פאנקי-טאון

כשיצרנית מגדירה רכב חדש היא ממוקדת על פי כללי מיצוב: ממדים, מנוע, איכות, פילוח ואוכלוסייה - מה מתאים למה ואיך הכול מתחבר לחבילה. אבל לאחרונה, יותר ויותר יצרניות מבצעות תעלולים על הגבול בין הקטגוריות. מקיר עבה שמפריד בין הדגמים נותר לעתים חוט דק הכורך עצמו סביב רוכש מבולבל; הוא חפץ ברכב משפחתי אבל לא שגרתי - הכלאה של מספר כלים במקביל. אז לאן מומלץ לגשת עם הבקשה הזאת?

קיה סול נמנית על גזע נדיר של מכוניות שמרוכזות תחת הכרך 'אורבן קרוזרים', מעין שעטנז של סופרמיני עם מיקרוואן. לכאורה, מדובר בפיצוח גאוני. מהיבט אחד מעתיק הרעיון את הממדים של הקומפקטיות הקטנות ומצד שני נוסך פנימה מרחב, מרווח וכושר נשיאה המיועדים ספציפית עבור ניוד עירוני. האם אכן מהפכה בשכונה?

בקיה בכל אופן בטוחים שכן. הסול שהוצגה בתערוכת פריס בשנת 2008 ועוצבה על ידי פיטר שרייר עלתה לבכורה מאובזרת בשורה של גרסאות צבעוניות, היברידיות, ספורטיביות ולא מזמן צירפה מהדורת שטח מסוגננת לשווקים קצת יותר ליברלים מישראל. הסול כך זה נראה בהחלט מצליחה לגרוף אחריה הרבה מאוד עניין, שכן הנהג הממוצע תמיד יעדיף לקבל שניים במחיר של אחד.

יצאנו לבחון את גרסת הבנזין שהגיעה לישראל (סולר אינה עומדת למבחן כעת) כדי לאמוד כמה רוח הפיחה קיה בנשמתה של הקוריאנית המרובעת, והאם היצרנית באמת עלתה על נוסחת הפלא שעונה על כל משאלותיו של הנהג המשפחתי.

לוקח כמה שניות לעכל את הופעתה החיצונית של הסול. אם לסכם זאת בקצרה - הרכב מרובע; ואם להרחיב במידה רבה - מרובע קטן. ככל שמתקרבים לבקר אותה בעין בלתי-מזויינת היא מתכווצת - הגובה (1.66 מ'), האורך (4.1 מ') והיקפי מותניה אף הם. יפה? רובנו טוענים שכן, ויש נמנעים שלא מוכנים לזרוק אפילו חצי מחמאה.

הפלטפורמה מבוססת על יונדאי i20 ויחד עימה המציאה קיה מיקרוואן בשם ונגה. שני כלי-הרכב - הסול והוונגה, מאוד דומים בתפישה שעיקרה להטעין מטלטלין ולא להתפשר על מרווח. אך על הסול הוטלה המשימה למלא את החלל שנותר בין המשפחתיות העממיות לבין מובילי הנוסעים. בפרט בנושא העלות והאחזקה.

כשנכנסים פנימה לתא הנוסעים נתקלים, לפני הכול, בצבעים זועקים לעתות חירום - אדום מכסה את דיפוני הפנים, הידיות וחיפויים נוספים. עיצוב לוח המחוונים קרוב לזה המשרת את הפורטה, גם גלגל ההגה, אולם זה מרגיש לנו בידיים שמנמן ומהודק יותר לתחושת שליטה מבוקרת על תפעולו.

הבקרה המרכזית נאה ומתאימה לאווירה בפנים. היא ממוקמת במקום הנכון, אולם מפספסת באורח הגישה והתכנון כלפי הנהג והנוסע. היא מוטה בזווית משונה מאוד; לא נוחה לכפות היידיים בשל העיצוב כלפי מעלה, והצגים הדיגיטליים המותקנים בה אינם ברורים דיים כנגד קרני השמש החזקה.

איכות החומרים אינה מפגישה אותנו עם רמת הגימור אליה הורגלנו בקיה בחודשים שחלפו. הקשה קלה על חלקי הפנים מגלה כי התרכובות קצת זולות. המשוב אל כפות הידיים משדר שזו הורכבה לכאורה משיירים של סיד (האיכותית דווקא), ועם ניסיון לעמעם זאת על ידי סגנון וצבעים. זה חבל, כי האופן שבו קיה הלבישה את הקבינה אינה גימיקית. במיוחד אהבנו את מיזוג תאי הרמקולים עם פתחי בקרת האקלים בקצה העליון.

אולם, הסול כובשת את הנוסעים בסעיפים של ניצול מקום: מרווח מחייה והתאמתה לצרכים מגוונים. בסיס הגלגלים של 2.55 מ' ורוחב של 1.78 מ' הולמים את היושבים בשורה השנייה והמושבים רכים. הרוחב הפנימי תומך בהושבת שלושה ילדים מאחור, אך יכול שקצה התעלה המרכזית מצמק את השטח של הנוסע האמצעי בשל בליטה של הדופן. תא המטען סביר עם 222 ל'. יתרונו בקלות ההטענה והנגישות פנימה כאשר שורת המושבים מקופלת. כך מתקבלת רצפה שטוחה ונפח של 700 ל'. נהגי המוניות אגב היו הראשונים להבחין בכך וקפצו עליה במהדורת הדיזל כדי להחליף את הריו הוותיקה.

מסיבות של תזמון ועיתוי, נאלצת הסול להתקיים עם טכנולוגיות הינע מיושנות. זה עוד יותר בולט שעה שניגשים לרכב להניעו עם מפתח חכם וכפתור אלקטרוני, במקום מפתח קונבציונלי נשלף וסוויטש. כלומר קופצים קדימה באבזור, אבל מסתחררים במקום בשיטה הבסיסית.

