יוצר גם פיקאפ עם בסיס גלגלים של 3 מ'.
המחליף האמיתי של הרכב האזרחי הראשון הושק ב-1948 וכונה CJ-3A. הנוסחה נותרה כמעט דומה למעט שמשה קדמית אחודה במקום מתקפלת ומכלולים חסונים יותר. דגם זה יוצר עד 1953 עת הוצג מחליפו ה-CJ-3B כשההבדל העיקרי היה בשבכה הקדמית ומכסה המנוע הגבוהים יותר, כדי שיוכל לאחסן בתוכו את מנוע ה'הוריקן' החדש. דגם זה שרד זמן רב יותר ויוצר עד 1968 בכמות של 155,494 יחידות. ה-CJ-3B היה הדגם האחרון שתוכנן על ידי וויליס שנמכרה ב-1953 להנרי קייזר תמורת 60 מיליון דולר. הבעלים החדש ניצל את הצלחת הדגם כדי להתפנות לפיתוח דגמים נוספים שירחיבו את ההיצע למותג שצבר יותר ויותר מעריצים.
החזון של הקייזר
הדגם הראשון עליו חתום קייזר הוא ה-CJ-5 שהושק ב-1955. גם הוא נבנה על בסיס רכב צבאי, ה-M38A1 שהוצג ב-1951 ושירת במלחמת קוריאה. גם כאן נשמר המראה הכללי שרק התעדכן בהתאם לצו האופנה עם חזות מעוגלת יותר ומרכב ארוך עם בסיס גלגלים של 2.06 מ'. איכות המכלולים והחומרים שופרה כדי להתאימו לביקוש הגובר בציבור לרכבי שטח. ה-CJ-5 יוצר עד 1983 ביותר מ-600 אלף יחידות.
רצונו של קייזר להגדיל את היצע הדגמים, הוליד בשנת 1956 את ה-CJ-6 כשכל ההבדל נמצא בבסיס הגלגלים שהוארך ב-50 ס"ס והעניק שטח הטענה ומרחב פנים משופרים. מכלולי ה-CJ-5 וה-CJ-6 שופרו עם השנים וב-1965 הותאם להם מנוע V6 עם 155 כ"ס, הספק כמעט כפול ממנוע הארבעה צילינדרים הקודם. ב-1973 נרשם הישג נוסף במונחים אמריקניים עם התאמת מנוע V8 בנפחים של 5.0 או 5.9 ל'.
דגם נוסף שהשיק קייזר ב-1957 הוא הפיקאפ FC150 ו-FC170, רכבי עבודה שהוצעו עם בסיסי גלגלים של 2.06 ו-2.63 מ' בהתאמה. הם יוצרו עד 1965 ובתקופה זו עברו מספר עדכונים. לחלקם הותאמו סרנים חיים, לחלקם נוספו צמד גלגלים מאחור וגם הושקה אופציה עם תיבת ארבעה הילוכים ידנית. המחליף גלדיאטור הוצג ב-1963 אף הוא בשתי גרסאות מרכב - 3.05 ו-3.20 מ', והוא יוצר עד 1987 כאשר ב-1972 שונה שמו לסדרה J. הוא דמה בעיצובו לדגם אחר שיוצר במקביל ואשר היווה אביו הרוחני של הצ'ירוקי המודרני.
פחות צבא, יותר אזרחות
בשנת 1962 הוצג הוואגוניר, אביו הרוחני של הצ'ירוקי המודרני. הוא הציע שינוי של ממש במותג והיה הראשון לשדך בין תיבת הילוכים אוטומטית ומתלים נפרדים לבין הנעה כפולה. מערכת ההנעה הכפולה הקבועה 'קוואדרה טרק' הוצגה ב-1973 תחילה בוואגוניר, ובהמשך הגיעה גם לשאר הדגמים שיוצרו על ידי ג'יפ. הוואגוניר יוצר עד 1991 והוחלף על ידי הצ'ירוקי.
