ההפיכה המתחוללת במצרים יכולה שהייתה מתרחשת גם בענף הרכב הישראלי. לפחות יבואן אחד, לשעבר, היה מחכך ידיו בהנאה אם רבבות ישראלים היו פוקדים את הרחובות וזועקים בקול מחאה: "אנחנו דורשים אופל אסטרה!" מדוע? כי אם הצלחה נאמדת בתמורה ובתארים רשמיים הרוויחה האסטרה מקום באג'נדה החברתית. באירופה הלא יודעים זאת שנים, אבל לישראל כידוע חוקים ופוליטיקה משלה.
קהל נאמן, שלא לומר סלחן, מעולם לא רכשה האסטרה בארץ. חווית השהות שלה בישראל עוד מאמצע שנות ה-90 רצופה באכזבות. היא הפכה למכונית המשפחתית שאוהבים לטרפד, לתעב ולדחוק לשוליים, שכן בקרב המומחים בשקל וחצי אופל היא חטייארית גרמנית - הכלאה שמרנית ומזדקנת שמוטב לאפסן עם נפטלין בארון.
המבחן של האסטרה החדשה יוצא לדרך מאותה נקודת המוצא: רכב משפחתי, שקול, שימושי, המכוון הכי גבוה שאפשר עם התמקדות בגולף, פוקוס החדשה (בקרוב) ובנות הקהילה היפנית. מה חדש ב-2011? האסטרה מצוידת כהלכה בפן הטכני והאמנותי: מנועים מגוונים, תיבה אוטומטית עם שישה הילוכים ויש (אפילו) קו ברור לעיצוב החיצוני. לסיכום קצר - כלים במחסן יש, יבואן טעון באנרגיות גם כן. האם אסטרה 2011 עומדת בציפיות? יצאנו לבדוק.
יותר יפה
בדור הרביעי וחצי לחייה לאסטרה עיצוב הרבה יותר מעניין וכובש מקודמותיה לתפקיד. מרביתן היו נאות, בפרט בדור האחרון, אולם אופל משתדלת שלא לאמץ הרפתקאות חיצוניות, שכן הופעתה מושפעת מקבוצת GM. אחת שברולט קרוז עליה היא מבוססת אחראית לפחות לצד אחד מהשלמת הדופן הקדמי והפרופיל. לצד השראות נוספות מאיסיגיניה היא אף מתחברת לחזות ספורטיבית שתורמת לה בצורה נאה. בגדול, אהבנו את האופן שבו היא מציגה את עצמה בכביש ובחנייה.
כשעוברים פנימה סופגים מייד את התמורות במרווח. על אותה הפלטפורמה של הקרוז ניתן לנצל ממדים עד תום, ומנגד לחסל אותם באבחה על ידי הנדסת אנוש רשלנית. מחד, טוב עשו באופל שריווחו את המבנה הכללי, כיוון שהקבינה שלה משתרעת על ממדים נדיבים שיתאימו לכל אדם, לפחות כל עוד אתם לא צאצאים לבית נורדי של נפילים. מאידך, יש לנו בהחלט ביקורות אודות הפרישה של הפקדים והתפעול של המערכות.
הקונסולה מעוצבת בזרימה כלפי מעלה, מתוחמת על ידי שני פתחי מיזוג אורכיים. הביצוע לעומת זאת פגום משהו, מחטיא, ועלול למשוך מבטים תכופים אל מרכז השליטה - הגזמה בשל ספרות ומתגים יוצרים סרבול וחוסר דיוק. כן השליטה מההגה לא מושלמת לטעמנו (בוררים בעייתיים) הגם שלא הבנו מדוע מתעקשים באופל להמעיט מידע מהצג המרכזי על הסטטוס של המכונית.
איכות החומרים בינונית - בין טוב לבסדר, אך עומדת ברף הסטנדרטי של הקבוצה העממית. מפרט האסטרה מורכב על בסיס רמת גימור ENJOY, הכוללת הגה מצופה עור, היצע רחב לדיפון המושבים, חלונות חשמל אחוריים, מערכת שמע ועוד. 6 כריות אוויר (כולל הגנה לברכיים) ובקרת יציבות שומרות על הנוסעים.
ההפרש בין השורה הראשונה לשנייה הפתיע לחיוב. לאסטרה אורך של 4.4 מ' בתצורה קומפקטית להזכירכם, ולהוציא סקודה אוקטביה שלה עוד ס"מ ספורים על הממד הזה, אין לה ממש מתחרות בסעיף לעיל. גם ברוחב - 181 סנטימטרים בין קורה B אחת לשנייה יש על מה לדבר - שני אנשים מבוגרים יצליחו לשבת בנחת במושבים האחוריים ועוד לדחוק ביניהם אדם שלישי עבה במידותיו. תא המטען שימושי ורחב ולו 350 ל' של נפח.
חטיבות כוח, גיר
האסטרה בישלה לגרונות הישראלים את המנה העיקרית: 1.6 ל' ותיבה אוטומטית עם שישה הילוכים. קודם לכן בימים עברו הייתה זו הכלאה עם תיבה זייפנית, כשאליה מחוברים בשילוב חמוץ מנועים אובדי עצה. כעת, העסק נראה לנו על הנייר אופטימי מלוטש ומפוכח. האמנם חבילה בוגרת יותר ומתאימה?
