אולי חלקכם כבר נחשף להמצאה הייחודית של חברות הביטוח הישראליות המכונה "אשם תורם חוזי". מדובר במונח משפטי מתחום הנזיקין המתייחס לכך שהנפגע בעצמו תרם, בשעור מסויים (הנקבע לרוב באחוזים), לקרות הפגיעה והנזק (למשל, מי שלא היה זהיר ונפל על מכסה ביוב פתוח בכביש, רוב האחריות תהיה על העירייה אך חלקה יהיה גם שלו).
אז מה זה אשם תורם "חוזי"? לשיטת חברות הביטוח זה כשאתה, כמבוטח, אשם בזה שהן צריכות לשלם לך כפי שהן חייבות לפי הפוליסה. הבנתם נכון, אתם רכשתם פוליסה שתכסה אתכם מפני כל מקרה, כולל רשלנות שלכם, אבל אם אתם רשלנים, אתם צריכים "להשתתף" עם חברת הביטוח בנזק שגרמתם לה. סליחה, שנגרם לכם.
טענה זו של חברות הביטוח נפוצה מאוד במקרים של תאונות שקרו כתוצאת שכרות של המבוטח. חברות הביטוח "רוכבות" על גל ההחמרה בענישה הפלילית לנהיגה בשכרות, וטוענות לפטור מחובת תשלום. כך במקרה של י' שגרם לרכבו נזק של טוטאלוס בתאונה עצמית.
חברת הביטוח בה היה מבוטח י', החליטה בכוחות עצמה ועל דעת עצמה שהיה שיכור, ובהמשך לכך ובמקום לגבש עמדה "התנדבה" בשלב הראשון לשלם לו 50 אחוזים בלבד מסכום הנזק. כמו שלא מוכר לנו מצב של חצי הריון, לא ברור לנו אף מצב של תשלום חצי מהנזק. או שחברת הביטוח מכירה בחבות או שלא. אם יש חבות עליה לשלם את כל הנזק, ואם אין עליה לנמק מדוע. אך חברות הביטוח בארצנו, כידוע, מאוד יצירתיות (רק בדחיית תביעות כמובן).
מי השיכור כאן?
כתב ההגנה שהגישה חברת הביטוח לבית המשפט כבר היה מלאכת מחשבת של ממש. היא טענה כי הואיל והמבוטח שלה לא מסר לה שנהג תחת השפעת אלכוהול, זה בפני עצמו מהווה מרמה בתביעה לתגמולים ומהווה טעם מספיק לדחיית תביעתו. היא כמובן טענה, ליתר בטחון (מה שבטוח - ביטוח, לא?) עוד כמה טענות "סל" כגון שהמבוטח בכלל לא הוכיח שהיתה לו פוליסה אצלה (אז מה אם כבר שילמה לו חצי מהנזק ואז מה אם בעצמה הודתה בקיום הפוליסה) וכן טענה שלא הוכח עצם קרות התאונה.... הנייר סובל הכל, כידוע.
בית המשפט לא היה מעוניין כלל להכנס לשאלה האם המבוטח נהג בשכרות או לא, שכן הפוליסה התקנית (הסטנדרטית על פי החוק) אינה מחריגה נהיגה בשכרות (במובחן מנהיגה תחת השפעת סמים). בית המשפט דוחה לחלוטין גם את טענת המרמה, שכן כאשר הפוליסה לא מחריגה שכרות אין כל משמעות לדיווח או אי דיווח המבוטח על שכרות. בית המשפט מוסיף ודן בתיזת "האשם התורם החוזי" שהזכרנו, ודוחה כליל גם אותה. העובדה ששכרות היא עבירה פלילית חסרת כל השפעה על חוזה שערכו שני צדדים פרטיים, אשר בו כלל לא מוזכר העניין.
בסיומו של עניין נדרש בית המשפט לסוגיית חיוב חבקת הביטוח בריבית מיוחדת על פי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח אשר מאפשר לו לפסוק ריבית מיוחדת בשל התנהלות חסרת תום לב מצד חברת הביטוח. בית המשפט קובע, כי כיוון שחברת הביטוח המסויימת הזו שנתבעה כאן כבר היתה צד להליכים משפטיים אחרים בהם העלתה את אותן טענות באותן נסיבות ואלו כבר נדחו, הרי עצם העלאתן פעם נוספת מצדיקה חיובה בריבית מיוחדת בשל העיכוב שגרמה למבוטח בתשלום תגמולי הביטוח.
הלוואי וכל שופטי ישראל היו מאמצים הלך מחשבה זה, שכן כל חברות הביטוח (למעשה קיימות בישראל רק חמש) כבר היו צד להליכים בהם טענותיהן נדחו והן ממשיכות ומעלות את אותן הטענות שוב ושוב. בסופו של דבר, פוסק בית המשפט באומץ ובתבונה לדעתנו לטובת המבוטח, בכל הפרמטרים, כפי שראוי היה לעשות במקרה זה.
לעניין הכיסוי הביטוחי לנהיגה בשכרות נפנה תשומת לבכם, כי בימים אלו נדונה הצעת המפקח על הביטוח להכנסת תיקונים בפוליסה התקנית וביניהם חיוב המבוטח שנהג תחת השפעת אלכוהול בהשתתפות עצמית גבוהה פי חמש מזו הנקובה בפוליסה למקרה ביטוח "רגיל" (ע"פ ההצעה, לכאורה, נטל ההוכחה לגבי השכרות יחול על חברת הביטוח, אך כולנו יודעים מי בסוף יצטרך להוכיח ש"שאין לו אחות"). בשלב זה, המצב המתואר בפסק הדין ובכתבה, הוא המצב החוקי השורר.
ואין פירוש כל האמור לעיל כי מותר לנהוג בשכרות!!! אנא, הישמרו לנפשותיכם.
* הכותבת הינה היועצת המשפטית של איגוד המוסכים בישראל ופורום התיקון הבטוח