הסול נעזרת במנוע בנזין אטמוספרי 1.6 ל' מחובר אל תיבת הילוכים אוטומטית לה ארבעה יחסי העברה. ארבעה הילוכים?! כן, כן, זו לא טעות. הסוסים אולי רבים בחזית - 126 ב-6,300 סל"ד והמומנט סביר - 16.1 קג"מ ב-4,200 סל"ד, אך הביצוע על הכביש מתון ודל -מרסן כל אפשרות לחלץ מחטיבת הכוח הפושרת אפילו טיפה של אנרגיות או עקביות. המיאוץ ל-100 קמ"ש נמשך כ-12.5 שניות והאצות הביניים מ-80 ל-120 כ-10 שניות. הנתונים בסדר גמור לקבוצה, הדרך לשם מעט רועשת ומחוספסת.

תיבת ההילוכים שלה, כהרגלן של ארכאיות אינה מהירה בפעולתה ויחסי ההעברה איך נאמר, שגרתיים ועושים את העבודה השחורה. זו לא הצליחה להרשים אותנו במקטעים שבהם עקיפה הייתה המוצא היחיד בגלל אוזלת הכוח של המנוע. לאור מערכת היחסים הבעייתית עם הדוושה הימנית והגיר שחייבו לחץ גדול יחסית על המערכת, צריכת הדלק נעצרה בסיום על 10 ק"מ לליטר.

בהשוואה ליושבים בחלק האחורי, מי שאחראים על נהיגה וניווט עלולים להרגיש במושבים שתמיכתם בינונית. הדעות בעניין חלוקות; לחלקנו העבה יותר בצלעות הזיקו לעורף ולצוואר ואחרי נסיעה ממושכת הרדימו איברים. עם זאת, נציין כי תלונות מאנשים שגבם צר יותר לא נשמעו בכלל. אולי לגזרה נשית דקיקה יהיה נעים יותר.

הישיבה בחלק הקדמי משונה כמו מהותה - עמדת השליטה גבוהה אבל הרכב אינו כזה. זה לא קרוסאובר להזכירכם. אין לה את הקומבינה של הג'וק למשל, שמציידת אותה בעבירות מינימלית, מרווח גחון וחישוקים, שכן הפלסטיקה בסול נמוכה וגם המתלים מכויילים על הצד הקשיח וכמובן, שחסרה בה ההנעה הכפולה.

בכבישים המהירים מפגינה הסול איכות נסיעה בינונית. המתלים סופגים את המהמורות הקטנות כמו משפחתית מן השורה אך לא מעלימים אותן ושאון הכביש כל הזמן נוכח ומהדהד בשל בידוד לקוי. בעיר העסק צולח טוב בהרבה את מבחן הנהיגה האיטית - ריסון הבולמים מבטל את הקרעים באדמה ואינו מנותב כלל למושבים. רך, נעים ובהחלט מקל על השיטוטים עימה בסמטאות העיר.

את הכביש המפותל והדרמטי הסול לא אוהבת והיא מדגישה זאת בכל סיבוב חד - שולי ככל שיהיה. בקיצור תניחו לה. אין לה בעיות קריטיות של זווית גלגול חריפה למרות מרכז הכובד הגבוה, אולם השלדה והמתלים כל הזמן עסוקים ומנסים להדביק את הפערים כשהגלגלים מאבדים אחיזה (מהר יחסית) ובקרת היציבות מתחרפנת מכל תת-היגוי איזטורי.

החשוד שהפך אשם אחרי כמה סלסלולים הוא ההיגוי. הגה חשמלי, מעורפל, חסר תחושה, שכל קשר בינו לבין הכביש הסתכם בהרמת יידים שלנו. אין אפשרות להבין היכן הגלגלים נמצאים כשהרכינה פנימה בעיצומה, מתי הם בתוך הסיבוב, ומתי מתיישרים אלה ביציאה ממנו. בדרכים אלה הרגשנו כמו נהיגה בשלט רחוק, כשלנו יש חלק מזערי בתפעול הרכב.

מהמבחן של הסול חזרנו בהרגשה חצויה. לא הוגן מה שקיה עוללה לה. לא צודק. מקומם אפילו. הסול היא מכונית חמודה, פרקטית ומזמינה, שעל פניו יש לה את כל התכונות להתייצב כפתרון אידאלי לעיר ולמשפחה. ומה בסיכום? הקוריאנית נכנעת ומוגבלת על ידי שורת פגמים במנוע ובאיכות. ואם נוותר רגע על המינוחים העדינים - דפקו אותה.

המחיר לסול עומד על 117 אלף שקלים. לא נרחיב באבזור ובטיחות משום שלא חסר בה דבר, כולל חמישה כוכבים במבחני הבטיחות של 'יורו-נקאפ' ושש כריות אוויר. להמליץ עליה אנחנו באמת נורא רוצים, שכן מאוד התחברנו לעיצובה המיוחד ולאופייה. בכל זאת, להיות שונה זה גם משהו.

אולם, המסקנה הסופית היא שהסול לא מסוגלת לעמוד בתחרות עם מכוניות להן עדיפות טכנולוגית. אבל שוב, מדובר במבוכה זמנית. קיה כבר הוכיחה שיש לה את הכלים לפתח מנועים מצויינים ותיבות אוטומטיות אלגנטיות (ע"ע פורטה וספורטאז'). ולכן, מותר לקוות שפעם הבאה שנפגוש את הסול בגרסת הבנזין היא תזכה לחטיבות הכוח והתיבות להן היא ראויה, כי זה פשוט מגיע לה.