על הדבש ועל העוקץ

צילום וידאו: דייב שחר
עריכה: רן צימט
צילום סטילס: רונן טופלברג, קובי ליאני

יש משהו מאוד מדליק בנהיגה בכלי רכב חריגים. בין אם מדובר במכונית או באופנוע, תשומת הלב שמגיעה מהסביבה הופכת כל נסיעה לחוויה. המבטים ננעצים, הראשים מסתובבים וכשמחנים אותה ברחוב, זה לא נדיר לראות סימני סוגריים על חלונותיה, שהשאירו ידי אלה שרצו להתבונן פנימה אל תא הנוסעים שלה. ממש כאילו מדובר בסלברטי על גלגלים.

יש כמובן שיברחו כמו מאש ממידה כזו של חשיפה ועניין, וזה נכון לרוב הציבור בישראל שבוחר לנהוג במכוניות אפרוריות והמוניות כמו מאזדה, יונדאי וטויוטה למיניהן. אולם, יש שהבומבסטיות הזו, ה"שופוני" הזה משרת להם את האופי מצוין, גם אם במרבית המקרים משלמים מחיר יקר מהבחינה הפיננסית והשימושית. אנשים כמוני למשל. אני חולה על מכוניות חריגות. מה חולה, מת על מכוניות חריגות ולרוב מוכן לסלוח להן על פשלות קטנות ופשרות לדוגמה בחלל תא הנוסעים, העיקר שיקנו איזשהו אורח רוח אישי ומיוחד, כזה שאין כמעט לאף אחד.

אבל בדיוק כאן עולות וצפות מספר שאלות חשובות. ה-DS3 החדשה של סיטרואן מבוססת על ה-C3 העממית, אז עד כמה היא מצליחה להיבדל ממנה? אילו הקרבות נעשו על מזבח העיצוב? האם היא ספורטיבית בתחושותיה כמו שהיא נראית? והכי חשוב, האם היא מסוגלת לתת קרב ל-A1 החדשה של אודי? יצאנו לבדוק.

כשסיטרואן חשפה לראשונה את ה-DS3, חלוצת חטיבת היוקרה החדשה של החברה, היא עשתה את זה בתערוכת פרנקפורט שנערכה בספטמבר 2009. כבר אז, היא הצליחה להמם אותנו. היא נראתה טוב בתמונות שזלגו לרשת קודם לחשיפה הרשמית, אבל במציאות היא הצליחה לעלות מעל לכל דמיון. גם כשפגשנו אותה לראשונה בישראל, הלב החסיר פעימה ובלוטות הטעם בפה החלו לרייר בשיגעון.

היא נראית פשוט מצוין ובמקום לקרוא את שורות אלה, אתם מוזמנים לגשת אל התמונות ולשטוף בה את העיניים. מכל כיוון שמתבוננים בה, היא נראית נכונה ומיוחדת. זה מתחיל בחזית המלוטשת שבה הותקנו גם נורות 'לד' (בתאורת חניה) חינניות בצדי הפגוש, ממשיך בקימורים שעל מכסה המנוע, מטפס אל הגג הצבוע שחור (מספק ניגוד מושלם לצהוב המהמם שלה), מתחזק בקורת הצד הנעלמת ומסתיים בישבן עגלגל וספורטיבי.

מאוד אהבנו לגלות שהתעוזה הזו שעצבה את חיצוניותה, המשיכה גם אל תא הנוסעים שלה ובו אפשר למצוא קבינה מאוד לא שגרתית. ניכר מיד שהחומרים בה שודרגו מעלה ביחס למכוניות סיטרואן וגם להרכבה והאיכות הכללית ניתן דגש מיוחד. אולם, זה היה קצת מאכזב למצוא בה את מערכת השמע הסטנדרטית של מכוניות הקבוצה וזו לא מתאימה בעיצובה או בחומריותה לשאר הקבינה. גם אבזור מפנק חסר לנו בה, כמו בקרות אוטומטיות לתאורה, למגבים ולמערכת המיזוג (מסתפקת במזגן מכאני רגיל).

למרות ממדיה, המרחב הפנימי טוב מאוד, גם מאחור, שם שני מבוגרים יוכלו להתמקם ללא שום קושי, מלבד ההשתחלות האופיינית למכוניות בעלות 3 דלתות. תנוחת הנהיגה הזכירה לנו את זו של המיני של ב.מ.וו (ישיבה באמצע הרכב) עם מרחב גדול יחסית מהדשבורד ומהשמשה הקדמית. גם המושבים עשו עבודה טובה הן בתמיכה בגוף והן בנוחות שהם סיפקו למשך שעות ארוכות של נהיגה.