אסטרה החדשה משווקת בישראל עם שני מנועי בנזין: 1.4 ל' טורבו עם 140 כ"ס, או כפי שקיבלנו לידינו בגרסת המבחן - 1.6 ל' בסיסית לה 115 כ"ס בלבד. המנוע שייך לסדרות האקו-טק הוותיקות של אופל/ווקסהול, אך הפעולה האטמוספרית דלה מאוד. לכך ישנן השלכות דרמטיות כשהרגל נעוצה ברצפה, שכן קצב ההתקדמות מאכזב ומשאיר אותנו עם תגובות נרפות והססניות.
במיאוצים שערכנו התקשינו לרדת בזמן קצר מ-14 שניות ביציאה הקלאסית מהמקום ל-100 קמ"ש. התיבה האוטומטית נעתרת להקציב לכל הילוך את גרגרי המומנט (15.8 קג"מ ב-4,000 סל"ד) האצורים בה אך ללא הועיל. בהמשך מיצינו מהר מאוד גם את תאוצות הביניים: 80-120 קמ"ש ב-11 שניות. הסטופר בסופו של דבר הכריע את העניין - עקיפות מסתמנות כהמלצה ויש להמעיט לעשותן בתנאים קשים. וויתרנו והמשכנו הלאה.
למרות המגרעות בביצועי המנוע העצל, האסטרה תגרום לכם להרגיש רגועים מאוד בשיוט על כבישים מהירים. מושביה רכים, התנוחה טובה וכן המנוע חרישי ונעים, היות וב-100 קמ"ש מרחפת המחט קצת מעל 2,000 סל"ד. אותם יחסי העברה ארוכים מעניקים לה בתחום הנהיגה הבינעירונית יתרון שקשה יהיה לערער עליו, אך אינו מתורגם (בהכרח) לצריכת דלק מבריקה - 10 ק"מ לליטר.
התנהגות, היגוי
גם ההעדפה של החברה למערכת מתלים טיפה ספוגית, היא בעצם המשך של מתיחה טכנית לדגם הקודם, ולכן היא מצוידת באותן תכונות ניהוג מרוסנות. בז'אנר הזה, היכולת של האסטרה לנתח את פקודות הנהג עובדת יפה מאוד - בצורה שלא תבייש מכוניות משפחתיות הנחשבות אמת מידה בשיטות ההתנהגות (מאזדה 3 ופורד פוקוס, בעיקר), ובתנאי שרף הציפיות ממנה אינו גבוה מידי.
בכבישים בהם נדרשת תגובה תקיפה על עומסים בפניות חדות, האסטרה נשענת על היגוי-חשמלי עבור המשוב. אין ספק שיש מקום לשיפור משמעותי במצבים לא טבעיים לה, שעה שאוזל הסיכוי להבין מה לכל-הרוחות אירע שם בסלסולים. אולם, משקלו של ההגה, הריסון ההדוק של השלדה ותחושתה של המכונית בכפות הידיים יינטעו בכם ביטחון שאפשר להמשיך ללא חשש מאיבוד אחיזה.
מסתמן אם כך שלפחות תחת הגרסה הבסיסית, אי אפשר לדבר עליה במונחים של הנאה מנהיגה. היא דינאמית ומלאת חן, אך גרסאות ספורטיביות מוגדשות תהיינה חזקות יותר ואמורות לנפק רסיסים של ניצוצות, שכן כעת נותר לנו רק להמתין ולנסות כוחה של גרסת ה-1.4 ל' לה 140 כ"ס.
נו, אז האסטרה חוזרת?
תלוי אל מי מופנית השאלה. מי שהורגל לאיכויות של האסטרה לא יתייג אותה אוטומטית במונחים של קאמבק, שכן הקומפקטית המשפחתית של אופל מעולם לא נעלמה מהמפה המקומית אלא נבעטה לדפנות, היכן שהווקטרה הבכירה מצאה את עצמה סחוטה ממאמצי שכנוע.
אי לכך, מהמבחן של האסטרה החדשה לא חזרנו כשבפינו בשורה הרת-גורל. לא ניסים ונפלאות על המצב התדמיתי ולא על המכונית עצמה, שבשורת הסיכום מעניקה תמורה סולידית ל-125 אלף שקלים ולא הרבה יותר מעבר לכך.
לבעל הזיכיון החדש שלמה שמלצר (קבוצת שלמה SIXT) ממתינה כברת דרך על מנת לגבש את האסטרה למותג מוערך שזוכה ליחס שווה במשקי הבית בישראל, קל וחומר כנגד חצר המלוכה: מאזדות, יונדאי, גולפים וכדומה. אולם בהשוואה למה שעולל לה השוק המקומי בעבר נראה שהבית החדש איחה לה את עמוד-שדרה, מה שלכאורה חסר היה לה בתקופות שבהן כופפו אותה עד לנקודת-השבירה.
.