דגם נוסף שהושק ב-1967 הוא הקומנדו, זכר למקור הקרבי. הוא הציע בסיס גלגלים קצר יחסית של 2.57 מ', מנוע V6 וסרני Dana חיים. בשנת 1971 לבדה נמכרו כ-100 גרסאות מיוחדות שלו תחת השם 'קומנדו הרסט ספיישל' וכל אחת מהן נדירה מאוד כיום וזוכה לביקוש ער בקרב אספנים. הקומנדו יוצר עד 1973.
הג'יפ האזרחי חזר ב-1976 תחת השם CJ-7, ועם שינוי משמעותי לעיצוב של עשרים השנים האחרונות. התאמת תיבה אוטומטית חייבה הגדלה קלה של בסיס הגלגלים לעומת ה-CJ-6 (2.37 מ'), לא שזה פגע בו היות וכתוצאה מכך הוא קיבל נפח הטענה טוב יותר. ה-CJ-7 הביא גם לראשונה בחיי הסדרה גג קשיח מפלסטיק ודלתות מתכת במקום האין דלתות או חיפויי הברזנט שהיו בשימוש עד כה. הוא יוצר עד 1983 במקביל ל-CJ-5 שחתם 30 שנים, אולם המשיך להמכר שלוש שנים נוספות בעקבות הביקוש לו. גרסה מוארכת בסיס גלגלים שכונתה CJ-8 סקרמבלר נמכרה בין השנים 1981 ל-1985 עם גג קשיח או רך ופחות מ-30 אלף יחידות יוצרו וגם היא מבוקשת על ידי אספנים.
ההיסטוריה שממשיכה עד היום
השמות המוכרים מימי העבר, בעיקר הצבאי, פינו בשנות השמונים מקומם לדגמים חדשים ששמם בשימוש עד היום. ב-1984 הוחלף הוואגוניר בצ'ירוקי שהציג חידושים רבים כמו מערכת ההנעה הכפולה המתקדמת 'קומאנד-טראק' ומתלי 'קוואדרה לינק' חדשים מלפנים. גרסת הלימיטד המאובזרת הושקה ב-1988 ושנה מאוחר יותר הוצג מנוע ה-4.0 ל' החדש.
שם נוסף שהפך לאייקון אמריקני הוא רנגלר. רכב השטח הושק ב-1987 כמחליף לדורות ה-CJ והביא לחובבי הטרשים והעבירות גם איכות מתבקשת כמעט כמו ברכבי נוסעים. חיצונית, הוא נראה כמו דור חדש ל-CJ-7 אך מתחת לחזות הוא היה יותר צ'ירוקי. מעל ל-630 אלף יחידות יוצרו מהדור הראשון (YJ) עד שנת 1996. מעט לפני הרנגלר הושקה גרסת הפיקאפ לצ'ירוקי שכונתה קומנצ'י ויוצרה עד 1992.
מקייזר לקרייזלר
במקביל להשקת הרנגלר, שנת 1987 תיזכר גם כשנת מפנה לאחר שהמותג ג'יפ שוב החליף ידיים, הפעם לקרייזלר שהכינה תוכניות גדולות עבורו. הדגם הראשון שתוכנן תחת הבעלות החדשה היה הגרנד צ'ירוקי שנחשף בתערוכת דטרויט בינואר 1992 והיה לרכב השטח הראשון שהציע כרית אוויר. אמנם רק לנהג, אך היה זה סטנדרט חדש יחד עם תכונות נוספות כמו שילוב אופטימלי בין התנהגות כביש לנוחות ברכב שטח שלא הוכרו עד לאותה העת. השיווק החל ב-1993 ונמשך 11 שנים עד להצגת הדור הבא.