לאחר שהתברר שבכל הקשור לעיצוב הפנימי והחיצוני, ה-DS3 מבדלת את עצמה לגמרי מהאחות העממית, ה-C3, הגיע הזמן לראות האם השוני הזה מתבטא גם על הכביש.

ה-DS הזו מוצעת בשתי גרסאות מנוע: 1.6 ליטר עם 120 כ"ס ותיבה אוטומטית או מנוע דומה בנפחו מוגדש עם 156 כ"ס ותיבה ידנית. רכב המבחן הגיע בגרסת המנוע הראשונה, כלומר זהה למפרט של ה-C3. תפוקתו של מנוע זה מרגישה בדיוק כפי שאנחנו מכירים מה-C3 אותה בחנו בעבר. הכוח זמין, המנוע נמרץ ואפילו הצליל שלו חביב. הגמישות שלו מאפשרת לנהג ה-DS לשייט בנינוחות או להאיץ בנחישות ללא קושי וזה בהחלט מצליח להרחיב אצלנו את החיוך.

אולם, שוב אנו נשארים עם תאוותנו בידנו באשמת תיבת ההילוכים. שוב מדובר באותה תיבת הילוכים מוכרת של קונצרן פיג'ו ולמרות חוכמתה שעוזרת לה לתפקד מצוין בתנאים ספורטיביים, היא עדיין מפגרת אחרי העולם עם ארבעת ההילוכים שמקשים על המנוע למצות את כל הטוב שאצור בו. חסרון ההילוכים מורגש דווקא בשימוש רגוע ובשיוט, כשב-100 קמ"ש המנוע מסתובב ב-3,000 סל"ד לערך ומרגיש עסוק מדי מה שמשפיע גם על צריכת הדלק שעמדה אצלנו על 11.1 קילומטרים לליטר.

אם בסעיף העיצוב ה-DS מציגה רף משל עצמה ובסעיף המנוע והביצועים היא נשארת דומה מדי ל-C3, הרי שבסעיפי ההתנהגות והנוחות, היא מצליחה להשיג פשרה מוצלחת בין הספורטיביות לנוחות. מיד כשמתחילים לנהוג ב-DS הזו, מבינים כי זו עדיין סיטרואן. היא נוחה, מפנקת ומבודדת היטב לרעשי הסביבה, ממש כמו ה-C3.

אולם, בזמן שזו האחרונה מרימה דגל לבן במבחן ההתנהגות, ה-DS מצליחה לקיים את הבטחות העיצוב שלה ולהרגיש שובבה למדי בכבישי הנהיגה הנכונים. המתלים שלה שעד לפני רגע הרגישו רכים ונעימים, מקנים לה ריסון מצוין תחת עומסי הפניות, ההגה שלה חד ואחיזתה בכביש גבוהה מאוד. זהו מתכון מצוין לתקיפת פניות במהירות, בדיוק ועם המון ביטחון בידיים.

שלא תבינו לא נכון, לא מדובר כאן במכונת נהיגה גרזנית וחסרת פשרות. להיפך. מדובר כאן במכונית בוגרת שיודעת להעניק לנוהגים בה רבגוניות שימושית מבלי להתפשר על הסעיפים החשובים. היא תספוג שיבושים בעדינות בדיוק באותה נחישות שבה היא תטפל בכבישים מסולסלים.

הניסיון של סיטרואן להתחרות בקבוצה הנשלטת בעיקר על ידי הגרמניות והאיטלקיות (אודי A1 ואלפא מיטו) מצריכה מידה לא מבוטלת של אומץ ואחרי שנהגנו ב-DS3 החדשה, אפשר לומר שלסיטרואן יש את הכלי המושלם למלחמה הזו, כמעט. יש לה אולי את העיצוב היפה ביותר בו נתקלנו בשנים האחרונות, תא הנוסעים שלה שימושי וספורטיבי בתחושתו, היא נוחה ומתנהגת וגם מתומחרת בהתאם לכללי הנימוס של הקבוצה בכ-140 אלף שקל.

אבל למה כמעט? כי כבר נמאס לנו לבקש תיבת הילוכים אוטומטית ראויה יותר למכוניות החברה, בטח ובטח באלה שרוצות לקחת את המותג מעלה ברשימת היוקרה.