גם עבור הרנגלר היו לקרייזלר תוכניות מרחיקות לכת והדור השני (TJ) הוצג ב-1997. הוא דמה יותר לסבו ה-CJ-7, היות וקהל הלקוחות עדין שמר אמונים לשורשים של ג'יפ. זו הסיבה שגם הוא הציג פנסים עגולים במקום מרובעים בדור היוצא, השמשה הקדמית התקפלה כמו במקור של שנות ה-40 והיו לו דלתות מתפרקות ואפשרות לגג קשיח או רך. פרט לכך, הכל היה שונה ברנגלר החדש שרק עשרים אחוזים מרכיביו הגיעו בירושה מקודמו. הוא קיבל מתלים נפרדים בכל פינות המרכב כמו הגרנד צ'ירוקי, תא נוסעים חודש לגמרי והיו בו כריות אוויר לנהג ולנוסע.
בשנת 2003 הוצגה גרסת הרוביקון שביקשה להפוך את הרנגלר לרכב השטח הכי טוב בעולם. השם מגיע מקטע העבירות הקשה מאוד שבהרי סיירה נוואדה ורמז כי יכולותיו גבוהות מאוד. הוא כלל סרנים ננעלים בלחיצת כפתור, הילוך נמוך ביחס של 4:1, צמיגי 32 אינטש ועוד אבזור שלא הוצע באחיו הסטנדרטי. ב-2004 הוצג הרנגלר אנלימיטד בעל בסיס הגלגלים הארוך שהוסיף עוד 33 ס"מ לתא המטען וחמישה ס"מ לרגלי היושבים מאחור. הוא גם כוייל לנוחות והותאם למי שמחפש את אותו הג'יפ, רק יותר שימושי ונוח.
תחת קרייזלר הושקו דגמים נוספים כמו הליברטי ב-2002, שמילא את משבצת רכב הפנאי הקומפקטי. ב-2006 הוצג הקומנדר, רכב פנאי לשבעה נוסעים עם בסיס גלגלים מוארך ושנה אחר כך הוצגו הקומפאס והפטריוט כגרסאות הבסיס במותג ג'יפ. ב-2007 החליף גם הרנגלר דור ואף קיבל לראשונה מרכב ארבע דלתות. הגרנד צ'ירוקי עצמו החליף דור ב-2005 והותאם לו גם מנוע V8 המי 5.7 ל' כמתחרה לרכבי השטח היוקרתיים, בעיקר אלה מגרמניה.
ועכשיו פיאט
שנות ה-2000 סימנו חוסר ודאות למה שקורה בג'יפ וקרייזלר בכלל. השותפה דיימלר חיפשה רק לזרוק את הקונצרן הכושל שנרכש בסופו של דבר על ידי 'סרברוס' רק בכדי להגיע לפשיטת רגל בעיצומו של המשבר הכלכלי. המזור הגיע מאיטליה כשפיאט רכשה 20 אחוזים ממניות הקונצרן בשנה שעברה, נתח שצמח ל-25 אחוזים ממש בשבוע האחרון.
אחת הבעיות בג'יפ היה מיתוגו כמוצר פרימיום, אלא שיוקרה היא לא תכונה שממש התאימה לו היות וכמו כל הקונצרן, הוא הציע טכנולוגיות ואיכויות שלא עומדים בקנה אחד עם מובילי הקטגוריות. תחת פיאט מקווים שם להשתפר ולחזור להוביל כפי שהיה במשך עשרות השנים הראשונות והדרך לשם כבר החלה.
הדור החדש של הגרנד צ'ירוקי נחשף ממש לאחרונה, אחרי שקודמיו מכרו כארבעה מיליון יחידות. הוא אמנם הפך ליותר רכב כביש משטח, אך בג'יפ לא ויתרו כליל על הגנים המקוריים שלו. גם מתיחת הפנים לקומפאס הוצגה ממש לאחרונה וכן גרסה משופרת לרנגלר. התוכניות העתידיות של קרייזלר (או פיאט למען האמת) הן להחזיר לחיים את הוואגוניר וגם לייצר פיקאפ חדשני. בינתיים, בתערוכת דטרויט שמתקיימת בימים אלה הוצג ליין מיוחד מכל דגמי ג'יפ לרגל 70 שנותיו, כדי שגם בעשורים הבאים יזכרו אותו כרכב השטח האמריקני הטהור שניצח את כל העולם במלחמות.
